שוו בנפשכם את התסריט הבא: שנת 1981, חודש אפריל, בעוד פחות מחודשים הבחירות לכנסת, הטעונות ביותר מזה שנים. מפלגת העבודה מחשבת את נצחונה, הליכוד במצב גרוע מבחינת סקרי-דעת הקהל, הכור בעיראק עומד להפוך לאופרטיבי ויש צורך להתמודד עמו. מפת התקשורת היתה באותה עת מונוליטית לחלוטין, באופן בו ישנו ערוץ טלוויזיה בודד. וועדת בדיקה שהוקמה ע”י טומי לפיד החליטה להקים ערוץ טלוויזיה מסחרי, שישדר תוך שנתיים (ההמלצה היתה ב1979, ותאריך היעד כאמור היה 1981). על רקע זאת, החלה לשדר בחודש אפריל 1981, תחנת הטלוויזיה “אודליה”, מספינה שעגנה כמה קילומטרים בקרבת חופי מרכז הארץ.

הרעיון החל לקרום עור וגידים, עת אדם בשם פול גרינוולד החליט בשנת 1976, כי הוא מעונין להקים תחנת טלוויזיה פרטית. בשל העובדה כי הדבר לא היה אפשרי על פי החוק הישראלי, החליט לנהוג כאייבי נתן (מן המודל שלו שאב את הרעיון) ולשדר מספינה. למותר הוא לציין כי המודל אינו דומה. שידור טלוויזיה אינו דומה לשידור רדיו מבחינת ההיערכות, הציוד, המשדרים וכן העובדה כי כדי לשדר שידורי טלוויזיה, יש להכין תכניות מגוונות ועשירות בתוכן, באופן מעמיק יותר משימת תקליטים על הפטיפון (נגן השירים בתקופה הנדונה). בשנת 1979, פרסם גרינוולד מודעה בעיתונות, על קיום מבחני בד לקרייני רצף. שנה לאחר מכן, רכש מידי יזם יווני ספינה ישנה, שנבנתה בשנת 1958. בשנת 1981, הודיע לשגריר ישראל ביוון, על כוונתו להפליג עם הספינה מול חופי הארץ ולהתחיל בשידורים.

בשלב זה, יש להתייחס למפה הפוליטית הישראלית. בחירות 1981 עמדו בפתח (חודש יוני). על פי תיעוד התקופה וזכרון אישי של אזרחי ישראל באותה עת, היתה זו אחת ממערכות הבחירות הסוערות ביותר, מאז קום המדינה. גוש הימין וגוש השמאל נאבקו ביניהם על כל פיסת קול ולכאורה בתקופה שקדמה לבחירות, נראה כי המערך מוביל ב10 מנדטים. השלטון היה בידי הליכוד בממשלת בגין הראשונה. שר התקשורת אז היה יורם ארידור. משרד התקשורת הישראלי והממשלה, פעלו כנגד התחנה. לשיטתם ובאופן כללי, נראה כי תחנת טלוויזיה שאינה משדרת מתחומי המדינה, אינה כפופה למגבלות החוק הישראלי ולכן יכולה לשדר תכני בחירות, אשר על פי מסמכי התיעוד נתפשו על ידי קברניטי הממשלה, כיכולים להיות תומכים במערך ובדרך זו, להטות את תוצאות הבחירות.

