סקירה על סדרת חסמבה – ספרי  היהלום\ יגאל מוסינזון \ צייר: מ. אריה

מאת אלי אשד

המאמר הופיע בגרסה מקוצרת ב”מעריב”, 2 בינואר 2012, תחת השם “הארי פוטר תיזהר” ,עמ’ 7-6.

מאה וחמישים אלף – זהו מספר העותקים, המרשים יש לומר, שנמכרו בשנה החולפת מספרי “חסמבה”, שהוציאה לאור מחדש הוצאת “ידיעות ספרים”. מסתבר שגם בעידן הפייסבוקי נטול המנדט הבריטי, להוטים הקוראים הצעירים בישראל לעקוב אחר חבורתו של יגאל מוסינזון, שנאבקה באויבי המדינה ובעולם הפשע. משפחת מוסינזון היא בעלת הזכויות על הספרים, ובני המשפחה אף קיבלו ב-25.12  מהוצאת “ידיעות ספרים” תעודת יהלום על מכירות עשרת אלפים הספרים הראשונים בסדרת ספרי “חסמבה”. ההצלחה הזאת אינה מובנת מאליה. לפני עשור הוציאה לאור הוצאת”כינרת” את חמשת הספרים הראשונים בסדרה, אך המכירות היו אכזבה גדולה.

והנה, ללא קסמים וללא צנזורה הצליחה ההוצאה המחודשת של ספרי “חסמבה” לסחוף את הקוראים הצעירים בישראל.

“חסמבה” חוזרת! חבורת הנערים שנאבקה באויבי המדינה ובעולם הפשע לאורך 45 שנה ב- 44 כרכים (ובשתי חבורות שונות) חוזרת במהדורה חדשה הזוכה להצלחה עצומה, ואולי אפילו בלתי צפויה. מדובר בעשרת הכרכים המקוריים שאותם מוציאה לאור הוצאת “ידיעות ספרים”.

במשך כמה דורות, מסוף שנות הארבעים ועד אמצע שנות התשעים ( ויש הטוענים שעד בכלל) הגיבורים הגדולים מכולם עבור אלפי ילדים במדינת ישראל, היו שתי קבוצות  ילדים בבית ספר יסודי, גיבורי שני דורות של  סדרת “חסמבה”.

בסך הכול יצאו לאור 44 ספרים בסדרה זו במשך 35 שנה (1994-1950), ועל כך יש להוסיף חמישה ספרים נפרדים, המיועדים לילדים קטנים יותר. על-פי הסדרה הופקו כמה וכמה הצגות ילדים ושני סרטי קולנוע. ב-1998 אף הופק מחזמר על-פי שני הספרים הראשונים בסדרה. “חסמבה” הפכה לחלק בלתי-נפרד מהגנאולוגיה של התרבות הישראלית ובו כיכבו שני הכוכבים הלוהטים דאז אקי אבני וסנדי בר.

השנה הוקרנה לראשונה סדרת טלוויזיה שתיעדה את הדור השלישי של החסמבאים במאבק נגד דור חדש של אויביהם, בני משפחת זורקין. מפיקת הסדרה רנן מוסינזון מבטיחה שתהיה עונה נוספת.

מקום המפגש הקבוע של החבורה הוא המערה הסודית, הלוא היא המערה החשמלית, מפקדתם המלאה במכשירים משוכללים של החסמבאים, הממוקמת אי שם בסלעים  ליד בית הקברות המוסלמי בצפון תל-אביב. מוסינזון נמנע לציין איפה בדיוק נמצאת אותה מערה. כל שאנו יודעים, שהיא נמצאת באזור גן העצמאות, ליד בית הקברות הערבי, ממש ליד חוף “מציצים”, ושכיום בית המלון הילטון נמצא מעליה. לאורך השנים ניסו ילדים רבים לאתר איפה נמצאת אותה מערה (כן, גם אני ביניהם).

החיפושים שלי אחרי המערה החשמלית נפסקו בשנות השמונים, כאשר כל האזור סביב המערה הפך למקום מפגש ראשי להומואים. כל מי שחיפש את המערה ואת החסמבאים בלילות, נתקל, מן הסתם, לא בילדים העולים מעל פני האדמה מאי שם, אלא באנשים מבוגרים ואף בזקנים שניגשו אליו והציעו לו הצעות מגונות.

