אנחנו מברכים את יואב איתמר מבקר התיאטרון של “יקום תרבות .

והנה ביקורתו הראשונה.

פונדמנטליזם דו צדדי – ביקורת על הנון של ראש העיר, תיאטרון החאן

מאת יואב איתמר

הנון של ראש העיר ירושלים  מאת יוסף בר יוסף .

תיאטרון החאן ירושלים

בימוי: רוני ניניו

תפאורה ותלבושות: סבטלנה ברגר

תאורה: רוני כהן

משתתפים:

אריה צ’רנר, יונתן מילר, יוסי עיני

תקציר הצגה

המחזה מתרחש בירושלים לפני מלחמת ששת הימים.אב שכול, אדם דתי, נאבק בראש העיר החילוני של ירושלים על הכתובת שתיחקק על מציבת הזכרון לחללי מלחמת השחרור.זהו מאבק על עקרונות ואמונות בין שני גיבורים, שנוגע בשרשי ההוויה הישראלית מראשיתה, והוא אקטואלי ואף מתחזק בימינו אלה.

לפני כמה ימים ניהלתי דיון בפייסבוק עם משתמש שכינה את עצמו “אגנוסטי קן”. האגנוסטיות הייתה ממנו והלאה. בשלב מסוים הוא החליט שהוא אלוהים ושאני צריך לעבוד אותו בדרך החסידות. הנטייה הראשונה שלי הייתה לאיין את עצמי. אחר כך חשבתי שאני יותר חכם וניסיתי להביס אותו תיאולוגית. שני הדברים לא הצליחו. כמובן שכשאתה נכנס לתחום התיאולוגי, אתה מפסיד.

עוד אסוציאציה שהייתה לי היא אמירתו של אורי ברנשטיין שמשורר צריך להתחיל את הקריירה מהספר השני,דומני שיוסף בר יוסף יכול היה להבין זאת רק כשראה את ההצגה על הבמה. במחזה, ראש עיריית ירושלים (אריה צ’רנר), חילוני ומבוניה משקיע כמויות עצומות של זמן ומאמץ במאבק נגד ירדן (יוסי עיני) פקיד שלו, אב שכול, שעומד על כך שעל מצבת הזיכרון לחללי מלחמת השחרור, יהיה כתוב “יזכור” ולא “נזכור”. אם לא מעדכנים את המחזה לפי רוח הזמן אז מה הטעם?

הבעיה הבסיסית של המחזה היא שאיננו מחליט אם הוא מחזה ריאליסטי או אבסורד. הלוא אם היה מחזה ריאליסטי, רבים מן המעמדים שהיו במחזה לא היו יכולים להיות במציאות – כך למשל, במקום למעוך את ירדן, הפקיד המגמגם שמדבר אליו בלשון הוא כג’וק, ראש העיר משחק איתו במשחקי נדמה לי, מנסה לשחד אותו בכסף, ובאופן כללי מציג עורמה והבנה רגשית של ילד בן חמש. אז מה הפלא שירדן, אומר לו: “הכבוד שלי אליך הולך ופוחת?” נקודה חלשה נוספת – וברור לי שלא יסכימו איתי בהכרח בנקודה הזו – שהמערכה האחרונה של המחזה מתקיימת בטקס מלכת היופי, שאליו מועלה ירדן, על ידי המנחה הנאלח (יונתן מילר) כקוריוז, והוא קורע כדג את ראש העיר שנותן חסות לתחרות. זהו מעמד שלא היה יכול להתרחש, תגובות ה”קהל” הן אבסורדיות ולמרות שמנצנצים פה ושם רעיונות יפים ואירוניים – הרעיון שראש עיר יכול להורות באמצע הלילה על סיתות המצבה הוא דבילי.

בשביל מחזה אבסורד, המחזה די עבש. גם ראש העיר עצמו, שלא יכול להיות קוטל קנים, נכשל לכל אורך הדרך, ואפשר לומר שדמותו לא מתפתחת לאורך כל המחזה, אולי אפילו הולכת ונגרעת, מצד שני אין לו ברירה כי כשמשחקים בשדה המשחקים התיאולוגי, יש רק אמת אחת, והיא איננה רציונלית או רלטיביסטית. במחזה הזה יש שלוש דמויות אך רק גיבור אחד שבאמת עובר תהליך, ואף דמות איננה מה שהמחזאים קוראים לו likeable כלומר שאפשר באמת להזדהות איתו.

