פרק המבוא מתוך “ :מרטין בובר: מבט מקרוב מאת לימור שריר,הוצאת כרמל ,2011

אל יהודית בובר-אגסי הגעתי במקרה, במסגרת ריאיון שקיימתי עם בעלה, הפילוסוף יוסף אגסי. השיחות המרתקות עם פרופסור אגסי על נושאים ברומו של עולם גררו ביקורים חוזרים ונשנים בבית הזוג. בדרך כלל נהגה פרופסור יהודית בובר-אגסי – פמיניסטית וחוקרת נודעת בנושא מעמד האישה, שפִּרסמה עשרות מאמרים וספרים במדעי החברה בהוצאות לאור ידועות בעולם – להחליף עמי מילות נימוסין אחדות ומיד הייתה פונה לעיסוקיה. תמיד ליוויתי במבטי את דמותה המטפסת בנחישות אל הקומה השנייה של הבית, אל חדר העבודה שלה. שם היא כותבת את ספריה, ובהם גם אלה העוסקים במפעל חייו של סבה, מרטין בובר, חוקר, מרצה, סופר והוגה דעות בעל תודעה יהודית ולאומית עמוקה ואיש תרבות העולם מהמעלה הראשונה.

בובר עסק במחקר, בכתיבה ובהוראה בתחומים רבים: פילוסופיה, הגות ציונית, פרשנות מקרא, חסידות ופסיכותרפיה; הוא ייסד את האסכולה הבובריאנית, המבוססת על הפילוסופיה הדיאלוגית שלו ואשר שמה לה מטרה להעצים את רוח האדם הסובייקטיבית בתחום המחשבה היהודית ובתרבות המערבית.

בובר מבקש להבין את ריבוי ההתנסויות החברתיות, הדתיות והפוליטיות במהלך ההיסטוריה באמצעות עיקרון הגותי-רעיוני שמטרתו חשיפת מהותו האמיתית של האדם – זו הטמונה, לדעתו, בכושרו לדבר ולהידבר. הוא קרא לכך “אני-אתה”. את הגישה הזאת פיתח לעיקרון דיאלוגי-קוסמי החל גם על היחס בין “האני” ל”אתה הגדול”, הוא האל: אלוהים הבורא קורא, והאדם הנקרא עומד מולו, מוכן ומזומן.

ידעתי שיהודית גדלה בבית סבה, ותהיתי על כך; וברגע שנפלה לידי ההזדמנות לא הסתפקתי בראיונות עם פרופסור אגסי – והתחלתי לראיין גם אותה.

שוחחנו על נאציזם, על מרקסיזם, על סוציאליזם ועל פמיניזם. על דת ועל החסידוּת. על ציונות ועל הגישה לערביי ארץ-ישראל. בנושא אחרון זה מצאתי כי השאלות שהעלה בובר עוד ב-1921 (!) עודן רלבנטיות לתקופתנו, אף על פי שגישתו של המלומד האירופי נעים ההליכות נראית היום נאיבית

דיברנו לא מעט על בני משפחת בובר לדורותיהם, הגברים: ענקי רוח לצד אנשי מעש והנשים ההרפתקניות והיצירתיות, מנהגי המשפחה ואורחות חייה, התעלומות הטמונות בה וסודות שבניה נצרו במשך שנים רבות. כל אלה נחשפו טיפין-טיפין במהלך השיחות שניהלתי עם יהודית בובר-אגסי.

בהרבה ממה שסיפרה לי על חייה האישיים ועל משפחתה יש לראות עדויות היסטוריות ממקור ראשון, שלהן חשיבות רבה. כך למשל מתארת יהודית את חיי היהודים בעיירה הפנהיים ומעידה על השינוי שחל בהם עם עליית הנאצים לשלטון ועל הרדיפות וההשפלות שחוו היהודים. דיברנו על מחקרה המעמיק על אודות המבנה הארגוני והחברתי במחנה הריכוז לנשים רוונסבריק, שבו נאסרה אמה למשך חמש שנים, ובשיחותינו סיפרה על ספריה של אמהּ ועל האופן שבו תיארה את אכזריותו של סטלין בהשוואה לזו של היטלר.

אנו מתוודעים לגישתו של בובר אל החסידות כדרך בלתי אמצעית של המאמין לאלוהיו וגישתו המעניינת והייחודית אל הדת. ניכרת היא השפעתו של מרטין בובר על נכדתו יהודית ביחסה לתנ”ך כאשר כבר בילדותה הייתה עדה לתהליך תרגום התנ”ך לגרמנית על ידי סבה וידידו פרנץ רוזנצוויג. יהודית התחנכה בבית סבה על ברכי הסיפורים החסידיים ובה בעת גם על תיאוריות של פילוסופים מסוגו של קאנט, ניטשה, הגל ואחרים. בביתו של מרטין בובר שולבו חיי המסורת היהודית בתרבות העולם.

יחיעם! האם להזכיר את שמות הפילוסופים הללו שבעצם אינם מוזכרים כמעט בספר ( הזכרתי את קאנט ואת סרן קירגור) או לשנות את הניסוח שהקורא יבין את שילוב המסורת היהודית בתרבות העולם???