עם זאת, לימים גיליתי שבניגוד לכל מה שנהוג לחשוב, אכן הייתה מערה חשמלית “אמיתית”, מערתו של מקס. היא הייתה קיימת בשנות השלושים והארבעים  במדרון הכורכר מגן העצמאות, לכיוון הים כמובן, באזור שהיום הוא מתחת לאנדרטה לזכר הטייסים. מקס, אדם בעל עבר מיסתורי מאוסטריה ובעל כישורים טכניים, הקים בה גנרטור שסיפק לו חשמל מרוחות הים – וכך הייתה זאת מערה חשמלית “אמיתית” שהייתה מוכרת לכל ילד בחוף תל אביב בשנות הארבעים.  מקס עצמו נתפס בידי הרשויות, שהיו מעוניינות להרחיק טיפוסים חשודים מאזור המלון הנבנה. בונה המערה החשמלית סיים את חייו כמשוגע בבית החולים “אברבנל “, והמערה החשמלית שלו הושמדה בידי הרשויות בעת בניית מלון הילטון. משום כך אי אפשר למצוא אותה היום. זה יקרה רק אם יקום איזה יזם שישחזר אותה כאתר תיירות.

נוסח העלילה של סיפורי “חסמבה” קבוע תמיד: חבורת ילדים אמיצים ובעלי כישורים מגוונים, בעלי אידאולוגיה ציונית נחושה – הלוא הם חבורת “חסמבה”  (ראשי תיבות של “חבורת סוד מוחלט בהחלט”) – נחלצת לעזרת כוחות החוק והסדר (המשטרה, הצבא ושירות הביטחון) במאבקם נגד כוחות הרשע למיניהם, סוכני אויב המאיימים על המדינה, או כנופיית פושעים. הם עומדים בפני מצבים מסוכנים ביותר, אך בזכות היותם ילדים אמיצי לב ורבי-תושייה, הם מצליחים במקום שהבוגרים נכשלים, מסכלים את המזימה הנפשעת, ומחזירים את הסדר על כנו.

“חסמבה” הופיעה רק לאחרונה על המסך הקטן כסדרת טלוויזיה שכתב דרור נובלמן והפיקה רנן מוסינזון, בתו של יגאל מוסינזון, ושתיארה את עלילותיהם של גיבורי חסמבה הוותיקים כאנשים מבוגרים בימינו יחד עם חבורת חסמבה חדשה. היא גם החזירה ליקום החסמבאי את השחקן זאב רווח, שהתפרסם הודות לתפקיד של הארכי-אויב  של החסמבאים, אלימלך זורקין, בסרט משנות השבעים  “חסמבה וילדי ההפקר”. רווח חזר בתפקיד זורקין גם בסדרה משנות האלפיים יחד עם בן ובת מרושעים כמוהו.

אבל בסדרה, אם כי הופקה, כאמור, בידי בתו של מוסינזון, לא נשאר הרבה מהרוח המקורית של ספרי חסמבה. הסדרה הותאמה במכוון עבור הנוער של ראשית  המאה ה-21 – זה שאינו מתעניין כל כך בלחימה בפשע אלא בגלישה במחשב. הנוער שאדיש לחלוטין לעולם הידע ומתעניין יותר ב”מגניבוּת”. החסמבאים הצעירים בסדרה נראו בהתאם.

לא כך בספרים בהוצאת “ידיעות ספרים”. אלה נראים בדיוק כפי שכתב אותם יגאל מוסינזון.

