"קוליגאליות בסימן שאלה"- מה ניתן ללמוד מהסיקור העיתונאי של פרשת ערוץ 10

סוגיית פריסת החובות של ערוץ 10 היא סוגיה סבוכה ומעניינת ונדמה שלכל העוסקים והמתעניינים בתקשורת בישראל ובעתידה יש מה להגיד לגבי אופן ההתנהלות של הגורמים המתנגשים בפרשה: הממשלה וועדת הכלכלה של הכנסת מול מנהלי הערוץ ובעלי המניות. לכל אחד יש דעה בנושא ונדמה שכולם צודקים וכולם טועים בו זמנית ורק הערוץ ועובדיו יוצאים נפסדים כפי שכתב ב"העין השביעית" שוקי טאוסיג. אך מעבר לשאלת ה"בעד ונגד" דחיית החובות של הערץ והשלכותיו ניתן לבדוק את שאלת הסיקור העיתונאי את בעיית ערוץ 10 כאשר עומדת למבחן סוגית הקולגיאליות של העיתונות המודפסת כלפי העיתונות המשודרת.

ביום שני התקיים דיון מכריע בוועדת הכלכלה שבסופה התקיימה הצבעה שבה היה רוב משמעותי כנגד דחיית מועד פירעון חובות ערוץ 10. ביום למחרת ניתן לראות את הסיקור התקשורתי של ההצבעה ואולי ללמוד ממנו על החשיבות שמעניקה העיתונות המודפסת לפרשת ערוץ 10 וכיצד היא מסגרה אותה. "הארץ" הוא המצטיין מבחינת הבולטות שלו בסיקור הפרשה- בעמוד הראשון כותרת ראשית "27 בינואר 2012: תאריך הסגירה הצפוי של הערוץ" כאשר מופיעה פרשנות של יוסי ורטר הממוסגרת כ"מעשה נקם". הכותרת מפנה אותנו לעמוד השני והשלישי שמוקדשים לפרשה ובה יש פירוט של הח"כים שהצביעו בעד ונגד בוועדה, שאלות ותשובות אודות הערוץ, סיקור ההיסטורי של הערוץ והשתלשלות בעיותיו עד למצב הבכי רע כיום. בנוסף, ישנה ידיעה אודות העימות הפייסבוקי בין עדנה חלבני ממשרד ראש הממשלה מול חזאי הערוץ דני רופ לגבי המשכורות הגבוהות והקשר לניהול הכושל של הערוץ לנפילתו. מבחינת המסגור לא ניתן לטעות כי "הארץ" ממסגר את סגירת הערוץ כפוליטית גרידא. הדבר בא לידי ביטוי בבחירת הכותרת הראשית והכותרת הפנימית ("זהו מהלך פוליטי") ואי הצעת דעות בעד ונגד דחיית החובות. זאת ועוד, הארץ מתאר את התרחישים האפשריים של המהלך (למשל כיסוי החוב על ידי בעלי המניות) אך בוחר להבליט את התרחיש הקיצוני ואת האשמים הפוליטיים בפרשה. כמו כן "דה מרקר" – המוסף הכלכלי של "הארץ" מבליט את פרשת ערוץ 10 כאשר מקדיש בעמודים המרכזיים כפולה עם פרשנות ותרחישים בעיתונו וממסגר כמו עיתון האב את התרחיש הגרוע מכול וגם מצביע על הנאשמים "ב- 12 בדצמבר, בית המחוקקים בהוראת ראש הממשלה, סגר את ערוץ 10" .

לעומת זאת, "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" לא העניקו בולטות יתרה לפרשה והצניעו אותה בתוך המוספים הכלכליים. "ידיעות אחרונות" סיקר את הפרשה בעמוד 2- ו-3 במוסף הכלכלי שלו עם כותרת ניטרלית שנותנת ביטוי לשני הצדדים :" וועדת הכלכלה: תשלמו חובות. ערוץ 10: נסגור". בנוסף הכתבה עמוסה בציטוטים בעד ונגד דחית החובות ואף אלו מודגשים עם תמונות הדוברים. משתנה הניטרליות מתעצם כאשר מוצגת בבוקסה נפרדת שאלות ותשובות של "איך נקלע ערוץ 10 לסכנת סגירה", משל מדובר בהשתלשלות אירועים נסיבתית נטולת אינטרסים ובעיות ניהוליות ופוליטיות. כמו כן, מוצגים התרחישים של המקרה. "ידיעות אחרונות" כיאה לעיתון פופולארי לא ויתר על הרכילות אודות סערת הפייסבוק של דני רופ. .

