מיוחד למהפכה החברתית / "מחזה בשתי תמונות" של ארנון נבות

הדמויות:

1 – מישה, הומלס אלכוהוליסט, חולה בהפטיטיס B, יפה תואר, אוצר מילים של חמישים מילה בעברית ועוד מאה וחמישים ברוסית בניב פטרוגרדי.

2 – יפה, נרקומנית, חולת איידס, ללא שיניים, עם גזרה של אומה טורמן.

3 – יקוב, (מילרע), גרוזיני, חלפן כספים, בעלים של בסטה ליד התחנה המרכזית החדשה.

4 – יחזקאל, שוטר מטומטם.

5 – עורב מדבר.

5 – רבולוציה, ישות דמיונית, שכולם מפנטזים עליה. (לא יחזקאל, הוא מפנטז על יפה).

תמונה ראשונה: גן גדול ליד התחנה המרכזית החדשה.

עץ אקליפטוס במרכז הגן, ערימות של קונדומים משומשים ונייר טואלט ממוחזר, (מיחזור בלתי תעשייתי, הווה אומר, שנעשה בו שימוש יותר מפעם). לפנות ערב, המוני מהגרים בהרבה צבעים חולפים אנה ואנה.

מישה: יופט פויה מט.

יפה: מה קרה מותק?

מישה: תמצצי לי, יא מזדיינת.

יפה: טוב, אז תוריד.

מישה: מה קרה לך יא מפגרת, מי התכוון, סתם אמרתי, ממתי את מוצצת לי באמצע היום.

יפה: טוב, אבל למה מדבר לא יפה ליפה?

מישה: סתמי יא אבלה.

העורב: מישה, מישה, ואתה, התקווה הגדולה של הרבולוציה.

מישה: רבולוציה בתחת, (מושיט בקבוק וודקה ליפה), שתי כלבה נרקומנית, אולי תמותי סוף סוף.

יפה: תודה, (מורידה שליש בקבוק בלגימה).

העורב: אוי ווי.

יחזקאל מגיע, מנפנף בתנועות אלגנטיות בעלת גומי קצרה.

יחזקאל: ערב טוב חברים.

מישה, ממלמל לעצמו: חרא ביורוקרטיה. (מילה שלמד מן העורב, הוא יודע שהיא קשורה ליחזקאל ומשמעותה בלתי סימפטית).

יחזקאל: (דוחף שקית לידיים של יפה), יאללה?!

יפה: עכשיו, כולם יראו, לא איכפת לך?

יחזקאל: מישה יחזיק שמיכה.

העורב: אוי ווי.

מישה: שמיכה בתחת שלך.

יחזקאל: (מוריד את האלה על הראש של מישה), הבא בביצים מישה.

(מישה קם בחוסר רצון, מגרד את הפדחת, ומסנן, "שוטר מנייק")

השלושה, פונים עם שמיכה עליה רבץ מישה, לעץ אקליפטוס. יפה מוצצת ליחזקאל מאחורי השמיכה.

מישה: (ממלמל), כוס אמו ביורוקרטיה.

יחזקאל, אי, אי, אי, אאאאאי.

העורב: אוי ווי.

יחזקאל: (דוחף עוד שקית ליפה), בונוס על הלשון, איך עשית את זה, מאמי?

יפה: צוחקת צחוק מבויש, יעקב החלפן לימד אותי, אומר כך עושות גרוזיניות.

יחזקאל: וואלה?!

העורב: תחי הרבולוציה!

יחזקאל, שולף אקדח ויורה בו, (אני אראה לך יא אנרכיסט מזדיין מה זה רבולוציה).

העורב: שלא נפגע מן הירי, עולה לענף יותר גבוה ופוצח בשירת האינטרנציונל בתרגומו של ברנר.

יחזקאל יוצא מן התמונה.

יקוב החלפן מגיע.

יקוב: (פונה למישה), אני מצטרף לרבולוציה.

מישה: מה קרה, טוברישקה?

יקוב: הלך כל הכסף, השקעתי בתשובה ובקרדי סוויס של דנקנר, הנבלות לקחו הכל והפסידו הכסף.

מישה: העורב מנהל את הרישום, תפנה אליו, ירשום אותך בהקפה.

יקוב: איפה העורב, הוא לא על הענף הרגיל, מישה.

