מזרח תיכון חדש?

 לאן  מועדות פני המזרח התיכון החדש ?

מאת חיים מזר

ביטוי שחוק מרוב שימוש הוא מזרח תיכון חדש, מקבל בימים אלה תפנית היסטורית שצופנת בקרבה נעלמים רבים. פרצי הזעם שהביאו לנפילת המשטרים בתוניס ובמצרים יוצרים אפקט דומינו השוטף את כל מדינות ערב וגם את אירן. בעירק שינוי המשטר נעשה באמצעות גורם חיצוני, ארה"ב. מדינות ערב התנסו בעבר בהפיכות צבאיות, הפיכה צבאית אחת שהחליפה הפיכה צבאית קודמת, עד להתייצבות המשטרים. אלה שתפשו את השלטון וידעו לשמור עליו לאורך זמן, ניכסו את המדינות והפכו אותן לקניין פרטי תוך חלוקת תפקידים למי שרצו לשתף בעוגה התקציבית ובמשאבי אותן מדינות ועשו במדינות אלה כבתוך שלהם. מבחינת מבנה המשטר, מדינות אלה נעו על קו הרצף שבין משטר אוטוריטארי למשטר דיקקטורי. אין גם לשכוח שבעקבות האירועים המתרחשים כיום, משטרים אלה נלחמים למעשה על הישרדותם. אמנם במדינות ערב,לפחות בחלקן, היו גם סממנים דמוקרטיים, אבל אלה לא בשלו כדי להפוך אותן לדמוקרטיות במובן המערבי של המילה.

מה שמתרחש ויתרחש, הפעם הוא דבר חדש לחלוטין במדינות אלה. זעם מצטבר, תסכול, אבטלה מתמשכת, כלכלות רעועות והרצון לחופש פרצו החוצה. אלה תהליכים שהבשילו אט אט לנקודת רתיחה שאין ממנה חזרה, בתוניס ובמצרים הגיעו למלוא עוצמתן וכך קרוב לוודאי יקרה גם במדינות ערב האחרות לרבות אירן. תורמת לכך גם התקשורת. אמצעי התקשורת של היום שונים לחלוטין מאלה שהיו קיימים למשל בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20. הפצת ידיעות היא מהירה ביותר ודי באירוע אחד כדי להצית להבה שקשה לכבות אותה. גם אם מדינות שונות מנסות לנתק קשרי טלפון, טלוויזיה ואינטרנט תמיד יהיה מי שיפרוץ מחסומים אלה. יש להביא בחשבון גם את מידת חוסנם של הגורמים התומכים במשטרים אלה-הצבא, המשטרה, המשטר החשאית והממסדים הדתיים. האם אלה יישארו מונוליטיים? האם גם בהם יפערו סדקים שיביאו לקריסתם?

בחלקן, אלה מדינות מלאכותיות תוצרים של חלוקות אזוריות שמקורן עוד מימי מלחמת העולם הראשונה. האם ישנה ערובה לכך שמסגרות מדינתיות אלה תחזקנה מעמד? מה יקרה כאשר מדינות אלה תתפרקנה ותבנינה מדינות על בסיס אתני ודתיים טבעיים? יכול להיות שקבוצות אלה תנצלנה את ההזדמנות לפרוץ עול קשה שרבץ עליהן במשך עשרות שנים ותנסינה להכניס סדר בהגדרת הזהויות הקולקטיביות והפרטיקולאריות שלהן.

אם תהליכים אלה אכן יתרחשו, מה יהיה מקומן של האליטות שהתפתחו בתוך המסגרות המדינתיות הקיימות? מדובר באליטות צבאיות, אליטות דתיות, אליטות כלכליות ואליטות תרבותיות. הפאן ערביות מבית המדרש של נאצר והפאן איסלמיות מבית היוצר של כוהני הדת ייאלצו לפתח אפיקי מחשבה חדשים. מהו מקומם הטבעי במארגים החדשים שייבנו והיכן ירגישו בבית?

איך ימוצבו תעשיות הנפט? מה יהיה עתידן? האם ייווצר בכך משום תמריץ מדיני וכלכלי שיאיץ פיתוח מקורות חלופיים שישחררו את צרכני הנפט מתלות ברצונם הטוב של שליטים שלא ברור בכלל מהי תוחלת הקיום המשטרית שלהם? יהיה זה אינטרס עליון של מדינות המערב לפעול בעוצמה נמרצת להשתחרר מתלות זו. לפעול כך שהמזרח התיכון יפסיק להיות רלבנטי כספק אנרגיה.

איך יגיבו מהגרי העבודה האיסלמיים שמספרם במדינות אירופה הוא מיליונים? האם הם ישאבו עידוד מהמתרחש במדינות ערב ויפנו את זעמם כלפי המדינות בהן הם מתארחים? חוסר הנוחות והסובלנות ההולכת ופוחתת כלפיהם המתפתחים אט אט באירופה יכולים להביא להתחזקותן של מפלגות הימין. אם מפלגות אלה תגענה לשלטון, הן תסגורנה טוטלית את שעריהן בפני מהגרים מוסלמיים ויתחילו לפעול לגירוש המוני של אלה שכבר חיים במדינותיהם חזרה לארצות מוצאם או למה שהיה פעם ארצות מוצא, אם אכן המסגרות המדינתיות האלה תתפרקנה.

התסריטים המדיניים והצבאיים הם רבים. בניסיון להכניס קצת סדר בתוך תהליכים היסטוריים אלה , מן הראוי להקים מסגרות חשיבה מיוחדות שישתתפו בהן אנשי מודיעין, היסטוריונים, סוציולוגים, כלכלנים וחוקרי תרבות. כל תסריט, בלי להתייחס למידת סבירותו, יהיה בעל משמעות מבחינתה של ישראל. לשמור על יציבות בתוך אוקיינוס פוליטי סוער וגועש.

אודות חיים מזר

בעל B.A במדע המדינה וסוציולוגיה. עורך לשוני של ספרות טכנית. חבר באגודה הישראלית לאסטרונומיה ובאגודה לחקר עב"מים. פרסם מאמרים באתר הידען, באתר של אלי אשד על ניתוח ספרותי, ובכתב העת של האגודה לאסטרונומיה בתחום גיאולוגיה ואטמוספירה של כוכבי לכת. כמו כן כתב על ייעוץ ארגוני, מדע המדינה, היסטוריה עם היבטים ניהוליים, בינה מלאכותית, חישוב מקבילי, מקרא ,סוציולוגיה, מודיעין (בכתב העת של המל"מ), וכלכלה.
הפוסט הזה פורסם בתאריך פוליטיקה עם התגים , , . קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*