מסלמה לגרלף ועד לרם אורן :מסעות הקסם הספרותי

ד"ר אלי שי הוא מומחה שאין שני לו לכל פינה וסדק בעיר ירושלים . ברשימה זאת הוא יוצא לסיור בעיר הקודש ירושלים בעקבות כמה סופרים ויצירות ספרות ידועות יותר ופחות.

מסע הקסם הספרותי :חמשה רסיסי טיולים עירוניים בעקבות סופרים בירושלים

מאל אלי שי

בעקבות הספר טיולים בעקבות סופרים /עידית שכטר-פייל ידיעות אחרונות 2005

ירושלים היא עיר משופעת במטיילים ובתולעי ספרים. הצירוף של השניים מוליד תעשייה של טיולים ספרותיים; אתה הולך ברחובותיה ונתקל בסופר גורר אחריו עדת מטיילים מחזיקת ידיים, מנפנף בכובע או במטפחת קשורה על מוט של אנטנה ומצביע לעבר ארמון של נסיכה חבשית שכוחה, ווילה של זייפן עתיקות שהמיר את דתו, כלב שהגיח מסיפור של עגנון, או מנזר שקשור באגדה צלבנית שהתגלגלה לרומאן ישראלי. לא קשה למצוא טיול ספרותי מזדמן בירושלים ואם תצטרף סביר להניח שהסופר גם יעניק לך את ספרו בהנחה ועם הקדשה ואף יסדר לך מקום בסדנה לכתיבה יוצרת בהנחייתו. ועם זאת קסמו של ספר ההדרכה הנוכחי בכך שהוא מאפשר לקוראים לערוך טיול בשיטת עשה זאת בעצמך. אתה לוקח את המדריך החדש של טיולים בעקבות סופרים, לוקח את הספר הישראלי רב-המכר החביב עליך ומתחיל לפסוע ברחובות. הבעיה היחידה שעלולה להתעורר היא שרוחב הפרישה של הספר האלבומי, המלווה בעשרות תמונות צבע, רחב יותר ממדרכות אחדות ושמצב המסלולים להולכי-רגל בעיר הזאת הולך ונעשה כה גרוע, עד שאדם המבקש להיכנס ברומאן עברי נוגה עלול למצוא עצמו נופל באורח טראגי-קומי אל תוך מהמורה שנוצרה לשם הנחת התשתית לרכבת הקלה.

עידית שכטר-פייל היא מחברת צעירה, שכבר הספיקה לכתוב רומאן היסטורי על הורדוס ומרים אהובתו (הרודיה) ומספר ספרי הדרכה; 'בשביל הדברים הטובים' – מדריך טיולים בעקבות אמנים אומנים ובעלי מלאכה וספר הרעיונות הגדול והשימושי מאוד לימי הולדת ולחגים. המדריך הנוכחי מכיל 16 טיולים בעקבות סופרים ישראליים וספרים עבריים וביניהם גם ברחובות תל-אביב וחיפה. ואולם נאמן לאתוס לוקאל-פטריוטי רשמתי לעצמי בסיפוק כי השער הראשון והרוב המכריע של הסיורים הספרותיים המוצעים פה מתרחשים בעיר הקודש. כך למשל ניתן להסתובב בעזרת המדריך במדרחוב של בן יהודה בעקבות 'מישהו לרוץ אתו' של דוד גרוסמן ולטפס על הר ציון בעקבות 'נוצות' של חיים באר.

 ועם זאת לשם הקיצור ולתועלת הקוראים נבחרו חמשת הטיולים הבאים שסוף החורף רק מעניק להם עדנה רומנטית מהסוג הירושלמי המרוכז. קחו את המטריה ביד האחת ואת תרמיל הספרים ביד השנייה וצאו לדרך.

