מאמרו  של פרופסור חננאל מאק מעלה  אור על פרשן יהודי מימי הבינים שהיה מוכר בקרב היהודים אבל הרבה מעבודותיו לא נשתמר. נשתמרו קטעים רבים של פרושיו- דרשותיו בספר פולמוס נוצרי דווקא. עובדה זאת אולי יכולה לשפוך אור על הסיבה להעלמותו הכמעט מוחלטת של משה הדרשן מתמונת הפרשנות העברית של ימי הביניים. אופין הפנטסטי קיצוני של דרשותיו מצא אוזן קשבת אצל הנוצרים שמצאו בהן תנא דמסייע לעמדתם בויכוח הבין דתי שבין היהודים לבין הנוצרים. אופי מיסטי זה ועצם השימוש בדרשות בקרב הנוצרים הביאו לרתיעה בקרב היהודים כלפי דרשותיו של משה הדרשן.              

 

 

שימוש נוצרי בפנטסיה יהודית

 

 מאת                                          

חננאל מאק

 

Engish abstract:

 Hananel Mack-

” Christians using Jewish fantasy”

Rabi Moshe the Preacher lived in Provance in the 11th century. He is known among Jews especially since Rashi in his bible commentary gives about thirty commentaries and interpretations in his name. Besides Rashi‘s commentaries only very little has been preserved of Rabi Moshe‘s sermons in Jewish writings predating the end of the 15th century. However, much from Rabi Moshe – about 75 sermon excerpts – is given in the book ”knife of faith“ (Pugio Fidei) edited in the 13th century by the Spanish Dominican monk Ramon (Raymondus) Martini. Most of these excerpts concern the Messiah and the messianic redemption belief with which Rabi Moshe was involved. The preponderance of this messianic content is the cause, in my opinion, of the exclusion of Rabi Moshe‘s interpretations from the Jewish treasury of books in the generations after Rashi (who passed away on 1105). With the occurrance of religious debates between Jews and Christians from the 12th century, especially in France and in Spain, and their polarization in the 13th century. During these times a new trend appeared in the religious debates, with the Christians attempting to prove the belief in Jesus, his life, and his being the Messiah, from the rabbinical literature, and not just from the bible. It seems the Jews feared that the large amount of messianic material in the Interpreter‘s book will be used by the Christians in the religious debates. And indeed the Interpreter‘s book supplies Martini and his colleagues with much material for their debates.

Many of the sermons given in Martini‘s book have a mystical bent, and three of these are brought here. The first describes in vivid colors Paradise on the one hand, and the suffering Messiah on the other hand, as well as Elijah encouraging him and reminding him of the approaching deliverance. The second sermon describes the angels, and especially the devil, resisting the creation of Man by God, and the third sermon describes the doings of the angles, the Nefilim, who sinned with the daughters of Man, and the girl Astira who refused to be seduced and as a reward God turned her into a star

 במאה האחת עשרה פרחה ספרות דרשנית יהודית מפותחת בכמה מקומות באירופה ובמיוחד בפרובאנס שבדרום צרפת. הופעתה של ספרות זו במערב אירופה באותה תקופה מלווה בתופעות מנוגדות ומשלימות לה, שהתפתחו בספרד המוסלמית שבדרום מחד גיסא, ובצפונה של צרפת הנוצרית מאידך גיסא.

            באותם ימים מתפתחת בספרד היהודית, שרובה נתון לשלטון המוסלמים, תרבות גדולה ומתקדמת בהרבה מזו המתקיימת בין יהודי אירופה הנוצרית, וצרפת ופרובאנס בכלל זה. התרבות היהודית-הספרדית חיה בין שני עולמות שיש בהם ניגוד ומשיכה אופייניים. מחד – היא רוויה בחשיבה פילוסופית, ביצירתה של שירת קודש דתית איכותית ובגישה מדעית מפוכחת אל המציאות ואל האמונה הדתית, בידיעה מעמיקה של הלשונות העברית והערבית ועימן לשונות עתיקות אחרות ובהבנה טובה ככל האפשר של עקרונות הטבע, הרפואה, הגיאוגרפיה ועוד. מאידך, חדורה התרבות היהודית בספרד המוסלמית בשאיפה ליהנות ממנעמי החיים, והדבר בא לביטוי בדרכים שונות ומגוונות. בתוך התרבות הזו צפים ועולים עושר וממון בשפע, מזון ויין משובחים, לבוש מעודן, הארמון המפואר, גני האילנות והבשמים, הנאה רוחנית ממיטב השירה והספרות החילוניות וגם שעשועים חושניים ודמיוניים של גברים, בחברת נשים יפות תואר וברוכות גוף.    

            אותה עת מסתמנת בצפון צרפת ראשית עלייתה של פרשנות המקרא, יהודית ונוצרית, על דרך הפשט. פרשנות הפשט מבוססת בעיקר על גישה רציונאלית אל הטקסט המקראי, על ההיגיון הפרשני, על עקרונות הלשון והניתוח הפילולוגי, על הבנה מפוכחת – ברוח הימים ההם – של המציאות האנושית והטבעית וכיוצא באלה. מהבחינה המדעית בת הזמן נופלת פרשנות המקרא היהודית-הצרפתית המתחדשת מאחותה הספרדית, אבל הצד השווה שבהן הוא התרחקות מן המתודה הדרשנית והבלתי רציונלית וניסיון להעמיד את העיון בכתבי הקודש ואת המחשבה הדתית בכללה על עקרונות מפוכחים, ככל שהדבר אפשרי באווירה הדתית והתרבותית של ימי הביניים באירופה. בכמה מובנים דומה יחסם של חכמי צרפת אל המקרא ליחסם אל התלמוד, ואף דרכי העיון במקרא מזכירות לא אחת את גישתם של הצרפתים אל התלמוד ואל פרשנותו, כפי שהיא באה לביטוי בתוספות לתלמוד.

               

                                                              *

            שתי תופעות מרכזיות אלה נפגשות בפרובאנס, השוכנת בתווך הגיאוגרפי שבין צרפת לספרד. בחייהם וביצירתם של יהודי פרובאנס בימי הביניים אנו מוצאים את המאפיינים העיקריים של שתי התרבויות השכנות. נמצא שם את ההגות הפילוסופית, את העניין בלשון העברית ובחוקיה ואת השליטה בלשון הערבית. נמצא שם את היצירה הענפה בשירת הקודש ובשירת החול ואת היחס החיובי בדרך כלל אל החיים ומנעמיהם, וגם את פרשנות הפשט הרציונליסטית למקרא ואת העיון בתלמוד על פי דרכם של בעלי התוספות, חכמי צרפת.      

            אלא שבפרובאנס של אותם ימים הולכת ומתפתחת גם סוגה אחרת, ישנה-חדשה, של ספרות יהודית: היצירה המדרשית. יצירה פרובנסאלית זו כרוכה קודם כל באישיותו ובחיבוריו של החכם היהודי המכונה רבי משה הדרשן. הידיעות על רבי משה הדרשן הן דלות ומסופקות, אבל אין ספק שהוא חי במאה האחת עשרה וכי הוא ישב ימים רבים בפרובאנס, בעיקר בעיר נרבונה, וכנראה שהה גם בטולוז. לרבי משה הדרשן היה אח ושמו לוי ובן ששמו יהודה וגם הם היו דרשנים נודעים, ואולי נכון הדבר גם באשר לנכדו ולנינו של רבי משה. אין ידיעות ברורות על בית גידולו של הדרשן, אבל מכמה טעמים יש לשער שהוא שהה באיטליה או שלמד מפי אחד (או אחדים) מחכמיה, ונחשף במידה כלשהי לתרבותה של יהדות איטליה שבאותם דורות. ייתכן שרבי משה הדרשן חי זמן מה בארץ דוברת ערבית – אולי במזרח או בצפון אפריקה – וכי הוא הושפע במידה כלשהי מן התרבות היהודית שבארצות האיסלם.[1]  

