המחזה האבוד של משה ליפשיץ

משה ליפשיץ

 

 משה ליפשיץ היה משורר יידיש נשכח, מחזאי ובמאי, מתרגם ומאהב חסר מנוח. הוא  נולד בגליציה בשנת 1894.  הוא היה משורר יידי ידוע, מחזאי ודרמטורג וגם ..סוכן  חשאי סובייטי למשך זמן מה עד שהבין שלמען בטחונו האישי עדיף לו להימלט מברית המועצות . הוא הגיע ארצה בשנת 1934 לפי הזמנת תיאטרון "הבימה".

במהלך חייו היו ( לפחות ) ארבע נשים שאהבוהו:  המשוררת לאה גולדברג,  הבמאית שולמית בת-דורי,  הסופרת המפיקה והספיריטואליסטית מרגוט קלאוזנר, ופילגשו היפהפייה של המשורר הרוסי מאיקובסקי, לילי בריק. בפסח שנת 1940 נפטר ליפשיץ ממחלת לב קשה בגיל 46, ונקבר בבית הקברות נחלת יצחק בתל אביב.מאז נשכח .

לפחות עד שהבלש הספרותי המודרני אלישע  פורת גילה אותו מחדש ופירסם כמה מאמרים על האיש.וכתוצאה משה ליפשיץ כבר אינו נשכח.

 לפניכם רשימה על גילוי מחזה אבוד של משה ליפשיץ.

"

המחזה האבוד של משה ליפשיץ

מאת אלישע פורת

חיפושיי אחרי המחזה האבוד של משה ליפשיץ הבלדה על החייל האלמוני ". התחילו, כרגיל, על פי דבריה של לאה גולדברג:

"בין מחזותיו של ליפשיץ יש אחד: "הבאלאדה על החייל האלמוני". הנושא הידוע: הבנים שנפלו בשדה הקרב חוזרים אל אמם. הם חוזרים אליה כחיים ומדברים אתה על הדברים הקטנים שביום-יום והיא מקבלת פניהם כאילו היו חיים. (אגב, המחזה נכתב עוד לפני "הָאֵם" של צַ'אפֶּק). הוא אהב ביותר את מחזהו זה, התיחס אליו בחום מיוחד, אולי, דוקא, משום שידע כי אין המתים חוזרים לעולם".

"משה ליפשיץ", מאת לאה גולדברג, נדפס ב"דבר", 3 במאי, 1940, עמ' 3 – 4.

לאה גולדברג

דברי של לאה גולדברג ה נכתבו ונדפסו כחודש לאחר מותו של ליפשיץ. למדנו ממנו שני דברים. ראשית שאכן היה מחזה כזה. שנית, שנכתב עוד לפני "האם" של קארל צ'אפק המחזאי הצ'כי הנודע. אבל לא למדנו מדבריה על התאריכים, ולא על הביצוע, אם היה, ולא על הבימוי. יצאתי לחפש את עקבותיו של המחזה האבוד. כבר מהתחלה התברר שיש כאן סכסוך קשה ביו "אבותיו" של המחזה, שולמית בת-דורי ומשה ליפשיץ. סכסוך שמזכיר מאד את מה שקרה בעקבות הצגת "כשיצאת איש פשוט לדרך". משה ליפשיץ נפטר מבלי שישאיר שום תיעוד על המחזה וסביבו. ואילו שולמית בת-דורי, שעברה מאהבה גדולה אליו, לנטירת טינה קשה, מחקה אותו לחלוטין ממחזותיהם המשותפים. וכיוון שהותירה אחריה ארכיון עשיר ומסודר, קשה פי כמה למצוא את עקבותיו של ליפשיץ.

  

  

  

  

  

  

  

  

להפתעתי נמצאו בארכיון קיבוץ שער הגולן הדברים הבאים:

"הבלדה על החיילים האלמוניים", 1936

מתוך ספרו של בונים שמיר, ממייסדי שער הגולן. בנתיב השליחות, המוסד לתיעוד וחקר של "השומר הצעיר", 1990, עמ' 157 – 158.

"…מעודדת מהצלחתה של ההצגה הראשונה, חידשה 'מיתה' (שולמית בת-דורי), אחרי הפסקה קצרה, את עבודת הלהקה. אולם בהרכב השחקנים חלה תחלופה. גויסו בקיבוצים חברים חדשים על פי אותו העיקרון ששימש נר לבחירתם של המועמדים ללהקה הראשונה: התאמתם המרבית לתפקידים. זה היה הנוהג גם בהצגות הבאות. כתוצאה מכך התגבש בתקופת פעולתה של הלהקה, חבר שחקנים, שמנה יחד כארבעים וחמישה איש, אשר מתוכם נבחרו השחקנים להצגות השונות.

שו

המחזה השני עליו עבדה הלהקה, בשם "הבלדה על החיילים האלמוניים", נכתב בידי סופר גרמני צעיר, אנטי-פשיסטי עלום-שם, שנהרג עם עלות הנאצים לשלטון. את כתב-היד של המחזה, הביאה עמה שולמית בת-דורי, מזמן שהותה בברלין. הוא עובד על ידי מ. ליפשיץ, סופר, מחזאי ואיש-תיאטרון, שסייע ללהקה בעבודתה, והעניק לה מניסיונו ומכישוריו.

תוכנו של המחזה בנוי על רעיון סוריאליסטי: כאשר שנים לאחר תום מלחמת העולם הראשונה, קמים בדרך נס לתחייה, נופלים בקרב של וורדן, ומחליטים לחזור לבתיהם. הם נושאים בלבם את התקווה, כי הודות לקרבן חייהם ימצאו עתה עולם טוב יותר. אך תקוותם נכזבת: הם מוצאים את בניהם, שגדלו בינתיים, אחוזים – כמוהם בזמנם – בבולמוס של לאומנות, אלימים כלפי החלשים, וצועדים חדורי-יוהרה לקראת המלחמה הבאה.

הלהקה התרכזה וערכה את חזרותיה בקיבוץ מרחביה. גם הפעם בהדרכתה ובבימויה של מיתה. את התפאורות הכין הצייר מירון סימה. ההצגה הראשונה והיחידה של "הבלדה על החיילים האלמוניים", התקיימה אף היא במרחביה…"

למדנו אם כן מבונים שמיר, שמילא לימים תפקידים בכירים הן בקיבוצו שער הגולן והן בקיבוץ הארצי השומר הצעיר, שאכן היה מחזה כזה, שהוצג פעם אחת ויחידה בקיבוץ מרחביה, השנה היא כמעט בטוח 1936.

והערותיי לדברים: לפנינו אישור נוסף לדבריה של לאה גולדברג, על קיומו של מחזה בשם זה. ליפשיץ לא נזכר כלל בעבודה על המחזה, אך ניתן לשער ששיתוף הפעולה בינו לבין שולמית בת דורי עדיין נמשך. לעניות דעתי, זה היה מחזה שמשה ליפשיץ כתב בעצמו. הם השתמשו בסיפור כיסוי בדוי, על מחזאי גרמני צעיר שנהרג וכו'.

המחזה כלל כמה פזמונים שכתב משה ליפשיץ. שנים שלושה מהם ידועים לנו היום. אך השאר נשכחו לגמרי. הנה שיר הפתיחה:

פתיחה/ מתוך הבלדה על החיילים האלמונים/ מיידיש: נתן אלתרמן.

השיר נדפס לזכרו של משה ליפשיץ, חודש לאחר מותו, בשבועון "השומר הצעיר", דפים לספרות, 16.5.1940. אלתרמן הוסיף ותרגם עוד שלושה חלקים מהבלדה.

