הודעה מעניינת התפרסמה היום בכלי התקשורת :גילוי פסל מדהים של הגיבור היווני הראקלס בעמק יזרעאל פסל שככל הנראה קשור למבצע המפורסם  של הראקלס הריגת אריה.

הפסל הוא מהמאה השנייה לספירה וייתכן בהחלט שהוא מימי בר כוכבא שגם הוא התפרסם בימינו בגלל הקשר שלו עם אריה.אלא שבניגוד להראקלס  בר-כוכבא לא הרג את  האריה אלא התחבר עימו..

מאמר זה של הרן שני ממשיך מחקר שלי שבו חשפתי לראשונה שהסיפור המפורסם ביותר של ל”ג בעומר סיפור בר כוכבא והאריה אינו “סיפור עממי עתיק יומין” כפי שחשבו עד השנים האחרונות ממש ,אלא הוא מאוחר מאוד,ומוצאו הוא ספרותי ולא עממי. מקורו בסיפור של קלמן שולמן מ-1858 בשם “הריסות  ביתר”. ( אמנם ישנה אפשרות,לדעתי קלושה , שגם שולמן התבסס על סיפור גרמני מ-1840  של  רב בשם שמואל מאיר  אך לצערנו המקור הזה אינו זמין כרגע לבדיקת העניין) .

הרן שני לקח את המחקר שלי בנושא וממשיך עימו הלאה ומגיע למסקנות מרתקות.

אלי אשד

בר כוכבא והאריה –התפתחותו של מיתוס

מאת הרן שני

לא רבים הפרטים הידועים על חייו של אותו גיבור יהודי, ספק היסטורי ספק מיתולוגי, שמעון בן כוסבא, הידוע בכינויו “בר כוכבא” (וכך יכונה גם במאמר זשה ). למעשה, נראה כי עד לגילוי חדש למדי של מכתבים שנמצאו במערה במדבר יהודה וחתומים בשמו של האחרון, כמו גם מטבעות המתוארכים מתקופת המרד ועליהן הכיתוב “שמעון נשיא ישראל”, היה אף שמו האמיתי של המנהיג מוטל בספק.

מיעוט הידע הקיים על מרד בר כוכבא- נושא הרה גורל כל כך שהכתיב, ככל הנראה, את גורלו של העם היהודי באלפי השנים שלוו לו- יצר מעטה ערפילי המשמש “בית גידול” פורה במיוחד ליצירת מיתוסים. קצרה היריעה מלדון בכלל ההשערות הספקולטיביות המועלות בהקשרו של בר כוכבא במקורות שונים במרוצת הזמן, לכן אבחר להתמקד במוטיב המיתי המרכזי ביותר, בעיניי, ולבחון לעומק את הקשריו, משמעויותיו ומקורות התפתחותו- זהו סיפור בר כוכבא והאריה.

נראה שבתודעתם של מרבית האנשים הזוכרים את דמותו, מתקשר בר כוכבא בראש ובראשונה לאריה כלשהו: יש הזוכרים כי “על פי המסורת” נלחם בר כוכבא באריה אימתני שאיים לבולעו בזירת הקרב וניצח אותו; יש שיזכרו שלא התרחש כלל קרב בין השניים, זאת מכיון שהאריה סירב לתקוף את בר כוכבא, ויש שיזכירו שבהמשך רכב בר כוכבא על אותו אריה שהפך לבן לווייתו ואף השתתף בקרבות על חירות העם היהודי. במרוצת הזמן הפך סיפור בר כוכבא והאריה, בעיניהם של רבים, להיות הסיפור המזוהה ביותר עם דמותו של בר כוכבא, אף יותר מהנהגתו של האחרון את המרד שנכשל נגד הרומאים.

כך מסופרת אגדת בר כוכבא עד היום בגני ילדים ובבתי ספר יסודיים רבים. מבלי לבדוק זאת באופן מדעי, אעלה השערה כי מרבית הילדים שחונכו במוסדות ציוניים בארץ ישראל ימהרו לזהות את דמותו של בר כוכבא עם שיר הילדים של לוין קיפניס שבו מקום נרחב לעלילותיהם של בר כוכבא והאריה (שיר זה מוצג בהמשך העבודה). דומני שניתוח נכון של “מם” זה, יאפשר הבנה מעמיקה של המנגון המשכפל את המיתוס כולו.