עם זאת ההצגה היא ללא ספק טור דה פורס של יוסי עיני שהופך מדתי/חרדי מבולבל ועצור בראשית המחזה לפונדמנטליסט כריזמטי וחוצב להבות, בסוגיה שבסופו של דבר, זוכה לסוף אירוני שלא ייחשף פה. הבימוי מדהים ומשתמש במעט אמצעים – כמה כיסאות ולשכה של ראש עיר, כדי ליצור עולם מלא, כמו בכל הצגה של העת הזו, יש חפץ במרכז הבמה שהוא רב משמעות, וכזהו הסלע המרחף בכל החלל כמו חרב דמוקלס מבשרת רע.

אני יצאתי מההצגה די אנטי, אבל מחשבה בדיעבד מלמדת אותי שיש כאן ערך שיכול להציג לאותה שכבה של צופי תיאטרון – דבר שידעו מן הסתם קודם – כמה נתרחקנו מהעמדה העוצמתית והבלתי סובלנית שהייתה לנו לפני מלחמת ששת הימים, ואני חושב שנית לראות זאת בתוכניה המיוחדת של ההצגה. ההצגה זכתה לשלושה מסכים כשאני צפיתי בה, דבר שמראה כי הקהל מוצא אותה רלוונטית לחייו, מישהו אפילו דיבר בהקשר זה על רצח רבין ועל ההבנה כיצד יכול היה להתממש, ברם בפירוש אין זו הצגה אסקפיסטית – נהפוך הוא – מי שיצפה בה לא יזכה לקתרזיס, אלא לדאגה חדה נוספת שני הצדדים הם בעצם פונדמנטליסטיים, אבל ברור גם מי יפסיד.

ראו גם

קטע מההצגה

ועוד קטע

שחקני ההצגה בירושלים .צילמה יעל אילן .

3 תגובות

  1. אינני המבקר לשעבר של אתר מיי סיי, יצאתי לחופשה. ראוי לציין שהאנדרטה המופיעה ברקע תמונת השחקנים והבמאי, היא האנדרטה שעליה מבוססת כל ההצגה, ובנקרה הזה, כפי שניתן לראות, הנו”ן של ראש העיר נראית כמו יו”ד.

  2. לא נראה לי שירדת לדקויות השזורות בטקסטים ולמשמעויות באנדרסטייטמנט.
    אמור לי מה דעתך הפוליטית ואומר כיצד תראה ביקורתך.
    סוג שלרדידות המגיעה לשיא בסתירה בגוף הביקורת.מצד אחד כיאה למבקר ראוי אינך חושף את סיום העלילה אך כמה שורות מעל אתה מגלה הרבה יותר מטפח המרמז על הסיום.
    לא רציני.
    סופו של דבר המלצתי לך אמץ את המלצתך לצפות במחזה בפעם השניה בפראפראזה אולי אז הדברים יתחדדו .
    השחקנים נתנו פרפורמנס ראוי מושקע ובעיקר אמין בנושא טעון מעין זה.

  3. צביקה – אתה טועה ומטעה. א. אינך יודע את דעתי הפוליטית. אני לא מגלה אותה אפילו לעצמי 🙂
    ב.אני לא אמור לרדת לדקויות השזורות ולאנדרסטייטמנט באופן שבו אתה חושב – כי זה מחזה ולא ספר. אין הזדמנות שנייה לכלום.
    ג.לא נהניתי לראות אותו בפעם הראשונה, אז למה שאהנה לראות אותו בפעם השנייה? החיים קצרים מדי, והצגות ראויות יותר ממתינות מעבר לפינה.
    ד.אני מציע לך לאמץ את המלצתך ולקרוא שוב את הפיסקה הלפני אחרונה בביקורת שלי ואולי אז הדברים יתחדדו. האם לא כתבתי בעצם שהשחקנים נתנו פרפורמנס ראוי מושקע ובעיקר אמין בנושא טעון מעין זה?

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

12 + שתים עשרה =