בחודש אפריל 1981, עגנה הספינה בנמל אשדוד, הצטיידה באספקה והטילה עוגן מול חופי מרכז המדינה. או אז החלה בשידורי נסיון, שהחלו למעשה להיות סדירים בחודש יוני. השידורים נעשו בתדר UHF58 ונקלטו באופן טוב לאורך החוף. טכנולוגית יש לציין, כי בעוד הטלוויזיה הישראלית נהלה מאבקי וועדים, האם למחוק את שידורי הצבע ובאילו קריטריונים (שידורי בידור נשארו בצבע, בעוד ששידורי ספורט וחדשות נמחקו), טלוויזית “אודליה” שדרה בתחום שידורי UHF שנחשב חדשני באותה עת. גרינוולד, אף אמר שהוא מעונין לשדר בלווין וכי תכני התחנה יהיו מסחריים. יש לציין, כי טכנולוגית שידורי הלווין בתחילת שנות-ה80, היתה מסובכת לאין ערוך מתקופתנו והצריכה צלחות רחבות עד למאוד וטכנולוגיה אלקטרונית מורכבת. הווכוחים על הערוץ השני היו בשיאם. זאת, עת התנגדו בממשלה לקדם את פעילותו, שהיתה אמורה להתחיל בשנת 1981. לכן, נראו שידורי התחנה כעוקפים את העיכוב.

האירועים הללו הביאו את משרד התקשורת להצהיר כי ישדר על תדר התחנה, למשטרת ישראל לפשוט על מתקניה ולמערכת החוק להעמיד את מפעיליה לדין. ב24 ליוני החלה התחנה בשידוריה. בג”ץ הפתיע ביותר, בפסק-דין של השופט מאיר שמגר מן ה-25 ביוני, אשר בקש מן המדינה להשיב בתוך שבועים מדוע היא נוהגת בדרך בה נהגה וכי אסור להפריע לשידורי התחנה עד לסיום ההליכים המשפטיים (יש לציין כי תאריך זה היה כבר אחרי הבחירות).

סיום האפיזודה היה מינורי. ב-29 לנובמבר התחנה סגרה את שידוריה. ב-1 לחודש דצמבר, הודיע גרינוולד לשר-התקשורת החדש מרדכי ציפורי, כי השידורים יחודשו באנגלית וערבית ויהיו מיועדים לירדן ומדינות-ערב. ב-7 לדצמבר, מנעה הממשלה תקשורת לספינה למעט קריאת חירום וב-9 לחודש פשטה המשטרה על הספינה. ב-23 לדצמבר הפליגה הספינה לקפריסין במטרה להצטייד באספקה ולא נשמע ממנה שוב.

בבחינת מה יכול היה להיות ועריכת היקש על השפעת שידורי “קול-השלום”, על הקמת רשת ג’ (כפי שהיה בבריטניה במצב דומה), נראה כי מפת התקשורת הישראלית היתה מקדימה את זמנה בעשור ואף יותר. שידורי לווין מסחריים, היו מחייבים את הממשלה לזרז את הקמת הערוץ השני. הווכוחים על מחיקת הצבע היו נהפכים לארכאיים והצורך להתקדם טכנולוגית ולזרז החלטות שבאו לידי ביטוי רק לקראת שנות התשעים (הקמת הכבלים) ואף לקראת סיום האלף (הקמת הלווין), היה מציב את ישראל בקדמה טכנולוגית ראויה.

קיום ערוץ עצמאי, אשר תיאורטית היה יכול לשדר חדשות ואקטואליה, היה בוודאי מציב דווחי חדשות שונים וביקורתיים, על הדווחים הקונוונציונאלים ומחדד את התחרות התקשורתית בעתות דרמטיות, שבאו על המדינה מייד לאחר מכן. נראה כי התכנון במדינה הוא לעיתים נתון בידי יד המקרה. ניתן רק להצר כי כך הוא הדבר.

* ברצוני להודות לאתר Offshore-Radio המכיל נתונים תיעודים טכניים ותמונות של הספינה.

http://www.offshore-radio.de/odelia.htm

2 תגובות

  1. ברק עוסק בסוגיה שלמרות היותה תאורטית הינה בעלת חשיבות רבה.
    מערכת היחסים המורכבת – משולש שקודקודיו הם: חופש ביטוי, חוק ומשפט ואינטרסים של השלטון.
    מעת לעת כשהטכנולוגיה המתפתחת בקצב מהיר מציבה בפני החברה אתגרים נוספים שבה ועולה שאלת השידור הפירטי. מאחר וכיום כל אחד יכול להקים אתר אינטרנט ולהפיץ את דעותיו ברבים הרי ששאלת השידור הפירטי מסתכמת בשימוש בתדרים ולא יותר.