סיור 1 הזיה דתית שבדית -בעקבות סלמה לגרלף

אחד הספרים המשובחים ביותר להמחשת הפער בין ירושלים של החלומות וההזיות הדתיות, לירושלים הארצית של מטה, הוא הרומאן הקלאסי 'ירושלים' מאת הסופרת השבדית – כלת פרס נובל – סלמה לגרלף, מחברת ספר הילדים הנהדר 'מסע הפלאים של נילס הולגרסון הקטן עם אווזי הבר'. ספרה הירושלמי ,שזכה לעיבוד קולנועי מרגש לפני שנים אחדות, מתעד פרשיה היסטורית הקשורה במסע צליינות טראגי של חבורת מאמינים כפרית משבדיה, הנפתית בעקבות מטיף דתי אמריקני. החסידים התמימים מקווים למצוא כאן את גאולתם בעיר הקדושה, אך במקום ירושלים של מעלה הם מגלים עיר קשה, קנאית ואכזרית, ודווקא מארחיהם ואחיהם לאמונה, בני המושבה האמריקנית, מתייחסים אליהם כאל איכרים נחותי דרגה.

לגרלף תיעדה למעשה את התופעה הנפשית המכונה כיום 'סינדרום ירושלים'; הפער בין תנופת החזון הדתי הקודח של עולי הרגל, לבין המציאות העלובה כל-כך, יצר הלם נפשי, וזאת נוסף על העניות המרודה, מכת הקדחת, הסתגרנות והעוינות בין העדות הדתיות השונות.

חמש דקות מן הגבעה-הצרפתית וממש בדרך בין מרכז העיר אל הר הצופים, ניתן לקפוץ אל מלון האמריקן קולוני שהיווה בראשיתו את מקום מושבה של אותה קהילת מאמינים אמריקנית אליה הגיעו הצליינים השבדיים. מיד בלאונג' המערבי, משמאל לאכסדרת המלון, אפשר להציץ בדיוקנותיהם של השבדים ואף בבגדיהם ובכלי עבודתם. השבדים הגיעו לארץ-הקודש מכוח חזון דתי שהבטיח להם חיים בקומונה שיתופית נטולת רכוש פרטי, המקדישה עצמה למען הכלל. בפועל היו הדברים שונים; מארחיהם האמריקנים נהגו בהם באדנותיות, בקרב הקהילה הנוצרית בירושלים רווחו שמועות לפיה הקומונה הדתית נוהגת שותפות – לא רק ברכוש אלא בנשים והמיסיונרים האמריקנים הדליפו לשלטונות התורכיים כי אנשי המושבה חיים בחטא. לגרלף הגיעה לירושלים בשנת 1900 ולהבדיל מסופרים אחרים – לא מיהרה לאסוף רשמים ולעזוב. בשיחתה עם הקונסול האמריקני בעיר שמעה על הקהילה האמריקנית-שבדית, והגם שהדיפלומט הזהיר אותה מכל מגע עם טיפוסים חריגים אלה, התקרבה אל אנשי המושבה והפכה את סיפור עלייתם של הצליינים השבדים לדראמה מרגשת העומדת במרכז ספרה שמהווה עיבוד ספרותי לפרשיה היסטורית. את דמותה של מייסדת המושבה מרת Spafford הציבה בספרה בשינוי שם כגברת גורדון ששלטה בחיי המאמינים ביד רמה, תוך שהיא מטיפה לפרישות מינית ולהימנעות מנישואים.

ספרים משומשים: ירושלים - סלמה לגרלף

הספר מיטיב לתאר את אופייה הקשה הקלסטרופובי והפאנטי של ירושלים, העיר ההורגת את הנביאים הבאים אליה והעלולה להטריף את דעתם של הצליינים המתדפקים על שעריה;

The city "depresses and weighs upon them or else they go out of their minds -ay it can even kill them overnight"

זו העיר שכגודל בשורת האהבה והשלום שהוטפה בה, כך עומק השנאות והקנאות הדתיות המבעבעות בה וכל אחת מעדותיה צהובה לאחותה The Roman Ctholic spoke evil of the Protestant, the Methodist of the Quaker, the Lutheran of the Reformed Church, the Russian of the Armenian…Here- NO MERCEY IS SHOWN [AND] ONE HATES ONE'S FELLOW MAN TO THE GLORY OF THE LORD"

