יוונים נקבצו עלי :דרשה לחג החנוכה

מרד החשמונאים .ציור מאת גוסטב דורה.  

הוי יוונים נקבצו עלי :דרשה נאה לחג החנוכה

 מאת

ד"ר אלי שי

"המנורה והנרות לפקוח עיניים עוורות, פקח עיניך וראה כי שמונת ימי חנוכה הם סוד העניין והנס הגדול. והיודעים עיקרי הדברים יודעים כי הנס הנעשה בשמן – על ידי ספירת הבינה"

(שערי אורה – השער השמיני – הספירה השלישית) 

 "לכן עיקר המצווה לראותם בלבד, ובעת החשיכה דוקא, הרומזת אל טעות האפשרית ח"ו".

(ספר מבוא לחכמת הקבלה, חלק ב, מאמר א על דבר חנוכה)

"ד" שלהובים הרי… ממותקים שהם בסוד שמן … שערי בינה הרי פתילה ויכוין כשישים אותה בתוך הנר בסוד נקודת ציון שהוא כפוף ואח"כ עולה השלהבת".

(ספר נהר שלום – דף מ עמוד א) 

קובץ:Jerusalem Hannukah 021210.jpg

הקטע הכי מדליק בסיפור חג החנוכה הוא בלא ספק סיפור הנס; לא זו בלבד שהטובים הוודאיים (היהודים) ניצחו את הרשעים (היוונים), לא די שזכו לטהר את המקדש (על חנוכת המזבח אני נוהג לדלג מחמת צמחונות ועל הסופגניות מחמת חשש מוחשי לשומן מוצק ומתנחם במקום בעוגת גבינה לזכר הנס בו יהודית הרגה את הולופרנס, שר-צבא נבוכדנצר בעזרת האכלתו במוצרי חלב), הנה כמו לא די בהגדולות והנצורות הללו עוד אירע להם נס פך השמן והמצאת הג"אדטים המופלאים של הסביבונים המהבהבים והמזמרים מסין במסגרתו של חג שהוא מצווה דרבנן.

 מחמת הסתייגות-מה משימושים בשרניים מסוימים הכרוכים בחנוכת המזבח, אני מעדיף לכנות את האירוע החגיגי בשם "חג האורים" – בעקבותיו של הבן מתיתיהו, הגם שהחוקרים חלוקים בשאלת משמעות המינוח הזה בכתביו, כמה שאינו מתייחס לאור במובן אש, אלא להתגלותו המפליאה של האל. ("שנתנו את הכינוי הזה לחג משום שאותה הזכות [לעבוד את אלוהינו] הופיע לנו בלי שקיווינו לה").

בעידן הדיגיטלי הנוכחי יקשה שלא להביע הזדהות עם ההתנערות החשמונאית הטרום-פייס-בוקית כנגד השלטון הסאלוקי המרושע שהציק לילידים היהודים בגזירותיו.

הריגתו של מתיוון.ציור מאת גוסטב דורה.

כאן ירושלים משתחררת תכלס בשטח – בלי כל מיני כחכוחים והמהומי התנצלות ואני שולף חגיגית מהמדף של האלבומים הגבוהים בספרייה באזור שליד התקרה את מהדורת מקבים א" (בתוספת מבוא, תרגום ופירוש וכל מיני איורים נחוצים בעריכת אוריאל רפפורט) ומעיין מחדש בקלימקס המרטיט שתועד לערך כך;

"ויאמר יהודה לאחיו; הנא הוכו אויבנו, נעלה-נא לטהר את המקדש ולחונכו. ויאסף כל המחנה ויעלו אל הר-ציון. ויראו את המקדש שומם, ואת המזבח מחולל ואת השערים שרופים, ובחצרות סבך צומח, כמו ביער או על אחד ההרים [בפסוק הזה אני מדמיין את הצמחייה והעזובה בסביבת הבריכה של ממילא] ואת הלשכות חרבות… ויפלו על פניהם ארצה… ויוועצו על אודות מזבח העולה המחולל, מה יעשו לו. ותיפול להם עצה טובה להורסו, לבל יהיה להם לחרפה כי טימאוהו הגויים, ויתצו אותו. ויניחו את האבנים בהר הבית, במקום מתאים עד אשר יבוא נביא ויורה על אודתן".

 כצמחוני אני מציע לחשמונאים לתרום את האבנים המכוסחות לטובת מוזיאון רוקפלר, מדלג באדיקות על הפסוקים עתירי העולות המיותרות ונוחת בזריזות על ההילולה המוסיקאלית "בשירים ובקתרוסים, בכינורות ובמצלתיים… ותהי שמחה גדולה מאוד בעם, ותסור חרפת הגויים". (מקבים א", פרק ד).

זאת לדעת ספר מקבים נכתב במקור בעברית צחה בידי היסטוריון מיומן ממקורבי משפחת מתיתיהו החשמונאי, ואולם הטקסט אבד ונותר רק בצורת התרגום היווני ולכן בגרסה אחרת נאמר כי קונצרט הבכורה של שיקום המקדש נערך "בשירים ובכינורות, בחלילים ובמצלצלים", אלא שאני מעדיף את הקתרוסים ותיכף ומיד עובר ל"קדמוניות היהודים" שמדגיש מאוד את התאריך הגורלי (בכ"ה כסלו) שלוש שנים בדיוק לאחר שהרשעים הכניסו שיקוצים למקדש ומיד בהמשך אני חוזר בזריזות למסיבת החנוכה; "ויהודה חגג עם בני עירו… ולא הניח שום צורה של שמחה… וכיבד את אלוהים בשירי תהילות ומנגינות עלי נבל ושימח את העם".

 (קדמוניות, ספר י"ב).

 

אבל כל התשועות הללו על הניסים, ועל הפורקן, ועל הגבורות, ועל הנפלאות, ועל הנחמות הן פיצוחי בוטנים קטנים, לעומת הנס פח שמן זך ומשובח שמדליק את החג בנוסח התלמוד בבלי; "שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל. וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים".. 

 (בבלי, שבת, כא, עמוד ב)

יש משהו חמוד בעליל בפך הקטן החסכני של השמן האיכותי הממותג בחותם הכוהנים, הלא מעורבב בנוסח זיתולה-קנולה. לעומת זאת פרשנים היסטוריוסופיים של החג נוהגים לסמן הבדלים של הדגשים בין הגישה הלאומית-החשמונאית-ציונית, הדוגלת באינתיפדה אקטיבית, לבין הגישה הגלותית כביכול המסתפקת בנס הפך הזעיר. כראיה מובאות מילות השיר "אנו נושאים לפידים" (אהרון זאב, לחן: מרדכי זעירא), המציין בפירוש כי "נס לא קרה לנו, פך שמן לא מצאנו". כיוצא בזה מפנים את תשומת הלב ל"שבחי מעוז" לנעמי שמר, שבו המעוז צור והישועתי מופנים אל מעוזי צה"ל שלאחר ששת הימים. אבל כשם שאין סיבה שבעולם שלא לחוג גם את ניצחון בית חשמונאי וגם את תפוקתו הפלאית של הפך החסכני, כך ניתן להתנחם בכך ששירה של שמר אינו מתמצה באיזה פולחן צבאיות מופרך, אלא מכיל גם ניחוח ארץ-ישראלי אופייני; "הרחק הרחק ליד ביתי הפרדסים נתנו ריח".

ועוד מעלה מעולה לחג הזה שאינו מדיר חלילה קטנים ונשים, הפטורות כרגיל ממצוות שהזמן גרמן, והנה כאן כולם בחזקת מי שהיו באותו הנס ואף בלתי נשואות מדליקות ואפילו עשויות להשתבח מגדרית בדמותן של גיבורות כיהודית החשמונאית וכיעל שחיסלה את סיסרא.

לעומת זאת החרדים, שזאטוטיהם מסובבים ב"דריידעל", אינם נוהגים להתעלף מהתפעלות לנוכח מלכות בית חשמונאי וצל"ש הגבורה של אלעזר בן מתיתיהו בקרב בית זכריה, כאשר ביקש להתנקש כזכור בחיי המלך אנטיוכוס הרשע באמצעות תקיעת חרבו בין ברכי הפיל שהתמוטט עליו וקברו. מצד שני החרדים דווקא כן מאמצים בחום את קריאת הקרב "מי לה" אלי", את קידוש השם של חנה ושבעת בניה סרבני ההשתחוות, ואת נס הפך המופלא הם מחברים למקור התורני "כי נר מצווה ותורה אור". המכבים הספורטיביים של הציונים נראים להם כמתייוונים ועל-פי סיפור נאה על הרבי סולובייצ"יק (1959-1886),  גדול הליטאים האנטי-ציונים שהתגורר בשכונת זיכרון משה, מסתבר שהיה יוצק שמן בנדיבות לכוסות כדי לעשות דווקא ו"פרסומי ניסא" לחובבי הקולנוע היוצאים מהצגה שנייה בקולנוע אדיסון הסמוך. ואפשר כי בזכות הניסא הזה זכו הסאטמרים להשתלט על היכל הסינימה הטמא ולטהרו כליל.

(וראה; עוז אלמוג, אלפר וקליגר-"התפישה החרדית של החג", באתר "אנשים")

 והעיקר דווקא בימים אלה שהמוצרים הבסיסיים מתייקרים – להתחזק בנס הפך, שהוא מסוג הנסים החסוכניים מסוג אלה של אליהו ואלישע ומתכון העוגיה הקטנה שגילה התשבי-הגלעדי לאלמנה מצרפתה ופטנט "כד הקמח לא כלתה וצפחת השמן לא חסר". אלה נסים שלפעמים יש בהם גם צדק חברתי הכרוך במוצרים מסובסדים, בקמח ובשמן, בחמישה כיכרות לחם ובדגים קטנים.

פרשנים חילוניים של סיפור חנוכה עינם צרה לעתים משום-מה בסיפור הנס והפך השימושי מאריך הימים והם רואים בו השפעה קלוקלת של המאגיה הבבלית, הרצון להתחרות בניסי הבשורה הנוצרית והתגברות הרוח הגלותית על האתוס הלאומי. (וראה הפרופ" למתמטיקה דן עמיר באתר "חופש", המיצר על עליית ההתחרדות, הבורות ונסיגת האתוס הלאומי והנאורות). אבל אני, כחובב שמן זית זך, משוכנע שמדובר במותג איכותי, בעל רמת חמיצות נמוכה במיוחד, שהופק בגת-בוטיק גלילית משובחת, באיזה מצפה אלטרנטיבי מוקפד אורגנית.

????? ????????

ולשם ההתחזקות אני מעיין מחדש במגילת אנטיוכוס המכונה גם "מגילת חנוכה, בני חשמונאי ומגילה יוונית", במחזור ישן ובדפוס שאלוניקי. המגילה המצוינת הזו נפתחת בתיאור אנטיוכוס הרשע והשתלטן ("מלך גדול וחזק היה… כבש מדינות רבות ומלכים חזקים, והחריב טירותם") ועוברת לתיאור ההתעמרות הממוקדת ביהודים הצדיקים בסגנון המן הרשע ("כי יש עַם היהודים אשר בירושלים בינינו. לאלהינו אינם מקריבים, ודתינו אינם עושים, ודתי המלך עוזבים"). היהודים בתיאוריית הקונספירציה האנטייוכוסית יוצאים די דומים לדיוקן שסימנו עבורם הפרוטוקולים של זקני ציון ("ואומרים "מתי ימלוך עלינו מלכנו… וכל העולם ינתן בידינו").

המגילה ממשיכה בתיאור המעשה נורא בחזיר במשכן ועוברת לתיעוד מתיתיהו הגיבור ונשק יום הדין ("עשה לו חרב, שתי אמות ארכה וזרת אחת רחבה"). הלה מתגלה, ביחד עם ה" בניו, כקנאי חסלני במיוחד, הגם שעל-פי גרסת המגילה הזאת בנו אליעזר ש"היה מתעסק להמית הפילים", קיפד כידוע את חייו במהלך ביש הירואי, "ויטבע בפרש הפילים". אחר שהוכרז כנעדר למשך זמן-מה – אותר בנסיבות מדאיבות . ("מצאוהו אשר טבע בפרש הפילים").

קרב בין החשמונאים והסורים.ציור מאת דורה.

המגילה הזאת נטולת תקינות פוליטית גם בתיאור ניצחון בית חשמונאי  ("ניתנו בידיהם שונאיהם. מהם שרפו באש, ומהם דקרו בחרב"). באותה מידה היא דלוקה לגמרי על נס הפך האיכותי הממותג; "ויבקשו שמן זית זך להדליק המנורה, ולא מצאו כי אם צלוחית אחת, אשר הייתה חתומה בטבעת הכהן הגדול, וידעו כי היתה טהור, והיה בה כשיעור הדלקת יום אחד ואלוהי השמים אשר שיכן שמו שם, נתן בה ברכה והדליקו ממנה שמונה ימים".

המגילה חותמת בקול תרועה גדולה בלי להתנצל בכלל על עצם האמונה בנס הנמשך; "האל אשר עשה עמהם נס ופלא, הוא יעשה לנו נסים ונפלאות"..

ואכן בהשראת המגילה אני מתחזק עוד יותר בדברי קבלה נחוצים; "המנורה והנרות לפקוח עינים עוורות, פקח עיניך וראה כי שמונת ימי חנוכה הם סוד העניין והנס הגדול. והיודעים עיקרי הדברים יודעים כי הנס הנעשה בשמן – על ידי ספירת הבינה". (שערי אורה - השער השמיני – הספירה השלישית) 

ודע כי כל ההסתבכויות והפלפולים היתרים שנסתבכו והתפלפלו הקוראים בני הדורות המאוחרים בעניין הנסים והאם יש בהם, או אין בהם כל מיני הפרות של חוקי הטבע ושל חכמת הפיסיקה ועוד כגון דא מבוכי מחשבה ונפתוליה, אינם במקור הפשוט, שהרי כוונת האל יתברך אינה לעשות כל מיני תחרויות של הורדת ידיים עם הטבע ולהפגין תעצומות כוחו להתפאר, אלא לגלות השגחתו וכוונותיו ומעשי גדולתו ותשומת לבו, ולפיכך פתח את רחמה של שרה בזקנותה וחבט בפרעה בנגעים – אחר שהלה נתן את עינו באם ראשונה והראה את ידו הגדולה ביציאת מצרים.

אלא שנשקף תמיד החשש פן יבואו כל מיני מאחזי עיניים וזריזי ידיים, קוסמים ושארלטנים, מכופפי כפיות ומפריחי שפנים, יונים וממחטות ויבקשו להתגדר בתואר מחוללי נסים ומתוך כך אף לדבר משמו של היושב במרומים ולהורות הלכות ותקנות. לפיכך הורה הרמב"ם ב"יסודי התורה" כי הנסים נועדו בשעתם לתכלית ברורה ואין להביא מהם ראיה על אמיתות שליחותו של המחולל אותם ומכאן שאם המשים עצמו נביא – בא לחולל נסים ומופתים מופלאים שיש בהם כדי להדהים את הבריות ולאחז casino pa natet עיניהם ובמקביל מפר את דיני התורה – אזי כל נסיו ונפלאותיו הבל ואין בהם ראיה על אמיתותו כלל. ומתוך כך פסק הבן מימון כי אין גואל ישראל חייב מכל מקום להעיד על היותו בחזקת משיח מכוח הנס. וסברו חסידי הרמב"ם כי בכך פתרו את בעיית הגאולה והנס, שהרי מעתה פטרו את הטוען למשרת הגואל מכלל הצורך לחולל נסים ושלום על ישראל. אלא שכשם שאין הנס מעיד על הגואל, כך אין היעדרו של הנס יכול להעיד על היותו שליח אמת וכבר נתקלנו לא אחת לאורך הדורות; הן בגואלים של שקר שחוללו נסים להדהים  הבריות, הן במשיחים של שווא שהתהדרו בפטור שניתן להם כביכול משמו של הבן מימון לחולל נסים ועדיין חוללו את מדוחי ההבל.

ויותר מהרמב"ם ראוי לך לשעות אל הרמב"ן שהראה כי הנסים הגלויים אינם אלא תזכורת עדות לגלוי דבר הנסים הנסתרים הפזורים בכל דבר ועניין ולו גם קטן וכזה שאין משגיחים בו ויותר מכל זה לעצם נס החיים. לפיכך אדם שנעשה לו נס יברך ויודה וישים לב אל נשמתו ואל חייו והגם שלא יוכל לסמוך על הנס מראש ועליו להישמר לנפשו ולעשות כמיטב יכולתו בתפילה ובאמונה ובהשגחה נאותה אף בלא הנס, הנה משעה שקרה לו -יעיד עליו נאמנה בענווה ויתחזק חזק וברוך באמונתו ויעשה את הטוב ויתחבר בשורש נפשו ונשמתו ויעשה בעצמו נסי מעשים טובים לסביבתו ומכוח הנס שנעשה בו יאיר ויתנוסס על זולתו.

אלא שאז קופץ לו להכעיס מתוך קופסת התודעה העמוסה כבר בלביבות מקמח מלא ובנרות צבעונין, הפרופ" ישעיה ליבוביץ המופלג בחכמה כי מי לנו גדול בתורת הרמב"ם ונושא דברו בדורותינו מאשר הפרופ" ישעיה ליבוביץ המופלג בחכמה. והנה בספר שאלות ותשובות מאת הנ"ל (רציתי לשאול אותך פרופ" ליבוביץ…) שנערך בין היתר במסירות הנפש ממש בידי התורני החריף – אבי כצמן, כותב הפרופ" כי תמה זכות אבות וכי בשום פנים ואופן ועניין אין לראות "בניצחוננו במלחמת ששת הימים את פעולת ההשגחה העליונה" והשוטים החצופים הנוהגים כן יצטרכו לראות חלילה פעולתה של אותה השגחה במיתת ילדי ישראל "בחנק ובשרפה" בשואה. לפיכך פוסק י.ל בשבט לשונו הנזפנית, כי "אין איוולת וחוצפה גדולה מזו של שליפת "ההשגחה העליונה" מן הכיס להנאתנו, כשהדבר הוא לטובתנו דווקא ולא כשהוא אינה לטובתנו". (וראה שער שני על האמונה, עמ" 224 בתשובה למר מ" שלום, מתאריך 18.1.2.56)

ועל כך אשיב כי כבר בימי הנסים הגדולים שבמקרא קרו מן הטובות ומן הרעות וחלקן של הרעות שהיו בגדר צדיק ורע לו ועדיין בשל כך לא פסקו מלברך על הנס כשהתגלגלו הדברים בדרך פלא לטובה. ולעניין הניצחון המופלא בששת הימים נתפלגו בעשורים האחרונים הדעות; חצי העם סבור שאכן נעשתה תשועה גדולה ונס יוצא מן הכלל. וחציו סבור שלא כצהלת השמחה כלל ומה לה עושה פה; ראשית משום שאליבא דאמת לא היינו בחזקת מאוימים אלא מאיימים, ושנית משום שהמאורעות שנשתלשלו מכך סיבכו אותנו במארת הכיבושים והפוסט-קולוניאליזם והפוסט-מודרניזם של הבתר אוריינטליזם וגו". קיצורו של עניין מחצית האומה מבקש לאכול את הביצה השלוקה מהקצה הצר ומחציתו מהקצה השני. ועל כך אשיב נכוחה כי הרגשתי כהרגשת הראשונים דווקא, אלא שמכך אין נובעת הרגשה של כוחי ועוצם ידי – לא לזרוע ימין ואף לא לזרוע שמאל, כשם שאין נובעת מחשבת שווא כאילו לא היינו מאויימים אז ואף איננו מאוימים עתה מעתה ועד עולם. אלא הלקח הטוב הוא כל אימת שמרגיש שנעשה לו נס-    יתחזק בחיים ויעשה חשבון נפש ויטיב עם עצמו ועם זולתו וינסה לפתור עוולות שעשה בעבר ודי לחכמיא.

וראה עוד דבריו של הליבוביץ שם שאין הנסים חביבים עליו מכל וכל וכמדומה כי גם אם נס היה מתגלגל לו לפתחו, בהולכו בשכונת רחביה, או בעומדו כנוהגו בתחנת קו 9 שליד סניף בנק לאומי שם, היא מגרשו מלפניו ומרעים עליו בקולו ומתחזק כארי בשיטתו וצווח כנגדו; כלך לך מכאן בכור שטן ונס מפתה. כי "האמונה בה" אינה תלויה ואסור שתהיה תלויה – באפשרות של התרחשות נסים. גם אם נעשו נסים לישראל או לאישים מסוימים בישראל, עבודת ה" התמימה והכשרה מתייחסת דווקא לכך ש"עולם כמנהגו נוהג" וגם ינהג כך. התרחשות של נס נשארת בגדר מאורע לא צפוי שמלכתחילה אין להתחשב באפשרותו". (231 תשובה מתאריך 3.1.83 לי"). הוא היה מסוג האנשי החריפים המקדימים מכה לתרופה והמסוגלים לחבוט מראש בכל סגולה אפשרית. והגם שאין להמתין ולסמוך על הנס ולשבת באפס מעשה, גישתי אינה כגישתו של הליבוביץ שגם אם הייתה כאמור נופלת על פדחתו מן השמים קופה יקרה של נסים ותיבה של ישועות ופלאות וכתרי תורה יקרים מעשי יודאיקה מלאכת מחשבת, עדיין היה מחמיץ פניו לעומתה ותובע את המשליך אותה בתביעת נזיקין קפוצה וחמורה ובהפרה בוטה של חוקי הטבע ונוהגי הפיסיקה ובהפרעה גסה לשגרת יומו ומלאכתו.

וכל מקרה שאדם חש כי נעשה לו נס – אין ראוי לשוב ולדחות את הנס ולהעליבו, או לומר כי לא היה האדם מאוים בעת הנס גם אם היה מדומה, כשם שאין להשתית מן העבר השני אידיאולוגיה פוליטית על דבר הנס המדומה או האמיתי שקרה. וראה דבריו של הרב יצחק יעקב וייס, אב בית הדין של העדה החרדית, המובאים בספרו של התורני המופלג אדם ברוך  (בתום לב, שער שישי, חינוך, הלל ביום העצמאות); "ובמלחמת הציונים עם הערבים לא היה אפילו ממשות וריח של נס … ובכלל הרעיון לדמותו ליציאת מצרים הוא כפירה ממש בעיקרי האמונה רחמנא לצלן".(132)

אומנם צודק הרב"א, חזק וברוך וישר כוח בדבריו,  בקובעו אף הוא בעקבות הרמב"ם, כי רבים כמו מתרבים כעת בינינו בעלי נסים של הבל וחלקם בחזקת כאלה שהלכו ללון בחזקת חמורים וקמו פתע כנביאים מתנבאים חדשות לבקרים. ועם זאת כבר היו כנודע חמורים שהתנבאו ואין לזלזל בכבודה של בהמה זו כלל. (שער שביעי, חינוך, מסחר ופנסיה, 146). וצודק הרא"ב בקובעו עוד כי הנס יסודו בתום לב (שם, שער עשירי, הבעל שם טוב,227). ולפיכך לא ידחה את הנס ולא ילבין את פניו, ולא יבוז לו ולא יתהדר בו כעוצם ידו ולא יכחישו באומרו כי לא היה בצרה ונושע, ולא יתעמר על זולתו ולא יתגדל מן הנס על אחרים, ולא יראה בו פוליסת ביטוח חינם עד תום אריכות ימיו, אלא יזדהר בו ויעריכו נכונה, ויתחבר מכוחו בחיים ויקרין חיותו. ולא יהא לבו גס בנס ולא ידחה את הנס ולא יתעה אחריו למדוחים של שווא ולא יאמין בכל פלפולי חכמים על מלחמת הנס בטבע ובפילוסופיה ובהלכה. שאין הנס האמיתי מתנגד לכלום, אלא למה שבא להצר ולסכל את החיים ומקורו שפעת הברכה והתרחבות הלב והחסד והרחמים.

ולעניין נס חג החנוכה אשר שאלת, הנה המפקפקים על הנס היו מן הסתם הולכים ומחשבים בחמיצות את כמות השמן ומראים כי או שנעשתה פה אחיזת עיניים, או שכמות השמן אכן עשויה בתנאים מעבדתיים מסוימים להשתנות ברווח שבין יום אחד לשמונה. והשוטים היו מפארים כוחם ועוצם ידם מכוח הנס. והתמימים להבדיל היו מקבלים הנס באהבה ובאמונה ומתחזקים מאורו באור החיים והחנוכה  והחנוכיה ושבים ומדליקים נרות כראוי משום ד"פרסומי ניסא" (שבת, כ"ג ע"ב). ויפה להציב המנורה בחלון ואפילו ברחוב ולא לחשוש לאותם צרי העין בנסים. שאין כאמור כל סכסוך בין הנס האמיתי לתורה ולהלכה, לחכמה ולפילוסופיה, שהרי נס האמיתי בא להעיד על אור החיים. ואקווה כי השיבתך דבר נאמנה וכי יעמדו לך דברי אלה לרווח והצלה ולנס ולתשועה.

 ויפה להציב המנורה בחלון ואפילו ברחוב ולא לחשוש לאותם צרי העין ומצומצמי המוחין בנסים. שאין כאמור כל סכסוך בין הנס האמיתי לתורה ולהלכה, לחכמה ולפילוסופיה, שהרי נס האמיתי בא להעיד על אור החיים. ואקווה, קורא נעים, כי השיבתך דבר נאמנה וכי יעמדו לך דברי אלה לרווח והצלה ולנס ולתשועה.

אודות אלי שי

ד"ר אלי שי הוא עיתונאי חוקר ומרצה עוסק בחקר הקבלה והשבתאות והמיסטיקה וגם בחקר ספרות עברית. פירסם את הספר משיח של גילוי עריות :היסטוריה חדשה ובלתי מצונזרת של היסוד המיני במיסטיקה המשיחית היהודית (משכל, 2002)
הפוסט הזה פורסם בתאריך הגות ופילוסופיה, יהדות, פילוסופיה יהודית עם התגים , . קישור קבוע.

2 תגובות על יוונים נקבצו עלי :דרשה לחג החנוכה

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*