זֹאת הִיא הַבַּלַּדָה עַל הַחַיָּלִים הָאַלְמוֹנִים,

יְסֻפַּר בָּהּ עַל עוֹלָם אֶחָד גָּדוֹל וְאֵין-אוֹנִים,

עַל עוֹלָם גִּבּוֹר לִסְבּוֹל וְרַךְ-לֵבַב לָשֵׂאת גְּבוּרָה

וְצוֹעֵד, סַהֲרוּרִי, אֶל תְהוֹם אוֹרֶבֶת פְּעוּרָה.

הַיָּמִים עוֹלִים פּוֹרְחִים, בְּשֵׁלִים יוֹתֵר, יָפִים יוֹתֵר,

הַמֶּרְחָק עַד פִּי-הַתְּהוֹם הוֹלֵךְ הָלוֹךְ וְהִתְקַצֵּר,

וְאוּלַי נוֹתַר עוֹד רֶגַע, וְאוּלַי פְּסִיעָה נוֹתֶרֶת –

וְעוֹלָם אוֹבֵד יָעוּף בְּמַעֲרְבֹּלֶת מִסְתַּחְרֶרֶת.

בֶּחָזֶה אֵימָה נִלְחֶצֶת, וְהָרֹאשׁ בִּכְפוֹר עָטוּף,

אֵין אֲוִיר לִנְשׁוֹם… לְפֶתַע מִתְבַּרְזֶל הַדָּם בַּגּוּף,

וּבוֹקַעַת מַחְשָׁבָה, פּוֹעֶמֶת כְּפַטִּישׁ מוּרָם –

לַעֲצוֹר, לִשְׁמוֹר הַפַּעַם, לְהַצִּיל אֶת הָעוֹלָם!

בֹּקֶר שָׁב, מַגִּיעַ עֶרֶב, הַשָּׁעוֹת נוֹבְלוֹת כַּגָּן.

אֵין רָצוֹן מִפֹּה לָלֶכֶת. תְּנוּ לְהִשָּׁאֵר עוֹד כָּאן.

מַה לִצְעוֹק? לְאָן לָרוּץ? וּמִי יִשָּׂא לַפִּיד מִנֶּגֶד

לָעוֹלָם לִקְרוֹא: עֲמוֹד, כִּי לְרַגְלֶיךָ תְּהוֹם שׁוֹתֶקֶת.

לֹא אֶחָד וְלֹא מֵאָה! הַחַיָּלִים הָאַלמוֹנִים!

בּוֹאוּ! פֹּה דְרוּשִׁים מִילְיוֹנִים! הֲמוֹנִים וַהֲמוֹנִים!

תִּתְיָצֵּב חוֹמָה מִילְיוֹנִית, עוֹלָמוֹת שֶׁל חֵיל אָדָם –

לַעֲצוֹר, לִשְׁמוֹר הַפַּעַם, לְהַצִּיל אֶת הָעוֹלָם.

נדפס לראשונה בשבועון "השומר הצעיר", 16 במאי 1940.

שירי המחאה מתוך המחזה, שירים חריפים ביותר, תורגמו כולם כנראה בידי נתן אלתרמן, וזכו לתפוצה נרחבת בקהל הנלהב של תנועות הנוער. המתרגם אריה אהרוני, איש בית אלפא, העיד לימים, 2009, את העדות הזו:

"מחזה משל ליפשיץ, "הבלדה לחייל האלמוני", הוקרא בשנת 1937 בפני גדוד הבוגרים של קן יואש, גדוד "עין שמר", של תנועת "השומר הצעיר", על שפת ימה של תל אביב. ע"פ אהרוני קריאתו הייתה רהוטה ויפה.