סוזן בלקמור, בספרה “מכונת הממים” (1), היתה זו שקבעה את המושג “אבולוציה של רעיונות”. תוך כדי שימוש במתודולוגיה הממטית שפיתחה, אנסה לעקוב אחר שורשיו של מם בר כוכבא והאריה, אחקור את מרכזיו העיקריים של הפצת המיתוס ואנסה לבדוק כיצד הוא שואב את כוחו ומשכפל את עצמו, תוך כדי קיבוע ה”מוטציות” שנוצרו בו עם הזמן. אנסה לברר כיצד השתרשה האגדה בתודעה הציונית, תוך כדי שהיא משמיטה פרטים היסטוריים, מערבת מציאות ודמיון ועוטה לבוש מיתי.

2: גלגולו של סיפור האריה- סיפורי גיבורים ואריות מוקדמים והופעתו הראשונה של הסיפור בהקשרו של בר-כוכבא.

סיפורי גיבורים ואריות שקדמו למרד בר כוכבא.

שימשון לוחם באריה.

סיפורים על גיבורים ואריות לכשעצמם, מהווים רעיון המשכפל את עצמו במקומות שונים במהלך ההיסטוריה. כך למשל סיפורו של שמשון הגיבור שגבר על אריה “… ומאומה אין בידו” (שופטים י”ד, ה-ו)

וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן וְאָבִיו וְאִמּוֹ תִּמְנָתָה, וַיָּבֹאוּ עַד כַּרְמֵי תִמְנָתָה וְהִנֵּה כְּפִיר ← גור אֲרָיוֹת שֹׁאֵג לִקְרָאתוֹ ← אל מול שמשון (אביו ואימו נכנסו לעיר להפגש אם הורי האישה לפני ששמשון נפגש איתה). ו וַתִּצְלַח ← שרתה עָלָיו רוּחַ יְהוָה וַיְשַׁסְּעֵהוּ ← אחז בשתי רגליו האחוריות וקרע אותו לגזרים כְּשַׁסַּע ← כאילו הוא קורע הַגְּדִי וּמְאוּמָה ← שום כלי כגון סכין אֵין בְּיָדוֹ, וְלֹא הִגִּיד לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה. ז וַיֵּרֶד ← שמשון ירד מהכרמים לתוך העיר וַיְדַבֵּר לָאִשָּׁה, וַתִּישַׁר ← מצאה חן בְּעֵינֵי שִׁמְשׁוֹן. ח וַיָּשָׁב מִיָּמִים ← לאחר זמן, לאחר שהסתיימה תקופה האירוסין לְקַחְתָּהּ, וַיָּסַר לִרְאוֹת אֵת מַפֶּלֶת ← הנבלת הָאַרְיֵה, וְהִנֵּה עֲדַת דְּבוֹרִים בִּגְוִיַּת הָאַרְיֵה וּדְבָשׁ ← עשו כוורת ובתוכה דבש. ט וַיִּרְדֵּהוּ ← טיפטף את הדבש אֶל כַּפָּיו וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְאָכֹל, וַיֵּלֶךְ אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ וַיִּתֵּן לָהֶם וַיֹּאכֵלוּ, וְלֹא הִגִּיד לָהֶם כִּי מִגְּוִיַּת הָאַרְיֵה רָדָה הַדְּבָשׁ.( שופטים פרק יד ) .

David Slays the Lion Posters

דוד בן ישי נאבק באריה.

וכמוהו דוד הצעיר, אשר בנסיונו לשכנע את שאול שיאפשר לו להלחם בגוליית מספר לו על נצחונו בקרב על אריה:

“וַיאמֶר דָוִד אֶל-שָאול רעֶה הָיָה עַבְדְךָ לְאָבִיו בַצֹאן ובָא הָאֲרִי וְאֶת-הַדוֹב וְנָשָא שֶה מֵהָעֵדֶר

וְיָצָאתִי אַחֲרָיו וְהִכִתִיו וְהִצַלְתִי מִפנִיו וַיָקָם עָלַי וְהֶחֱזַקְתִי בִזְקָנוֹ וְהִכִתִיו וַהֲמִיתִיו. לו גַם אֶת-

הָאֲרִי גַם-הַדב הִכָה עַבְדֶךָ וְהָיָה הַפְלִשְתִי הֶעָרֵל הַזֶה כְאַחַד מֵהֶם כִי חֵרֵף מַעַרְכת אֱלהִים

חַיִים. וַיאמֶר דָוִד יְהוָה אֲשֶר הִצלַנִי מִיַד הָאֲרִי ומִיַד הַדב הוא יַצילֵנִי מִיַד הַפלִשְתִי הַזֶה וַיאמֶר

