משה קצב -ממעברת קסטינה לקרית הממשלה לבית הנשיא ולכלא מעשיהו

משה קצב ממעברת קסטינה לקריית הממשלה ,לבית הנשיא ולכלא מעשיהו

מאת אלי אשד

מקרה  חסר תקדים בתולדות  מדינת ישראל , : נשיא המדינה  לשעבר משה קצב נכנס  בשבוע שעבר  לבית הכלא מעשיהו  לשבע  שנים על עבירות שונות של אונס.ויתכן שהוא ומקורביו יואשמו  גם בעברות אחרות של שיבוש  הליכי חקירה. עם זאת בעת כתיבת שורות אלו  עדיין תלויה ועומדת השאלה האם יתקיים לו שימוע שני בבית המשפט העליון.

לא כל כך לאחרונה הופיע בעיתוי אומלל הספר  של יובל יועז    תיק קצב :   מאחורי הקלעים בפרשת החשדות נגד נשיא המדינה לשעבר /   ( בני-ברק :   הקיבוץ המאוחד,   תש"ע 2010.) שמתאר בפירוט רב את אירועי הפרשה ואת טענות שני הצדדים,קצב והנשים שטענו שהוטרדו מינית או נאנסו על ידיו .  טענות  שבית המשפם  המחוזי היה עדיין  צריך להכריע לגביהן בזמן שבו פורסם הספר. הוא נותן תיאור פרטני ודקדקני של פרטי הפרטים של הפרשה גדוש בהערות שוליים והפניות.וזהו נכון לעכשיו המקור המלא ביותר על הפרשה.  אך יובל יועז  מסיבות המובנות רק לו ביצע מעשה בלתי נסלח לחלוטין מבחינת הקוראים. הוא  החליט  שהוא מעדיף לרוץ ולספר לחבר'ה  את מה שהוא יודע עוד לפני שהפרשה היגיעה לסיומה ולהכרעת הדין  בבית המשפט המחוזי.וגם זה לא היה הסיום האמיתי מאחר אז הוגש ערעור לבית המשפט העליון.  כתוצאה בניגוד לספר בלשי הספר מסתיים בשיא המתח בשאלה:האם יזוכה קצב או שלא ?

התוצאות ידועות אך לא למי  שהספר יגיע לידיו ויסתמך רק עליו,  משה קצב עתר לבית המשפט העליון והפסיד גם שם.

אך  בעת כתיבת מילים אלו יש לו עתירה שנייה למשפט חוזר בהרכב רחב יותר.ומאז כתיבת מילים אלו גם עתירה זאת נדחתה .ועוד עתירה נוספת אחריה לבית המשפט העליון בשנת 2013.

הספר הוא  מעניין ביותר אך כתוצאה  מאי תיאור סיום הפרשה  פגום אנושות.  אני מציע ליובל יועז  לראות מה יקרה עם עתירה זאת ואז ורק אז לפרסם מהדורה שנייה ומורחבת של הספר.

במהדורה זאת אגב ,כדאי בהחלט לפרסם כנספחים את הנוסח המלא של שלושת הנאומים של קצב שבהם הביא את גרסתו המלאה לפרשה.

הנשיא לשעבר

צילום מיני סילוק

ומה לגבי קצב עצמו ?

היום ברור שתרומתו להיסטוריה היא בפרשיה ובמשפט ובעונש נשיא המדינה  הראשון שנלקח לבית סוהר אם  כי עזר ויצמן לפניו הואשם גם הוא  בכמה מעשים לא כל כך נקיים. נשאלת השאלה מה הייתה התרומה שבעבורה היגיע קצב לבית הנשיא מלכתחילה ?

נשיא  המדינה אמור  בתיאוריה  לפחות להיות אדם שתרם תרומות סגולית ייחודיות לעולם התרבות החברה וגם הפוליטיקה הישראלית.

האם קצב עמד בקריטריונים האלו ?הבה נמנה את הנשיאים לפני קצב:

חיים וויצמן תרם תרומות חשובות למדע ולתנועה הציונית.

יצחק בן צבי תרם תרומות חשובות לעולם המחקר וגם לתנועה הציונית .

זלמן שזר מלומד משכיל ופוליטיקאי תרם תרומות לא כל כך חשובות לפוליטיקה אך בהחלט חשובות לעולם המחקר היהדות הישראלי.

אפרים קציר תרם תרומות חשובות לעולם המדע הישראלי.

יצחק נבון פוליטיקאי  ואיש תרבות כתב את המחזה "בוסתן ספרדי " על הפולקלור של יהדות הלאדינו.

חיים הרצוג  השמיע בעת שירותו  כשגריר ישראל באו"ם נאום שנחשב כאחד מחמישים הנאומים הגדולים בהיסטוריה.

עזר ויצמן תרם תרומה חשובה לביטחון כמפקד  חיל האוויר הישראלי במלחמת ששת הימים המפקד הטוב ביותר אי פעם אם להסתמך  על הישגיו של חיל האוויר באותה מלחמה.

שמעון פרס נשיא המדינה בעת כתיבת שורות אלו,זכה לפרס נובל לשלום והוא אבי פצצת האטום הישראלית.

ומשה קצב ?

אי אפשר להצביע על שום השג מיוחד שלו שנשאר לזיכרון מפעילותו הפוליטית ארוכת הימים.

אני לפני הקריירה שלו כנשיא המדינה היכרתי אותו בראש ובראשונה  על תקן "האיש שהופיע בשער הגיליון האחרון של העיתון הקומוניסטי פרבדה" כפי שאפשר לראות בתמונה שלו אולי הטובה בתמונות של משה קצב לאורך כל הקריירה שלו.

ממעברת קסטינה לקריית הממשלה

מעניין שהאיש שתקף כל כך את התקשורת בשלושה נאומים גדולים ו ובהתנהלותו  החל את הקריירה שלו כאיש תקשורת עיתונאי עבור "ידיעות אחרונות" שכתב רשימות שונות מהדרום לפני שעבר לתחום של הפוליטיקה.בפוליטיקה תחילה כראש עיר ,ולאחר מכן כחבר כנסת ושר מטעם "הליכוד "   התבלט יותר לעין ערוך מאשר כעיתונאי.

הניתוח המקיף הראשון של הפוליטיקאי  משה קצב  פורסם ב-1988  בספר בן שני כרכים הספר "הנבחרת הלאומית "ליגה ב' של יאיר קוטלר שניתח את כל אחד משרי ממשלת האחדות באותן השנים כולל את קצב שהיה אז שר העבודה ורווחהמשה קצב הופיע בכרך ב' כאחד השרים "הנחותים " בםרק בשם "משה קצב No case to Answer . קוטלר סיכם וקבע   ש"משה קצב ,שיריביו ואמצעי התקשורת מאשימים אותו בהעמקת הפוליטיזציה של המשרד שבהיותו "דמגוג סוציאל –דמוקרטי"  ,היודע להכין תפריט לכל השקפה הגיע לקראת בחירות של 1988 אל פרשת הדרכים בקריירה המזהירה שלו ".

הקריירה של קצב המשיכה להיות מזהירה.

הוא התבלט כל כך עד שהעיתונאי  מנחם מיכלסון טרח וחיבר עליו ספר  ביוגרפיה שלם  , משה קצב: ממעברת קסטינהלקריית הממשלה,(הוצאת "ידיעות אחרונות", 1992).לטענתו של מיכלסון בהקדמה הפרוייקט היה  לחלוטין ביוזמתו. הוא כתב כי משה קצב נראה לו כ"מייצג דור צעיר בהנהגת המדינה".

משה קצב "כותב מיכלסון " הוא אחד הבודדים שתפקידו מורם מעם ,אך הוא אינו מביט מגבוה .הוא אחד משלנו ,במובן הישראלי ".

בדיעבד אחרי כל מה שקרה עם קצב יש למילים האלו משמעות מצמררת שמיכלסון מן הסתם לא כיוון אליה.