“קשה להכיר את הדבר, כי גאון וענווה חיים בשלום זה בצד זה בקרב אדם אחד” כותב בובר ב’פתק מן הרקיע’, אחד מהסיפורים החסידיים שכלל בספרו גוג ומגוג. משפט זה מאפיין בעיני את דמותה של נכדתו; מדי בוקר חוזר ונשנה פרק היקיצה: מיד לאחר שהיא סורקת את שְׂערה הארוך וקולעת אותו סביב ראשה, היא יוצאת אל החצר הפנימית ומאכילה את החתולים המצפים לה. בעודי מביטה בה ובחתולים, אני נזכרת כיצד תיאר מרטין בובר פגישה עם חתול: “חתול זה שואל במבטו שנדלק ובהשפעתו של מבטי את השאלה: ‘האפשר הדבר שאתה מתכוון אלי?'”

פעמים רבות חזרתי אל הבית, פוסעת על שביל האבן חולפת בדרכי ליד עץ רימון הכורע מעומס הפרי, ניצבת מול הדלת , משתהה לרגע בטרם אצלצל בפעמון ועיני סוקרות בינתיים מה התחדש בגן. וכך חלפו להם בלי משים קיץ אחד וסתיו אחד וחורף כשעץ הרימון נותר עירום ורק רימון מצומק שהשחיר נותר לפליטה מהסתיו וכשפרחי הפטוניות הוחלפו ברקפות ופטריות קטנות צמחו להן פרא במקומות מוצלים ולחים מתחת לעץ. תהיתי ביני לבין עצמי מדוע אני משהה לרגע את הצלצול בפעמון הדלת מלבד הסיבה להתענג על ההתבוננות בעצי הגן וגיליתי שהשהות הרגעית הזאת ממלאת אותי בציפייה לקראת הבאות, כמו נותנת לי שהות למלא את ריאותיי באוויר לפני המסע המעניין הבא.

במשך הזמן התחלתי לחוש קרבה לבני משפחת בובר לדורותיהם, ופעמים רבות מצאתי את עצמי מהרהרת בהם ביני לביני, מדמיינת איך נראו, משוחחת עמם בהזיותי, מתווכחת עמם על השקפותיהם ועל התאוריות שצידדו בהן – בעודי מתעכבת עמם על פכים קטנים ועל פרטים משפחתיים-אישיים, ובהם המרת הדת ומרד מתמיד… יהודית התייחסה אליהם בטבעיות ונקבה בשמותיהם הפרטיים: שלמה ואדלה, קרל ואלזה, רפאל ומרגרט, אווה ולודוויג, מרטין ופאולה; היא לא רמזה אף לרגע כי מדובר באישים יוצאי דופן, שכל אחד מהם הוא עולם ומלואו וכולם יחד מעמידים תצרף היסטורי מרתק.

בספר שלפניכם עדויות לא רק מפי יהודית אלא גם מתוך מכתביו של סבהּ, שאותם תִּרגמה יהודית במיוחד למעני; מעדויות אלה אפשר ללמוד על דעותיהם של עמיתיו ויריביו בני זמנו, על השקפותיהם ועל יחסיהם המורכבים עם בובר – וכן על השפעתו העצומה של בובר על אישים רבים שהיו נודעים איש-איש בתחומו.

יהודית מעידה בשיחותינו על הגישות השונות של תנועות ציוניות באירופה ותנועות פוליטיות בפלשתינה של לפני קום המדינה ולאחר ייסודה. אנו לומדים מסיפוריה על ההשקפות השונות והויכוחים בנושאי הציונות הרוחנית של אחד העם והנוהים אחריו והציונות המעשית של הרצל ותומכיו. אנו למדים על מפלגת הקומוניסטים העבריים ועל התפכחותה המרה, בדומה לזאת של אימה, מהאידיאולוגיות הקומוניסטיות המרקסיסטיות.

מן הטקסט עולה עדות על אופיו הקשה והמסובך של העם היהודי רדוף ושבע הסבל, היצירתי והשופע הפכים וניגודים , על הפלוגתות והויכוחים, על השנאות וההתחשבנויות, על קטנוניות וגדלות רוח.

כאז- כן היום.

פרק נוסף מהספר :

מרטין בובר נגד גרשום שלום

מרטין בובר

 הספר “מרטין בובר מקרוב- שיחות עם יהודית בובר אגסי” יצא בהוצאת כרמל (2011) וניתן למצוא אותו בחנויות הספרים המובחרות .

5 תגובות

  1. טעימה נוספת מהספר “מרטין בובר-מבט מקרוב ” של לימור שריר יש בפרק העוסק במערכות היחסים המסובכות שהיו לו עם עמיתים כמו חוקר הקבלה המפורסם גרשום שלום וחוקר הספרות ברוך קורצוויל אנשים שהושפעו מאוד מבובר אך לאורך השנים נוצרה בינם מערכת יחסים של עויינות.
    הפרק כמו הספר בנוי כדיאלוג בין הסופרת לימור שריר ויהודית בובר -אגסי ,נכדתו של מרטין בובר.

    מרטין בובר וגרשום שלום
    http://www.yekum.org/2011/11/%d7%9e%d7%a8%d7%98%d7%99%d7%9f-%d7%91%d7%95%d7%91%d7%a8-%d7%95%d7%92%d7%a8%d7%a9%d7%95%d7%9d-%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%9d-%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%a8-%d7%a9%d7%a8%d7%99%d7%a8/

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

חמש עשרה − 3 =