שָאול אֶל-דָוִד לֵךְ וַיהוָה יִהְיֶה עִמךְ…”

(שמואל א’, י”ז, לו)

בניהו בן יהוידע ואריה

http://theoparadox.blogspot.co.il/2011/02/lakeside-retreat-2011-what-i-brought.html

וּבְנָיָהוּ בֶן-יְהוֹיָדָע בֶּן-אִישׁ-חי (חַיִל) רַב-פְּעָלִים, מִקַּבְצְאֵל; הוּא הִכָּה, אֵת שְׁנֵי אֲרִאֵל מוֹאָב, וְהוּא יָרַד וְהִכָּה אֶת-האריה (הָאֲרִי) בְּתוֹךְ הַבֹּאר, בְּיוֹם הַשָּׁלֶג שמואל ב, כ”ג, כ-כג; דברי הימים א, י”א כ-כב).

דוגמא נוספת לכך במקורות היהודיים היא מיקרהו של בניה בן יהוידע אשר היה אחד מגיבוריו של דוד המלך, ושלושה ממעשי גבורתו מפורטים בתנ”ך: הוא היכה את שני אראלי מואב יחד עם אריה בבור ביום שלג, והוא היכה ענק מצרי בדו-קרב .

Mosaico Trabajos Hércules (M.A.N. Madrid) 01

הרקולס והאריה בפסיפס רומאי קדום בספרד. ויקיפדיה.

גיבורים הורגי אריות קיימים למכביר גם במיתוסים שאינם יהודים, כך למשל: הרקולס (Hearcles) שהוטלה עליו משימה לפשוט את עורו של האריה בנמאה (Nemea) לשם השבת כבודו, אדמסתוס ((Adamastus שהרג אריה בטרם זכה לשאת את אלקטוס (Electus) ואוריון (Orion) שהרג אריה בטרם זכה בידה של מרופה (Merope).

פסל של הראקלס לאחר הריגת האריה בערך מימי בר כוכבא. התגלה בעמק יזרעאל ופורסם בתקשורת ביום פרסום מאמר זה.

מבחינה ממטית, מעניין לשים לב לנקודה חשובה המבדילה בין הופעתו של המיתוס במקורות היהודיים ובמקורות הגויים: הגיבורים היהודים (ובכללם בר-כוכבא) הנלחמים באריה עושים זאת במסגרת תפקידם כגיבורים לאומיים – נקודה זו תתברר כנכונה גם בדוגמאות שיוצגו בהמשך – בעוד הקרב באריה במקורות חוץ יהודיים מופיע כביטוי למעין “הגשמה עצמית”: בין אם מדובר בשלב בדרך להשגתה של אהבה נכספת, ובין אם מדובר בדרך להשגת כבוד- כדוגמת המלך המנצח אריה, וכמיקרהו של הרקולס שנלחם באריה לשם השבת כבודו האישי האבוד.

כמו כן, ניתן למצוא בה, בספרות העממית, סיפורים שבהם הגיבור האנושי הופך להיות ידיד ובן לוויה של אריה. עם אלו אפשר למנות את הסיפורים על השליט הפרעוני המצרי רעמסס, שמתואר בציורים קדומים כמי שנהג לצאת לשדה הקרב בלוויית אריה (ראה איור  למעלה ), או את ענף ג’ של “אלכסנדר רומאנס” 2 בו מסופר על אלכסנדר הרכוב על אריה.

 

אנדרוקלס ו שולף קוץ מכפתו של אריה.ציור מאת ז’אן-לאון ז’רום.ןיקיפדי.

נוסף לסיפורים אלה נודע גם הסיפור אודות אנדרוקלס והאריה, שרב דמיונו לסיפורו של בר כוכבא- זהו סיפור רומי קדום המספר על אדם שסייע לאריה שסבל מכאבים ולאחר שנים נתקל באותו האריה בזירה שאליה הושלך כגלדיאטור. האריה זיהה את מיטיבו מן העבר, סירב לפגוע בו, והשניים שוחררו וחיו מאז זה בצד זה בשלום ובשלווה.

