כריסטוס של גפילטע-פיש / על "כריסטוס של דגים" של יואל הופמן מאת GALICIA NOVA

אם צריך לסכם את ספרו של יואל הופמן במשפט אחד, הרי שזה:

דג ממולא בשכחה אינו מאכל יהודי.

אם אנו נדרשים לשני משפטים נוסיף גם: הספר הוא כציור של שאגאל

בו הוחלפו יהודים מזרח אירופיים ביקים אבודים במרחב של פלסטינה\א"י

(ככלות הכול, גרד יקה וכמה דורות מאחוריו תגלה יהודי מזרח אירופאי).

לגרגרנים הדורשים מטפורה שלישית (למה לא? אם זה בחינם עושים גם סנדוויץ'

ולוקחים לאחר-כך) נוסיף צועני המציע לעקרת בית לעשות מרק ממסמר.

לתוך הסיר המתבשל עם המסמר מוסיפים גם ירקות לצבע (בעלך אוהב צבעי ירקות במרק?)

כמה קרעי עוף ומלח) נכון שאת רוצה את עיני בעלך משתקפות בטבעות השומן

במרק ואת חיוכן כשהוא מתמסר לפולקע?). אחרי כשעה מוציא הצועני את המסמר מחזיר לכיסו

ומוזג מנה לעצמו ומנה לעקרת הבית (בשלב זה הבעל יוצא מהתמונה).

הנה כך ספרנו: כל גיבוריו חיים אבודים בציון ותולדותיהם וחוויותיהם אינם אלא כמסמר

במשל הצועני. גמרת לקרוא את הספר אתה יכול לשכוח אותם ולמזוג לעצמך מנת מרק ריחנית

של הופמן. ובעוד גיבוריו היקים מרחפים בחלל, מגהצים את חוויותיהם שלא ייראו כאסיאתים,

מנסים להפחית את כמות האור בצמצם העין, אנו נושמים לתוך הסמפונות את סימפוניית הניחוחות של הופמן.

גבירותיי, רבותיי, וחסרי זהות יקרים: את הספר הזה לא קוראים. את הספר הזה חווים:

נושמים עמוק, סוגרים את העיניים לרגע משחררים. פוקחים את העיניים ועוברים

לקטע הבא.

הספר הולך טוב גם בשניים. לא חובה על הברכיים אבל יותר נעים.

"כריסטוס של דגים" מאת יואל הופמן (2011), בהוצאת כתר  וידיעות ספרים.  

המחבר עוסק ביישום ההגיון למטרות שלום
(כמו חקר תבניות גיאומטריות של  דברי מתיקה.
מה שידוע בלע"ז כ  Abdul Nasher).

אודות ד״ר ניסים כץ

מבקר ספרות וכותב טורי דעה בוואלה ובגרוזלם פוסט בין השנים 2007 ל-2009. מרצה לתקשורת, בתחומי ההתמחות : מדיה ושינוי חברתי, מדיה ומיעוטים.
הפוסט הזה פורסם בתאריך פרוזה. קישור קבוע.

תגובה אחת על כריסטוס של גפילטע-פיש / על "כריסטוס של דגים" של יואל הופמן מאת GALICIA NOVA

  1. מאת יהודית אוריה:‏

    לצערי לא קראתי את מושא ההתיחסות של קטע הבקרת הזה, אלא את הפרק הראשון, אך חשה אני צורך להתיחס אליו בכל זאת כאל יצירה אמנותית בזכות עצמה: סאטירה סוריאליסטית אירונית מצחיקה עצובה: אכן "דג ממולא שכחה אינו מאכל יהודי" כי אין אולי דבר יותר מהותי ליהדות כציווי העליון הזה הנובע מעצם התפקוד התודעתי האנושי שהוא "זכור"
    =מקד את התודעה. וזו משמעות אכילת ראש הדג, והמלוי הוא מה שיש בראש. אם הבנתי נכון, ובאופן כזה אכן אולי לגיטימי להתיחס לטענה הבקרתית כשלעצמה מבלי לשפט האם נכון יחוסה ליצירת הופמן, הסאטיריקון מבקר את תופעת בגידת האינטלקטואלים, ובטול-המשמעות שבפוסטמודרניזם.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*