בעשורים הקודמים  זה היה מקובל לפרסם סיפרי ביוגרפיה  של פוליטיקאים מבטיחים,  אישים כמו דוד לוי , חיים רמון ,ולימים של פואד בן אליעזר ואמיר פרץ וגם אהוד ברק  .על כולם פורסמו ספרים מעין אלה בשיתוך פעולה מלא עימם.   כמעט כל נשואי הספרים האלו   מעניין לא היצליחו להגיע לדרגים הבכירים באמת של עולם הפוליטיקה.

מיכלסון בכל אופן  העריך בספר שלקצב צפוי עתיד מזהיר ביותר.  מיכלסון סיכם בספר את הקריירה של קצב :" משה קצב ..ניחן באורך רוח .כמו רץ למרחקים ארוכים  ,היודע לכלכל את מעשיו בתבונה ,ומגיע למטרתו….משה קצב הרץ למרחקים ארוכים על המסלול הפוליטי ,המשפר את הישגיו ממקצה למקצה ,ואשר כל עתידו עוד לפניו ……עוד יסופר".עד כאן מיכלסון . וההמשך אכן מסופר.בספר "תיק קצב ".

מקריית הממשלה לבית הנשיא

משה קצב כנשיא מדינת ישראל.הצילום הרשמי.

היום 24 שנים אחרי פרסום הספר של מיכלסון  אנחנו יודעים מה בדיוק עלה בגורלו של משה קצב. .

עתידו של קצב נראה אז ורוד והוא אכן היה מבטיח ביותר. הוא הצליח הרבה יותר ממי שנחשב תחילה לפטרונו ואחר כך ליריבו דוד לוי.  בשלב מסויים הוא נחשב כאחד האנשים החזקים בליכוד ומן הסתם היו לו הרהורים להגיע למשרת ראש הממשלה. לבסוף הוא הסתפק במשרת "נשיא המדינה  ""האזרח מספר 1"

משה קצב הפסל בבית הנשיא .פיסל ריצ'רד שילה .

ניתן לקבוע  את שיא הקריירה של משה קצב בשנת 2006  עם פרסום הספר  היחיד שלכאורה נכתב על ידיו :משה קצב נשיא המדינה :- מבחר נאומים באירועים לאומיים וממלכתיים / [עריכה לשונית - איזי מן] [ירושלים : [חמו"ל, תשס"ז 2006)  .ספר שהוצא לאור על ידי בית הנשיא .   הנאומים שם מן הסתם נכתבו בידי כותבי נאומים מקצועיים  ואין בהם שום דבר מיוחד.

את שלושת הנאומים החשובים  והמעניינים ביותר של קצב  אלו שהשמיע לאחר התפוצצות הפרשה,ואותם כתב ללא ספק בעצמו וב"דם ליבו "   אין שם כמובן. רובם היה השתלחות בכלי התקשורת ובזוממי מזימות בלתי ידועים שהוא סירב לנקוב בשמם,  ושהאחרון בהם הושמע עם כניסתו לבית הכלא מעשיהו.  מפרסום ספר זה ואילך   הייתה הקריירה של קצב בגדר  נפילה בלתי פוסקת  כתוצאה מפרשת ההטרדות המיניות ומעשי האונס שבה הסתבך. את הנפילה הזאת  מתעד הספר "תיק קצב".

מבית הנשיא לכלא מעשיהו.

סך הכל סיפורו של משה  קצב הוא באמת עצוב ויש בו מן הטראגי אדם שעלה מלא כלום על מנת  להיות "מישהו".  בדרך הוכיח את עצמו כאדם יעיל למדי שאכן עזר לרבים.

כמו בטרגדיה אמיתית  היה זה הוא בטיפשותו שהביא לנפילתו כאשר קיבל את הצעת האחיתופל של יעקב נאמן  היום להתמודד עם  ניסיון סחיטה  על ידי תלונה בפני רשויות החוק. איך הגדיר אותו עיתונאי בעיתן "ישראל היום" : "הנאשם באונס הטיפש ביותר בתולדות מדינת ישראל" .אכן קשה להבין כיצד הטיפשות הזאת שגילה במהלך המשפט שלו  מתיישבת עם הפיקחות שאותה הראה קצב לאורך הקריירה המזהירה  ובו בזמן האפרורית שלו עד אז.

ועדיין נשאלת השאלה מה הייתה התרומה הסגולית שהביא עימו קצב לבית הנשיאות ?

קשה לקבוע משהו כזה להוציא אולי את ההילה  של זה שעשה את האיש  שהיגיע מהמעברה הענייה לבית הרם ביותר במדינה.

ומשום כך כמובן הנפילה אל החדר בכלא מעשיהו היא אפילו גדולה יותר.

היה זה עמוס עוז שתקף בחריפות הגדולה ביותר את בחירתו של קצב וטען שאינו ראוי להיות נשיא. "בכל דור ודור העדיפו על פני מפלסי הדרכים את משה קצב".אמר עוז מעל במה באירוע לכבוד שמעון פרס  בדיעבד אנו יודעים שהוא צדק.

הנשיא הבא

כאחד הלקחים מפרשת משה קצב והבושה הגדולה שהיא הביאה עלינו בעולם אני קורא בזה לבחור את הסופר  עמוס עוז לנשיא הבא בגלל תרומתו הסגולית הגדולה שאין לערער עליה לספרות ולתרבות העברית. או את א. ב. יחושע או את דוד גרוסמן או כל אחד מזוכי פרס נובל הישראלים. כולם תרמו תרומה ייחודית וסגולית.  אני קורא למנוע אפשרות שאנשים שהתבלטו רק בקריירה פוליטית אפרורית ללא שום תרומה סגולית לתרבות לחברה ולמדינה  יוכלו להגיש את מועמדותם לנשיאות.

אני חושב באופן ספציפי  על  ראובן "רובי " ריבלין שהיציג  ומציג את עצמו  כמועמד ראוי לנשיאות  כבר מזה שנים לא ברור מדוע ועל סמך איזה השגים סגוליים.אני חושב   על דליה איציק פוליטיקאית ממוצעת  בתכלית שלא ברור מדוע היא ראויה להיות מועמדת לתפקיד  נשיאת המדינה אבל היא פועלת בעקשנות  בכיון זה. אני חושב  על  משה כחלון  שר בינוני בעל הישגים בינוניים  שאנשי ראש הממשלה נתניהו בחוצפה שלא תיאמן  ודורשת חקירה העזו להעלות אותו על דעתם כמועמד ראוי להיות נשיא  כנראה רק כדי לסלק אותו מדרכו של ראש הממשלה.

עם יש מי שמעמד הנשיא ומעמדה של מדינת ישראל בעולם חשוב לו עליו לעשות הכל שאנשים אלו לא יגיעו למשרת הנשיאות  כפי שקרה בעבר עם משה קצב.   עם זה יקרה הדבר יגרום נזק נוסף למדינה ולתדמיתה בעולם.   אמנם גם אנשים שכן תרמו תרומה סגולית  עלולים להתגלות גם הם  כבעלי שלדים בארון לא פחות מכל אחד אחר אבל לפחות בדיעבד  הבחירה שלהם לא תיראה כמביכה כמו בחירתו של משה קצב לנשיאות מדינת ישראל.

ראו גם

ספרים מאת משה קצב

משה  קצב    מבחר נאומים באירועים לאומיים וממלכתיים / עריכה לשונית: איזי מן    [ח"מ] :   [חמו"ל],   [2007?].

נספח : ספרים על משה קצב

יאיר קוטלר "הנבחרת הלאומית –ליגה ב' " כרך ב' ,ירדן הוצאה לאור ,1988

מנחם מיכלסון, משה קצב: ממעברת קסטינה – לקריית הממשלה, הוצאת "ידיעות אחרונות", 1992

תקציר הספר :זהו סיפור על משה קצב, שעלה לארץ בגיל חמש, לאחר קום המדינה, עבר את תלאות מעברת קסטינה, למד בבן-שמן ובבאר-טוביה, היה הסטודנט הראשון של קריית-מלאכי, ובגיל 24 – בעודו לומד באוניברסיטה העברית – היה לראש המועצה הצעיר ביותר בארץ. מפלסו של הגל החדש במנהיגות הצעירה בפוליטיקה הישראלית טיפס במהירות: נבחר כח"כ לכנסת התשיעית; בכנסת העשירית היה סגן שר הבינוי והשיכון; בכנסת האחת-עשרה, והוא בן 38, היה השר הצעיר ביותר מאז קום המדינה – שר העבודה והרווחה; בכנסת השתים-עשרה כיהן כשר התחבורה וחבר בוועדות השרים החשובות: ועדת שרים לביטחון, לכלכלה, ובקבינט העלייה. מנחם בגין: "בכל תפקידיו משה קצב הוא מופת ליעילות ולמסירות". יצחק שמיר: "לראשונה מסופר הפרק הזה של ילד שצמח במעברה והגיע להנהגה ממלכתית בכירה; האופן שבו התגבשה תפיסת עולמו, ודרכו במסלול המכשולים הפוליטי מעניינת במיוחד."

אריה אבנרי זעקי ארץ מושחתת /    [תל-אביב] :   טפר,   תשס"ח 2008.

יובל יועז, תיק קצב: מאחורי הקלעים בפרשת החשדות נגד נשיא המדינה לשעבר, "הוצאת הקיבוץ המאוחד", תש"ע 2010

משה קצב בימים בהם יכול היה ללבוש חליפה במקום מדי אסיר (צילום: מגד גוזני)

צילם מגד גווני

ראו עוד על משה קצב

משה קצב בויקיפדיה

הנפילה

תיק קצב -מבחר כתבות

סיפור קשור

דניאל הבלש הראשון ופרשת האישה שושנה

Image result for ‫משה קצב פסל‬‎

אודות אלי אשד

סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ( "בבל" 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ( "מודן" 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.
הפוסט הזה פורסם בתאריך פוליטיקה עם התגים . קישור קבוע.

33 תגובות על משה קצב -ממעברת קסטינה לקרית הממשלה לבית הנשיא ולכלא מעשיהו

  1. מאת לימור:‏

    מסכימה עם כל מילה אכן יש לתת את הדעת במי בוחרים לנשיאות, וכפי שציינת רק אדם שתרם תרומות ייחודיות וסגוליות או עשה מחקר מיוחד ולא סתם פוליטקאי מן השורה, ישנה עוד בעיה אחת שבמקרה דנן "נשיא מדינת ישראל" לא הציבור בוחר ואין דעת ציבור. תודה על המאמר

  2. מאת אלי אשד:‏

    המצב הוא שמשרת הנשיאות עלולה להיהפך ללא יותר מ"סידור עבודה " לפוליטיקאי מזדקן.
    הצ'ופרים הם רבים :משכורת גבוהה פנסיה עצומה ,סיורים בעולם וקבורה בחלקת גדולי האומה.
    הצרה היא שזה עלול לפגוע במעמדנו בעולם אם הנשיא שלנו יהיה איזה רובי ריבלין או איזו דליה איציק שאף אחד בעולם לא מבין מי הם ומה הם ומדוע הם הפכו להיות נשיאי מדינת ישראל.
    כמו אותו משה קצב.
    מן הראוי שהציבור ישמיע את קולו בעוצמה בעניין הזה כנגד הנסיונות להנחית עלינו עוד פוליטיקאי בינוני כ"נשיא" שאמור לסמל את מדינת ישראל. .
    מן הראוי שמישהו יפתח בתור התחלה עמוד פייסבוק שיקרא לבחירת עמוס עוז לנשיא הבא של ישראל.

  3. מאת אלי אשד:‏

    החשיבות של העניין היא סמלית בלבד אני מסכים .אבל אני מציע לקוראים לחשוב על הסצינריו הבא:
    יש מצב של משבר ויש צורך בנאום של הנשיא לעם.
    על המסך מופיע רובי ריבלין .
    או דליה איציק…
    האם הם יוכלו ליצור לעצמם את המידה של היוקרה ואפילו הסמכות שנשיא כמו שמעון פרס למשל מצליח להשיג ?
    בהחלט לא נראה לי.

    לי נראה שאדם כמו עמוס עוז יכול ליצור למוסד הנשיאות יוקרה כבוד ותהודה שהפוליטיקאים הנ"ל לא יוכלו להתקרב אליה , ובעיקר לאחר כל הדי פרשת משה קצב ( שהוצע אגב לנשיאות על ידי לא אחר מאשר רובי ריבלין).

  4. פינגבאק: דרכו של משה קצב ממעברת קסטינה אל בית הנשיא ואל כלא מעשיהו « המולטי יקום של אלי אשד

  5. מאת גידוס:‏

    משה קצב מונה לנשיאות בידיעה ברורה של פוליטיקאים כמו אריאל שרון על פעולותיו המיניות ושימש כמריונטה שלהם בבית הנשיא בפרשת הגרוש מגוש קטיף ועוד /

  6. מאת אלי אשד:‏

    .לדעתי ספק רב אם לשרון זה שינה במיוחד מי יהיה הנשיא, קצב או פרס,.לנשיא אחרי הכל אין כוח פוליטי.
    אגב אתמול באירוע הקמת איגוד המשוררים מסר לי המשורר דניאל עוז שלאביו עמוס אין שום עניין בלהיות נשיא ( וכמדומני שכבר היציעו לו זאת בעבר ). .
    חבל חבל מאוד. כל עם מקבל את הנשיא שמגיע לו .
    אבל למה הנשיא שמגיע לנו צריך להיות רובי ריבלין ?
    אני קורא לעמוס עוז לנסות להתגבר על סלידתו מהתפקיד למרות הכל יש דברים שהוא יכול לעשות כנשיא שהוא אינו יכול לעשות כסופר וכמרצה.

  7. מאת אלי אשד:‏

    ספר חדש מצטרף לארון הספרים המצומק עד כה על משה קצב .
    ספר עם השם שבהחלט מדבר בעד עצמו של אודליה כרמון :" אשת הסוד :כך הפכתי מיועצת של שרון ונתניהו לעדה "א" בפרשת קצב,כינרת זמורה ביתן 2013 .
    והנה דברי היחצנית על הספר
    ":א.כ., או בשמה המלא אודליה כרמון, התרגלה לסלוח לחולשות
    של מנהיגי ישראל.
    אחרי הכול תפקידה היה לחפות עליהם.
    שנים כיועצת התקשורת המיומנת של בנימין נתניהו,
    אריאל שרון ודוד לוי הותירו אותה מפוכחת,
    ולא פעם משועשעת, לנוכח מה שמתחולל מאחורי הקלעים
    של הפוליטיקה הישראלית. גם כשהבוס התורן שלה,
    שר התחבורה משה קצב, פתח מולה את רוכסן מכנסיו,
    העדיפה להבליג ולא להתלונן.
    קוד השתיקה היה חזק מהזעזוע.
    השתיקה נשברה 15 שנים מאוחר יותר,
    כשכרמון צפתה בטלוויזיה וגילתה שנשיא המדינה משה קצב
    מאשים בסחיטה עובדת שאיימה להתלונן שתקף אותה מינית.
    באותו רגע זינקה מהכורסה והחליטה לספר הכול.
    עדותה הובילה את המהלך שבסופו הושלך נשיא המדינה לכלא,
    כאחרון האנסים.
    אבל אשת הסוד אינו רק וידוי אישי, חשוף ובלתי מצועצע
    של אחת הגיבורות בפרשה שהסעירה את ישראל.
    זהו ספר מסע בשל וחכם של מי שכנערה צעירה קבלה הזדמנות
    להיכנס למסדרונות הכוח הישראליים, ונשבתה באשליית העוצמה
    גם כשראתה את האנשים החזקים ביותר בישראל ברגעי עליבותם.
    ארון הספרים הישראלי דל מאוד בספרי "ספר הכול" (Tell-All),
    מהסוג שמסעיר את הפוליטיקה האמריקאית.
    אין לנו מספיק עדים אמיצים שיתארו איך נראים ביבי ושרה,
    שרון ודוד לוי, קצב ופמלייתו החנפה, רגע אחרי שכבות המצלמות.
    אשת הסוד ממלא את החלל הזה בתבונה, בהומור מושחז, וכן, עדיין בסלחנות."