הופעתו הראשונה של האריה בהקשר בר כוכבא

בר כוכבא והאריה .ציור מאת  הנריק הכטקופף ב”מקראות ישראל”

כניסתו של מם האריה, אשר לובש שלל צורות, לסיפורו של בר כוכבא, הינה מאוחרת למדי ככל הנראה. אין כל זכר לאריה במקורות הסמוכים לתקופת המרד- הן בכתבים יהודיים המתייחסים לבר כוכבא (כגון התלמוד הבבלי והירושלמי) והן אצל היסטוריונים זרים שבין כתביהם, המהווים מקורות סמוכים לתקופת המרד, ניתן למצוא אזכורים מרומזים לבר כוכבא כמנהיג מרד היהודים- כך למשל, אצל אוסביוס, שחי במאה הרביעית לספירה:

“בזמן ההוא פיקד על היהודים איש ששמו בר כוכבא שפירושו כוכב…”.

(תולדות הכנסיה ד, ו) 3

ככלל, עד המאה ה-19, נוצר הרושם כי דמותו של בר כוכבא זכתה להתייחסות מועטה למדי בספרות הידועה לנו במהלך אלפיים שנה כמעט ולהוציא התייחסויות בודדות , כמו זו של הרמב”ם בספרו “משנה תורה” (הל’ מלכים פרק י”א ה”ג) למשל, היתה דמותו של המנהיג כאילו “רדומה” בתודעה הציבורית, מחכה שיעירוה.

מופעו המתועד הראשון של סיפור האריה ובר כוכבא, התרחש לראשונה בעברית באמצע המאה ה-19 במרכזו של רומן היסטורי ששמו “הריסות ביתר”. רומן זה ראה אור בליטא ב-1858ובו תואר בפעם הראשונה סיפור מאבקו של בר כוכבא באריה ורכיבתו עליו*. שולמן מתאר כיצד בר כוכבא ההרואי נזרק לזירת הקרב בקיסריה, לאחר שנלקח בשבי בעקבות מזימה משותפת שרקמו נגדו הרומאים ונציג הכותיים (שומרונים), נלחם באריה, גובר עליו באגרופיו, עולה עליו ורוכב עליו כל הדרך מקיסריה עד לביתר, לעיני הקהל ההמום. שולמן ממשיך ומשלב את האריה בסיפור כולו, כשבהמשך הוא נהפך לבן לווייתו הנאמן של בר כוכבא ונלחם יחד עימו במהלך המרד. את מותו מוצא הגיבור לאחר שרכן ללטף את רעמת האריה הפצוע בקרב וחץ מפלח את ליבו בשל כך.

שולמן תיאר בסיפרו העלילתי עובדות רבות המתיישבות עם תיאוריהם של הסטוריונים רומאים בני התקופה. כך, למשל, את תכניותיו של אדריאנוס להקמתה של איליה קפיטלוניה בירושלים הבירה המוזכרת בכתביו של דיו קסיוס, הסטוריון רומאי בן המאה השלישית לספה”נ. ואולם יש להדגיש כי לידינו הגיע רק תקציר שנעשה במאה ה-11 על ידי נזיר ביזנטיני בשם קסיפילינוס:

ובירושלים הקים אדריאנוס עיר חדשה במקום זו שחרבה וקרא לה איליה קפיטוליניה (Aelia Capitolina). הוא אף בנה, במקום היכל אלוהים, מקדש אחר לזאוס. מעשה זה גרם למלחמה קשה וארוכה, שכן איום נראה הדבר בעיני היהודים, שנכרים ישבו בעירם ומקדשי נכרים ייווסדו בתוכה”

(דיו קאסיוס, הסטוריה רומית) 5

שולמן אף מזכיר את “גזירת המילה”. עדויות לכך שהקיסר אסר את המילה, ציפור נפשם של היהודים, עוד קודם למרד, ניתן למצוא בכתביו של ההיסטוריון הרומאי ספרטיאנוס:

“מאותה שעה פתחו גם היהודים במלחמה משום שנגזר עליהם להטיל מום באברי מינם.”

(ספרטיאנוס, חיי אדריאנוס) 6

אמנם, יש מחלוקות לגביי תזמונן של הגזירות בין החוקרים ( כך, למשל, פרופ’ ח”ד מנטל מסביר את גזירת המילה באותו אופן שהסביר את אוסביוס את הרקע לבניית איליה קפיטולינה. לפיו, גזירה זו לא היתה גורם למרד, אלא תוצאה שלו, וליתר דיוק: עונש שבא בעקבותיו 7) אך לא ניתן שלא להתרשם מנסיונו של שולמן לדבוק בפרטים ההיסטוריים במרביתו של הספר. הוא אף מתארך את המרד- “המרידה נתפרצה סביב לשנת ס”א ונשלמה עם לכידת ביתר בשנת ס”ה לחורבן הבית”. תיאור זה הינו מדוייק להפליא, כפי שיתברר שנים לאחר כתיבת “הריסות ביתר”, עם מציאת המטבעות המתוארכים במדבר יהודה. כך קורה שמוטיב האריה הפנטסטי, הינו יוצא דופן בהחלט בסיפור ואינו תואם תחושת הריאליסטיות הנוצרת לרוב אורכו.

האם היתה תוספת זו פרי דמיונו הפורה של שולמן? האם היה בכוחו של אדם בודד לברוא עלילה מיתית שתלך ותתפתח במהלך מאות שנים אחר כך בתודעתו של עם שלם? בהקדמתו לספר, פותח הסופר ומציין תיאור “עובדתי-הסטורי” של מרד בר כוכבא ומפרט את המקורות עליהם הוא מסתמך. רשימת המקורות ארוכה ונמנים עליה הן הסטוריונים רומיים והן מקורות יהודים רבים. לאחר הצגת הרקע ובהתייחסות לכך, הלה מוסיף וכותב:

את הדברים המעטים האלה הודעתיך, קורא יקר! למען תבין את הליכות הסיפור אשר בספר הזה. וידע תדע כי בסיפור יצאתי בעקבות הרב המשכיל מוהרר שמואל מאיר בספרו המכונה איזארעליטישע מוזענ אלמאנאך, אף כי פעמים רבות הוספתי על דבריו, ופעמים רבות נטיתי מדרכו, כאשר תראינה עיניך, קורא יקר! בשומך את דבריו ואת דברי נגדך, ותתבונן בהם.8″

שולמן אף מציין בהקדמה לסיפרו כי הסתמך בכתיבתו על הרומן היידי Isralitischer Musenalmanach, פרי עטו של הרב שמואל מאיר מהעיר הכינגן שבפרוסיה, שיצא לאור בשנת 1840. לא הצלחתי לשים ידי על רומן זה ואין להוציא מכלל אפשרות כי זרעי הרעיון ניטעו כבר בו. יש לקוות כי סוגייה זו תיבדק ביום מן הימים על ידי בעלי האמצעים המתאימים.

קלמן שולמן (1819-1899) וספרו “הריסות ביתר”- הרקע וההתפתחות.

קלמן שולמן יוצר סיפור “בר כוכבא והאריה “.

קלמן שולמן עסק בתרגום לעברית של יצירות ספרות והיסטוריה שונות ובעיבודן, והתפרסם בראש ובראשונה הודות לתרגום ספרו של אז’ין סי “מסתורי פריז”, בשנים 1857-1860 שהיה הרומן המודרני הראשון שתורגם לעברית וגם היצירה הראשנה של ספרות קלה שהופיעה בשפה זאת.

ההסטוריון שמואל פיינר כותב כי שולמן הוילנאי היה סוכן תרבות יהודי חשוב בזמנו אך נשכח ונידח יחסית בימינו. הלה למד בישיבת וולוז’ין והצטרף לחבורת המשכילים בווילנה בשנות פריחתה, והיה לאחד הפועלים המוצלחים והפוריים ביותר של פרויקט ההשכלה. לפי פיינר, החל במאה ה-18 קיבלו המשכילים היהודים עליהם את המשימה לכונן את התרבות היהודית המודרנית באמצעות בנייתו של ארון ספרים שירחיב את ארון הספרים התורני וישלים אותו. מפעל תרבות ענק זה גם בנה מדפי ספרים חדשים ועליהם ספרי מדע, פילוסופיה, גיאוגרפיה, היסטוריה, שירה ורומאנים וגם הכניס למחזור הדם של התרבות ספרים שלא הודפסו מעולם, וגם השיב אליו כאלה שהודפסו רק במאה ה-16. שולמן היה מהדמויות המרכזיות בחוג הסופרים והמלומדים המשכילים, ועם מקורביו נמנו המשורר אד”ם הכהן ובנו מיכ”ל ועורך “הכרמל” שמואל יוסף פין. האחרון פתח לפניו את שערי כתב העת שלו, ושולמן הודיע באמצעותו על חיבוריו וגם פירסם בו מאמרים רבים. הוא הוכר בווילנה כמי ש”הצטיין בין יתר המשכילים שבעיר בחרדיות”. בין היתר יזם שולמן את מפעל השבת מכלול יצירתו של ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו לקהל קוראי העברית. את הפופולריות הרבה של ספריו אפשר לייחס לכך שלא נתפס כמאיים על ערכי הדת, וקהל קוראיו חרג גם אל חוגי תלמידי הישיבה 9.