שמואל בונים, לימים הבמאי הידוע, שהיה אז נער מהבוגרים, עיבד את שירו הפאציפיסטי של ליפשיץ "אוֹיָה לִי וְאוֹיָה לָךְ/וְאוֹיָה לְכוּלָנוּ/נָטוֹשׁ הָחֵיק/ הַתֵק יוֹנֵק/ הֲלֹא תֵדְעוּ מִי אָנוּ…/

בנוסח של בונים, שהוצג והושר במסגרת גדוד הבוגרים של הקן הושר "אויה לי ואויה לך/ ואויה לכולנו/ אָבִיךָ מֵת אִמְךָ חוֹלָה, פְּרוֹלֶטָרִים אֲנוּ…'".

וכן הוסיף אריה אהרוני מן הזיכרון, תרגום מעניין אך מקוטע של השיר: בפלאנדריה ליד בואסאן (המקור ביידיש):

שָׁם בִּפְלַאנְדְרִיָה, לְיַד בּוּאַסַאן,

יֶשְׁנָה מִסְעָדָה עִם תַפְרִיט מְצוּיָין:

מָנָה רִאשׁוֹנָה, הִתְכַּבְּדוּ אֲדוֹנִים,

קְצִיצוֹת שֶׁל מֵעַיִים בְּמִיץ כִּידוֹנִים…

מָרָק שֶׁל 'דוּמְדוּם' וּשְׁנִיצֶל עוֹפֶרֶת

ועד שלא יימצא לנו אישוש, ניתן להניח שהשיר הזה הוא חלק מהמחזה, שמתוכו תרגם אלתרמן את ארבעת שירי הבלדה לחיילים האלמונים.

עדות חשובה נוספת לקיום המחזה מצאנו בביליוגרפיה של משה ליפשיץ ביידיש.

*. אין פֿלאַנדערן בײַ בואַסאַן ‬,‫ דעם גערטנערס ליד ‬, פּובליק. ‬‫ שטאַמען (תּל־אָבֿיבֿ, 1936–1939), ‫ דאַטירונג‫ יוני 1936, ז’ . שירי מחאה פציפיסטיים, מהם תורגמו שיר הגננים – שים שלום, התרגום של בפלנדריה ליד בואסאן אבד כנראה. המעניין הוא שהשירים נדפסו בנפרד מהמחזה ביידיש דווקא בארץ! אע"פ שליפשיץ הביאם איתו בכליו כשהגיע ארצה בסוף 1934.

ונסיים את המאמר דווקא בנימה חיובית ואופטימית.

שיר זמר משל משה ליפשיץ,' שים שלום', מאותו המחזה האבוד "הבלדה על החיילים האלמונים", הולחן בידי שטפן (סטפן) וולפה, והושר בתנועת 'השומר הצעיר', הופיע בספר/חוברת "ברון יחד : שירון ליובל תנועת השומר הצעיר 1913 – 1963", מפעלי תרבות וחינוך מס' 145, 1963 תשכ"ד, עמוד 52. השיר תורגם לעברית מיידיש בידי נתן אלתרמן!.

שטפן (סטפן) וולפה, מלחין ומוסיקאי מודרני מוכשר דוד רחוק של המלחין מיכאל וולפה איש שדה בוקר, היה יקה מעולי גרמניה, בעל השקפות שמאליות אדוקות. הוא לא נקלט בארץ וירד לארה"ב. שם הוא זוכה בשנים האחרונות להתעניינות מחודשת ביצירותיו. ליפשיץ ו-וולפה היו קרובים מאד, מסתבר, בהשקפת העולם שלהם, שהולידה בין השאר גם את הזמר הזה.

השיר נדפס לראשונה, ללא ציון שם המתרגם, בחוברת "ארבע בלדות למקהלה מעורבת", ירושלים 1938. והובא בשנית, עם ציון שמו של נתן אלתרמן כמתרגם, בחוברת "השומר הצעיר", ב"דפים לספרות", 16 במאי 1940. פעם שלישית הובא השיר עם התווים בצורה רשלנית ותוך החסרת פרטים, ב'על החומה', עיתון תנועת השומר הצעיר, שנה 20, מס' 1, 12 בפברואר 1956. עמ' 19. חשוב לציין שדווקא שיר זה שרד נקלט הושר זומר והוקלט, ראו באתר 'זמרשת' גילגולי השיר כזמר. והוא מושר עד היום, בין בחבורות זמר המחדשות שירים ישנים ובין בכמה קיבוצים, שהכניסוהו כמרכיב קבוע בקריאת ההגדה שלהם בסדר הפסח.