    עד כאן דבר היחצנית ( אולי אודליה כרמון עצמה ). .
    נוסיף שהספר היחיד עד כה שהשם אודליה כרמון מזוהה עימו היה "תרגום" של רומן רומנטי של, "רבקה קין " ( אולי שם בדוי של כרמון עצמה ?) בשם " קיץ של כניעה / (ת"א)[=תל-אביב] : שלגי, (1984).
    האם א' השנייה מהפרשה זאת שחשפה אותה לראשונה תכתוב גם היא כעת ספר על חוויותיה שלה? ‬

  8. מאת מיכאל:‏

    בית חדש לשיר "אדוני השופט"

    פעם הייתי נשיא מכובד,
    ממטר לא ראיתי אף אחד,
    דפקתי פקידות על ימין ועל שמאל,
    הרי בתור בוס מותר לי הכל!

    היתה לי השררה וגם השלטון,
    הזמנתי פקידה אחת לבית המלון,
    ולא שמתי לב איך קרה זה פתאום,
    אך דבק בי הכינוי "אנס" עד היום…

    אדוני השופט, אדוני השופט!
    זאת האמת וכל האמת!
    אז למה אתה לי בית סוהר רושם?
    אינני אשם, אינני אשם!

    אדוני השופט, אני לא סוטה מין!
    למה לנשיא אתה לא מאמין?
    רק לא בית סוהר, למען השם!
    אינני אשם, אינני אשם!

    פעם הייתי נשיא מכובד,
    היום אני בכלא רק עושה ביד…

  9. מאת אלי אשד:‏

    מאז פרסום כתבה זאת,כשל העירעור של קצב בבית המשפט העליון. אך כעת הוא שוקד על הגשת עירעור שני.
    יצא לאור ספר של אחת הנשים המרכזיות במשפטו ,אודליה כרמון תחת השם "אשת הסוד".
    ולאחר מכן הוקרן סרט טלווזייה על האלף השנייה מבית הנשיאות זאת שפתחה את הפרשה.שמה כמסתבר אורלי טל רביבו. והוקרן עליה סרט תיעודי בשם "א' מבית הנשיא ".
    ופרטים עליו וממנו ראו כאן :
    http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=981046
    לצערי עלי להגיד שלא התרשמתי מא' מבית הנשיא ,שסבלה מקצב אבל כנראה לא באמת רצתה לנטוש אותו ,והפכה לסחטנית. אני בהחלט מבין את כל המעבידים שחושבים 100 פעם לפני שיתנו עבודה לאישה סחטנית כזאת.
    "היא אדם מורכב שנקלע לסיטואציה מורכבת " מסבירים בסרט. ובכך מכשירים את נסיון הסחיטה שלה מקצב.

  10. מאת אהוד פרלסמן:‏

    קצת באיחור הגעתי למאמר שלך, וקצת חבל.

    מאז שפורסם פסק הדין של בית המשפט המחוזי כתבתי די הרבה מאמרים המשפט, והשורה התחתונה שלהם היא שמשפט דרייפוס מחוויר לעומת משפט קצב. אין לי ספק בכך שאתה יודע שבפני שופטיו של דרייפוס הוצג מסמך שזויף על ידי קצין בשם הנרי, שבסופו של דבר נעצר ובו בלילה התאבד, והם הסתמכו על המסמך המזויף שכביכול הוכיח את אשמתו של דרייפוס כדי להרשיעו.

    לעומת זאת בפני שופטיו של קצב הוצגו מסמכים מקוריים ואמינים בדמות דו"ח של מאבטחיו מהשב"כ, ופלטי שיחות טלפון, שהוכיחו כי הנאנסת לכאורה משקרת לכל אורך הדרך, ובכל זאת הוא הורשע.

    להלן קישור למאמר שפרסמתי ממש היום על תשובת הפרקליטות לבקשתו של קצב למשפט חוזר, ואם תתענין אשלח לך גם קישורים למאמרים קודמים שכתבתי בנושא.

    http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=796475

  11. מאת אלי אשד:‏

    אז יש כאן תעלומה.עם המסמכים שהוצגו לפני בתי המשפט השונים ולפני כמה צוותי שופטים היו אמינים כדבריך ומראים את צדקתו של קצב ,למה שירשיעו אותו ויעטו על המדינה קלון ?
    מה היה חשוב להם כל כך להרשיע אותו בניגוד למסמכים ?
    ההשערה שלי היא שהנאנסת לכאורה אכן שיקרה ותרמה לחורבנו של קצב אבל היו נשים נוספות שככל הנראה לא שיקרו ועליהן התבסס בית המשפט.

    • מאת אהוד פרלסמן:‏

      הצחקת אותי.

      קצב הואשם בכך שאנס את א' ממשרד התיירות, ובכך שנתן חיבוקים (אפילו לא נשיקות) לשתיים מעובדות בית הנשיא.

      בית המשפט הרשיע את קצב באונס על סמך אמינותה ומהימנותה של עדותה של א' ממשרד התיירות, ועל סמך עדותה בלבד. המסמכים הוכיחו שהיא משקרת.

      לא צריך לעסוק בהשערות, כי רשמתי לך קישור למאמר אחד שכתבתי. אם תקרא אותו תבין את כל הסיפור. אם אין לך זמן לקרא זה בסדר גמור, אבל מצחיק שאחרי שאני מפנה אותך לעובדות, אתה עונה לי בהשערות.

  12. מאת אלי אשד:‏

    קראתי גם קראתי .ואני מניח שכפי שאתה מציין שגם השופטים קראו לפני שדחו את בקשת הערעור של קצב ,
    בפעם השנייה.
    אבל הם ככל הנראה לא הסכימו עם מסקנותיך.עובדה הבקשה נדחתה.
    ואיני יודע על סמך אילו שיקולים פעלו .
    אתה צריך לתת הסבר טוב למה השופטים קיבלו את מה שלטענתך הוא מסכת שקרים.ולמה דחו את טענותיו של קצב.
    לדעתך הייתה כאן מזימה כנגד קצב בנוסח פרשת דרייפוס?
    אם כן מה היו השיקולים שעומדים מאחורי המזימה להמשיך להכתים את שמה של ישראל בהחזקת נשיאה לשעבר בבית הכלא ?
    למה שיזממו דבר כזה כנגד מישהו שכבר אין לו חשיבות פוליטית?

    • מאת אהוד פרלסמן:‏

      קודם כל, תודה רבה לך על שקראת. בדרך כלל אנשים מגיבים למה שאני כותב מבלי לקרא מה שכתבתי – מסתכלים על הכותרת, מבינים מה הנושא, וכותבים מה הם חושבים עליו.

      אבל אתה קראת, ומסתבר שלא כל כך הבנת, והאשם הוא בי. כי אם לא מבינים מה שאני כותב, סימן שלא כתבתי מספיק ברור. זה קורה בדרך כלל לאנשים ששוחים בנושא ושוכחים שלקוראים אין מושג על מה מדובר בעצם.

      אז אני אסביר. קצב הורשע במחוזי, ערעורו נדחה בעליון, ובקשתו לדיון נוסף נדחתה אף היא. לפני כחדשיים הוא הגיש בקשה למשפט חוזר, והבקשה הוגשה על ידי עורכי הדין רזניק וסהראי, כשיהושע רזניק היה בזמנו המשנה לפרקליט המדינה.

