סיפור קצר ליום השבת / "אני אוסף הרים" של אור ברג

אני אוסף הרים. זה לא עניין ארוטי אצלי, אני לא מסוג האנשים שמציצים למחשופי גברות ומעירים הערות. רגליי יצוקות בקרקע. אימא אדמה היא מושג מטפורי, ולא דרך לביטוי רגשות פחותים. אני אוסף הרים אמיתיים, אני משווה את כמויות המשקעים השנתיות, אוסף מידע גיאולוגי, בעיות אקלימיות, יש לי אוסף תמונות מדהים של הרים מכל העולם, בכל הגדלים, הרים בשעות השקיעה, הזריחה, הרים קרחים, הרים מעושבים, הרים מעלי עשן.

עוד בהיותי ילד נהגתי להתבונן בטלוויזיה, והתוכניות שריתקו אותי במיוחד היו ידיעות מזירת המלחמה במזרח אירופה. ההרים שם מאוד יפים. התרגשתי מהמראות, והשפות הזרות הזכירו לי שהזריחה שם מתחילה מפס אופק אחר. כל הר הוא עולם ומלואו.

 בחצר המשק שלנו, אני גר במושב שהוזנח מזמן, לולים ריקים, רפתות הרוסות, כמה חממות פרחים, אני מחזיק טרקטור קטן. בשבתות אני נוהג אותו דרך השביל של המושב. בקצה המושב יש גבעה קטנה. אני מאוד נהנה לחפור בצד הגבעה, ליטול ממנה ערימת עפר ואבנים ועשבים, ולהניח אותם מחדש בצדה האחר. במהלך הזמן שיניתי לחלוטין את מראה, ועכשיו הפסגה הנמוכה שלה פונה לכיוון הכביש הראשי. הפכתי את גובה הפסגות שלה.

 בחצר המשק שלנו יש לנו כמה תרנגולות שמזמן לא הטילו, קומביין ישן, כמה עצי תפוז. בבקרים אני מנכש את העשבים, מפזר מלח לחלזונות, ומחכה ליום השבת. כולי מוכן למסע הזה לעולם אחר, עולם שעוד בילדותי החל מגובה אחר, על צידו של הר יוגוסלבי. כי זו המשמעות של ההרים. בהרים מדברים בשפות אחרות, אדירות ולא מובנות. דברים נראים אחרים לחלוטין מגובה של 50 מ' או מגובה של 300 מ'. פני הקרקע מלאים בדברים ישנים ובבתים חדשים ובשבילים ובכבישים, אבל רק התחלת במסע, ופני השטח מתלכסנים פתאום, כבר במטר הראשוני אתה נוטש את המישור ופונה באופן לא הגיוני אל מישור מאונך, מלוכסן, עולה ויורד. וכל 50 מ', כל 100 מ' אתה נמצא במקום אחר. ומפסגות הרים מסוימות אתה נמצא על כוכב אחר, מביט על נוף שמעולם לא נמצא על כדור הארץ השטוח.

 קראתי ביוגרפיה של אדם מאוד עשיר ואקסצנטרי. הוא מתעקש שעליו לבנות את בית חלומותיו על המאדים. הוא מחכה ליום שבו ייצרו לחללית שלו  דלק שיביא אותו ואת הארכיטקט שלו למאדים תוך שבוע. הוא רוצה לבנות חוה ולגדל בה אלפאקות. הוא מצפה מהן להיות לבקניות. האלפאקות הלבקניות ממאדים. חיפשתי את הכתובת של ההוצאה לאור. כתבתי לו מכתב, באנגלית, וסיפרתי לו שיש לי כישורים יוצאי דופן בזיהוי מאפיינים של הרים ובזיהוי אפשרויות התיישבות בסביבה הררית. כתבתי לו שעל המאדים יש הרבה הרים, ולי יש את היכולת לזהות תנאים הרריים דומים לאלה שעל פני כדור הארץ. כתבתי לו שאני חזק פיזית ויכול לעמוד במעבר לפלנטה אחרת. בערב, אחרי שאני מגרש את התרנגולות מהמרפסת ונועל את פח הזבל בכניסה, אני יושב על הספסל הישן מתחת לתפוז וחושב על ההרים האלה, ההרים הרחוקים האלה. יש לי מפות מפורטות עם קווי גובה. אני מדמיין את עצמי עומד על פסגת הר ניו-יורק או ניצב על גבעת סן-פאולו-מארס, ורואה את הטרקטורים הזעירים נוגסים בפינות המיתמרות, ואז מניחים אותן מחדש במקום אחר.

 

אודות ד״ר ניסים כץ

מבקר ספרות וכותב טורי דעה בוואלה ובגרוזלם פוסט בין השנים 2007 ל-2009. מרצה לתקשורת, בתחומי ההתמחות : מדיה ושינוי חברתי, מדיה ומיעוטים.
הפוסט הזה פורסם בתאריך פרוזה. קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*