שיר הגננים – או – שים שלום

שִׂים שָׁלוֹם לָאִילָן הַנּוֹתֵן לִי טוּבוֹ

וְאֶהְיֶה לוֹ מָגֵן מִבָּרָד וּמִסַּעַר.

אַל תָּבוֹא מַגֵּפָה, מִלְחָמָה אַל תָּבוֹא

לְשַׁסֵּעַ אוֹתִי וְאֶת בְּנִי הַנַּעַר.

הַקָּטָן בָּאָדָם מַה תִּרְצֶה, מַה תִּשְׁאַל? –

רַק חוֹמַת עֲבוֹדָה וְצֵל גַּג מֵעָלֶיךָ,

שֶׁתִּשָּׂא בְּרָצוֹן אֶת הַרְבֵּה הֶעָמָל

וְתֹאכַל בִּמְנוּחָה אֶת מְעַט הַלֶּחֶם.

לְכִבְשַׂת הֶעָנִי, לְבֵיתוֹ וְלַגַּן

שִׂים שָׁלוֹם מִשּׁוֹדֵד וּמִזְּאֵב טוֹרֵף טֶרֶף.

כּוֹחַ תֵּן וּבִינָה לָאָדָם הַקָּטָן לַעֲמֹד

מוּל נוֹשְׂאֵי הַנִּצּוּל וְהַחֶרֶב.

משה ליפשיץ

ראו עוד על משה ליפשיץ ( מאת אלישע פורת )

משה ליפשיץ בוקיפדיה

 משה ליפשיץ משורר שלא המריא

 משה ליפשיץ משורר היידיש הנשכח

תשוקתו הגדולה של משה ליפשיץ  -התיאטרון

האיש שגישר בין יידיש וגרמנית

זוטות מחייו של משורר ומחזאי יידיש נשכח

משה ליפשיץ כמתרגם

אהובתיו של משה ליפשיץ

ארבע הנשים שאהבו את משה ליפשיץ

שיעור מולדת –סיפור האהבה בין משה ליפשיץ ושולמית בת דורי

 לא שוכחת ולא סולחת :מה באמת חשבה שולמית בת דורי על משה ליפשיץ

ידידיו של משה ליפשיץ

חלילי רוח –סיפור הידידות בין ליפשיץ יצחק שדה ולאה גולדברג

משה ליפשיץ שטפו וולפה ונתן אלתרמן

משה ליפשיץ  והמשורר הרוסי מיאקובסקי

יש לך יד בטוחה לכתוב מחזה -סיפור ההתכתבות בין ליפשיץ והמשורר משה בן מנחם שלנגר  

משה ליפשיץ

משה ליפשיץ

אודות אלישע פורת

אלישע פורת, סופר ומשורר עברי, בוסתנאי ובלש ספרותי. נולד בשנת תרצ"ח, 1938, מתגורר בקיבוץ עין החורש. פרסם ספרי שירה, סיפורת, סיפורי ילדים ומסות ספרותיות. רבות מיצירותיו מצויות ברשת האינטרנט. בשנים האחרונות מתמסר ל'בלשות ספרותית', וגילה פרקים מעניינים, בין השאר, ביצירתם ובחייהם של אבא קובנר ומשה ליפשיץ. From: nissim katz
הפוסט הזה פורסם בתאריך במה, תיאטרון עם התגים , . קישור קבוע.

תגובה אחת על המחזה האבוד של משה ליפשיץ

  1. פינגבאק: העולם שאחרי אפוקליפסת הזומבים: סיכום הרצאה | מליצה

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*