(איור: רפאל באיר)

מוחרמת

צָג פָּתוּחַ

ג’וֹ­זֶפִינָה תְּשַׁלֵּב יָדַיִם בְּכָל קִימָה

יִהְיֶה בָּהּ מִן הַצַּד וְהַנִּצּוֹד שֶׁיִּרְצֶה לִרְאוֹת פְּלָחִים שֶׁל חֲבָצָלוֹת בִּפְרִיחָה

אַךְ רָאֹה תִּרְאֶה יָדַיִם רָאֹה תִּרְאֶה אֶת יָדֶיהָ שֶׁלָּהּ חוֹבְקוֹת אֶת

חֻרְבָּנָהּ

מַגְנְטֵי יָדֶיהָ יַאַסְפוּ אֶת מוּחְרָבוּת הַנִּימִים וַהֲזוּיָה תְּהַנְהֵן בְּתוֹךְ יָדֶיהָ לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה לְהָפִיחַ חֹם בַּגּוּף הֶחָסֵר

בִּגְדֵי תּוֹבְנָתָהּ הֲדוּקִים עַד שְׁנֵי סַנְטִים מִגּוּפָהּ

לְהַשְׁאִיר אֲוִיר לִנְשִׁימָפְּחוּזָה

מִישֶׁהוּ יָבוֹא לְבַקֵּר אוֹתָהּ הַיּוֹם

הִיא יוֹדַעַת בְּוַדָּאוּת מִישֶׁהוּ יָבוֹא וְיַשְׁאִיר גִּזְרֵי נְיָר עֲלֵיהֶם פָּנֶיהָ מוּנָחִים בִּקְפִידָה

אֲדֻמִּים

פָּנֶיהָ מוּרָמִים בִּקְפִידָה

הֲדוּקִים

בֵּין יָדֶיהָ

פָּנֶיהָ תְּלוּיִים לְהָבִים עַל צַוָּארָהּ הַשָּׁחֹר

הַשֵּׂעָר הַשָּׁחֹר עוֹטֵף אֶת הַמַּבָּע הַחַד הָאָפֵל

וְיֵלֵךְ כִּי אֵין לוֹ זְמַן

אֵין

לוֹ

זְמַן

לְהִשָּׁאֵר בַּמַּצָּב שֶׁלָּךְ

טוֹב

לָךְ

תַּגִּידִי

תִּתְּנִי לוֹ לָלֶכֶת מִמֵּילָא הוּא לֹא כָּאן

מִמֵּילָא הוּא רוֹקֵעַ מַה שֶׁלֹּא מִמֵּךְ קֹרַץ

מַה שֶׁמִּמֵּךְ לָךְ

בְּמֵצַח כָּבֵד

אַתְּ לוֹקַחַת אֶת חַיַּיִךְ

וּבָעֶרֶב אַחֲרֵי כָּל שְׁלָבֵי הַחַיִּים יְצַלְצֵל אֵלַיִךְ הַיּוֹמְיוֹם וְיַגִּיד שֶׁהוּא מַלְאַךְ הַטֶּלֶפוֹן הַנַּיָּד

וְיִתְלוֹנֵן עָלַיִךְ שֶׁאַתְּ עֲצוּבָה מִדַּי

וְקָשֶׁה לוֹ עִם הַקִּיּוּם הַזֶּה שֶׁלָּךְ

לָמָּה כ”כ עֲצוּבָה וְלָמָּה קָשֶׁה כ”כ לְבַד בֵּין קִירוֹת לֹא סִימֶטְרִיִּים

אַתְּ תִּשְׁלְחִי אֶת הַדְּבָרִים לְמִישֶׁהוּ

לְמִישֶׁ

תִּרְצִי שֶׁיַּעֲשֶׂה לָךְ

וְהוּא לֹא עוֹשֶׂה

הוּא לֹא עוֹשֶׂה לָךְ

אָז אַתְּ נִכְנֶסֶת אֶל חָדְרוֹ הָאָפֵל שֶׁל

מִי שֶׁעוֹד אוֹהֵב אֶת הַפִּכְפּוּךְ הַדַּק שֶׁלָּךְ מִתְעַרְטֶלֶת בֵּין אֶצְבְּעוֹת הַהִישָׂרְדוּת

מוֹשִׁיטָה יַד מוּשֶׁטֶת לְעַצְמֵךְ

מֵהַצּוּק

וְלוֹחֶשֶׁת אֵלֶיהָ:

אַל תַּרְפִּי מֵאֲחִיזָה גַּם אִם דָּם

תִּשָּׁמְרִי לָךְ

צְלוּלָה

תִּסְגְּרִי אֶת הַצָּג

לְכִי לִקְנוֹת לָךְ כַּמָּה מִצְרָכִים בַּכֶּסֶף שֶׁנִּשְׁאַר בְּיָדַיִךְ מִמַּשְׂכֹּרֶת הָרָעָב

ללי ציפי מיכאלי משוררת ישראלית. ב-1990 יצא לאור קובץ שיריה הראשון “שירי ללי” (עקד) ב-2008 יצא לאור קובץ שיריה “צייר אותי בוערת” (כרמל), השנה עומד לצאת לאור ספר שיריה השלישי “הסולנית” (עכשיו). מיכאלי פועלת גם במסגרת וידאוארט שירה בפרוייקט משותף עם ynet, ומשתפת פעולה עם אמנים מתחומי האמנות הפלסטית, התיאטרון, המחול והמוסיקה.

4 תגובות

  1. שיר יפה הן מבחינת תוכנו והן מבחינת צורתו ,כמה קשה ועצובה ההתערטלות הזאת בין אצבעות ההישרדות
    והבדידות
    והעיקר לא להרפות מאחיזה לא ליפול מהצוק
    כי מלאך היום יום לא מרחם לא אוהב אותנו עצובות
    אהבתי את השיר הפה הזה המתאר את הלבד הגישוש אל האחר גם אם הוא לא מישהו אלא רסיס ממנו- סתם מיש

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן