האהבה בצבע לבן / על "כשתקראי בשמך" של ז'אנג יימו

 

עלילת הסרט "כשתקראי בשמך" מתרחש בשנות ה70, במהלך המהפכה הקומוניסטית בסין. ג'ינג, תלמידת תיכון מהעיר מגיעה לכפר במטרה לכתוב את תולדותיו של עץ העוזרד עבור המפלגה. היא פוגשת בסון, אשר עובד בצוות הגיאולוגי ומתארח יחד איתה אצל אותה משפחה. הם אוכלים ליד השולחן, מחליפים מבטים ומתאהבים. אך לג'ינג אסור להתאהב בהוראת אימה עד שהיא תהיה בת 25, אבא שלה אסיר פוליטי ואם היא תמעד בנאמנותה למפלגה היא לא רק תהרוס את חייה שלה אלא גם את חייהם של אימה החולה ושני אחיה הקטנים.

ז'אנג יימו, הבמאי של "מחול הפגיונות" ו- "קללת פרח הזהב" רוקם סיפור עדין ופשוט שפורח לאיטו ממש כמו הפרחים המסתוריים של עץ העוזרד, שמו המקורי של הסרט. במהלך הסרט ג'ינג וסון מנסים לממש את אהבתם הבלתי אפשרית על רקע הנופים הירוקים של הכפר, על גדות הנהר וברחובות הציוריים של העיר.

יימו מחלק את התקופות השונות של הסרט בכתוביות שמתארות מעברי זמן. מה שמוסיף נופח נוסטלגי ומיושן לסגנון המאוד פשוט של הסרט עצמו. נדמה כמעט שג'ינג וסון לא אמיתיים, המפגשים שלהם הם כמעט כמו מטפורה למפגש. סון מביא לג'ינג בגד ים אדום ומשכנע אותה להיכנס איתו להשתכשך במי הנהר. ג'ינג מבוישת, לובשת את הבגד ים מאחורי עגלת עץ ששימשה אותה להביא חול לשיפוץ מגרש הכדורסל. היא לא מסירה את חולצתה הלבנה ונשארת עם הבגד ים האדום גם כשהיא נכנסת בכמה צעדים לתוך הנהר ומשפריצה על סון מים. וכמו שהיא לא מסירה את החולצה הלבנה כך גם התמימות של ג'ינג נשארת בטהרתה. יימו מרפרר לסצנה המפורסמת מאי.טי כשסון מסיע את ג'ינג על כידון האופניים שלו והיא מכסה את פניה עם חולצתה הלבנה פן יזהו אותה ברחוב.

ניתן להגיד שיימו הוציא את המיניות בין בני הזוג ומיקם אותה על יד, בדמותה של חברתה של ג'ינג אשר לובשת חולצה אדומה לאורך כל הסרט. כשהחברה נוסעת לכפר, היא חוזרת משם בהריון ואף עוברת הפלה קשה כשג'ינג המפוחדת תומכת בה.

סיפורו של עץ העוזרד הוא סמל לגבורתם של החיילים הסינים במלחמה של סין – יפן , כאשר הם הוצאו להורג על ידו ודמם השקה את העץ. האגדה מספרת שהפרחים של העוזרד בכפר הם אדומים מדם הלוחמים ולא לבנים. אנו מחכים לפריחתו של העץ לאורך הסרט ומגלים את צבעו רק בסוף.

סון מבטיח לג'ינג שיחכה לה עד סוף ימיו. היא מצידה, בורחת ומשקרת רק כדי לבלות לצידו יומם וליל למרות שאימה אסרה עליהם להתראות. סון קונה לה בד אדום כדי שתעשה ממנו ג'קט ותלבש אותו למענו. ג'ינג קוראת לו, כפי שהבטיחה שתעשה כדי שיבוא כל פעם שהיא אומרת את שמה, האם היא תזכה לפרוח תחת צילו של סון? אין ספק שהאהבה פורחת בסרטו של יימו אבל רק אבל צבעה נותר לבן.

 

הפוסט הזה פורסם בתאריך קולנוע. קישור קבוע.

תגובה אחת על האהבה בצבע לבן / על "כשתקראי בשמך" של ז'אנג יימו

  1. פינגבאק: כשתקראי בשמך | עדי תשרי

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*