(כרזת הסרט “זמר הג’אז בכיכובו של אל ג’ונסון – הסרט המדבר הראשון משנת 1927)

בשנת 1927, הופק בארה”ב סרט הקולנוע המדבר הראשון, “זמר הג’אז”. הסרט עסק במשפחת מהגרים יהודית דתית ואדוקה, בה האב שימש החזן בבית-הכנסת השכונתי. בנו, עבד בעסק המשפחתי והמשיך את דרכו של אביו כחזן בית-הכנסת. השכונה היתה בעלת צביון יהודי ובה הכיר בימי נעוריו את אשתו. לכאורה, נראה כי החיים נראו אידיליים לחלוטין. הסרט יצר גלים רבים בשל שני ממדים שהציג: הראשון הנו חידוש בדמות פס הקול המדבר: שלב המעבר מן הסרט האילם לסרט המדבר, החל באותה שנה. עם זאת, נראה בהצגת העלילה כי השחקנים נוקטים בשיטת המשחק המסורתית, בה הם מדברים ללא קול וישנה שקופית המציגה באופן כתוב את דבריהם. החידוש היה בהקלטת המוסיקה המשמשת כפסקול הסרט ובקטעי החזנות המלווים אותו, בביצועו של אל ג’ולסון. ג’ולסון, שיחק את הבן בסרט. הוא בצע את שירי הג’אז ואת קטעי החזנות בבית-הכנסת השכונתי במקביל, משום שעלילת הסרט התרחשה בימים הנוראים וביום הכפורים. בחייו האמיתיים היה זמר ג’אז ובא מרקע יהודי, אף בעל מסורת. בשנת 1980, צולמה גרסא שניה של הסרט בכיכוב הזמר ניל דיאמונד. דיאמונד, הוא זמר יהודי בחייו, אשר ככל הנראה הכיר את הלבטים שהוצגו בסרט, עקב הרקע הקהילתי והדתי.

בנקודה זו, מוצג הממד השני: האסימילציה אותה עברה משפחת המהגרים היהודית מאירופה. ארה”ב, הציגה מתווה חדש ליהודים, שהתבסס על מסורות גרמניות וצרפתיות קודמות. על פי זאת, אם ברצונך להיות יהודי הדבר הוא לגיטימי. אך בחברה הכללית, אל תיראה חריג ועשה כל שביכולתך כדי להטמע. הישראלי הצבר לא יבין זאת, אך הדיכוטומיה המלווה את היהודי החי בקהילות יהודיות בחו”ל, רבה. בארצות בהן ישנו ריכוז גדול של יהודים ורמת האנטישמיות נמוכה, נראה כי המדינה מעניקה שוויון זכויות ואפשרות להתפתח אישית בחברה. מנגד, המתח המלווה אפשרות זו, גורם לחשש מוצדק במשפחה כי הבן יזנח את מקורותיו.

יש לזכור כי בסוף המאה ה-19, החלו להגיע גלי מהגרים רבים ממזרח-אירופה, ללא רגולציה מצד שלטונות ארה”ב. לכן, באמצע שנות העשרים (זמן עלילת הסרט), הועבר חוק המגביל את ההגירה בפעם הראשונה בתולדות ארה”ב, למערב אירופה (איטליה, אירלנד, בריטניה וגרמניה), תחת מכסה ברורה. הדבר השפיע על הגירת היהודים אשר נמצאו בעיקרם במזרח-אירופה, בתקופה שלפני השואה. אווירת האנטי זר שהתקיימה באותה עת בארה”ב, עמדה בבסיס ההיטמעות של בני הדור השני בחברה האמריקנית. היהודים לא היו יוצא מן הכלל בכך. סרט הקולנוע, מדגים כיצד הבן זנח את חזנותו, לטובת הופעות ג’אז. משפחתו ובייחוד אביו, הכריזו עליו כמת בשל התפקרותו. שיא העלילה מגיע בגרסת הסרט המוקדמת, עת שכב האב על ערש דווי בחדרו ובקש להאזין לשירת “קול נדרי” בערב יום-הכפורים, כדי לקיים עד כמה שיוכל את המצווה של היום הקדוש.

החזן היה בנו, שלא יכול היה להתנתק מחינוכו. הבן לא ידע על מצב אביו והנוכחים בחדר חששו מתגובתו. או אז, זעק האב לאשתו “קבלנו את בננו בחזרה” והלך מן העולם. ברגעי שהותו האחרונים בעולם לפני שיצא אל דרכו לעולם הבא, הציג הסרט את האב עטוי בגדי יום הכפורים, עת בא להפרד מבנו ליד התיבה בבית-הכנסת.

(כרזת הסרט בכיכובו של ניל דיאמונד משנת 1980)

הגרסא המאוחרת יותר משנת 1980, בכיכובו של הזמר ניל דיאמונד, הציגה תסריט מרוכך יותר, עת האב ישב במקומו בבית-הכנסת ולא שמע כיצד בנו עלה לתיבה ופתח בתפילת “קול נדרי”. כאשר הבין משמיעת תפילת “קול נדרי” כי בנו הוא החזן, הסיק כי הוא חזר למקורותיו. אחר התפילה בנו רדף אחריו, אך הוא לא דבר עמו. הדבר אשר רכך אותו היה תמונת נכדו החדש מאשתו השניה של הבן, אשר למענה זנח את אשתו הראשונה ומקורותיו.

בימי החגים הבאים עלינו לטובה, ימי חשבון הנפש וההתעוררות, מקבלת העלילה חיזוק חשוב. עצם ספורה בחגי תשרי ובייחוד ביום הכפורים, מוכיחה ומחדדת את החשיבות של היום הקדוש. יום זה מעניק ליהודי באשר הוא, את היכולת לכפר על חטאיו, מול משפחתו וחבריו ולחזור למקורותיו. לקח חשוב שנלמד, הוא כי האדם הוא תבנית נוף מולדתו, כדברי המשורר שאול טשרניחובסקי. נדודים רבים, שינויים וסביבות זרות, לא יכולות לשנות את שיוכו המשפחתי, חינוכו ובית גידולו של היהודי וכל אדם באשר הוא.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

8 + 16 =