רות המואביה .ציור מאת

לרגל חג השבועות חגה של רות המואביה שניתן לאמר שזהו החג שבו הנשים ממלאים את התפקיד המרכזי ביותר לצד פורים חגה של המלכה אסתר,ויש  לזכור שכל הסיפור של “מגילת רות ” עוסק בשאלת זכויות הנשים בישראל הקדומה.

הנה מאמר של המשורר משה שפריר שבו הוא בוחן את הנשים ומעמדן במקרא.

מעמד האשׁה בּמקרא

מאת משה שפריר

משה שפריר.ציירה קרן כץ

המקרא הוא, כידוע, קאנון פָּטריאַרכָלי ובתור שכזה ההתייחסות שבו לנשים היא כאל גורם נחות בהיררכיה המשפחתית. גישה זאת גם נובעת מכך, שהתנ”ך נכתב בידי גברים . פרט אולי לספר “איוב”, שבסיומו נזכרות 3 בנות איוב החדשות – קציעה, ימימה וקרן-הפּוך – לאחר שאלוהים הֵיטיב עם איוב הסובל, וזאת מבלי להזכיר את שמות בניו החדשים – עובדה שמרמזת על כך שספר איוב הוא היחידי מבין 24 ספרי התנ”ך שאפשר שנכתב בחלקו ע”י נשים, כי גם הַמֶסֶר שחבוּי בחלקו האחרון – הוא בעל גוון נשי.

הנה כי-כן, החוק המקראי מתייחס לאשה כאל קניין (“לא תחמוד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמורו…”, או כדברי בועז, במגילת רות, לזקנים ולעם: “…את רות המואביה, אשת מחלון, קניתי לי לאשה להקים שם המת על נחלתו.”). האשה נועדה ללדת צאצאים לבעלה, אם היא פוריה – היא כשרה לבעלה-בועלה; אם היא אינה פוריה (בשבוע המחזור, או לאחר הלידה) – היא “טְמֵאָה”.

כיצד קונים אשה במקרא? קונים אותה בכסף, או בשווה-כסף, כמו בעבודה, או ברכוש. ניתן גם לקחת אשה שבויה כשלל מלחמה, כמובן מבלי לשלם בעבורה . לכן ריבוי נשים מעיד על עושרו ומעמדו של הבעל. שתי נשים לבעל היו בבחינת נוֹרמָה. לרוב מלכי האומה וגדוליה היו יותר משתי נשים וכן פילגשים ושפחות, ששימשו אותם גם ביחסי-אישות. די אם נזכיר את שלמה המלך, שהיה לו הרמון מלא ב- 700 נשים “חוקיות” (“שָׂרות”) ו- 300 פילגשים, והבדיחה האנגלית על-כך מתָרֶצת את “איחוריו התמידיים לרַכֶּבת-הבוקר ולִמקום עבודתו” – בכך שהיה עליו לנשק בבוקר את כל נשותיו, ובאנגלית:had to kiss good- bye all his wives He.

רחל ליד באר. ציור  מאת דורה.

ואיך נעשו גירושי נשים במקרא? ובכן, החוק המקראי מתיר לבעל לגרש את אשתו בכל-עת ואינו חיב לפצות אותה על גירושיה. אם אשתו היא נוכריה – חובה עליו לגרשה לאלתר, כי בעל שאינו עושה זאת חוטא לאלוהים. החוק גם מתיר לגרש את האמה, שהבעל היה האדון גם על עמל-כפיה וגם על גופה. אבל החוק אינו מתיר לו למכור אותה. אין במקרא מקרה שאשה מגרשת את בעלה. היא יכולה, לכל-היותר לברוח לבית-אביה. אמנם בספר מלאכי (פרק בּ, 14 ) יש התייחסות אחרת לאשה: “וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ”, כלומר: הנביא מלאכי מביע התנגדות לעצם הבגידה באשת-נעורים ולגירושיה, אך לא עולה האפשרות שהאשה תגרש את בעלה מסיבה כלשהי.

במקרה שנעורה קנאת בעל לאשתו, אזי לפי ספר “בַּמִּדְבּר”, די שתעבור על הבעל “רוּחַ קִנאָה” כדי שיוכל להביא את אשתו אל הכהן, אשר יעשה לה טקס משפיל.