בשנת 2001 הוציאה לאור הוצאת “כינרת” את חמשת הספרים הראשונים בסדרה. אך הם עשו זאת עם שינויים שכמוהם כצנזורה של ביטויים “לא מקובלים” כיום. הנה כמה דוגמאות: בגרסה המקורית של “חסמבה ושודדי הסוסים”, בספר השלישי בסדרה, נמצא המשפט הזה: “תמיד אמרתי שילדות אינו יודעות לשמור סוד, רטן הג’ינג’י” – כך במקור, לאחר שרחל מקיבוץ רגבים מנסה להסביר למה היא וחבריה זקוקים לסיוע חסמבאי בהול. בנוסח של הוצאת “כינרת” המשפט האנטי פמיניסטי צונזר. באותו הספר מופיע קטע על  מנשה (התימני) שחוזר למערה שבקיבוץ כשהוא מחופש. במקור כתוב: “ערבי ניצב בפתח המקלט. הערבי שלף אקדח וצווח בקול גדול“. אנשי הוצאת “כינרת” הקפידו למחוק את המילה “ערבי” ולהחליפה במילה “שודד” – ללמדך שיש להימנע מסטריאוטיפים נגד ערבים ולהציגם כשודדים.

רימונדה דינור הייתה העורכת בהוצאת “כינרת” של ספרי “חסמבה”.

אלי: מדוע החלטתם אז לשנות ולמחוק מילים ומונחים שונים מהטקסטים?

רימונדה דינור נזכרת: אני לא בטוחה שהשינויים היו דווקא מסיבות של “קורקטיות”. ההנחיות שקיבלנו אז היו להתאים את הספרים לשפה יותר עדכנית. אני בהחלט חושבת שילדים היום יתקשו מאוד לקרוא את ספרי “חסמבה” בלשון המקורית, ומונחים שונים פשוט לא יהיו ברורים להם. רנן מוסינזון אישרה את כל השינויים האלו. שמע, מילים כמו “ערבוש”, למשל -ילדים היום אפילו לא יבינו מה זה. השינויים שעשינו אז היו “קוסמטיים” בעיקר . הם היו בשלושה תחומים: מילים קשות, למשל “הבוז לך”, או למשל במשפטים כמו “זיעה קרה עלתה בכל יצורי גווי”. “בנקל” הפך ל”בקלות”  “שקוע בשרעפים” הפך ל”שקוע במחשבות”, “חמישה רגעים” ל”חמש דקות”, ו”פת שחרית” הפכה ל”ארוחת בוקר”. גם עדכנתי ביטויים כמו “הבוז לך”, “בן בליעל”  ודומיהם. מאידך, את “בית האסורים” ב”חסמבה בבית האסורים” לא שיניתי בהתייעצות עם רנן מוסינזון, שעבדה איתי מאוד צמוד, כי לכלא ולבית אסורים יש קונוטציה קצת שונה וגם האווירה אחרת.

סוג שני היה קשור לעניינים פמיניסטיים. למשל, במשפטים כמו “אמא של ירון פינתה את השולחן בעזרת תמר ושולמית”. נראה לי לא מתאים שרק בנות יעסקו בעבודות הבית. היה  גם משפט מקומם מאוד של עוז בספר הראשון: “אין זה ראוי שילדה תהיה סגן  מפקד – הילדים יסרבו לשמוע לה”, אבל השארתי אותו משום שהתשובה ניתנת בטקסט עצמו. תמר הזכירה לו אז את חנה סנש ודבורה דרקסלר. היו אולי שלושה או ארבע שינויים כאלה.

עוד שינוי שרנן מוסינזון דרשה היה שבכל מקום שהופיעה דמות הערבי, נתייחס בזהירות. אין צורך לכתוב “הערבי הרע” – מספיק לכתוב “האיש הרע”. כי אם הוא רע, אז זה מפני שהוא רע ולא מפני שהוא ערבי ואין צורך להדביק תוויות וסטריאוטיפים.

סוג שלישי היה של תוספות מידע על פרטים שהיום לא מוכרים, כמו “הבית האדום”, שהסברתי מהו. מאידך, קיצרנו מידע אנציקלופדי שמוסינזון עצמו סיפק  לשם השכלת הנוער, והיה באורך מוגזם. יגאל מוסינזון דאג מאוד להשכיל את הנוער, אז הוא שם בפי הגיבורים נאומים על שבעת נפלאות  העולם או אגדות על יפו או מידע בדבר המצאת הרדאר. קיצרתי מאוד את הנאומים האלה. אבל לאחר כל השינויים אני יכולה לומר שלא נעשה שינוי מהותי. לא הייתה במהדורה שערכתי שום משפט שלם שאת כולו כתבתי מחדש. הייתה מילה פה, מילה שם, לפעמים שתי מילים במשפט, אבל לא הוספתי דבר – לכל היותר השמטתי קצת.