ירושלים / סלמה לגרלף

סיור ברחבי המלון ובמיוחד באגף המערבי חושף פרטים רבים מתקופת ביקורה של לגרלף ומזמן התרחשותה של הדראמה המתוארת ברומאן. בחדר ההסבה ניתן לראות את תוצרי מפעל האריגה, את כלי הנגרות של השבדים החרוצים ואת דיוקנותיאם של בני הזוג ספפורד – אנה והורציו שעלו לכאן משיקגו. אחת התעודות המעניינות המוצגות במקום היא מכתב תודה של סופר סת"ם – אות הוקרה של עולים מתימן שהגיעו לעיר בשנת 1882 כשהם מחוסרי כל ולוקים בהכנסת אורחים לא יפה במיוחד מצד יהודי העיר. אחר שהגיעו עד פת לחם זכו לחסותם של בני המושבה שאף הנציחו אותם בסדנת הצילום החלוצית שלהם. תמונות צלמי המושבה התלויים בפרוזדור ראויות להצצה והם מתעדות את חיי הארץ במפנה המאות ה- 19 וה 20 ובין היתר את ביקורו של הקיסר הגרמני וילהלם השני, את מכת הארבה ואת חילופי השלטון התורכי והאנגלי.

אל מלון המושבה האמריקנית כדאי לקפוץ בליווי שלושה ספרים; ספר הטיולים החדש, ירושלים של לגרלף והספר Our Jerusalem by Bertha Spafford Vester בתם של המייסדים המתארת את הכרוניקה של המקום בין השנים 1881-1949. אחרי הסיבוב באכסדרות ובלאונג' אפשר לעלעל בספרים בחצר היפה על כוס קפה ועוגה.

 סיור 2 -הילד עמוס רוצה פינוקיו-בעקבות עמוס עוז

בתום מסע אל נבכי הפרשיה ההיסטורית של המושבה האמריקנית כדאי להחליף ספרים בתרמיל הקטן ולקחת את הרומן האוטוביוגרפי של עמוס עוז 'סיפור על אהבה וחושך' – לטיול בשכונת כרם אברהם. הספר מתאר ילדות קשה, הנקרעת בין אם דכאונית השמה קץ לחייה, לבין אב חובב ספרות המתקשה להגשים את עצמו. את הטיול בעקבות ירושלים של עוז, פותחים במחנה הצבאי שנלר שהוקם על בסיס מחנה מנדטורי בריטי על מתחם שהיה בראשיתו בית יתומים של מסיונר גרמני שהעניק למקום את שמו. משם ממשיכים מזרחה לאורך רחוב מלכי ישראל ואז פונים שמאלה ממש בעקבות מסלול ההליכה של עוז המשחזר את ילדותו -מגיעים לרחוב מלאכי ונכנסים לשכונת כרם אברהם שאביו של עוז גר בה בדירונת שכורה בתוך חצרות שגדלו בהם פעם עצי גפן ורימון, תאנה ותות. מחנה שנלר עתיד להפוך לשכונת מגורים, כרם אברהם נהפכה מאז זמן ההווה של הרומאן לשכונה חרדית, וביתו של הקונסול הבריטי ג'יימס פין שביקש להראות ליהודי הישוב הישן את חזון העבודה היצרנית ולקרבם מתוך כך אל הברית החדשה, הפך מוסד חינוכי של חסידות קרלין (בית ברכה) לנערות חרדיות. המבנה המקורי נשמר ורק המובאות מתוך כתבי הקודש הנוצריים הוחלפו עתה בציטוטים כשרים.