    ולסיום הערה בנושא “קול השלום”. באחת ממערכות הבחירות התמודד עזר ויצמן ברשימת “יחד” ואייבי נתן איפשר להשמיע ב”קול השלום” תשדירי בחירות של רשימה זו. משנאסר הדבר והושמעו איומים כגון הפסקת השידורים הוסרו התשדירים ובמקומם הושמה בכל שעה השיר “יחד” של להקת “חלב ודבש” (מילים: שמרית אור, לחן: קובי אושרת).
    יתכן שהתנהלות פחות היסטרית מצד השלטונות (כמו במקרה של “קול השלום”) היתה מקדמת את הקמת הרשות השניה ותורמת לשיח הציבורי. לחילופין אולי החמצנו אפשרות לצפות כבר לפני שני עשורים בתוכנית “האח הגדול” המשודרת מספינה בלב ים.

  2. במקרה נתקלתי בכתבה הזו ויש לי מה להוסיף, כמי שעבד בפועל באחזקתה ההנדסית של מערכת השידור של תחנה זו עד מועד הפסקתם.
    תכני השידורים כללו הרבה פרסומות, ממש הצפה, כל מי שהיה מוכן לשלם קיבל זמן אוויר, גם שרית הספרית מחולון וקצבייה מהרצליה. במהלך היום שודרו סרטים לכל הגילאים ותוכניות ילדים אחהצ. בלילה – סרטים ארוטיים למבוגרים (בימי שישי) שהיוו אטרקציה רצינית והעלו את חמתם של כל המגזרים הדתיים.
    בהמשך, החלו להופיע יומני חדשות בהפקה עצמית וראיונות עם כל מיני גורמים גם בקשת הפוליטית והמקומית והתחנה החלה לקבל צביון של תחנה סדירה מתחרה רצינית לשידורי הטלויזיה הממלכתיים.
    מבחינה כלכלית – התחנה היוותה סיפור הצלחה ואף נמכרו מניות פרטיות שהכניסו כסף רב ליזם ושותפיו.
    היזם, פול גרינולד, בחור צבעוני כשלעצמו ששווה כתבה נפרדת – עשה את הטעות הגדולה והרהבתנית שאופיינית למצליחנים – והחל לקדם תכנית שאפתנית, שבדיעבד גרמה להפלת הפרוייקט. התכנית הייתה להפיק מעין “ממשלת צללים” כמו שיש למשל באנגליה – ואשר תהווה ביקורת לממשלה המכהנת. כולל השמצות פרועות ונוקבות לעניין ושלא לעניין כפי גחמת היזם.
    העניין הזה, ורק זה, העלה את חמת כל חברי הממשלה, והובעה הסכמה, מקיר לקיר – ליזום חוק שימנע את הפעלת התחנה, זאת בלי לפגוע ביחסים הבינ”ל מבחינה משפטית וכן שלא ייפגעו שידורי “קול השלום”.
    וכך, חוקק בחיפזון מה שכונה לאחר מכן “חוק אודליה” – בו נקבע במפורש שכל מי שיספק מזון, דלק שתיה ופרסום ל “לתחנת שידורי טלויזיה המותקנת ע”ג כלי שיט ואשר עיקר שידוריה מיועדים בעיקר לתושבי ישראל” ייקנס בסכומים אדירים ואף יושם בכלא. כך פשוט ולעניין.
    24 שעות לאחר אישור חוק זה בכנסת – הרימה האוניה עוגן וברחה לנמל לימסול, קפריסין, ושם היא נמצאת עד היום בבית הקברות לאוניות הממוקם שם.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שתיים + 19 =