קיבלנו ביקורות שדיללנו את השפה העשירה, אבל לדעתי יגאל מוסינזון, שהיה אדם מודרני מאוד, היה מכניס את השינויים האלו בעצמו אם היה חי היום.

המהדורה העדכנית הזאת זכתה, אכן, לביקורות קשות ביותר. רון מיברג כתב עליה במוסף “סופשבוע” בעיתון “מעריב”:

שום דבר מהדברים הטובים (או הרעים) שהנחילה לנו חסמב”ה אינו מתקרב לרשעות המגמתית שהולידה את רעיון העוועים שכיבוס הספרים ממונחים מיושנים וארכאיים, הצערתה של השפה והניסיון לעדכן אותה מבלי לפגוע בעלילתה ובהיגדה המוגבל, יגרום לילדים יצירי הפוסט מילניום לקרוא על אלימלך זורקים והומר עובריהן. הרעיון הזה נואל, מכיוון שאם חלילה יעלה יפה – המדד היחיד הנו כספי בלבד, הרי שיהיה קשה למצוא את הגיבורים שיעמדו בדרכם של מכבסות הספרים שיוקמו במקומותינו. מדוע שלא נכבס בהזדמנות חגיגית זאת את “חבורה שכזאת” של פוצ’ו, את ספריו של ראובן קריץ, את שפתו הקשה מנשוא של ש”י עגנון”, את ספריו הרבים תחת פסבדונים שונים של שרגא גפני…

אלמלא חשבו המכבסים החמדנים שחסמבה אינה נכס צאן ברזל שאין לגעת בו, או להזיז בו פסיק, וכי העילה הקולחת היא עיקרה ולא השפה, הם לא היו נוגעים בה. גם הסכמתה של משפחת מוסינזון לניקוי היבש של ספרי האב אינה מפילה אותי על ישבני. אם היה בא מישהו אל יורשי עזבונו של הצייר יוסף זריצקי והיה מציע להוסיף יותר צבע או להפוך את הציור לפיגורטיבי וקומוניקטיבי יותר בהבטחה שהשינוי יניב הכנסה של מיליונים, ספק אם היה עומד מי מהם בפני הפיתוי. למה לשקר, בעבור מיליון דולר על השולחן אני מוכן לכתוב כמו אודטה שוורץ.

אינני יכול לקבוע בפסקנות שרעיון קלוקל כזה יכול לבוא לעולם רק בארץ כה מכובסת מערכי תרבות כישראל. אבל איפה שהיה אמור לקום קול צעקה גדול, למרות שמוסינזון לא היה סופר גדול, על פי כל קנה מידה ניצבים כולם מהצד לראות אם התעלול הנחות הזה יעלה יפה. יש לי חדשות בשבילכם, כיבוסה של חסמבה ועדכונה – האם תהפוך המערה החשמלית למרתפו של מגדל “היי טק” – לא הולכים להגביר את תפוצתה אפילו לא בספר אחד.”

אלי :הספרים נמכרו היטב?

תמי פרמונט, עורכת נוספת של הסדרה בהוצאת “כינרת” מדווחת: בכלל לא. המכירות היו אכזבה גדולה. אחרי חמישה כרכים החלטנו שהפרויקט לא מצדיק את עצמו והפסקנו אותו. בהחלט ציפינו למכירות גדולות יותר ממשהו כמו “חסמבה”.

יפעת הראבן, העורכת האחראית על הספרים בהוצאת “ידיעות ספרים”,מדווחת:

העשירייה הראשונה של ספרי חסמבה שיצאה לאור מחדש ב”ידיעות ספרים” (החמישייה הראשונה יצאה בנובמבר 2010 והשנייה באפריל 2011) זכתה להצלחה גדולה ונמכרו יותר מ-150,000 עותקים מכלל ספרי העשירייה.

אלי: איך את מסבירה את ההצלחה הנמשכת הזאת?