באחת הפסקאות בספרו מספר עוז על גלגוליו הרבים של הבית; לאחר פטירת אלמנתו של הקונסול – אליזבט אן – הפכוהו הבריטים למוסד לעבריינים צעירים ובהמשך למתחם שלטוני מנדטורי ולמפקדה צבאית ששימשה לפרק זמן לכליאת קצינים איטלקים שנשבו במלחמה. עוז הקטין וחבריו הילדים היו מתגנבים לשם לעת ערב כמו ילדים ההולכים לגן חיות ומתוך כך היה מתנהל הדיאלוג הבא; האיטלקים היו קוראים לילדים בונג'ורנו באמבינו, ואולם הזאטוטים היו צווחים לעברם איל דוצה מורטה פינטו אל דוצ'ה, ויווה פינוקיו! ועל כך היו מגיבים השבויים בוויה ג'פטו ומנסים להתנחם בחברת הילדים בצר להם. כמו לקופים בגן-חיות היו הילדים זורקים לשבויים סוכריות ובוטנים, תפוזים וביסקוויטים ומקבלים תמורתם בולים ולפעמים אפילו הצצה בתמונות נשים ערומות. ואולם אויה – למראה התמונה שהוצגה בפניו בתמורה למסטיק, נתקף עמוס הילד בהלה עצומה (הוא היה אז בן חמש או שש) ותכף ברח מתייפח, רץ כל עוד רוחו בו כמי שעבר טראומה קשה.

 סיור 3 אריק נזכר ובוכה- בעקבות לוחמי לטרון

לסיבוב הכמעט ירושלמי האחרון בספר – יוצאים מן האוטוביוגרפיה של עוז אל ההיסטוריה הישראלית של רם אורן בספרו לטרון. כאן ניתן ליהנות מכוס יין מיקבי המנזר, מפריחת בונגווליה, מהצצה אל מנזר השתקנים ומהתוודעות אל חזון האחווה בין העמים והדתות של הישוב נווה שלום שהוקם מכוח חזונו של הנזיר ברונו הוסאר, שחלם על כפר ליהודים מוסלמים ונוצרים. ואולם הנוף הפסטורלי הנוכחי צופן את זכר הקרבות הקשים של מלחמת העצמאות באותה נקודה אסטרטגית החולשת על הדרך לירושלים. בשטח פרושות נקודות ציון היסטוריות, כגון: מגדל שמירה, האנדרטה לחללי חטיבת שבע, ואתר יד לשריון בבניין משטרת לטרון. האבדות הקשות שהסבו הקרבות על לטרון לכוחות המדינה הישראלית שבדרך פגעו במידה רבה דווקא בלוחמים עולים שניצלו מן השואה והתנדבו לקרב על מה שנתפש כמאמץ עילאי להצלת ירושלים. הקרבות המתוארים בספר התנהלו בתנאים קשים, מתוך נחיתות מספרית של הצד הישראלי, במזג אוויר שהגיע ל 42 מעלות ובמחסור חמור במים. אחד הלוחמים במקום שאורן אסף מהם עדויות היה אריק שרון, שהתפנה לצורך זה למשך שלוש שעות, אחר שחשב לפטור את העניין בשיחה קצרה. מששחזר את הקרב על לטרון חש מחדש כמי שהיה קרוב אז לראות את מותו ובמהלך הראיון אף התקשה להסתיר את דמעותיו.

בין המנזר הנוכחי להיסטוריה הישראלית הלא כל-כך רחוקה אפשר להציץ בשרידי מבצר צלבני מהמאה השתיים עשרה שהעניק למתחם את שמו. זהו מגדל הפרשים, או בשמו המקורי Le Touron des Chevaliers שנקשר בין היתר במסורת בדבר מגוריו של הגנב הטוב שנצלב לצדו של ישו. המנזר עצמו נבנה בראשית המאה שעברה בסגנון צלבני ועל-פי השמועה היו נזיריו הראשונים שהביאו לארץ את האבוקדו. אחר ההתוודעות אל הנזירים השתקניים והמנזר הסגפני המשופע עם זאת ביינות, בליקרים ובנכסים, מציע המדריך הספרותי לצאת מאתר יד השריון – חזרה אל הכביש הראשי – לצומת נחשון ומשם למצפה הראל, המכיל דגם של דרך בורמה שנסללה כדי לעקוף את לטרון ולהציל את ירושלים בזמן המצור. הדרך נקראה במקור על שם דרך הסתרים שסללו הבריטים בבורמה לכיוון סין במלחמה כנגד היפאנים ב 1945 , וסלילתה הייתה כרוכה במאמץ על-אנושי לעתים תחת אש לגיונרים ירדנים.

