פתיחה למדור השירה

מאת יעל טומשוב עורכת

לפני כחמש שנים זכיתי להאזין להופעתו של השחקן והבמאי הרוסי מיכאיל קזקוב (שחי מספר שנים בארץ), אשר הגיע באותה תקופה לישראל להופעת יחיד בלתי נשכחת באולם האינטימי של מרכז עינב.

להופעה הלכתי עם הוריי, שעבורם, בדומה ליתר יושבי האולם, היה קזקוב לדמות נערצת, לאחד מגיבורי אותה תרבות אדירה שנאלצו לנטוש. כאשר בחלקו השני של מופע הסולו הווירטואוזי שלף השחקן בזה אחר פתקים מתוך כובע שהיה מונח על הכיסא שלידו (פריט העזר היחיד שניצב על הבמה לאורך המופע כולו), פתקי בקשה שהגיעו מן הקהל ובהם שמות של שירים מתוך הקנון האינסופי שהעמידה הפואזיה הרוסית לדורותיה, עצרתי את נשימתי למשך יותר משעה. בזה אחר זה נדלו הפתקים מן הכובע; פושקין, סמויילוב, בלוק, ברודסקי, צבטייבה, אחמטובה – קזקוב הכריז על תוכן הפתקה, אמר מספר מילים על אודות השיר ופצח בקריאה על פה, קריאה בכל שיר ושיר שנתבקש לקרוא על ידי הקהל המגוון והתובעני.

למען האמת, אינני זוכרת כיצד נראה חלקו הראשון של המופע, אולם אזכור לעד את חוויית ההאזנה של החלק השני ואת עצמי יושבת המומה בין הארטיסט, שכל מילות הקורפוס של השירה הרוסית חקוקות בדופן הפנימי של עפעפיו, לבין קהל שלא נזקק לדבר פרט לשירה – לא לשקופיות, לא לעזרים ויזואליים, לא לאתנחתאות מוסיקליות – קהל שהגיע רעב ותאב לשמוע שירה. לשמוע שירה ותו לא.

קזקוב נפטר לפני שלושה חודשים מסרטן ריאות קשה (בבית החולים תל השומר), ועמו אבדה לעולמים הזדמנות לחזות שוב בפלא הכפול הזה: באיש שידע מאות, אם לא אלפי שירים על פה וכן להיות חלק מאותו קהל משונה – קהל הקוראים הרוסי שאין שני לו.

היום אני יודעת שמה שנטלתי מן ההופעה ההיא, לרבות זכר קולו העמוק של השחקן, הייתה הידיעה שחלקתי את התרגשותי ופליאתי עם קהל קוראים-מאזינים אמיתי שברוח בנימינית “ידע כל רגע ורגע בעברו (התרבותי)”.

את התחושה הזו אני משתדלת לשחזר כל אימת שאפסע במרחבי השירה, תמיד תוך אומדן הקהל הממשי או הדמיוני שסובב אותי – האם זהו הקהל האמיתי?

ואף על פי שלא תמיד נמצא קהל כזה במחוזותינו, משניתנה לי במה, אני משתדלת שלא להציב עליה אלא כיסא אחד ושחקן אחד בלבד, ללא תמריצים או פירוטכניקה, תוך התחשבות מתמדת בקהל משונה זה, המעריך את המילים ומעל לכל את אקט ההאזנה המטפורי (היינו הקריאה), אשר מוערך בימינו פחות ממעשה השרבוט.

ובמילים אחרות, לא תיתכן כאן פשרה על איכות השחקן הראשי, כפי שלא תיתכן פשרה על איכות קהל הקוראים. מפני שגם במרחב הווירטואלי ניתן ליצור חלל ראוי וליישב אותו באוהבי שירה כרוניים, קוראים שעל מנת לזכות בתשומת ליבם אין צורך לשכור את ליצני “החידוש”, או לגייס את להטוטני ה”מקוריות”.

כעורכת מדור זה אשמח להציג בפני קהלו הטוב תרגומים לעברית משלל שפות ותקופות, מסות שעניינן שירה וכן מאמרי ביקורת ראויים על ספרי שירה, וכמובן – שירת מקור הנכתבת בראש ובראשונה על ידי קוראי שירה נאמנים שבמקביל לדפי יצירתם נתנו סימנים וטעמים באי אלו כרכים המאכלסים את דפי הספרים בביתם.

פרטים טכניים:

* שירה יש לשלוח בניקוד מלא. לא יותר מחמישה שירים.

* תרגומי שירה יש לשלוח בצירוף הטקסט המקורי.

* מאמרי ביקורת – כאלף מילים.

*יתקבלו אך ורק חומרים שלא פורסמו בבמות אחרות.

לינק – קזקוב קורא משירת ברודסקי, אחמטובה, מנדלשטם, טרקובסקי ופסטרנק.

הקלטה משנת 1989.

21 תגובות

  1. סיפור נפלא. וכל הכבוד על היוזמה.
    רק למה, למה לכל השדים והרוחות הדרישה לשלוח שירים בניקוד מלא?
    מה יש בה בנוקדנות הזאת, חוץ ממנגנון הדרה ששומר את השירה בידי אליטה מצומצמת שזו הדרישה העיקרית להיכנס בשורותיה?
    כמה חבל.

    • הדרה? חלילה! ניקוד מלא נועד כדי למנוע שגיאות עריכה חמורות.
      חזיתי בלא מעט עיוותים ליריים מביכים שהסבו הרבה מאוד צער ליוצר בעת הפרסום.
      הכוונה כאן היא לא ללמוד את חוקי הניקוד, אלא לנקד בחולם, קמץ או שווא, כדי שהעורך ידע
      לקרוא נכון את מילות השיר.
      לא הניקוד הוא מה שגורם לשירה להשאר בידי אליטה מצומצמת.

      • יש דרכים פשוטות יותר למנוע שגיאות עריכה, שלא יגרמו לכותבים להירתע מלשלוח את שיריהם.
        ברור שלא רק הניקוד גורם לשירה להישאר בידי אליטה מצומצמת, אבל יש לו חלק בזה. אני לא חושב שהיעלמותו תגרום לפריחה פתאומית בשדה השירה, אבל היא צעד קל ופשוט יחסית בכיוון הנכון.

  2. המלים המופלאות “מנגנון הדרה” הפכו לנשקם של הבערים. לא צריך לדעת כלום על כלום, כי ידע הוא כוח, המייצר שדות כוח, ורק אלה המשקיפים ממרום בורותם על שדות הכוח יודעים כיצד לפרק את “מנגנוני ההדרה”. מי שהוא מפרק מנגנונים מקצועי – אולי כדאי שיניח לשירה לנפשה, וחשוב מזה – שלא יכתוב שירה.

      • ברור שאדם שאינו יודע לנקד ,יכול לכתוב שירה .
        ב. אני יודעת לנקד אך לא במחשב ,עם התוכנה של הניקוד .
        כלומר ניקוד ברמת בי”ס בערך .
        דוקא בא לי לשלוח כמה שירים ,ואם אשלח ללא ניקוד ,זה משנה?
        עידית יולזרי

  3. לדעתי יש מקום לשים ניקוד גם אם זה דורש מאמץ ,ובכך המשורר מראה את הרצינות שבה הוא מיתייחס ליצירתו וזה כבר מעלה אותה בכמה דרגות לעומת השירה הרגילה הלא מנוקדת שאותה אפשר למצוא בכל מקום.

    אגב הניקוד הוא דבר שהולך ונעלם ויש מעט מאוד אנשים צעירים היום שבאמת יודעים לנקד,אבל יש מקום לנסות לשמר אותו במיוחד אם זה תורם ליצירה.
    ואולי נזכיר כאן שמבחינת המיסטיקה היהודית הניקוד הוא דרך להגיע לעולמות העליונים ,אז הנה עוד סיבה למה כדאי לנסות לעסוק בניקוד.

  4. עד’ כמה שאני מבין יעל אינה דורשת ניקוד מלא בשירים שהיא שמקבלת אלא רק ניקוד חלקי . כמובן כל המהדיר ומנקד באופן מלא הרי זה משובח.

  5. פתח דבר נפלא, גם אם באמת אליטסטי משהו. העיקר שיש עמדה ברורה ושתעמדי מאחוריה לאורך הזמן. כתוב נהדר ומעורר סקרנות רבה לגבי ההמשך. ברכות חמות! אשמח לקרוא המדור.

  6. יעל,
    נזכרתי בעוד עניין טכני אחר שאינו ניקוד, ויש לי בקשה:
    עד כה היתה בעיה טכנית באתר שבהעלאת שירים לא ניתן היה להפריד בין הבתים.
    כך שירים שהתפרסמו באתר (ביניהם גם שירים פרי עטי) הועלו תמיד כרצף אחיד של שורות.
    נשמח אם מתוקף תפקידך תנסי לפתור את העניין הטכני הזה (אולי בעבודה עם פורמט אחר), שכן דווקא בשירה המבנה, כידוע, הוא מהותי, ולכן ההפרדה לבתים חשובה ביותר הן לקוראים והן לכותבים.
    תודה וישר כח.

  7. יעל,
    ברכות .
    בנושא הניקוד.המילים ערומות ללא הניקוד המעטר ומלביש אותן.מבחינה ויזואלית היצירה מקבלת נופך מואר.
    בעזרת הניקוד התכנים , המשמעויות והדקויות מעבירים לקורא את החוויה במלואה.

  8. שלום יעל,
    הכל נשמע נפלא אבל מה עם משוררים ישראלים שכותבים בשפות אחרות. בבקשה תחשבי על זה. אולי יש מקום ביקום תרבות לדבר כזה.
    עשיתי עליה לפני עשרים שנה, אמא שלי ישראלית ואני מרגישה הרבה יותר ישראלית מאשר צרפתיה. למרות זאת שירה אני כותבת בצרפתית.
    אם תחליטו לנסות ליצור מרחב כזה באתר שלכם אני אשמח לעזור ולהתנדב.
    תודה על תשומת הלב.
    אלין

  9. בעיקרון :אין לנו בעיה לפרסם תרגומים משפות אחרות לעברית.
    וגם תרגומים מעברית לשפות אחרות. למשל במקרה של השירים “שלמבו ” של מיה בז’ראנו ” ו”נשוף האבן”של רועי צ’יקי ארד, פירסמנו לצד הגרסה העברית המקורית גם תרגומים שלהם לשפות אחרות.גם מתוך ההנחה שיש עניין לראות כיצד יצירות אלו מוגשות בשפות אחרות.
    אבל בשלב זה אין לנו עניין מיוחד ביצירות שקיימות רק בשפות אחרות ,אלא אם כן הן עוסקות בנושא ספציפי שמאמר ב”יקום תרבות ” עוסק בו .

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

חמש × שתיים =