הראבן: לדעתי הסיבה להצלחת הספרים כיום, כשישים שנה לאחר צאתם לאור לראשונה, היא החיוּת הגדולה של העלילה ושל הדמויות, שמצליחה לשמר את הרלוונטיות של הספרים עד היום. חבורת ילדים שנלחמים בנציגי רוע למיניהם (סוכני רשע, פושעים, נוכלים ושאר נבלים) ועושה זאת כנגד כל הסיכויים, בחשאי ועל פי המתכונת החביבה עלינו כאן במיוחד – מעטים מול רבים, אפרופו חנוכה ועלילות גבורה – מצליחה לרתק את ילדי שנות החמישים והשישים כמו את ילדי שנות האלפיים. וכאן יש הישג אדיר שאת כולו יש לזקוף לזכות כישרונו החי של יגאל מוסינזון.

אלי: האם יש הבדלים בין ספרי החסמבה שלכם לבין מהדורות קודמות?

הראבן: האמת היא שאין שום הבדלים. אנחנו הוצאנו את הספרים האלו עם אותו טקסט בדיוק כמו במהדורות מקוריות, ככתבן וכלשונן. ותדע שבעניין הזה היה ויכוח. במהדורה קודמת של ספרי הסדרה שיצאה לאור בהוצאת “כינרת”, לקחו לעצמם אנשי “כינרת” את החרות להתערב בכתוב ו”לשפץ  את הטקסט”, כדי להפוך אותו ליותר “פוליטיקלי קורקט”. לכן הם הוציאו משם כל מיני ביטויים שכיום מעוררים אי נוחות, ביטויים שמבטאים זלזול בערבים, או למשל ערכו את כל ההתייחסויות למנשה כ”תימני”, שהיום הן כבר לא קבילות.

ההחלטה שלנו הייתה להוציא את הספרים ככתבם וכלשונם. זוהי יצירה המבטאת את יוצרה ואת התקופה שבה נכתבה, ומתוך שכך, לא ראינו לנו הזכות והחובה להתערב בתכניה. מדובר ביצירה היסטורית בעלת מקום חשוב בגוף היצירה העברית בכלל ולילדים בפרט, וחשוב היה לנו להגיש אותה לציבור הקוראים כיום, כשישים שנה לאחר צאתה לאור לראשונה.

במהדורה שלנו הקפדנו להוציא את הספרים כלשונם כפי שהיו, משום שהיה לנו מאוד חשוב לא ל”גהץ” וליפות שום דבר ולהביא את הטקסט כפי שהיה. אני רואה את עצמי  כ”רסטורטור” המטפל בספרי “קלאסיקה” וספרי חסמבה הם “קלאסיקה” ללא כל ספק.  גם האיורים המקוריים משוחזרים בדיוק כפי שהיו במקור. ההתערבות היחידה שלנו בטקסטים הייתה הכנסת פירושים למילים שאולי כבר לא יהיו מובנות לילדים היום, אבל זה בהחלט הכול. מילים כמו “בלוף”, “בן בליעל “ואחרות מהסוג הזה.

שירה, בת 13 מרעננה, קראה כמה מספרי הסדרה וחיוותה עליהם את דעתה:

שירה: הספרים מעניינים אבל מיושנים. אבל הרי זה העניין, לא? אני יכולה לומר לך שהפריע לי מאוד שתמר היפה, שהיא סגנית המפקד, לא עושה שום דבר. רק הבנים עושים שם הכול והבנות נשארות בצד, מוּדרות.

אלי : הפריע לך היחס לערבים?

שירה: בכלל לא. יש  שם ערבים טובים ויש ערבים רעים, כמו במציאות. הרי יש ערבים אכולי שנאה לישראל שרוצים להשמיד אותנו. תסתכל בתוצאות הבחירות במצרים.

אלי: והיחס לתימנים?

שירה: זה באמת מפריע ומעליב  שקוראים למנשה כל הזמן “מנשה התימני”. הוא הרי ילד שנולד בארץ. זה כמו שיקראו לחברה שלי שבאה מרוסיה “הרוסייה”. כל הזמן היא הייתה נעלבת מאוד. אני הייתי מוחקת את זה. הביטוי הרי גם לא תורם דבר לדמות של מנשה.

אלי: האם בסביבה שלך ברעננה את מכירה חבורות ילדים כמו “חסמבה”?