      על הבקשה למשפט חוזר הגיבה הפרקליטות לפני כשבוע, וקישור לתגובת הפרקליטות מצוי במאמר שאותו קראת, ושמתאר נאמנה את תשובתה. הבקשה תידון על ידי נשיא בית המשפט העליון, שלמה גרוניס, בעוד מספר שבועות. הוא יחליט אם לדחות את הבקשה על הסף, או להעביר אותה לדיון אצל אחד משופטי בית המשפט העליון.

      מעבר לכך, הכל מתואר במאמר שקראת: מסמך השב"כ, פלטי שיחות הטלפון, התרוצים שנתנו השופטים, ההוכחות לכך שהתרוצים האלה מגוחכים, ותשובה האווילית של הפרקליטות. המאמר מציג עובדות, המבוססות על ציטוטים שניתן לבדוק את אמינותם בקובץ שקישור אליו מצוי במאמר. אז נכון שמוצגות שם גם מסקנות, אבל העובדות המוצגות במאמר מדברות בעד עצמן, גם בלי המסקנות.

      אתה ללא ספק פשוט לא יכול להאמין שמה שכתבתי מתאר את העובדות לאשורן, ולא יכול להאמין ששישה שופטים בישראל הרשיעו אדם שהיה ברור כשמש בצהרי יום שהעדות היחידה נגדו היא עדות שקר. אבל תשים לב שיהושע רזניק, שהיה כאמור המשנה לפרקליט המדינה, כותב ממש במפורש שבית המשפט "נטש את הראיות שבאו בפניו, וקבע לוח זמנים שאין לו שום אחיזה בראיות, וזאת במטרה שלא לפגוע באמינות המתלוננת א' לאחר שהחליט, ככל הנראה, כי על פי עדותה של המתלוננת יורשע המבקש".

      אז אם תקרא כמה פעמים את המשפט הזה, תבין שאדם שהיה המשנה לפרקליט המדינה כותב במפורש שבית המשפט החליט להרשיע את קצב על סמך עדותה של א' לפני שבחן את לוח הזמנים, ושאחרי שראה שהראיות לגבי לוח הזמנים מוכיחות שא' משקרת, הוא נטש את הראיות האלה כי לא רצה לפגוע באמינותה של א'. (הראיות הן דו"ח השב"כ ופלטי שיחות הטלפון). אלה דברים חמורים שאני לא מאמין שהושמעו אי פעם כלפי בית משפט בישראל, ואם אני הייתי כותב אותם הייתי יושב בכלא על בזיון בית המשפט. אבל רזניק היה המשנה לפרקליט המדינה, ואותו לא יזרקו לכלא.

      ואתה לא יכול להגיד שהשופטים קראו את מה שכתב רזניק. ההפך הוא הנכון – רזניק הוא שקרא את מה שכתבו השופטים, ואת מה שהוא כתב על החלטתם ציטטתי לעיל. ההחלטות של השופטים נתקבלו לפני שנתיים ושלוש שנים, ורזניק כתב עליהן לפני חודשיים.

      אני חושב שאתה בדיוק כמו אותו יהודי שראה בפעם הראשונה פיל, הסתכל בו היטב, ואמר "אין חיה כזאת". אתה קורא, ואתה לא מאמין למראה עיניך, ומשוכנע שיש פה איזה שהוא מידע שמוסתר ממך. אבל אין!!!

      ולסיום, תודה רבה על שהקדשת לי כל כך הרבה מזמנך.

      • מאת אהוד פרלסמן:‏

        כיוון שלא ענית לי, עלה בדעתי שלא הבנת נכון את המשפט האחרון שכתבתי. ולכן אבהיר שכשכתבתי: "ולסיום, תודה רבה על שהקדשת לי כל כך הרבה מזמנך", לא התכוונתי שאני לא רוצה לשמוע ממך יותר, אלא בכנות להודות לך.

        אם ברצונך להגיב על מה שכתבתי, אשמח לקרא.

  13. מאת אלי אשד:‏

    אין לי מה להגיב.כאמור איני רואה איזו סיבה יש לשופטים לקבל מידע שאתה טוען שהוא שקרי,ועוד לגבי נאשם שהיה חזק כל כך ומקושר כל כך. השופטים הם בני אדם ,סביר להניח שבכל פעם שהם בדקו את העדויות והראיות והם עשו זאת כמה וכמה פעמים הם היו מעדיפים להאמין לנשיא המדינה לשעבר ולא לנשים לא מוכרות ולא מקושרות ביחס.

  14. מאת אלי אשד:‏

    יפה הבהרת את עמדתך אבל עדיין לא ענית על השאלה :למה לדעתך שכמה קבוצות שופטים ( לפחות שלושה קבוצות שופטים הן בבית המשפט המחוזי והן בבית המפשט העליון ) כל אחת לטענתך מודעת היטב לעניין השקרים של העדה ,ועדיין הם קיבלו את עדותה. שלטענתך ברור היה להם שהיא שקרית ושלחו נשיא לשעבר לכלא.

    אלו שישה או שבעה אנשים שופטים מוכרים בעלי ניסיון עשיר ומוערכים. ובכל זאת כולם כולם נפלו במלכודת שלטענתך היא ברורה ומובנת לכל בר דעת.
    המשטרה על חוקריה נפלה במלכודת ביחד איתם.
    יש לך השערה למה?

    • מאת אהוד פרלסמן:‏

      קודם כל אני ממש שמח שסוף סוף הבנת את מה שאני אומר.

      היו שמונה שופטים שדנו בנושא. שלושה במחוזי שלושה בערעור בעליון, אחת שדחתה (לדעתי בצדק) את בקשתו של קצב לדיון נוסף (כי לא היתה שם שום בעיה משפטית המצדיקה דיון נוסף, אלא בעיה עובדתית), ועוד אחד באמצע.

      העוד אחד באמצע היה השופט העליון דנציגר, שדן בבקשתו של קצב לדחות את מאסרו עד הדיון בערעורו בעליון, וקיבל בקשה זו(!). ודנציגר כתב כך:

      "בשלב זה, די לי בבחינת האמור בהכרעת הדין ובנימוקים הנזכרים בה כדי לקבוע כי לכאורה קשה להלום מצב בו על יסוד הנחות של בית המשפט שלא נמצאה להן אחיזה (לפחות ככל שהדברים עולים מנימוקי בית המשפט בהכרעת הדין) בעדויות ובראיות שהובאו בפניו, ייקבע כי המבקש לא עזב את מקום האירוע בשעה 17:00"

      אז גם דנציגר ראה שיש כאן הנחות שאין להן אחיזה בעדויות ובראיות! וגם דנציגר מבין שהראיות מצביעות על כך שקצב עזב את מקום הארוע בשעה 17:00.

      ועכשיו אתה שואל למה דנציגר ראה בדיוק מה שאני רואה, ומה ששישה שופטים לא ראו.

      השאלה הזאת איננה שאלה עובדתית, אלא שאלה פסיכולוגית/חברתית, וכל אחד יכול לענות עליה לפי מיטב הבנתו. עד היום קים ויכוח האם שרון יזם את ההתנתקות בגלל החקירות נגדו, או בגלל שהוא אהב לשלוט בענינים. (אני נוטה לדעה השניה, אבל רבים וחכמים ממני, בשמאל ובימין, נוטים לדעה הראשונה, ואני באמת לא בטוח). אבל אין ויכוח על העובדה שהוא אכן יזם את ההתנתקות, ולא יכול להיות ויכוח על העובדה שהראיות הוכיחו שקצב עזב את הארוע בשעה 17:00. (לאפשרות שהנהג התקשר דנציגר לא התיחס, כיוון שהיא הועלתה אך ורק על ידי השופטת נאור בערעור, שכמובן התקים אחרי החלטתו של דנציגר).

      רוב אלה שכבר הבינו שהשופטים הרשיעו אדם שהראיות חייבו את זיכויו סבורים שזה בגלל התקשורת שהיתה נגד קצב, ואילו אני מצוי במיעוט הסבור שקצב הוא הקרבן הגדול בהיסטוריה של מדינת ישראל של השד העדתי, ולכן אני סבור שפרשת דרייפוס מחווירה מול פרשת קצב. אבל כאמור אני במיעוט.

      אז נתתי לך את הפרשנות שלי, כי לא רציתי להתחמק, אבל אני באמת חושב שהפרשנות לא חשובה, וחשובות העובדות. ואת העובדות הצגתי בפניך, ואני שב ומביע את שמחתי על כך שהבנת אותן. אני מבין שאתה פשוט לא יכול להאמין למראה עיניך, ולא יכול להאמין שיש בישראל שופטים שרואים לנגד עיניהם אדם שברור כשמש ששקרנית מופרעת מעלילה עליו עלילה, ובכל זאת שולחים אותו לכלא. אבל זה ממש מובן, כי אני מתעסק בסיפור הזה מהיום שקראתי את פסק הדין של בית המשפט המחוזי, לפני שלוש שנים, ואתה נחשף אליו רק עכשיו.

      אני באמת מרגיש שאני את שלי השגתי ברגע שהבנת. אבל כיוון שאני נודניק חסר תקנה, אני רושם לך כאן קישור למאמר נוסף, שאולי יצליח עכשיו, אחרי שהבנת באופן כללי, לפקוח עוד יותר את עיניך. אבל אתה באמת לא חייב לקרא אותו.

      http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=536553

      ושוב תודה על הזמן הרב מאוד שהקדשת לי.

  15. מאת אלי אשד:‏

    זה כמעט מיותר לציין שאני חושב שהסיבה שאתה נותן "רדיפה עדתית " של קצב נראית בקשקוש בלבוש. שלא לאמר הסתה גזענית.
    מה שאתה אומר"דפקו את הנשיא לשעבר בגלל שהוא פרסי ".
    כמה פעמים צריך להזכיר לך שאחת הקורבנות או יותר של קצב הייתה ממוצא "מזרח תיכוני " ושלפחות אחד או יותר מהשופטים שתמכו בהחלטה כנגד קצב היה ממוצא מזרח תיכוני בעצמו.
    זה שאתה מעלה את הנימוק המטורף הזה דווקא די מעלה ספקות חמורים לגבי אמינות שאר הטענות שלך .

    • מאת אהוד פרלסמן:‏

      כיוון שאני ילד שמנת אשכנזי מצפון תל אביב, בוגר גמנסיה הרצליה, וגר ברמת השרון, קשה מאוד לטעון שאני מונע מרגשות קיפוח של ספרדי שזרקו אותו למעברה.

      אני כתבתי במפורש שיש הבדל בין עובדות לבין פרשנות פסיכולוגית/חברתית, והאמת היא שאני בשום מקום לא נכנס לנושא של הסיבה. כפי שכתבתי, בענין הסיבה יש לכל אחד יכולת זהה לשלי, אבל את העובדות אני מכיר טוב יותר ממי שלא קרא כמוני את פסקי הדין ואת הפרוטוקולים, ולכן אני מתרכז בעובדות. לא רציתי להתחמק משאלתך כיוון שהפגנת נדיבות לב רבה בכך שהקדשת לי כה הרבה מזמנך.

      אז אם קראת גם את המאמר ששלחתי לך בתגובתי האחרונה, אתה גם מבין שהשופטים התעלמו לחלוטין מעדות ההגנה העיקרית והחשובה ביותר, היא עדותו של ראש היחידה לאבטחת אישים בשב"כ. הסיכוי ששישה שופטים התעלמו בתום לב מעדות מפתח כזאת זהה לסיכוי שהשמש לא תזרח מחר.

      למאמר הזה מצורפים גם הקבצים של פרוטוקול העדות שלו, ושל פסקי הדין – הן במחוזי והן בעליון. לכן לא מדובר על "טענות" אלא על עובדות שניתן לבדוק אותן בפרוטוקול ובפסקי הדין.

      אז מעבר להתעלמות מדברי, שזה בסדר, עומדות בפניך שלוש אפשרויות הגיוניות.

      1. להראות שאני משקר, ולצטט את הקטעים מפסקי הדין שבהם מתייחסים השופטים לעדותו של ראש היחידה לאבטחת אישים בשב"כ. אני חושב שאתה מבין שאני לא משקר.

      2. לטעון שהתעלמותם מעדות מפתח זו נעשתה בתום לב, ולהסביר כיצד לדעתך ייתכן ששישה שופטים מתעלמים בתום לב מעדות ההגנה החשובה ביותר שניתנה במשפט. באופן מיוחד יש להסביר כיצד ייתכן שהשופטת יהודית שבח, שממש חקרה את העד הזה, חתמה על פסק דין שבכלל לא מזכיר לא את שאלותיה החשובות (באמת), ולא את תשובותיו שהבהירו באופן חד-משמעי מה קרה שם.

      3. להסכים שהם התעלמו מעדות זו כיוון שהיא שמה ללעג את כל מה שהם כתבו בפסקי הדין, ואז להסביר מדוע לדעתך הם עשו זאת.

      כאמור, אני בחרתי באפשרות 3., ולדעתי הם עשו זאת בגלל שהוא פרסי וליכודניק שהעז להגיע ממעברת קסטינה לבית הנשיא (וזו בדיוק הכותרת של המאמר שלך). אשמח מאוד לראות באיזו אפשרות אתה תבחר.

    • מאת אהוד פרלסמן:‏

      קראתי, ואני מאמין לכל מילה. אין לי ספק שמצויים במדינה הזאת מטורפים וחולי נפש שעוסקים בפורנוגרפיה.

      מה שמענין אותי לדעת זה האם אתה יודע שאודליה כרמון עבדה אצל קצב בערך 10 שנים לפני שנתמנה לנשיא, ואז לטענתה הוא הטריד אותה, ושאחרי שהוא התמנה לנשיא היא פנתה אליו בבקשה להתקבל אצלו לעבודה, וגם הכינה תוכנית מפורטת לגבי התפקיד שהיא רצתה למלא, ושבסופו של דבר הוא דחה את בקשתה בתרוץ שאין לו תקן לתפקיד הזה. האם אתה יודע?!

      ואוסיף קטע קצר מעמוד 183 של פסק הדין של בית המשפט העליון:

      "בית המשפט מתאר את א.כ כאישה קרייריסטית, מחושבת ומתוחכמת ואף אופורטוניסטית אשר לא מחמיצה הזדמנות לקדם את עצמה … זהו ההסבר גם לרצונה של א.כ להמשיך ולעבוד במחיצת המערער בשלב מאוחר יותר".

      אז את זה שככה תארו השופטים את אודליה כרמון (היא א.כ.) אני משוכנע שלא ידעת, אבל האם לפחות ידעת שכשהוא היה נשיא היא רצתה לעבוד אצלו?

      ואם ידעת, ואם ידעת גם שאותה א' שהוא הורשע בכך שאנס אותה כשהיה שר התיירות גם היא רצתה מאוד לעבוד איתו בבית הנשיא וסורבה, האם לא נראה לך מוזר ששתי הנשים היחידות(!) שסיפרו שהוא עשה להן משהו מעבר לחיבוק, הן שתי נשים שרצו שנים לאחר מכן לעבוד איתו בבית הנשיא והוא סרב לקבל אותן לעבודה?

