דיאלוג קצר ליום השבת / "הקטסטרופה" של זאב פלדינגר

- או הו! או הו!

- מה קרה?

- תראה מה קראתי כרגע בעיתון. עד שנת 2020 המקורות של כדור הארץ למזון ולמים לא יספיקו לכמות התושבים.

- זה ממש לא רלוונטי. כבר בשנת 2012 אמור ליפול פה איזה אסטרואיד או משהו ולהחריב את הכל.

- כן, נכון. גם אני שמעתי משהו כזה. לפעמים אנ'לא מבין בשביל מה בכלל להתאמץ אם גם ככה גורלנו ייחרץ בקרוב.

- להתאמץ?

- כן. אני מתכוון, בשביל מה בכלל ללכת לעבודה?

- האמת היא שהדבר נכון במיוחד לגבינו.

- לגבינו?

- כן. לגבי הישראלים. הרי מומחים העריכו שלאיראן יהיו תוך שנה פצצות גרעיניות שימחקו את כל תל אביב, ירושלים, חיפה, דימונה וכל שאר הישובים בארץ.

- תוך שנה ממתי?

- מלפני שנה וחצי….

- בתכלס אנחנו יכולים כל היום לשבת בבית קפה, לאכול במסעדות, ליסוע לחו"ל, ולקנות לעצמנו דברים שתמיד חלמנו עליהם, רק היו יקרים מדי. אז נהיה במינוס רציני בבנק. מה זה משנה?

- נכון מאוד! ת'יודע מה? כל הדברים האלה דווקא מרגיעים מאוד. כשיודעים מתי יבוא הסוף של הכל.

- אז למה אנשים בכל זאת הולכים לעבודה?

- במקרה אתמול שאלתי מישהו. הוא אמר שעדיין קיים סיכוי שיש לנו מידע מודיעיני לגבי איראן, ואנחנו מוגנים בפני זה.

- בכל אופן, גם אם יצליחו לירות עלינו טילים גרעיניים, אז האמת היא שרק עשרים אלף אנשים מתושבי המדינה ייפגעו, כך שהסיכוי של כל אחד מאיתנו להיפגע הוא אחד לארבע מאות.

- וגם זה- זה רק באזור תל אביב. כך שאם נדאג לא להתתקרב לגוש דן כל עוד קיים איום איראני, אז הסיכוי שלנו להיפגע מטיל גרעיני הוא אפסי.

- אז מה? אני עדיין רגוע. שותה את הקפה שלי בשקט, ועושה מה בראש שלי. לא יהרוג אותי טיל גרעיני השנה? אז בשנה הבאה יפגע מטאור בכדור הארץ ויחריב ת'כל. עדיין אין סיבה לחשוב על העתיד.

- מסכים איתך לגמרי. כל מילה- בסלע! ותאר לך שיש אנשים שעוד עורכים תוכניות חיסכון…

- מטומטמים! עזוב אותם. הם בטח חושבים שבאמריקה עוד מוצאים פתרונות לאסטרואיד המטאור הזה.

- אולי הוא בעצם לא כל כך גדול?

- אז אולי הוא לא יהרוס את כל העולם?

- אני יודע? אולי רק יבשת אחת. נגיד אוסטרליה.

- תאר'ך מה חשבתי פתאום. יכול להיות שהוא בכלל יפול לים…

- וואלה. ואז הוא ייפגע רק באוניות שיעברו בים הזה. וגם זה רק אם הם יהיו שם באותו רגע.

- בא'נה, איזה פחד. אני בכלל לא שט באוניות.

- גם אני לא. וגם לאוסטרליה אני לא מתכוון ללכת.

- אז המטאור הזה בכלל לא יפגע בנו. יו, איזה פחד.

- מה פחד? אפשר להרגע, לשבת רגל על רגל, לעשן סיגריה, ועשות טבעות כאלה של עשן באויר. שכחת מה קראת בעיתון בהתחלת הדיאלוג?

- אני קראתי או אתה?

- לא יודע. אפשר ללכת אחורה ולחשב את זה, אבל בדיאלוג הנוכחי זה לא משנה מי זה מי.

- בקיצור קראנו שבשנת 2020 לא יהיה מספיק אוכל ומים בעולם לכולם. זה עוד תשע שנים. אז בשביל תשע שנים צריך להתאמץ?

- בדיוק. גם ככה אוטוטו כולנו מתים.

- נכון! כולנו…. כולנו? אין מספיק אוכל זה אומר שכולנו נמות?

- יהיו כמה אנשים שימותו. אז אולי לא כולם. רוב… טוב, גם לא רובם.

- אני גם לא יודע אם ימותו. אולי ימצאו להם פתרון.

- אולי בכל זאת כמה? ת'יודע, לא הרבה, אבל כמה, בשביל שנוכל להרגע.

- מה אני יודע. אני מקווה שאם לא כל האנושות, ולא רובה, אז לפחות איזה שניים שלושה…

- אבל גם זה לא בטוח…

- לא.

- אז מה יהיה? בסוף הכל יהיה טוב, ונחיה ככה עוד הרבה שנים.

- באמת מדאיג.

- אפילו מלחיץ.

אודות ד״ר ניסים כץ

מבקר ספרות וכותב טורי דעה בוואלה ובגרוזלם פוסט בין השנים 2007 ל-2009. מרצה לתקשורת, בתחומי ההתמחות : מדיה ושינוי חברתי, מדיה ומיעוטים.
הפוסט הזה פורסם בתאריך פרוזה. קישור קבוע.

4 תגובות על דיאלוג קצר ליום השבת / "הקטסטרופה" של זאב פלדינגר

  1. מאת ענת:‏

    יופי של דיאלוג, נהניתי מאוד מההומור, האבסורד והשנינות, תודה!

  2. מאת גאולה:‏

    אהבתי מאד. כיף לקרוא. הומור מדהים!

  3. מאת לימור:‏

    איזה דיאלוג מדהים, כל כך משקף את המציאות בה אנו חיים, יפה.

  4. פינגבאק: קטסטרופה | זאב פלדינגר

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*