            קשה לאפיין את תורתו של רבי משה הדרשן. רוב כתביו נעלמו כבר בתקופה קדומה למדי ומה שנשתמר עבר עיבוד ספרותי והתאמה לצרכיהם ולסגנונותיהם של המשתמשים בחומר. כך למשל מעיד רש”י בפירוש על כך שהוא מביא את דבריו של הדרשן ומעבדם: “… אף זו הבנתי מיסודו של רבי משה הדרשן אך הוצרכתי לפחות ולהוסיף בדבריו”.[2]  

            ואמנם, המקור היהודי העיקרי לדברי תורתו של רבי משה הדרשן הוא פירושי רש”י למקרא. בדרך כלל ממעט רש”י לצטט ישירות מדבריהם של מחברים בתר-תלמודיים תוך ציון שמותיהם, והוא עושה זאת רק כאשר נראה לו שהאיש או הציטוט ראויים במיוחד. ואף על פי כן, שמו של רבי משה הדרשן ודברים מכתביו מופיעים למעלה משלושים פעם ברחבי פירושיו של רש”י למקרא, חלקם בכתבי יד שלא נדפסו עדיין. אין ספק אפוא שרש”י העריך מאוד את רבי משה ומצא עניין רב בכתביו, אלא שברור שרש”י ידע לבחור את הקטעים הראויים בעיניו מדברי רבי משה הדרשן. כל הקטעים המובאים אצל רש”י, ואצל מעט המחברים היהודים האחרים אשר צטטו את רבי משה הדרשן והביאו מדבריו, הם סולידיים ומתונים, אופיים כשל קטעי פרשנות קלאסיים וכמעט שלא ניתן למצוא בהם מרכיבים שאינם רציונליים, או שאינם כפופים לעיקרי האמונה הדתית המוכרת ולסגנון הכיתה המקובל. להלן יתברר כי יוצא מכלל זה הוא הרב דון יצחק אברבנאל, המביא לא מעט מכתבי רבי משה הדרשן ובהם גם קטעים שלא ניתן לתארם במונח “סולידיים”.

            מקורות יהודיים אחרים לתורתו של רבי משה הם מספר חיבורים מדרשיים שלא ידוע מי  הם מחבריהם, מתי התחברו והיכן, ועם זאת ברור שיש בהם חומר מתוך מדרשו האבוד של רבי משה הדרשן, אף כי שמו לא צוין בפירוש. שלושה מאלה הם החיבורים מימי הביניים הקרויים “מדרש בראשית רבתי”, “מדרש במדבר רבה” ו”מדרש אגדה”. 

            מקור חשוב אחר, נרחב וגלוי, להיכרותנו עם דבריו של רבי משה הדרשן הוא הספר הנוצרי “פגיון האמונה”, Pugio Fidei. ספר זה נערך בספרד, בידי הנזיר הדומיניקני הספרדי ריימונדוס (ראמון) מרטיני, Raymondus Martini, בסוף שנות השבעים של המאה הי”ג, בעקבות ויכוח ברצלונה (“ויכוח הרמב”ן”), שנערך בקתדרלה של העיר ברצלונה בשנת 1263. פגיון האמונה הוא חיבור פולמוסי מובהק, שמטרתו העיקרית היא להוכיח שרבים מחכמי היהודים בעת העתיקה ובימי הביניים הכירו את הנצרות והאמינו לפחות בחלק מעיקריה, וזאת על פי דברים המצוטטים שם ישירות מהתלמוד ועל פי כתביהם של חכמים יהודיים נודעים מימי הביניים. במיוחד עשיר הספר במובאות ממקורות מגוונים העוסקות במשיח, במוצאו, בהולדתו, בחייו ובמותו, בקרבתו הגדולה אל האל ובנושאים קרובים לכך. אין ספק שמטרת השימוש במובאות אלה היא להראות ולהטעים את המשמעות הנוצרית שלהן ולהוכיח בדרך זו את המודעות של חכמי היהודים לנושא המשיחי ולאופיו, בדרך התואמת את אמונת הנוצרים.  

            הספר, הכתוב לטינית, מכיל חומר רב מתוך חיבורים יהודיים בני אותן תקופות, ובהם לא מעט מכתביו של רבי משה הדרשן. העורך, מרטיני, מקפיד לציין בברור את המקור שממנו הוא מצטט, והוא, או שותפיו לעריכת הספר – ובהם כנראה גם יהודים, ואולי גם מומרים – מגלים בקיאות רבה בספרות התלמודית לענפיה, התופסת נפח גדול מאוד בספר זה. מרטיני הקפיד להביא את הדברים תוך ציון המקור היהודי, באופן שבדרך כלל הובאו המקור היהודי הקדום והמזוהה בעברית, וסמוך לו תרגומו הלטיני, בזה אחר זה. עוד הביא מרטיני בספרו חומר יהודי לא מעט מספרות ימי הביניים, וגם כאן הקפיד להזכיר את שם המחבר היהודי על דבריו ולתרגמם ללטינית. וכך מופיע שמו של רבי משה הדרשן בספר עשרות פעמים, בצד שמותיהם של רש”י, רמב”ם, אבן עזרא, רד”ק ועוד. למרות שהיה מי שהטיל ספק בנאמנותו של החומר המובא בידי מרטיני,[3] מקובל כיום על החוקרים שיש לתת אמון בדבריו וכי החומר מדברי רבי משה הדרשן שהובא שם הוא אמנם חומר מקורי, שעבר כנראה עיבוד מסויים בידי העורכים.[4] קיימים חיבורים נוצריים נוספים מסוג זה, והחשוב בהם הוא ספרו של האיטלקי פטרוס גלטינוס Petrus Galatinus   מהמאה הט”ז  [5] אבל פגיון האמונה הוא הספר הראשון, הגדול והמשמעותי מכולם, והוא גם שהביא ליהודים נזק רב יותר מחבריו לז’אנר ספרותי זה.[6]

            לימים עתיד רבי יצחק אברבנאל להביא קטעים מדברי רבי משה הדרשן בחיבורו “ישועות משיחו”,[7] והרוב המכריע של דברי הדרשן שהביא אברבנאל מוכר גם מפגיון האמונה הנוצרי. אברבנאל כתב את ספר ישועות משיחו בסוף המאה החמש עשרה, על אדמת איטליה שאליה וגורש מספרד. ישועות משיחו הנו חלק מטרילוגיה ספרותית שתכליתה לחזק את היהודים באמונתם, בעקבות משבר האמונה שחולל גרוש ספרד בשנת 1492, שנים אחדות קודם לכתיבת הספר. ניכרת בספרו של אברבנאל הזיקה לאירוע טראומטי ישן: ויכוח טורטוסה, שנערך בשנים 1413–1414, קרוב למאה שנה לפני שכתב אברבנאל את ישועות משיחו, ובספר עולות תשובות לטענות שהעלה המומר יהושע הלורקי באותו מעמד רחוק.

            כאמור, רבות מהדרשות של חכמי ישראל אשר הובאו בידי מרטיני בספרו מתייחסות אל המשיח והן שמשו את מרטיני בהפצת התעמולה נוצרית. בייחוד בולטות בכך דרשותיו של רבי משה הדרשן, שרבות מאוד מהן הובאו בספר הנוצרי כששמו של רבי משה רשום עליהן. דרשות רבות מאלה ידועות ומוכרות ממקורות יהודיים קלאסיים: המשנה, התלמוד הירושלמי, התלמוד הבבלי, מדרשים קדומים ומאוחרים ובייחוד מדרש בראשית רבה. דרשות רבות אחרות שאותן הביא רבי משה הדרשן בספרו אינן מוכרות כלל או שמקורותיהם מעורפלים. מכל מקום, רוב דרשותיו של רבי משה עמוסות חומר משיחי רב ומגוון. חומר זה נלקח ברובו ממקורות שקדמו לרבי משה, אשר רבים מהם אינם מוכרים לנו כלל או שהם ידועים באופן כללי אך לא ניתן לברר מי הוא המחבר שלהם, מתי נתחברו ומהו הרקע שעליו צמחו. רבי משה הדרשן נמנע באורח שיטתי מלציין את מקורותיו שלו, וכך נותרו רבות מהדרשות שהביא בספרו כשהן עלומות מקור. עם זאת ברור שמדובר בחומר דרשני יהודי אותנטי שבו השתמש רבי משה הדרשן – היהודי בן המאה הי”א החדור תודעה משיחית עמוקה, ואשר אותו ציטט הנזיר ריימונדוס מרטיני במאה הי”ג כדי להוכיח את האמת הנוצרית מכתביהם של חכמי ישראל.              