אורן מנסה לכתוב את ההיסטוריה של לטרון מבעד לסיפורים האישיים המרגשים והטראגיים לעתים קרובות של הלוחמים וחווית הקריאה נעשית אינטנסיבית עוד יותר כאשר נוטלים את הספר ביחד עם המדריך הספרותי לשדות של לטרון.

—-

 סיור 4 עגנון נותן סוכריה עבשה-בעקבות הכלה המשחררת

הכלה המשחררת

א.ב. יהושע הוא אחד הסופרים הבולטים בספר שזכה לשני סיורים ספרותיים בעקבות הרומאנים שלו. עלילת ספרו רחב היריעה שלפני הנובילה האחרונה שלו – הכלה המשחררת שזכה לא מזמן לשבחים רבים על תרגומו האנגלי מאת הלל הלקין, מושכת אל עבר שכונת תלפיות ועוד יותר מזה אל שני מוקדים בלב השכונה הירושלמית הוותיקה – הפנסיון וביתו של ש"י עגנון. הפנסיון וליתר דיוק גינתו המיסתורית והקסומה, אוצרים את סוד גירושיי בנו של פרופ' יוחנן ריבלין, מזרחן השקוע בימים כתיקונים בפיצוח חידת הטרור הערבי באלג'יר והנסחף במהלך הרומאן בניסיון כפייתי לפתור את חידת גירושיו של בנו לאותה כלה אבודה שמשפחתה מנהלת את בית הארחה בתלפיות. ואולם הגם שהפנסיון מהווה מוקד עיקרי לשוטטותו הבלתי נלאית של המזרחן בשכונה, הנה יקשה לזהות אותו באורח חד-משמעי עם מוסד תיירותי קיים. לפיכך מעדיף ספר הטיולים להתמקד בבית עגנון, האוצר מצדו את אחד מסודות כתיבתו של יהושע. בזיכרונותיו וברשימות אוטוביוגרפיות הקשורות באביו – המספר העממי יעקב יהושע שתיעד את חיי הישוב הספרדי הישן בירושלים, נוהג יהושע לספר כיצד אביו, שהיה המורה הפרטי לערבית של אסתר רעייתו של עגנון, היה מתלווה לעתים אל הסופר בטיוליו ברחובות ירושלים. פעם הביא לו בגאווה עותק של הסיפור הראשון שכתב בנו, ואולם עגנון הגיב בקרירות מסוימת והגם שפלט פעמיים 'יפה יפה', הקפיד להעיר כי לא טוב שיהושע ג'ונייר כותב בסגנון המדגיש יתר על המידה את השפה. הייתה זו רמיזה עבה לאי שביעות רצון מצדו של הסופר הבוגר, החש כי בנו הצעיר של מכרו מפתח יומרות ספרותיות גבוהות מדי ואף נחשד בקרבת יתר לסגנונו שלו.

למעלה משנה וחצי לאחר שיצא 'הכלה המשחררת' בעברית נערך בבית עגנון ערב ספרותי לכבוד יהושע ועל-אף ליל חורף סוער מאוד, מלווה במטחי ברד הגיעו למקום עשרות ירושלמיים עטופים בניילונים ומכורבלים במעילים כלקראת גיחה לקוטב הצפוני. זכור לי שהמנחה שהספר הותיר בה חותם עז תיארה בפני המאזינים את נפלאות שואב האבק 'קירבי', שסוכן נוסע שלו מציגו לשטיחים במפגן טורדני הנערך בסלון ביתם של הפרופסור למזרחנות ושל רעייתו השופטת. יהושע לעומת זאת העלה זיכרונות מפגישותיו כנער עם עגנון והסצינה המבדחת ביותר ששוחזרה על ידו הייתה כאשר הסופר, שנודע בחסכנות נזירית ושנחשד אף במידה מסוימת של קמצנות, שלף ממעמקי קופסא מאובקת כלשהי שבחדר האורחים שלו, ממתק עתיק והגיש לאברהם הקטין סוכריה הזכורה בתודעתו עד עצם היום הזה כבעלת טעם עבש משהו.

וכך לסיור בתלפיות כדאי לקחת את 'הכלה המשחררת' ושקית סוכריות טריות ואילו את ספריו של עגנון שיהושע רומז להם בספרו במערך פרודי של רמיזות בדיחות וחידות, אפשר להשאיר בבית, כי הספרים והפירושים שחוברו עליהם נמצאים בשפע בבית עגנון. להבדיל מיהושע ומריבלין גיבורו שהגיעו פעם אחר פעם למוסד ומצאו אותו נעול, כדאי להקפיד להגיע בימים א-ה בין השעות 9.00 עד 13.00 , אחרי שפונים בדרך חברון שמאלה ואז ימינה לרח' קלוזנר 16 ולפני הביקור בבית, או לאחריו, אפשר לקפוץ גם באותה הזדמנות לטיילת גבריאל הנזכרת אף היא בספר ולפארק הזיתים שליד קיבוץ רמת רחל. בבית עצמו כדאי להתעכב על הסלון הצנוע של הסופר, על מכונת הכתיבה, הטלפון והרדיו הנושנים, ועל דוכן הכתיבה בן שבעת המגירות שהסופר היה כותב עליו שעות בעמידה. ואם מתאמצים אפשר אפילו לגעת בהחבא במשקפיים שלו, כמו שעושה ריבלין בספר, ולרחרח את הכלי שבו הניח עגנון קוביות סוכר, כלי שאותו קיבל במתנה מקהילת שטרסבורג, ולהשערתי הבלתי מבוססת הכיל פעם את אותו ממתק לא ברור שנותר בזיכרונו של יהושע הקטן כסוכריה עבשה לא עלינו. ברומאן שלו אומר ריבלין גיבורו כי הסופר חתן הנובל היה על-פי השמועה קמצן גדול, אבל יואל בן-דודו של הגיבור מזכה את עגנון בסיכום אחרון ופוסק עליו שהיה איש רוח המחונן בצניעות אמיתית ומעוררת כבוד.

—-

 סיור 5 הו קנאות קדושה-בעקבות מר מאני

הרומאן 'מר מאני' נחשב לפסגת יצירתו של א.ב יהושע והשיחה החמישית והאחרונה שבו נחשבת לשיאו של הספר. הגם שהספר כולו נפרש על פני שכונות שונות בעיר ובהן טלבייה, כרם אברהם ואזור הר הצופים, מתמקד הטיול הספרותי המוצע בעקבות הספר – בעיר העתיקה. הטיול נפתח בכרייסט צארץ', הלא היא כנסיית המשיח, המכונה כיום גם עמנואל סמוך לשער יפו ומול הכניסה למצודת דוד. מרכז המבקרים הפתוח במקום משמר פרטים היסטוריים רבים הקשורים בנוכחות הבריטית הכנסייתית בעיר ובכללם גם כאלה הכרוכים בדמותו של הקונסול האנגלי ג'יימס פין, הנזכר ברומאן כאפוטרופסו הרוחני וכמעסיקו של יוסף מאני – גיבור השיחה החמישית. מאני הצעיר נשבה בחזונו הדתי של הקונסול העושה מעשי צדקה וחסד רבים לטובת האוכלוסייה היהודית בירושלים, אך הפועל במקביל למען הפצת בשורת הגאולה הנוצרית בקרב בני חסותו.

הקונסול שבספר הוא שיקוף נאמן למדי לדמותו ההיסטורית המרתקת של פין ובעקבותיו נתפש יוסף לחזון של מיזוג בין-דתי שיקרב את בני שלושת הדתות המונותיאיסטיות. מתוך כך הוא נע בין הצליינים הנוצרים הגודשים את כנסיית הקבר, לבין המסגדים שעל הר הבית ונרצח לבסוף בהתנקשות מסתורית על הר הבית.

הסיור באתר המבקרים בכרייסט צ'ארץ' מאפשר הצצה בפרטים רבים הקשורים בהווי הקונסוליה ובהם רהטי חדר ההסבה של הקונסול, דיוקנאות הזוג הקונסולארי, הספות ושולחנות הסלון שאליהם הסבו המוזמנים במאמץ להירגע קמעה מן הלבאנט האוריינטלי בסיוע תה, מנחה עוגיות ורקיקים כמיטב המסורת האנגלית. עם קצת רצון טוב מהמארחים הנוכחיים – בדלפק הקבלה של בית הארחה – ניתן לבקש לעלות לתצפית מרהיבה מעל הגג ולהציץ במזרח בצריחי הבצל של הכנסייה הרוסית. ואחר כך להירגע על תה עם נענע בחצר היפה שמול הכנסייה. כנסיית עמנואל שהייתה חלק מתוכנית מיסיונרית גדולה של האגודה הלונדונית לקידום האמונה המשיחית בין היהודים, מעוצבת במתכוון באורח נטול סמלים כנסייתיים נוצריים – במטרה לקרב את הבשורה למאמינים יהודיים בפוטנציה. בכניסה לבית מורשת ניקולסון שהיה בגלגול לא רחוק קודם – סניף של בנק לאומי – ניתן להבחין עתה בדגמי עץ מעניינים המתארים את האזור הנוצרי הפרוטסטנטי בעיר העתיקה וכן את ירושלים בימי הבית השני. הדגמים הם מעשי ידיו להתפאר של קונרארד – שיק השען הגרמני שהפך לאחד האדריכלים הידועים בהיסטוריה של העיר, מי שנקשר במבנים שונים באזור מאה שערים ורח' הנביאים ומי ששעוני הקוקיה שלו מלווים את עלילת הרומאן של יהושע. במקום ניתן להבחין גם בשרידי מנהרה הרודינית שעל-פי ההשערה חיברה את המקום עם הר הבית ושימשה את המורדים במרד הגדול בטרם חורבן הבית.

מן הכרייסט צארץ' המשמר את זכר נוכחותו של הקונסול האנגלי והמקפיד על מינון מנימליסטי ביותר של סממנים כניסייתיים נוצריים, עובר ספר הטיולים במעבר חד מבחינה דתית, אך מתבקש מבחינת הנארטיב – הישר אל כנסיית הקבר העמוסה לעייפה בסממני הכנסיות השונות החולקות אותה והמהווה אחת מנקודות הציון הטעונות במסלול השוטטות האובדני של יוסף מאני. יהושע כותב על העדות הנוצריות הצהובות זו לזו המתקוטטות על כל מפתח ומנעול. ואכן מתחם הכנסייה נחלק בין יוונים אורתודוכסים, פרנציסקנים, ארמנים, קופטים וסורים אורתודוכסים, כאשר העדה האתיופית מחזיקה בגג קפלת סנט הלנה. סיור במקום ממחיש הן את המתיחות הדתית המציינת את ריצתו האחרונה של יוסף מאני, הן את הגבולות העצבניים לעתים בין העדות השונות, כאשר אפילו הזזת תמונה, ניקוי רצפה או הדלקת נר, עלולה להיחשב כהפרה חמורה של זכויות מקודשות שקובעו בסטטוס קוו. על רקע זה הופקדו המפתחות בידיו של גורם ניטראלי – משפחה מוסלמית השומרת על האוצר מאז תום התקופה הצלבנית.

סיורים נעימים !

אודות אלי שי

ד"ר אלי שי הוא עיתונאי חוקר ומרצה עוסק בחקר הקבלה והשבתאות והמיסטיקה וגם בחקר ספרות עברית. פירסם את הספר משיח של גילוי עריות :היסטוריה חדשה ובלתי מצונזרת של היסוד המיני במיסטיקה המשיחית היהודית (משכל, 2002)
הפוסט הזה פורסם בתאריך פרוזה, תרבות עם התגים , , , , , , , . קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*