שירה: היום כל הילדים מחוץ לבית הספר נפגשים רק בפייסבוק. אני באמת לא חושבת שהילדים בסביבה שלי יהיו מסוגלים לצאת למסעות מפרכים במו החסמבאים. גם הכושר הגופני של רובם הוא לא מי יודע מה. בעניין הזה יש לחברים שלי מה ללמוד מהחסמבאים.

אלי: לאור ההצלחה הגדולה, האם אתם מתכוונים להמשיך להוציא לאור את ספרי “חסמבה”?

הראבן : ככל הנראה, כן . אנחנו  בהחלט שוקלים ברצינות להוציא לפחות עוד “נאגלה” אחת של שישה ספרים – אלו הם ששת הספרים שמסיימים את הסדרה הראשונה על “חסמבה”, זאת שבה מככבים ירון זהבי וחבריו. אם ההצלחה תימשך  נוציא את כל שאר שלושים ושלושה הספרים הנוספים העוסקים בחבורת “חסמבה” השנייה, בראשות יואב צור.

אלי: בטלוויזיה הוקרנה לאחרונה סדרה המתארת את עלילות “חסמבה” חדשה. האם עלה בדעתכם לפרסם ספרים חדשים על עלילות חסמבאים מודרנים בראשית המאה ה-21?

הראבן: אם ההצלחה תימשך כפי שהיא עכשיו, אז זה בהחלט לא בלתי אפשרי וזה בהחלט יהיה רעיון שמן הראוי יהיה לשקול אותו – בשיתוף פעולה עם בעלי הזכויות, כמובן. מוסינזון נפטר, ואנו נזדקק לסופרים חדשים וצעירים שמחוברים לנוער העכשווי.

אלי: את יכולה לזרוק שמות של סופרים שיכולים לכתוב חסמבות מודרניות כאלו?

הראבן: אורה מורג שכותבת עבורנו ספרי הרפתקאות על חבורות בימי קום המדינה בהחלט יכולה, לדעתי, לכתוב ספרים טובים על “חסמבה” הישנה וגם על “חסמבה” חדשה. יש לנו סופר צעיר ומוכשר בשם יובל אלבשן,  משפטן שפרסם אצלנו ספר בשם “רומן הנוער – סיפור לא גמור”. לדעתי הוא  בהחלט יכול לכתוב ספרי “חסמבה” חדשים. אני יכולה לתת עוד שמות, אבל צריך לחכות שיבשילו התנאים. בכל אופן, לדעתי בהחלט יש מקום לחבורת “חסמבה”, שתמשיך את מורשתו של מוסינזון אל המאה ה-21.

חסמבה

ראו גם:

אז איפה הן החבורות ההן?

חסמבה בויקיפדיה

אורי קציר על חסמבה

אתר חסמבה של אורי קציר

יגאל מוסינזון בויקיפדיה

ביבליוגרפיה של כתבי יגאל מוסינזון מאת אלי אשד

שמואל כץ, הצייר הראשון של חסמבה

מ.אריה, צייר של חסמבה

משפט חסמבה ודנידין

מי מסוגל להקים את חבורת חסמבה לתחייה?

איפה נמצאת המערה החשמלית?

סודי ומוחלט בהחלט – החלק הראשון: המערה החשמלית

סודי ומוחלט בהחלט 2: הדור הראשון

סודי ומוחלט בהחלט 3: הדור השני

סודי ומוחלט בהחלט 4: הדור השלישי

ירון לונדון נגד ירון זהבי

6 תגובות

  1. מחכה בקוצר רוח להוצאת הספרים הנוספים בסדרה (במיוחד לאור העובדה שהספר העשירי בסדרה “חסמבה והמרגלים בחיל האויר” הוא החלק הראשון מתוך טרילוגיה ולכן יש להוציא את ההמשכים).

  2. כל הכבוד לך אלי על התייחסותך המכבדת והמעמיקה לספרים, אני זוכרת שכתבת על ספרי חבורות והזכרת גם את סדרת חבורת כוח המוח, שנקראת החסמב”ה של שנות האלפיים, האם יש אפשרות שגם כתבה זו תופיע באתר זה?
    שלך בתודה, זוהר

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שבע עשרה − 5 =