  16. מאת אלי אשד:‏

    למען האמת הסיבה שנתת היא די מפגרת בכל מקרה. אני מציע סיבה אחרת בהנחה שטענותיך נכונות. הם עשו זאת משום שהייתה כמות גדול של עדות חלקן הגדול שעדותן התישנה ,אבל שהראו על דפוס פעולה חוזר ונשנה .ולכן בהנחה שטענותיך הן נכונות הן היגיעו למסקנה שלאיש בכל מקרה לא מגיע לחזור לחיים הרגילים.

    • מאת אהוד פרלסמן:‏

      אין לי שום ויכוח איתך בנושא זה, וכפי שכתבתי, הדעה שלך היא בעלת משקל זהה למשקל הדעה שלי. מה שחשוב זה שהם החליטו לשלוח אותו לכלא, ויהי מה.

      ובכל זאת, העובדה שהשופט היחידי שפסק לטובתו של קצב היה דנציגר, והעובדה שדנציגר היה עורך דין פרטי ולא הגיע מחבורת בייניש, אומרת דרשני.

      אני לא יודע מה יחליט גרוניס, אבל אם הוא יעביר את הדיון לשופט, אני יכול להבטיח לך שאם השופט שידון יהיה סולברג, הוא יפסוק על משפט חוזר, ואילו אם זה יהיה אחד מחבורת בייניש, הוא ישאיר את פסק הדין על כנו.

      נחכה ונראה.

  17. מאת אלי אשד:‏

    מתחילים לחשוב על הנשיא הבא: ומשום כך כדאי לחשוב מי היו הנשיאים שהיגיעו לבית הנשיא בעבר?
    מה לגבי קצב עצמו ?
    היום ברור שתרומתו להיסטוריה היא בפרשיה ובמשפט ובעונש נשיא המדינה הראשון שנלקח לבית סוהר אם כי עזר ויצמן לפניו הואשם בכמה מעשים לא כל כך נקיים.
    נשאלת השאלה מה הייתה התרומה שבעבורה היגיע קצב לבית הנשיא מלכתחילה ?
    נשיא המדינה אמור בתיאוריה לפחות להיות אדם שתרם תרומות סגולית ייחודיות לעולם התרבות החברה וכן גם הפוליטיקה הישראלית.
    האם קצב עמד בקריטריונים האלו ?
    הבה נמנה את הנשיאים לפני קצב
    חיים וויצמן תרם תרומות חשובות למדע ולתנועה הציונית .
    יצחק בן צבי תרם תרומות חשובות לעולם המחקר וגם לתנועה הציונית .
    זלמן שזר מלומד משכיל ופוליטיקאי תרם תרומות לא כל כך חשובות לפוליטיקה אך בהחלט חשובות לעולם המחקר היהדות הישראלי.
    אפרים קציר תרם תרומות חשובות לעולם המדע הישראלי.
    יצחק נבון פוליטיקאי שכתב את המחזה "בוסתן ספרדי " על הפולקלור של יהדות הלאדינו.
    חיים הרצוג ?השמיע בעת שירותו בשגריר ישראל באו"ם נאום שנחשב כאחד מחמישים הנאומים הגדולים בהיסטוריה.
    עזר ויצמן תרם תרומה חשובה לביטחון כמפקד חיל האוויר הישראלי במלחמת ששת הימים המפקד הטוב ביותר אי פעם אם להסתמך על הישגיו של חיל האוויר באותה מלחמה. .
    שמעון פרס נשיא המדינה בעת כתיבת שורות אלו,זכה לפרס נובל לשלום והוא אבי פצצת האטום הישראלית.
    ומשה קצב ?
    אי אפשר להצביע על שום השג מיוחד שלו שנשאר לזיכרון מפעילותו הפוליטית ארוכת הימים .

  18. מאת אלי אשד:‏

    חתן פרס נובל שכטמן מציג את מועמדותו לנשיא.אני תומך בו. בעיקר כשאני מסתכל על כל אותם אחרים שמציגים את מועמדותם לנשיא. כל מיני פוליטיקאים בינוניים שלא תרמו שום תרומה סגולית לחברה הישראלית.
    נשיא המדינה אמור בתיאוריה לפחות להיות אדם שתרם תרומות סגולית ייחודיות לעולם התרבות החברה וכן גם הפוליטיקה הישראלית.
    כאחד הלקחים מפרשת משה קצב והבושה הגדולה שהיא הביאה עלינו בעולם אני קורא בזה לבחור את הסופר עמוס עוז לנשיא הבא בגלל תרומתו הסגולית הגדולה שאין לערער עליה לספרות ולתרבות העברית. או את א. ב. יחושע או את דוד גרוסמן או כל אחד מזוכי פרס נובל הישראלים. כולם תרמו תרומה ייחודית וסגולית. אני קורא למנוע אפשרות שאנשים שהתבלטו רק בקריירה פוליטית אפרורית ללא שום תרומה סגולית לתרבות לחברה ולמדינה יוכלו להגיש את מועמדותם לנשיאות.
    המועמד שלי כנשיא הוא עמוס עוז , ולדעתי דווקא בימים כאלו של התקפות פוליטיות על ישראל מן הראוי שמישהו כמוהו יהיה בבית הנשיא.
    נשיא זה מישהו שתפקידו להביא לישראל כבוד בעולם. בזה זה מתחיל ונגמר. פוליטיקאי או פוליטיקאית אפרוריים שאיש בעולם לא שמע עליהם ( וגם לא רבים בארץ ) שמחפשים את הנשיאות לצרכי פנסיה לא יביאו לנו שום כבוד. כולם בחו"ל יזכרו את משה קצב הפוליטיקאי האפור האולטימטיבי . סופר מפורסם שכבר שהראה שהוא יודע לדבר בצורה מקסימה באירועים שונים או חתן פרס נובל במדע בהחלט יביאו לנו כבוד.
    א.ב. יהושע ודויד גרוסמן כאמור גם הם .אם כי מסופקני אם יזכו בתמיכת הליכוד.
    לצערנו עמוס עוז כנראה אינו מגיש את מועמדותו. אז שכטמן הוא בחירה טובה בהחלט גם הוא.

  19. מאת אלי אשד:‏

    סוף הסיפור לגבי משה קצב במאי 2014
    כתבה של יובל יועז ( מחבר הספר "תיק קצב " שמוזכר למעלה )מ"גלובס" :
    http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000939489
    בית המשפט העליון דחה סופית את בקשתו של קצב למשפט חוזר:
    "נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, שהורשע בביצוע שני מעשי אונס וסדרת עבירות מין נוספות ומרצה עונש של 7 שנות מאסר, לא יזכה למשפט חוזר – כך קבע היום (ב') שופט בית המשפט העליון, ניל הנדל, שדחה את בקשתו של קצב למשפט חוזר.
    בית המשפט העליון קובע כי ניתן להרשיע אדם בביצוע עבירה מעבר לכל ספק סביר, גם במקרים שבהם "לא ניתן להוכיח תמונה מלאה ושלמה של האירועים", וכש"לא ניתן להוכיח כל פרט ופרט של סיפור המעשה". לקביעה עקרונית זו עשויה להיות השלכה גם לגבי הרשעתו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט בפרשת הולילנד, נוכח הטענות שנשמעו בעניין זה.
    נגד קצב הורגש במארס 2009 כתב אישום, שבו הואשם בביצוע שני מעשי אונס בעת ששימש כשר התיירות, בשנים 1998-1999, וכן בעבירות מין והטרדות מיניות של 2 נשים נוספות בעת שכיהן כנשיא המדינה.
    שופטי בית המשפט המחוזי הרשיעו בדצמבר 2010 את קצב בכל העבירות, וגזרו עליו 7 שנות מאסר. בנובמבר 2011 דחה בית המשפט העליון פה-אחד את ערעורו של קצב, והוא החל לרצות את מאסרו זמן קצר אחר-כך. במאי 2012 הגיש קצב בקשה לדיון נוסף בהרכב מורחב בבית המשפט העליון, ואולם גם בקשה זו נדחתה על-ידי השופטת אסתר חיות.
    באוקטובר 2013 הגיש קצב, באמצעות סנגורים חדשים – עורכי הדין יהושע רזניק וציון סהראי – בקשה למשפט חוזר, בטענה כי סבל מ"עיוות דין" שהוביל לתוצאה מרשיעה במשפטו, אף שהיה צריך לזכותו מחמת הספק. הסנגורים טענו כי התייעצו עם שורת מומחים, ובהם שופטים בכירים בדימוס, לפני שהגיעו למסקנה שלקצב נעשה עיוות דין.

