ארבעה שירי מחאה אמריקאים – בתרגומו של משה דור

למחאה האנושית יש פנים שונות.  דומה שארבעת השירים המובאים כאן מבטאים לפחות משהו מן המיגוון הזה – מן המחאה החברתית-הפוליטית הישירה של לנגסטון יוז, דובר המיעוט השחור הנדכא, ועד המחאה האישית המורכבת של לין עמנואל.  כך או כך, כל הקולות הללו בוקעים מלב "המצב האנושי".

 

דונאלד רֶוֶול / שנת בחירות                 

זְנִיק קִלּוּחַ כִּסְתָם פַנְטוֹם

הוּא נַחַל, בְּעוֹד הָאֲדָמַה סָבִיב

הוֹפֶכֶת סַלְעִית וּנְבוּבָה.

קוֹלוֹת מָטוֹס אֵלֶּה

הֵם שְׁקִיעָתָם שֶׁל רוֹכְבֵי אוֹפָנַיִם.

קְפִיצָה, כַּלָּה קוֹפֶצֶת.

בִּקַּשְׁתְּ מִמֶּנִּי אֶת תּוֹלְדוֹת חַיַּי.

דַּמִּי בְּנַפְשֵׁךְ אֶת צְלִיל הַנְּקִישָׁה הַיְּרַקְרַק שֶׁל

יוֹנְקֵי דְּבַש בְּחֹרֶשׁ יָבֵשׁ,

הֲרֵי לָךְ תּוֹלְדוֹתַי, צִּפֳּרִים אַחֵרוֹת

זוֹרְמוֹת עַתָּה מֵעַל לַכְּתָלִים.

מֵעוֹלָם לֹא הֲיִיתִי מְשַׁעֵר: כָּל יוֹם

אַף כִּי דִּינָהּ שֶׁל הָאֻמָּה נֶחֱרַץ,

אֲנִי מוֹצֵא פְּרָחִים חֲדָשִׁים.

 

דונאלד רוול (Donald Revell), מחברם של קובצי-שירה רבים, נולד בברונקס, ניו יורק, ב-1954.

 

  צ'ארלס רייט / אחרי קריאה בְּטוּ פוּ, אני יוצא אל הגן הזעיר          

מִזְרָחָה מִמֶּנִּי, מַעֲרָבָה מִמֶּנִּי, קַיִץ מָלֵא.

עַד מָה עֲמֻקִּים מִכָּל מָקוֹם אַחֵר הַדִּמְדּוּמִים בַּחֲצֵרְךָ שֶׁלְּךָ.

צִפֳּרִים מִתְעוֹפְפוֹת אָנֶּה וְאָנֶּה עַל פְּנֵי הַמִּדְשָׁאָה בְּחַפְּשָׂן אֶת בֵּיתָן

כְּשֶׁהַלַּיְלָה צָף וְעוֹלֶה כְּסִירָה קְטַנָּה.

 

יוֹם אַחַר יוֹם, מִתְמַעֶטֶת הַתּוֹעֶלֶת שֶׁיֵּשׁ בִּי לְעַצְמִי.

לְמַה יֵּשׁ לִי לְצַפּוֹת בְּגִיל חֲמִישִׁים וְאַרְבַּע?

מָחָר אָפֵל.

   מָחֳרָתַיִם יִהְיֶה אֲפִלּו אָפֵל יוֹתֵר.

 

כַּלְבֵּי הַשָּׁמַיִם מְיַבְּבִים.

גַּחֲלִילִיּוֹת גּוֹרְרוֹת אֶת דִּמְמַת הַעֶרֶב לְמַעֲלָה מִן הָעֵשֶׂב הַלַּח.

לְתוֹךְ מְהוּמַת הָעוֹלָם, לְתוֹךְ הַתֹּהוּ וָבֹהוּ שֶׁל כָּל יוֹם,

לֵךְ בְּשֶׁקֶט, בְּשֶׁקֶט.

 

שירתו של צ'ארלס רייט (Charles Wright), יליד 1935, זיכתה אותו בפרס לני מארשאל, בפרס הספר הלאומי ובפרס פוליצר.

 

 לִין עמנואל / חלום שבו אני נפגשת עם עצמי           

אֲפִלּוּ הַחֶמְאָה הִיא גּוּשׁ שֶׁל אוֹר רוֹפֵף. אֲנִי רוֹאָה זֹאת רִאשׁוֹנָה,

כְּבַיָּכוֹל אֲנִי אוֹרַחַת זְעוּמַת-פֶּנִים שֶׁבָּאָה לַאֲרוּחַת-עֶרֶב קוֹדֶרֶת

אֵצֶל שוּלְחַן הָעֵץ הַלֹּא-מְעֻבָּד שֶׁלָּהּ, שֶׁנִּשְׁטַף הֵיטֵב, מְסֻדָּר וּבוֹדֵד כְּמִטַּת-שָׂדֶה,