            כאמור למעלה, רק מעט השתמר מתורתו ומדרשותיו של רבי משה הדרשן, ואף זה לא במישרין כי אם מכלי שני ושלישי. ככל הנראה נעלמו כתביו ודרשותיו של רבי משה הדרשן מן הספרייה היהודית של ימי הביניים שנים לא רבות אחרי פטירתו של המחבר, והדבר מבקש הסבר.  

קובץ:Ta-shama.jpg

ישראל תא-שמע

            בהרצאה שנשא לפני מספר שנים העלה פרופ’ ישראל תא-שמע ז”ל השערה מעניינת לפשר התופעה.[8] החוקרים המעטים שנתנו דעתם על רבי משה הדרשן הבחינו שבדרשות המיוחסות לו משולב חומר שמקורו בספרות החיצונית שמימי הבית השני. שאלה מרתקת בפני עצמה היא כיצד הגיע חומר זה לפרובאנס היהודית של המאה ה-11 והיא מחייבת דיון בפני עצמו. מכל מקום, באחדים מן הספרים החיצוניים טמון חומר לא מעט שעניינו השטן, המלאכים הדחויים (הנפילים), הדואליות האלוהית – ייחוס כוחות דמוניים לאלוהים, אולי ברוח תורת זורואסתר הפרסית הקדומה והגנוסטיקה הסמוכה על שולחנה של תורת זורואסטר, ועוד. חומר ספרותי זה אינו מתאים למסורת ולמחשבה היהודית הקלאסית והיה בו כדי לעורר הסתייגות מספרותו של רבי משה הדרש

            על פי תא-שמע, החמירה ההסתייגות שבעתיים במציאות של המאות י”ב וי”ג בצרפת ובמיוחד בדרומה: מסע הצלב של הכנסייה נגד הקאתרים (או האלביגנזים). כידוע כללה תורתם של אלה חומר מיסטי רב מסוג זה, אשר נראה ככפירה בעיני הכנסייה והדבר היה אחד הגורמים העיקריים לקיומו המתמשך של אותו מסע צלב פנים-נוצרי. הפרשה כרוכה הייתה בשפיכות דמים קשה ובהרס קהילות נוצריות רבות ברחבי צרפת וספרד, בעיקר במחוזות שבדרום צרפת: אלבי (Albi), פרובאנס(Provence)  ולנגדוק (Languedoc). ברור שליהודים לא היה כל עניין להשתלב במערכת זו וכי הם נזהרו ככל יכולתם מלהיות מזוהים עם הכופרים הנוצריים.[9] מטעם עיקרי זה, טען תא-שמע, הרחיקו היהודים את כתבי רבי משה הדרשן ומבלי שהכריזו על כך, הניחו לדמותו ולתורתו לשקוע ולהיעלם.

            מטעמים שונים נראית לי השערה זו בלתי מספקת ואני סבור שאין קשר ממשי בין דחיקת  רגליהם של כתבי של רבי משה הדרשן בידי חכמי היהודים ובין הפרשה הקאתארית. לדעתי הטעם העיקרי להיעלמות רוב כתביו של רבי משה הדרשן ממה שמכונה כיום “ארון הספרים היהודי” הוא ריבוי החומר המשיחי בכתבים אלה, וחששם של חכמים יהודיים מן השימוש שעתידים לעשות בו הנוצרים, כפי שאכן קרה בדורות הבאים. ספרי רבי משה הדרשן הולכים ונעלמים ככל שמתפתח העימות הדתי בין יהודים ונוצרים החל בסוף המאה הי”א, והתופעה הולכת ומחריפה בדורות הבאים. ספר פגיון האמונה של מרטיני הוא הדוגמה הטובה ביותר, אך לא היחידה, לשימוש שעשו הנוצרים בכתביו של רבי משה הדרשן וגם לתבונתם של חכמי היהודים שקדמו לו, אשר בחרו לצמצם את מקומם של ספרי רבי משה מארון הספרים היהודי כבר בדורות קודמים.