מישה: יחזקאל המזדיין ירה בו, אבל הוא רק עלה למעלה.

יקוב: אללה ירחמו, דווקא היה אחלה. (מתייפח).

מישה: גרוזיני מטומטם, עלה עוד ענף, אל תתחיל לבכות לי.

יקוב: איך נבהלתי, פונה לעורב, אני בפנים תרשום, זה כולל את כל החמולה.

העורב: לא רושם גרוזינים, היה אחד כזה, (סטאלין), והוא זיין לנו את הקודמת, גרוזינים והמהפכה לא הולכים טוב יחד.

יקוב: בבקשה מר עורב, סליחה, חבר עורב, אני שם את כל מה שנשאר לי ברבולוציה.

העורב: כמה?

יקוב: מספיק, אצלנו לא נוקבים בסכום, מילה של גרוזיני בסלע.

העורב: גרוזיני אולי, אבל אתה יהודי גם כן.

יקוב: יהודי בתחת, זה היה רק בשביל הכרטיסים ומענק העליה בארץ.

העורב: טוב, השתכנעתי, אתה ברבולוציה, טובריש יעקוב.

יקוב: ואיך עושים רבולוציה?

העורב: בפריס הם עלו על הבסטיליה.

יקוב: איזה בסטה?

מישה: הבסטיליה, יא גרוזיני אידיוט, לא שמעת אף פעם על הבסטיליה.

יקוב: למה שאשמע, בטביליסי אין בסטיליה.

העורב: זה נכון, אבל אפשר לעלות על הקריה.

יפה: קורעת את חולצתה וחושפת שד, פוכרת את ידיה וצועקת צעקה גדולה, עולים על הקריה!

כך עוזבת החבורה כולה את הבמה, בראשם יפה עם השד הימנית מתנפנפת, מישה עם מה שנשאר מבקבוק הוודקה, יקוב עם כובע בוכרי ודמעות בעיניים והעורב מלמעלה, שר בקול גדול את המרסלייז. 

תמונה שניה: רחובות תל אביב.

החבורה עוברת ברחוב צ'לנוב. כחמישים נרקומנים שחושבים שהצועדים גילו תחנה חדשה, מצטרפים, בפינת מנחם בגין-צ'לנוב, חולפים על פניו של השוטר יחזקאל.

זה מחליט שמדובר בהפגנה בלתי חוקית, מנסה לחסום אותם בגופו, נופל ונרמס ברגלי הצועדים.

הצועדים, בראשם יפה, חוצים את התחנה המרכזית הישנה, מאות פועלים זרים מצטרפים אליהם, (משוכנעים שמדובר בהפגנה נגד הגירוש), החבורה מגיעה כעבור חצי שעה לשער ויקטור בקריה, פורצת אותו ללא כל קושי, משתלטת על משרד הביטחון ושובה את השר.

השר, שנשבר לו סופית מנתניהו, מחליט להצטרף.

צוותים של שני הערוצים המסחריים מפסיקים את השידורים ומדווחים ישירות ממוקדי האירועים, כולל ראיון דרמטי עם יחזקאל, שממלמל משהו שנשמע כמו טוב למות בעד ה"במבה", (בעצם אומר, למות בשביל מציצה, אבל הכתב כבד השמיע, ורודף סנסציה מפרש אותו כך).

מקהלה: היתר כתוב בספרי ההיסטוריה.

כך פסחה ישראל על הרבולוציה, והמליכה עליה את הקיסר ברק, שיוביל אותה למלחמה בפלישתים ואחר כך בפרסים, שם נובס ונצא כולנו לגלות באי אלבה.

את העורב כולם שכחו, אולם למי שמעוניין לפגוש בו, הוא ישוב על עץ ברוש בודד בבית הקברות הישן ברחוב טרומפלדור .

למי שיקשיב היטב, יוכל לשמוע כי הוא עדיין קורא: ת ח י  ה ר ב ו ל ו צ י ה.

אודות ד״ר ניסים כץ

מבקר ספרות וכותב טורי דעה בוואלה ובגרוזלם פוסט בין השנים 2007 ל-2009. מרצה לתקשורת, בתחומי ההתמחות : מדיה ושינוי חברתי, מדיה ומיעוטים.
הפוסט הזה פורסם בתאריך פרוזה. קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*