ואכן, “הריסות ביתר” זכה להצלחה גדולה. יעידו על כך שלל התרגומים והמהדורות להם זכה: הספר יצא בהוצאה שנייה ומורחבת ב-1884, ולאחר מכן שוב ב-1900 וב-1909. הוא תורגם ליידיש ב-1890 ,לאנגלית ב-1879 וללאדינו ב-1904. כך זכה העיבוד של שולמן להפצה משמעותית וקהל קוראים רחב בקהילות יהודיות רבות ומגוונות.

לכך יש להוסיף את אופיו ההיסטורי-עובדתי למחצה של “עלילות ביתר” כמו גם את הגדרתו הנפוצה של שולמן כ”משורר, סופר והסטוריון”, כפי שהלה מתואר אף בימינו, באינציקלופדיה היהודית, למשל, והנה קיבלנו נקודת כוח עצומה למוטיב האריה ולתחילת ערבובם של מציאות ודמיון.

מופעיו של מוטיב  בר כוכבא והאריה בעקבות הרומן “הריסות ביתר” ועד ימינו.

ה”מם” של בר כוכבא המיתולוגי, רכוב על אריה ונלחם לגאולת ישראל השתכפל במהירות מסחררת. מכאן והלאה, נראה כי הוא יצא מידיו של שולמן והחל, אט אט, להפוך לנחלת הכלל. הוא הופיע במחזהו של המחזאי היידי המפורסם אברהם גולדפאדן “בר כוכבא”, שהיה עיבוד דרמתי מדויק של ספרו של שולמן ושהוצג לראשונה כבר ב-1882,ןשוב בפואמה “ביתרה” שכתב המשורר שאול טשרניחובסקי, בשנת 1903.

שאול טשרניחובסקי .

בפואמה  זו תואר בר כוכבא כמי שרכב על האריה ונמלט עליו מהזירה הרומאית שבקיסריה, ונראה שטשרניחובסקי התבסס אף הוא על סיפורו של שולמן שכן הדמיון בין התיאורים רב מכדי שייחשב למקרי כפי שניתן ללמוד משורות אלה:

שמאלו שלח ברעמת לביא,

ואת ימינו אל ההר,

על זרועו עוד יצלצל,

שריד אזיקיו – כבלי צר.

דהרות אימה, דהרות לביא,

כולו רוחץ בגלי ריר.

מני קרקס של קיסריה,

נישא ביתרה העיר…”

(מתוך “ביתרה”, שאול טשרניחובסקי) 10

גרסה סיפורית מלאה של האגדה הופיעה ב-1905 בכתב עת לילדים “החיים והטבע”, בעריכת המחנך ומחבר האגדות י”ח לבנר. בכתב העת פרסם לבנר סיפור בהמשכים על אודות בר כוכבא, סיפור שעובד כולו על פי סיפורו של שולמן, אם כי לא היה בו ציון של שם המחבר/המעבד המקורי . אף בפרסום זה, כמובן, מופיע הקטע על מאבקו של בר כוכבא באריה בזירה ורכיבתו עליו .

לוין קיפניס.

ואולם, ייתכן כי מי שאחראי לפרסומו הרחב ביותר של המיתוס היה המשורר העברי לוין קיפניס. במשך כ-80 שנה חיבר קיפניס אלפי שירים וסיפורים לילדים, מהם חלק גדול משירי החגים הנלמדים עד ימינו בגני הילדים. בין השאר חיבר קיפניס שירים וסיפורים רבים לל”ג בעומר, שבהם שב ותיאר את סיפור בר כוכבא והאריה והפך אותו בדרכו לאחת האגדות הנפוצות ביותר המוכרת כיום לכל ילד ישראלי. גרסה אחת של הסיפור הופיעה בשיר שכתב ב-193 והופיע בכתב העת “גליונות”. 

אִישׁ הָיָה בְּיִשְׂרָאֵל,

בַּר-כּוֹכְבָא שְׁמוֹ.

אִישׁ צָעִיר גְּבַהּ קוֹמָה,

עֵינֵי זֹהַר לוֹ.

הוּא הָיָה גִּבּוֹר,

הוּא קָרָא לִדְרוֹר,

כָּל הָעָם אָהַב אוֹתוֹ,

זֶה הָיָה גִּבּוֹר!