הכהן יפרע את שערה, יתן בידה “מִנחַת-קְנָאות” ובידו יהיו מים מרים-מְאָרְרים שהוא ישקה אותה בהם ויאחֵל לה כדברים האלה: “ובאו המים המאררים האלה במעיִך לצבות בטן ולהפיל ירך” ואז עליה לומר פעמים אמן (במדבר ה’ (18 – 22 .אשה יכולה, כמובן, לקנא בצרתה, אך אינה יכולה לקנא בבעלה.

אך החמוּרים מכל אלה הם דיני הטוּמאה והטהרה המוּטלים על הנשים .

האשה במקרא טמאה אם בגדה בבעלה, ומה ששיגרתי יותר – היא גם טמאה בנידתה , והיא טמאה גם לאחר לידתה. אם היא ילדה בן, הרי היא טמאה שבוע ימים ועליה להיטהר עוד 33 ימים; ואם היא ילדה בת, הינה טמאה במשך שבועים והיא צריכה להיטהר עוד 66 ימים. לכן כשרוצים במקרא להרגיע את היולדת, לאחר היותה עקרה, אומרים לה שבן יִוָלד לה (ולא בת). כמו-כן מוּטלים על הנשים איסורים ועונשים שונים: אשה איננה יכולה לשמש ככוהנת. היא אינה חייבת לעלות לרגל לבית המקדש. הנדר שנדרה עשוי להתבטל על-ידי בעלה, או ע”י אביה. כמו-כן מוטלים על האשה איסורים ועונשים רבים : אם אשה בליל כלולותיה נמצאה לא בתולה, סוקלים אותה באבנים ( וזהו עונש קיבוצי ).. אם אשה “הרה לזנונים” ואפילו היא אלמנה, – שורפים אותה על המוקד.

רות המואביה בשדה .ציור מאת דורה.

בסיכומו של דבר, מצבה של האשה במקרא אינו פשוט והוא פועל-יוצא של הרעיון בדבר אי-חשיבותן של הנשים . לכן גם שמות נשים נזכרים לעיתים רחוקות. וכשכבר מזכירים שם של אשה – מציינים את שם אביה, או את שם בעלה, אך אף-פעם אין שם אם-האשה נזכר (כך, למשל, רחל ולאה בנות-לבן ונשות-יעקב אבינו וכן שתי השפחות, בִּלהה וזִלפּה, שיולדות בנים ליעקב) במקרא יש הַנמקות לשמות הבנים יִשָׂשְׂכָר– “נָתַן ה’ שְׂכָרִי”; יְהוּדָה – “הַפַעַם אוֹדֶה אֶת ה’…”; נַפְתָּלִי – “נַפְתּוּלֵי ה’ נִפְתַּלְתִּי עִם אֲחוֹתִי…”, וכו’), אך משנולדה הבת היחידה דִּינָה – אין שום הַנמקה לשמה.

כאן אולי המקום לציין (כהערת-אגב), כי במיתולוגיה היוונית היחס לנשים הוא יותר ליבֶּרָלי (אם כי גם שם יש לא-מעט מהיחס המשפיל וגם האכזרי – לנשים).

ראו  עוד על נשים במקרא

דבורה שופטת אידיאולוגית  ונביאה

רות המואביה כוכבת קולנוע

הגבירה איזבל

הגבירה עתליה

אסתר המלכה כוכבת קולנוע

2 תגובות

  1. מאמר שטחי ומגמתי, ולא ברור לצורך מה. נכון, מעמדן של הנשים היה, והוא עדיין, נמוך משל הגברים, אבל דינים כדוגמת הדינים המוזכרים במאמר, חלו גם על הגברים: סקילה, נקיון, וכדומה. קצת קשה להרחיב את הכתיבה במסגרת של תגובה, אבל רק לדוגמא: דווקא דיני הנידה שניתנו באותה תקופה תנכי”ת שמרו על בריאות הנשים, ולרוע המזל דווקא שומרי מצוות היום מוסיפים ומחמרים בדינים אלה ללא צורך, ואם לסיים בחיוך, אז אפשר להזכיר את רחל האם, כשלבן אביה חיפש את התרפים שהיא גנבה, היתה התשובה: “אל יחר בעיני אדוני כי לא אוכל לקום מפניך, כי דרך נשים לי…”

  2. אכן הדרת נשים ע”י חשוכי העדה החרדית לא צמחה יש מאין. מאז ומתמיד היה השלטון פטריאכלי, וטב שבעידן המודרני מסתמן שינוי לטובת הנשים, אם כי הדרך עוד ארוכה, ואצל המוסלמים ארוכה מאוד אם היא קיימת בכלל.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

חמש + 2 =