וַעֲרוּכָה עָלָיו סְעֻדָּה לְנֶפֶשׁ יְחִידָה, וּבָהּ כָּל מַה שֶּׁשָּׂנֵאנוּ מֵעוֹדֵנוּ: צַלַּחַת

לְבָנִים וַאֲפוֹרִים חִוַּרְיָנִים, מַשְׁמַע סוּקַטָּשׁ, וּקְצִיצוֹת הֵן הַצּוּרוֹת הַכֵּהוֹת הַלּוֹטְשׁוֹת כְּלַפֵּינוּ עֵינַי זַעַם…

הֲיֵשׁ בְּדַעְתֵךְ לֶאֱכֹל אָת זֶה? אְנִי רוֹצָה לִשְׁאֹל; הִיא נִצֶּבֶת לְיַד הַתַּנּוּר וְדוֹלָה מָזוֹן,

לוֹבֶשֶׁת אוֹתוֹ סִנּוֹר שָׁחוֹר וְנֻקְשֶׁה כִּבְשַׂר-חָזִיר שָׂרוּף, שֶׁמְּיַעֲדִים לִמְשָׁרְתוֹת וּלְמֶלְצָרִיּוֹת.

הַחֲלוֹם אוֹמֵר לָנוּ: הִיא עֳדַיִן מְשָׁרֶתֶת.  אֲפִלּוּ כָּאן.

אִם כָּךְ הִיא צְרִיכָה לְנַקּוֹת אֶת הַצַּלַּחַת שֶׁלָּנוּ.  מַה נּוֹרָא הַמַּרְאֶה.

היִא תּוֹחֶבֶת לְפִיהָ נְתָחִים מֵהַתַּבְשִׁיל.  הַלַּחְמָנִיָּה מִדַּבֶּקֶת בְּחָזְקָה כְּקוּפְסָה קְטַנָּה

עִם כָּל הַחֶמְאָה הַדְּבִיקָה הַזֹּאת. זֶה כָּל מַה שֶּׁהַחַיִּים הִשִּׂיגוּ בִּשְׁבִילֵךְ? הַחֶדֶר, אֶקְדָּח תָּקוּעַ בְּגַבֵּךְ!

אַל תָּזוּזִי, הוא אוֹמֵר, הִיא עוֹמֶדֶת לְיַד הַשִּׁדָּה מְסַדֶּרֶת מַכְבֵּנוֹת.

מֻדְאֶגֶת וּמְבֹאֶסֶת אֲנִי נוֹדֶדֶת לַחַלּון וּטְרִיקַת וִילוֹנוֹ הַקַּפְדָּנִית.  עֵינַי מְקַרְטְעוֹת וּמְגָרְדוֹת.

וְאָז אֲנִי רוּאָה אֶת עַצְמִי.  אֲנִי הַכַּלְבָּה שֶׁל הַחֲלוֹם הַזֶּה.  אֲנִי רוֹצָה הַחוּצָה.

 

סוקטש – תבשיל אינדיאני של תירס וקיטניות.

לין עמנואל (Lynn Emanuel) נולדה ב-1949 במאונט סיסקו שבמדינת ניו יורק והיא פרופסור לספרות באוניברסיטת פיטסברג.   

 

  

לֶנְגְסטוֹן יוּז / דמוקרטיה     

 דֵּמוֹקְרַטְיָה לֹא תַּגִּיעַ

הַיּוֹם, בַּשָּׁנָה הַזֹּאת

הִיא לֹא תַּגִּיעַ לְעוֹלָם

בִּגְלַל פְּשָׁרָה וּפַחַד.

 

יֵשׁ לִי זְכוּת

מַמָּשׁ כְּמוֹ לַבַּרְנָשׁ הָהוּא

לַעֲמֹד

עַל שְׁתֵּי רַגְלַי

וְלִהְיוֹת בַּעֲלֵי הָאָרֶץ

 

נִמְאָס לִי לִשְׁמֹעַ אֲנָשִׁים אוֹמְרִים,

הַנִּיחוּ לָעִנְיָנִים לָנוּעַ בַּכִּוּון הָרָצוּי לָהֶם.

מָחָר הוּא יוֹם אָחֵר.

אֵינֶנִּי זָקוּק לְחֵרוּת לְאַחַר מוֹתִי.

לֹא אוּכַל לִחְיוֹת עַל לֶחֶם הַמָּחָר.

 

חֹפֶשׁ

הוּא גַּרְעִין חָזָק

שֶׁנִּזְרָע בִּגְלַל צֹרֶךְ גָּדוֹל.

 

גַּם אֲנִי חַי פֹּה.

אֲנִי רוֹצֶה חֹפֶשׁ

בְּדִיּוּק כָּמוֹךָ

 

לנגסטון יוז(Langston Hughes), מגדולי המשוררים האמריקאים השחורים במאה שעברה, נולד בג'ופלין, מיזורי, ב-1902 ונפטר ממחלת הסרטן בניו יורק  ב-1967.

 

הפוסט הזה פורסם בתאריך שירה עם התגים , . קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*