גִּבּוֹר!

יוֹם אֶחָד קָרָה מִקְרֶה –

הָהּ, מִקְרֶה עָצוּב –

בַּר-כּוֹכְבָא נָפַל בַּשְּׁבִי

וְהוּשַׂם בַּכְּלוּב.

מַה נּוֹרָא היה כְּלוּב זֶה

בּוֹ שָׁאַג אַרְיֵה!

אַךְ רָאָה אֶת בַּר כּוֹכְבָא –

הִתְנַפֵּל הָאַרְיֵה!

אַרְיֵה!

אַךְ דְּעוּ נָא, בַּר כּוֹכְבָא

מַה גִּבּוֹר וָעַז!

אָץ קָפַץ עַל הָאַרְיֵה

וְקַל כַּנֶּשֶׁר טָס.

עַל הַר וָגַיְא הוּא שָׁט,

וְדֶגֶל דְּרוֹר בַּיָּד,

כָּל הָעָם מָחָא לוֹ כַּף:

בַּר כּוֹכְבָא, הֵידָד!

הֵידָד!

(“בר כוכבא”, מאת לוין קיפניס)

גרסה שנייה של הסיפור, מפורסמת ונפוצה כמעט באותה מידה, פרסם קיפניס במגזין “דבר לילדים” ב-1957, תחת השם “גיבורי אריות” 11. בסיפור זה הוסיף קיפניס ותיאר שהאריה הזכור לטוב לא הוכנס במקרה לזירת ההתגוששות מול בר כוכבא, כי אם היה ידידו הטוב של בר כוכבא עוד לפני שנלכד בידי הרומאים, ובטרם נפגשו השניים פעם נוספת בזירה ושבו להיות ידידים.

כך המשיך מיתוס בר כוכבא להשתכפל ולהתעצב, תוך כדי שהוא מערבב מציאות עם דמיון, עבר עם הווה. נקודת המפנה הבאה בהעלתו למודעות הציבור היהודי הגיעה עקב גילוייו של משלחת ארכיאולוגית בראשותו של יגאל ידין.

ועל כך ראו בחלק השני של המאמר.

ביבליוגרפיה:

1-     סוזן בלקמור, מכונת הממים, תרגום עמוס כרמל (אור יהודה: כנרת זמורה ביתן, 2009).

2-     יוסף דן, עלילות אלכסנדר מוקדון, (ירושלים: מוסד ביאליק, 1969).

3-     ישראל רונן, יהודה ורומא : מירידת בית חשמונאי עד רבי יהודה הנשיא כרך 5 (תל-אביב : האוניברסיטה הפתוחה, 1998).

4-     קלמן שולמן, הריסות בית”ר (וינלא: הוצאת ראם, 1858).

5-      רונן, יהודה ורומא, 42.

6-      רונן, יהודה ורומא, 81.

7-     ח”ד מנטל, “המניעים של מרד בר-כוכבא”,  מלחמת קודש ומרטירולוגיה (ירושלים: הוצאת החברה ההיסטורית הישראלית, 1968),  35-60.

8-     שולמן, “הריסות ביתר”, 3-12.

9-     שמואל פיינר, מלחמת תרבות : תנועת ההשכלה היהודית במאה ה-19 (ירושלים: כרמל, 2010).

10- (אצל) אלי אשד, מטרזן ועד זבנג: סיפורה של הספרות הפופולארית העברית (תל אביב: בבל, 2002).

11 –    על כך ניתן ללמוד מכתביו של אשד (ראה הפנייה מס’ 10), אם כי לא מצאתי בעצמי את כתביי העת. במהלך עבודה זו אף התכתבתי עם מר אשד, אשר חקר את הנושא לעומק, והתרשמתי מבקיאותו, כמו גם מאדיבותו.

ראו גם

בר כוכבא גיבור ספרות וקומיקס 

אלי אשד  האריה של בר כוכבא

הכוכב של בר כוכבא

האם היה בר כוכבא צאצא של בית דוד ?

הריסות ביתר :טקסט הספר מאת קלמן שולמן

החלק השני של המאמר

 

בר כוכבא והאריה בתמונה מכתב עת עברי ישן לילדים.

8 תגובות

  1. היי אלי,
    מאמר מרתק.
    הנה לך עוד סיפור על אריה ואדם:
    רבי מסועד אלפסי – מקרב יהודי טוניס.
    נשאר שבת במדבר ומגיע אריה לשמור עליו.
    במוצאי שבת, האריה נותן לו לרכב על גביו
    והוא מגיע לעיר לפני השיירה……

    מדהים לא???

  2. ספרו של לבנר לא מבוסס על ספרו של קלמן שולמן, אלא על ספרו של ד”ר מאיר להמן.
    הוצאת יזרעל כנראה עלתה על המקור האמיתי לספרו של לבנר, “בר כוכבא: סיפור היסטורי מימי הריסות ביתר” ובספרייה לנוער ברחוב חיבת ציון ברמת גן הוסיפו בכתב יד שהמקור הוא ספרו של מאיר להמן.
    ראיתי את שני הספרים והם זהים לחלוטין, גם ההוצאה לאור היא יזרעאל בשני המקרים.
    אני מכירה היטב את ספריו של להמן, ולמעשה אני דור חמישי לד”ר רב מאיר להמן.
    יש לך הסבר מדוע בכתב העת “החיים והטבע” לא צויין שהסיפור בהמשכים שפרסם שם לבנר ב- 1905 הוא לא סיפור מקורי שלו?
    מעניין גם שבויקיפדיה מופיע כאילו הספר “בר כוכבא: סיפור היסטורי מימי הריסות ביתר” הוא אחד מספריו המקוריים של לבנר….
    אשמח לתשובתך. כאן או לכתובת האימיין שלי.
    תרצה הכטר

  3. תודה תרצה
    .העניין של הספר של להמן דורש בדיקה. אני צריך לראות אותו .אני דווקא די בטוח על סמך בדיקה שעשיתי פעם שספרו של לבנר הועתק מספרו של שולמן…הספר של להמן שבמקור היה שמו “רבי עקיבא ” פורסם ב-1881 והמקום שיש בו למרד בר כוכבא הוא די מצומצם. צריך לבדוק אם אכן ספרו של להמן הוא ששימש כמקור ללבנר או שמה הייתה טעות והיצירה שהוצגה כספרו של להמן למעשה הייתה פלגיאט של שולמן.עד כמה שזכור לי אני הגעתי בזמנו למסקנה שהיחוס של הספר למרקוס להמן היה שגוי וזה לא היה כלל הספר שהוא כתב בשם “רבי עקיבא “.

  4. תרצה הכתר כותבת לי :”ספרו של להמן, רבי עקיבא מונח בספרייתי הפרטית. הוא תורגם לעברית על ידי גליס והודפס על ידי הוצאת נצח שכבר נסגרה מזמן. סיפורו של בר כוכבא אכן משולב בו.

    בכל מקרה, פניתי לספרייה הלאומית ושם אמרו לי – “כנראה שכשהדפיסו מהדורה נוספת של הספר של לבנר, מישהו הציג אותו כספרו של מ. להמן…”

    יזרעאל נסגרה מזמן. היא נוסדה ב-1933 על ידי שרברק שעוד בהיותו בווילנה הקים הוצאה לאור על שמו. נראה לי שעצם העובדה שפעל בווילנה, עיר מגוריו של לבנר, מסבירה איך הוציא לאור את ספרו על בר כוכבא. האם לבנר שאב את הרעיון לכתיבה על בר כוכבא מספרו של קלמן שולמן? מאין לנו?

  5. תשובתי :ערכתי לפני כמה שנים השוואה בין הספר שיוחס ללהמן ,ובין הסיפור של לבנר והסיפור של שולמן הם היו כמעט זהים. אני משער שזה היה כך:לבנר קרא את הסיפור של שולמן וביסס עליו סיפור משלו שייחס לעצמו. בהוצאת יזרעאל אחרי שנים הם פירסמו את ספרו אבל מישהו בהוצאה חשב שכדאי להוציא את הספר שלו מחדש תחת שמו של הסופר הידוע מרקוס להמן אולי כדי להגדיל את הרווחים.לדעתי אין קשר בין הסיפור המקורי של להמן “רבי עקיבא ” ובין הסיפור “בר כוכבא ” שפורסם תחת שמו.

  6. ייתכן שיש קשר לכבוד אבוד אבל הסיבה שונה. הרקולס נלחם באריה מנמאה כראשונה מ10 משימות (שהפכו ל12 מסיבות ידועות) כדי לכפר על הריגת שלושת בניו ואשתו. הרה (הרקולס היה בעיניה עדות חיה לבגידותיו של זאוס בעלה) שלחה את ליסה אלת הטרוף שהכתה אותו בשגעון זמני.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

אחד × שתיים =