במעריב ישנה הפנייה מעמוד הראשון למוסף הכלכלי של העיתון בעמוד 4 ובו יש כתבה על הערוץ שתופסת בולטות בינונית. הכותרת היא של המגיש שרון גל "אתה רואה את האקדח ומבין שיש כאן חיסול חשבונות". מלבד המסגור המאוד ברור בולטת העובדה שמעריב לא מתייחס יותר מידי לפרשה.

באופן מפתיע, דווקא "ישראל היום", הביטאון של ביבי, העניק בולטות רבה לסיקור הפרשה והקדיש לו עמוד שלם באמצע העיתון (עמוד 15), בכותרת הניטרלית "נדחתה בקשת ערוץ 10 לדחיית החזר חובותיו" עם תמונה של וורשסבקי בוועדת הכלכלה כאשר העיתון דבק בעיקרון הניטרליות כאשר הציג שתי דעות מנוגדות: הבעד ונגד. משמאל ישנה כותרת קטנה בתוך בוקסה אנכית לאורך העמוד שבה מובאת טענות ורגשות אנשי הערוץ על ההצבעה.

מה ניתן ללמוד מהסקירה הזאת? ראשית, בהכללה גסה, מבחינת בולטות – העיתונות המודפסת העניקה בולטות קטנה ומשנית לבעיית הערוץ ובכך הקטינה את השיח הציבורי אודותיו לעומת נושאים אחרים שעל סדר היום התקשורתי. שנית, עיתון "הארץ" הוא היחיד שהעניק בולטות מרבית לפרשה ואף מסגר אותה כפוליטית נטו. כמו כן עיתון "מעריב", למרות העורך ניר חפץ שמקורב לראש הממשלה, העניק מסגור פוליטי לסוגיית הערוץ, אך העניק לו בולטות מעטה. "ישראל היום" באופן מפתיע העניק בולטות אך השתמש בעיקרון הניטרליות כדי לתת תחושה שהמהלך לא פוליטי אלא ענייני-פיננסי. העיתון "ידיעות אחרונות" שמחשיב עצמו "העיתון של המדינה" העניק את הבולטות הקטנה ביותר והראה סיקור ניטרלי. באופן אירוני הוא לוקח חלק משני בסיקור חשוב של סגירת ערוץ של עיתונות. שלישית, למרבה ההפתעה, העיתונות הכתובה לא ממהרת להבליט את נושא ערוץ 10, דבר המעיד על שאלת הקולגיאליות בין העיתונות הכתובה לעיתונות המשודרת. דבר זה מתעצם כאשר העיתונות הכתובה לא ממהרת לקבל את הנרטיב שראשי ערוץ 10 מעבירים כי הדיון בעניינם הוא פוליטי ולא פיננסי- ענייני.

אודות ד״ר ניסים כץ

מבקר ספרות וכותב טורי דעה בוואלה ובגרוזלם פוסט בין השנים 2007 ל-2009. מרצה לתקשורת, בתחומי ההתמחות : מדיה ושינוי חברתי, מדיה ומיעוטים.
הפוסט הזה פורסם בתאריך תקשורת. קישור קבוע.

תגובה אחת על "קוליגאליות בסימן שאלה"- מה ניתן ללמוד מהסיקור העיתונאי של פרשת ערוץ 10

  1. מאת אלי אשד:‏

    השאלה היא אם יש כאן לביבי נתניהו מדיניות מתוכננת של סגירת ערוצי שידור אחד אחרי השני בכל פעם שנוצרת הזדמנות כדי שלבסוף ישאר רק ערוץ שידור אחד בשליטתו כמובן בסגנון הסובייטי הישן.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*