                                                                           *

            רבות מהדרשות שבחר רבי משה הדרשן להביא בספרו רוויות מטען מיסטי חריף. אחדות מאלה מובאות לפנינו, והקורא יבחין עד מהרה במקום הנכבד שתופסים כאן השטן, המשיח, עולם הנשמות, החיים הנמשכים בעולם שמעבר למציאות, תחיית המתים העתידה, גן העדן ובתי הצדיקים אשר בו, המשכן שהפך לבית המקדש של מעלה על אוצרותיו ותפארתו וכל כיוצא בהם. ייסוריו של המשיח מכפרים על עוונותיהם של בני אדם, חיים ומתים, וזיקתו של רעיון זה אל עיקרי הנצרות הרי הוא גלוי לכל עין. עוד עולות כאן דמויותיהם של מלאכים: מחד גיסא מלאכי השרת הטובים והמכובדים ומאידך גיסא מלאכי הרע, אותם שהתאהבו עד אבדן חושיהם (חושים של מלאכים!) בבנות האדם היפות, אבדו את שליטתם העצמית, חטאו והודחו ממקומם וממעמדם. שנים מאלה ידועים בשמותיהם: שמחזאי ועזאל (גלולו של עזאזל), והריבה היפה שבה התאהבו ידועה אף היא בשמה: אסתירא, היא אסתהר, היא איילת השחר, היא אסתר – שהפכה לכוכב זוהר ונקבעה לעולם בין כוכבי השמים. גם השטן מוכר בשמו כפי שהוא ומפלתו מוצגים כביכול בספר ישעיהו (י”ד, יב): “איך נפלת משמים הֵילֵל בן שחר”. עוד אנו קוראים בקטעים אלה על גורלם המר של המשיח שנולד בבית לחם ושל אמו האומללה. אמו מטפלת בו באהבה גדולה אך הוא עתיד להיעלם למשך שנים רבות עד שישוב ויתגלה לבסוף ברומא. הניחוח הנוצרי העולה מפרשה זו הוא עז כל כך עד שאפילו אליהו הנביא אינו מבין אותה. ואם אליהו הנביא אינו מבין, מה נאמר אנו?         

            רבי משה הדרשן רקח קטעי מדרש קלאסיים עם מיסטיקה קדומה, פנטסיה ודמיון ורעיונות שקרבתם לנצרות גלויה לחלוטין, הוסיף עליהם כהנה וכהנה מדמיונו שלו ויצר את אחד החיבורים המוזרים ביותר בספרות היהודית של ימי הביניים. לא פלא שדעתם של חכמי היהודים לא היתה נוחה מכל אלה ולא ייפלא שמתפלמסים נוצרים עטו על ספרו ועשו שימוש תועמלני לא מעט בפנטסיה היהודית שנגלתה שם לעיניהם.   

                                                                        *

            שלושת הקטעים המובאים להלן מצוטטים בספר Pugio Fidei ממדרשו של רבי משה הדרשן לספר בראשית כשהם מקוצרים ומעובדים קלות, ומבלי להתייחס לבעיות הפילולוגיות הכרוכות בהם. הציטטים נעשו לפי מהדורת Carpazov, לייפציג, 1687.[10]

 קטעי פנטסיה יהודית ממדרשו של רבי משה הדרשן

                   (מתוך ספר הפולמוס הנוצרי פגיון האמונה Pugio Fidei)

1.  בראשית ב’, ט  ויצמח ה’ אלהים – 

בגן עדן יש בו שבעה בתים בנויים וכל בית ובית שתים עשרה רבא מיל באורך ועשר רבא מיל ברוחב ומאה בגובה. הבית החמישי בנוי מאבני שחם ושכנים בו משיח בן דוד ואליהו התשבי, ואפריון מעצי הלבנון שעשו בו משה ואהרן במדבר. והמשכן מעוטר כסף, רפידתו זהב, מרכבו ארגמן ובתוך אפריון משיח בן דוד שהוא אוהב בנות ישראל, שנאמר (שיר השירים י’, י) ‘תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלם’, ואליהו תופש ראשו מלמטה ונותנו בחיקו ומחזיקו ואומר לו סבול דין מרך, שהקץ קרוב הוא. וכל שני וחמישי וכל שבת ויום טוב באים אליו אבות וצדיקים ושבטים ומשה ואהרון ודוד ושלמה וכל מלכי בית דוד וכל הנביאים והם בוכים עמו והם מחזיקים אותו ואומרים לו סבור דין מרך שהקץ קרוב הוא ולך שתחיינו, שנאמר (הושע ו’, ב) ‘יחינו מיומים ביום השלשי יקימנו ונחיה לפניו’. אף קרח ועדתו ואבשלום באים כל רביעי ושאלים אותו (דניאל י”ב, ו) ‘עד מתי קץ הפלאות’…    

פגיון האמונה, עמ’ 419, מתוך glossa, ובשוליים נכתב:  *M. R. Mosis Haddarsan

הקטע נראה כקיצור יחידה שנמצאת בבראשית רבתי, עמ’ 23-21

 2.  בראשית, ה’, ה  ויהיו כל ימי אדם אשר חי תשע מאות ושלשים שנה וימת –

אמר רבינו יהושע בן נון, ביום שנקבצה אליו דעתו של אדם הראשון דיבר הב”ה למלאכי השרת: השתחוו לו. באו מלאכי השרת לרצונו של הב”ה, והשטן היה גדול מכל מלאכי השמים וידבר להב”ה: רשל”ע, יצרת אותנו מזיו שכינה ואתה מצווה שנשתחוה לאשר יצרת אותו מעפר האדמה. דבר לו הב”ה זה שהוא מעפר הארץ יש בו מן החכמה ומן הבינה  שאין בך. ויהי כי לא אבה להשתחות לו ולא שמע לקולו של הב”ה טרדו מן השמים והיה שטן] ועליו ישעיהו אומר (ישעיהו י”ד יב) ‘איך נפלת משמים הילל בן שחר.

פגיון האמונה, עמ’ 563, מתוך  Bereschit Rabba R. Mosis haddarsan                   

 3.  בראשית, ו’, ב  ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טובות הנה –

על הכל הב”ה מאריך אפו חוץ מן הזונות, שנאמר (בראשית ו’, ז) ‘ויראו בני האלהים את בנות האדם’, מה כתיב בתריה – ‘אמחה את האדם’. רבי יוסף אומר ראו המלאכים שהיה הב”ה מתעצב על שברא בני אדם, מיד עמדו שני מלאכים לפני הקב”ה, שמחזי ועזאל. אמרו לפניו רשל”ע, הלא אמרנו לפניך בשעה שבראת עולמך אל תברא אדם, כענין שנאמר (תהילים ח’, ה) ‘מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו’. אמ’ להם הקב”ה ועולם מה תהא עליו? אמרו לו: אנו מתעסקין. אמר להם: גלוי וידוע לפני , אלו הייתם בעולמן – יצר הרע שולט בכם כשם ששולט באדם הייתם קשים מהם.

אמרו לו תן לנו רשות ונדור עם הבריות ותראה היאך אנו מקדשים שמך. א”ל הב”ה כבר נתתי לכם רשות. מיד ירדו והשליט בהם יה”ר. כיון שראו בנות האדם שהן יפות תעו אחריהן ולא יכלו לכבוש ביצרן. ראה שמחזי רבה אחת ששמה אסתירא, נתן עיניו בה, אמ’  לה הִשָּמעִי לי. אמרה לו איני שומעת לך עד שתלמדני שם המפורש שאתה עולה בו לרקיע. אמ’ הב”ה, הואיל ופרשה עצמה מעברה אעשנה דוגמה שתזכר לעולם. מיד קבעה הב”ה בין שבעה כוכבים של כימה. כיון שראו כך שמחוזי ועזאל עמדו ונשאו נשים והולידו בנים.

פגיון האמונה, עמ’ 938-937   מקור: Bereschit Raba R. Moseh haddarschan   קיימת מקבילה לקטע זה במדרש בראשית רבתי.

 

 

 


[1] עוד על רבי משה הדרשן ראו עכשיו: חננאל מאק, מסודו של משה הדרשן, מוסד ביאליק, ירושלים 2010

[2]  פירוש  רש”י לבמדבר כ”ו, לה

[3] ראו: יצחק בער, “המדרשים המזויפים של ריימונדוס מרטיני ומקומם במלחמת הדת של ימי הביניים”, ספר הזיכרון לאשר גולאק ושמואל קליין, ירושלים תש”ב, עמ’ 49-28.

[4] ראו: שאול ליברמן, שקיעין, ירושלים תש”ל, עמ’ 52 ואילך. ליברמן התאמץ להוכיח כי מרטיני בעצמו לא שיקר ולא זייף בכתבי היהודים אולם היו בין עוזריו שעשו כן. בספר שקיעין מביא ליברמן “דברים אחדים על אגדות, מנהגים ומקורות ספרותיים של היהודים שנשתקעו בספרי הקראים והנוצרים”. הספר יצא לאור לראשונה בשנת תרצ”ט 1939, אך בעקבות מאמרו של יצחק בער על המדרשים המזוייפים של מרטיני (ראה הערה קודמת) שהתפרסם שנים אחדות לאחר מכן (בשנת תש”ב 1942), עמד ליברמן על דעתו שהחומר המובא בפגיון האמונה הנו נאמן ואין לחושדו כמזוייף. ראה דברי ליברמן בהקדמתו להוצאה השניה של שקיעין וכן בגוף הספר (בעמ’ 52).

[5] Galatinus Pietro, Opus De Arcanis Catholicae Veritatis, Basilea, 1550; 1603; 1672

[6] ג’רימי כהן, “ויכוח פריס השני הפולמוס היהודי-הנוצרי של המאה השלוש עשרה”, תרביץ ס”ח, תשנ”ט, עמ’ 557–579. הציטוט מעמ’ 571.

[7] רבי יצחק אברבנאל, ישועות משיחו, קניגסברג תרכ”א 1861.

[8] הדברים התפרסמו בכתב כמאמר בחוברת בפני עצמה. ראו: ישראל מ’ תא-שמע, “רבי משה הדרשן והספרות החיצונית”, בתוך: כ’ הורוביץ (עורך), עיונים בהיסטוריה היהודית ובספרותה, טורו קולג’ בישראל, ירושלים, תשס”א.

[9] ואכן, קיימים קווי דמיון לא מבוטלים בין ההגות והספרות הקאתארית ובין כמה תורות ותפיסות המצויות  בחיבורים יהודיים מימי הביניים ובמיוחד בתחום הקבלה. לפרטים ראו: שולמית שחר, “הקאתאריזם וראשית הקבלה בלאנגדוק, יסודות משותפים לכתבים הקאתאריים ולספר הבהיר”, תרביץ מ’ תשל”א, עמ’ 483–509; יוסף שצמילר, “הכפירה האלביגנזית בעיני היהודים בני הזמן”, בתוך: ראובן בונפיל ואחרים (עורכים), תרבות ןחברה בימי הביניים, קובץ מאמרים לזכרו של חיים הלל בן ששון, ירושלים תשמ”ט, עמ’ 333–352, והספרות הרבה שהובאה ופורטה בשני המאמרים.

[10] Raymundi Martini, Pugionis Fidei adversus Mauros et Judeos, Lipsiae 1687., Jo.

  Benedict Carpazov.

 

 .

 ר’משה הדרשן בוויקיפדיה

 הספר “מסודו של משה הדרשן ” מאת חננאל מאק

 

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שלוש × 3 =