    "הרשעתו של קצב התבססה על גרסת המתלוננת א' ממשרד התיירות", נכתב בבקשת המשפט החוזר. "עדותה של א' לא נתמכה לגופה בראיה נוספת כלשהי. בית המשפט העליון לא דחה את ההנחות של בית המשפט המחוזי, לא בחן אם יש לאותן הנחות אחיזה כלשהי בראיות, ואף הוסיף הנחות שלא נמצאה להן אחיזה בחומר הראיות".
    הפרקליטות, מצידה, התנגדה לבקשת קצב למשפט חוזר וטענה כי לא כל פרט בעבירה צריך להיות מוכח מעבר לספק סביר.
    "אין חובה להוכיח כל פרט ופרט"
    השופט הנדל החליט לדחות את הבקשה, תוך שקבע כי אין חובה להוכיח כל פרט ופרט בסיפור המעשי הפלילי, כדי לקיים את כל יסודות העבירה ולהביא להרשעה.
    "השאלה היא האם יסודות העבירה, המהווים תנאי לקביעת האחריות הפלילית, הוכחו מעבר לכל ספק סביר", כתב הנדל. "חסר בפרט עובדתי מסוים איננו בהכרח חסר בפרט אחד ממרכיבי העבירה. אלה אינם בהכרח קווים מקבילים. הכרעת דין מרשיעה איננה חייבת לצייר תמונה מדויקת, חדה ומלאה של עובדות המקרה. אין לדרוש בכל תיק שכל פרט הנוגע לתיאור המקרה יהיה נהיר, ודאי ומוכח".
    לדברי הנדל, "לעתים ההגנה מצליחה לעורר ספק סביר בקשר לפרט אחד הקשור במעשה העבירה, למשל: המועד המדויק בו בוצעה העבירה. ייתכן כי הספק הסביר בקשר לזמן – מעורר ספק סביר באשר לעצם היכולת לקשור את הנאשם למעשה. ייתכן כי האליבי המוכח מפריך היבט כל-כך מרכזי בעדות ופוגע באופן כה חזק במהימנותו של העד, עד כדי כך שנוצר ספק סביר באשר לעצם האפשרות כי הנאשם ביצע את העבירה. ברם, ייתכן גם כי הספק ביחס לזמן איננו מערער את גרעין ההרשעה".
    במקרה של קצב, קובע הנדל, הכרעת הדין המרשיעה עומדת בעינה, הגם שלא הוכחו כל הפרטים הקשורים למעשה, כמו היום והשעה של אירוע האונס בתל-אביב.
    עוד הוסיף השופט הנדל כי "נטל ההוכחה מוטל כמובן על שכמה של התביעה. אך אי-הוכחת השעה המדויקת של ביצוע העבירה – איננה גורעת מהמסקנה כי בוצעה עבירה כלפי המתלוננת מבחינה משפטית, ושגרסתה ראויה לאמון".
    טענות האליבי שטען קצב במסגרת הבקשה למשפט חוזר מהוות, לדברי בית המשפט, מיחזור של אותה טענה שנטענה גם בערכאות הקודמות שדנו בתיק. "המסגרת של משפט חוזר איננה משמשת במה למקצה שיפורים ואף לא לערעור נוסף. בחינת טענותיו של קצב מלמדת כי אין בהן כדי לעורר חשש לעיוות דין", קבע הנדל. (מ"ח 6869/13)."
    עד כאן הכתבה.
    ועל כך אפשר להוסיף :עכשיו באמת יובל יועז יכול לפרסם מהדורה שנייה של הספר "תיק קצב "שתביא את סיפור קצב עד לסופו ההכרעה הסופית הזאת בבית המשפט העליון.

  20. מאת אהוד פרלסמן:‏

    אני שמח שהפעם הגעתי לקטע שכתבת די מהר.

    להלן ציטוט מדויק מתוך החלטתו של השופט הנדל: "הראיות לא אפשרו קביעת ממצא ברור בדבר השעה שבה המבקש אסף את המתלוננת ברכבו, או אפילו אם היא הצטרפה כבר באותה שעה למבקש".

    תקרא את זה טוב, ותבין שהנדל כותב במפורש שלא ברור אם היא הצטרפה אליו כבר באותה שעה שבה הוא אסף אותה ברכבו. על פי הגיונו החד כתער של השופט הנדל, יכול להיות שהוא אסף אותה בשעה שלוש, ואילו היא הצטרפה אליו רק בשעה חמש. אני לא מבקש ממך להסביר מדוע הוא כתב את זה, כי שוב אנחנו נעסוק בפסיכולוגיה ולא בעובדות. וכבר הבהרתי לך שלדעתי מה שחשוב אלה העובדות.

    כתבתי מאמר שבו סקרתי את החלטתו של השופט הנדל, ובו מצוי גם קישור להחלטה, כך שתוכל לראות שאני לא משקר, ולא מוציא דברים מהקשרם. להלן קישור למאמר:

    http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=931718

    אשמח מאוד אם תקרא את המאמר, ואשמח עוד יותר אם תגיב עליו כאן.

  21. מאת אלי אשד:‏

    קראתי את טענותיך. ומן הסתם גם השופטים מודעים לכל מה שאתה טוען. אני יוצא מנקודת ההנחה שכמה צוותי שופטים בדקו וחקרו והיגיעו להכרעה על סמך כל הפרטים שעמדו לרשותם שאינם מושלמים ולא מתוך טיפשות. ואין מה להוסיף מעבר לכך.
    יש לך בעיה עם זה תכתוב ספר על צדקתו של קצב.

  22. מאת אהוד פרלסמן:‏

    הבעיה שלי איננה קצב אלא השופטים, וכפי שאין אף אחד שיכול לתרץ את חוסר ההיגיון במשפט שכתב הנדל, וציטטתי בתגובתי הקודמת, כך גם אין אף אחד שיכול לתרץ את חוסר ההיגיון, ועיוות האמת העובדתית, המוצגים בפסקי הדין שכתבו השופטים במחוזי ובעליון.

    אני מאמין לך שקראת, אבל כל עוד אתה לא מסוגל אפילו להודות בכך שהמשפט שכתב הנדל הוא בלתי הגיוני לחלוטין, אני חושד בכך שאתה פשוט החלטת שהשופטים הם בני אלים, ואתה בן תמותה, ואפילו כשההיגיון שלך אומר שהם טעו, אתה מסיק מכך שיש פגם בהיגיון שלך, כי בני האלים אינם טועים לעולם.

    חבל.

  23. פינגבאק: דרכו של משה קצב ממעברת קסטינה אל בית הנשיא ואל כלא מעשיהו | המולטי יקום של אלי אשד

  24. מאת אלי אשד:‏

    היום בדצמבר 2016 אחרי חמש שנים בכלא ,משה קצב לשעבר נשיא המדינה לאחר מכן אסיר בכלא שוחרר לאחר קיצור עונשו משבע שנים לחמש שנים. הוא ימשיך לרצות עונש בביתו.
    ובכך מסתיימת ,כמראה ,הפרשה העגומה שהזיקה נזק אדיר למוסד הנשיאות של המדינה.
    אלא שמאז שקצב נכלא נכלא גם ראש ממשלה לשעבר אהוד אולמרט.כך שנשיא לשעבר וראש ממשלה לשעבר שניהם שהו בכלא בהחלט לא לתפארת מדינת ישראל

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*