שני שירים של עופר גורדין

פרפרים

בְּיָמִים אֵלֶּה נִזְכַּרְתִּי בְּאָבְדַן שִׂמְלָתֵךְ

אָז

בְּיַעַר הַקֶּרֶן הַקַּיֶּמֶת לְיִשְׂרָאֵל.

מַה יָפִים הָיוּ הַפְּרָחִים שֶׁהֻדְפְּסוּ עָלֶיהָ

וְהַסְּלָעִים

סַלְעֵי הַגִּיר שֶׁאִיְּמוּ לְרוֹצֵץ אֶת גֻּלְגָּלְתֵּךְ.

בַּיָּמִים הָהֵם יָכֹלְתִּי לַחְנֹק אוֹתָךְ מֵרֹב אַהֲבָה

וּבֶאֱמֶת

אַהֲבָתִי הָיְתָה נוֹשֶׁקֶת לְפִרְפּוּרַיִךְ

שֶׁעָפוּ לָהֶם פִּתְאוֹם בְּאִי רָצוֹן לְהִלָּכֵד.

פַּרְפָּרִים אֲדֻמִּים מֵעַל

אוֹ בִּמְהֻפָּךְ, מַרְבָד הַכַּלָּנִיּוֹת שֶׁנִּפְרַשׁ תַּחְתֵּינוּ.

אֲנִי שׁוֹמֵר תְּמוּנָה שֶׁלָּךְ בָּאַרְנָק

לְיָמִים

בָּהֶם אֶרְצֶה לַהֲרֹג אוֹתָךְ שׁוּב

עפיפונים בנורמנדי

מִכָּאן אַתָּה רוֹאֶה אֶת מְלוֹא הָאֲוִיר צָלוּל בִּשְׁלַל זְרָמָיו

אֹסֶף מִשְׁקָפוֹת מוּרָם עַל פִּי פְּקֻדָּה לְעֵבֶר הַיָּם

כָּל הַמַּבָּטִים לְכִוּוּן אֶחָד מִמְצָא נָדִיר גּוּפָתוֹ הַמְּשֹׁעֶרֶת שֶׁל חַיַּל הַוֶּרְמַכְט

מִתַּחַת לְסֶלַע מְשֻׁנָּן מַשְׁקִיף עַל נוֹרְמַנְדִּי לְאֵלֶּה שֶׁעוֹד זוֹכְרִים

בִּתְנוּחָה נֻקְשָׁה, בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁתֻּרְגַּל לִקְרַאת מוֹתוֹ

עֲצָמוֹת שֶׁנִּשְׁתַּמְּרוּ בְּמַהֲלַךְ שְׁנוֹת נְעוּרָיו שֶׁקָּפְאוּ כָּאן; מִדֵּי שָׁעָה

נִשְׁלַח עֲפִיפוֹן אֶל מוֹתוֹ בַּעֲווֹן בַּמְבּוּק סָדוּק עַל מִזְבַּח הַתַּחֲרוּת הַיֻּקְרָתִית

זוֹ הַמְּטַפַּחַת רַק אֶת הַטּוֹבִים, הַטְּהוֹרִים, הַמְּפֻסָּלִים כַּהֲלָכָה -

אַחֲרֵי כָּל מִלְחָמָה אַתָּה מוֹצֵא אוֹתָם מְרֻאְיָנִים בְּקַרְנוֹת רְחוֹב

מְפֻיָּחִים אֲבָל עֲדַיִן מְדַבְּרִים בִּקְלִילוּת אֶל הַכַּתָּבִים הַדְּבוּקִים לַקִּיר

אוּלַי לֹא הוּרְדוּ עֲדַיִן כָּל צַלָּפֵי הָאוֹיֵב

וַהֲרֵי הוֹדָעָה מְיֻחֶדֶת שֶׁל בְּנוֹת הַבְּרִית: הֲבוּ לָנוּ אֶת הַמְּשֻׁבָּחִים שֶׁבַּגְּבָרִים

הָשִׁיבוּ לָנוּ אֶת יְמֵי הַמּוֹעֲדוֹנִים הַמְּעֻשָּׁנִים, אֶת מַדֵּי הַיִּצּוּג עַל

גּוּפָם הַצַּח וְהַנֻּקְשֶׁה שֶׁל נַעֲרֵי הָרַיְךְ הָרֵיחָנִיִּים, בְּנוֹת הַבְּרִית

שֶׁעֲפִיפוֹן לְבָבָן הִתְרַסֵּק פְּעָמִים רַבּוֹת אֶל צוּקֵי נוֹרְמַנְדִּי בְּלֹא מִכְתַּב

אוֹת חַיִּים כָּלְשֶׁהוּ, מִישֶׁהוּ שֶׁיִּבְכֶּה יַחַד עִם הַדַּוָּר

הִנֵּה כָּאן, הַמִּבְרָק בְּיָדִי, עַל הֶחָתוּם אֶלְזָה, ג'וֹרְגִ'י, אֶלִיסֶה,

עוֹבְדוֹת הַדֹּאַר שֶׁל חֶבֶל בָּוַרְיָה

עופר גורדין חי במושב כפר אז"ר.יליד 1952. כותב שירה ולפעמים פרוזה. פרסם בכתבי עת הליקון ומטעם ועיתון מעריב.

אודות ד״ר ניסים כץ

מבקר ספרות וכותב טורי דעה בוואלה ובגרוזלם פוסט בין השנים 2007 ל-2009. מרצה לתקשורת, בתחומי ההתמחות : מדיה ושינוי חברתי, מדיה ומיעוטים.
הפוסט הזה פורסם בתאריך שירה. קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*