נביא עידן האלמוות -החלק הראשון

הופיע במגזין הספרותי "עמדה –בטאון לספרות מספר 23

לפני זמן מה פניתי לעורך האירועים  של בית ביאליק יקיר בן משה והיצעתי לו לקיים אירוע לזכרו של המשורר יעקב כהן ,מי שבימי חייו נחשב ובראש ובראשונה על ידי ביאליק עצמו לאחד המשוררים החשובים ביותר בשפה העברית ושגר שנים רבות מחייו  ברחוב ביאליק ליד בית ביאליק .

התגובה הייתה צוננת ביותר.

 יקיר בן משה הסביר שאין הוא מוצא שום סיבה לערוך שום דבר על יעקב כהן מאחר שהוא "אינו נמצא במחזור הדם של השירה העברית" .

לעומתו המשורר והמתרגם גיורא לשם ז"ל סיפר תמיד למקורבים שהגורם הישיר לפנייתו לעולם השירה הייתה קריאה בתרגום של אותו יעקב כהן לפואמה של גתה "פאוסט".

אז הנה לפניכם מאמר מקיף על אותו יעקב כהן שכוח שנוי במחלוקת שהופיע לאחרונה בכתב העת "עמדה" מספר 23 .

  

נביא עידן האלמוות

מי מהקוראים הצעירים יותר של מאמר זה שמע את השם או קרא מכּתביו של יעקב כהן? ניחוש: לא רבים.

אבל בחייו, היה יעקב כהן אחד המשוררים העבריים הידועים ביותר, לצידם של ביאליק וטשרניחובסקי. הוא נמנה עם שבעת המשוררים שקיבלו עלֿידי ביאליק את הכינוי "פליאדות" מאחר שנחשבו "כוכבים מזהירים במיוחד בשמי השירה העברית". ביאליק השתמש בכינוי זה במאמרו "על שירתנו וקבוצת משוררים". המונח לקוח מהמיתולוגיה היוונית: שבע הבנות של אטלס שהפכו לשבעה כוכבים, ושימש במאה הֿ16 ככינוי לקבוצת משוררים ידועים בצרפת. ביאליק טען שניתן לראות בכל תקופה מתולדות השירה "שבעה כוכבים זורחים", קבוצה של משוררים מושלמים וקלאסיים, ומכך נתן להם את כינויָם. ביאליק האמין כי הופעתו של כוכב חריג המתגלה בזרותו היא האות לראשית היווצרותה של קבוצת פליאדות חדשה.

ביאליק אמנם לא ציין במפורש מי הם שבעת המשוררים האלו (שבהם כלל את עצמו ואת טשרניחובסקי) ונקב רק בשמות כמה מהם: שטיינברג, שניאור, יעקב פיכמן ודוד שמעוני. גם יעקב כהן נמנה עימם ובהרצאתו "על הספרות העברית הצעירה" (תמוז תרפ"ז) הגדיר אותו ביאליק כמי שמקסים את המוזות בשעשועיו ובאלגנטיות שלו.

בתקופת שיא פרסומו, שנות העשרים עד שנות הארבעים והחמישים, היו שיריו של יעקב כהן ידועים לכול. למדו אותם בבתיֿהספר ונודעה להם השפעה עזה על אנשי היישוב. שורות משיריו, כמו למשל "הקץ לגלות והקץ לנדודים, הקץ להיות עבד לעבדים" ו"בדם ואש יהודה נפלה ובדם ובאש יהודה תקום!", שהופיעו ב"שיר הבריונים" הן דוגמאות בולטות.

"שיר הבריונים", שנכתב בעקבות פרעות קישינייב בשנת 1903 (תרס"ג), התייחס לגיבורים קדמונים כמו ברֿכוכבא ודוד אלרואי. מאוחר יותר הוא הפך להמנון השומר (שהוקם בֿ1909) ואח"כ לשיר בית"ריֿרוויזיוניסטי נערץ, שהשפיע על רבים שהצטרפו למחתרות. דב גרונר ציטט את השורה המפורסמת מ"שיר הבריונים" בעת הקראת גזרֿדין המוות שנגזר עליו. בֿ1921, לאחר רצח ברנר, כתב כהן שיר בשם "לא נזוז מפה!", שהפך גם הוא לכעין סיסמה.

אבל מאז יעקב כהן נשכח.

היום כבר לא לומדים אותו בבתיֿהספר ואיש אינו יודע שהציטוטים השגורים האלו נכתבו בעצם עלֿידיו. מי שהיה משורר חשוב כלֿ כך בדורם של ביאליק וטשרניחובסקי שוב אינו נחשב רלוונטי כיום, וזאת למרות שלמרבה האירוניה הוא עסק באחד מהנושאים הרלוונטיים ביותר לתקופתנו – הנצחיות ובעיקר הצורך בנעורים נצחיים והיכולת להשיג חיי אלמוות. בשירה העברית, לא היה משורר כיעקב כהן שנאבק בבעיית 'החלוף' באינטנסיביות כזו ובשלל וריאציות, זולת אולי דוד אבידן.

בשיחה פרטית אמר פעם כהן כי "פעמים רבות העסיק אותי רעיון השתלטותו של האדם על המוות. אפשר לשיר על נושא זה אך קשה לדבר עליו. זהו אידיאל רחוק, דבר שבשאיפה ובחזון. האדם אינו רוצה למות. האידיאל הוא עם כל היותו רחוק מאוד, מקרין אור חדש לחיים. והדרך עצמה אליו עשויה להביא חיזוק רב לאדם ותנחומים חדשים…"

***

המשורר

איור לשיר של יעקב כהן "התקופה " ספר רביעי תרע"ט ע' 69. צייר יוסף זידנבינטל.

יעקב כהן נולד בעיר סלוצק (שברוסיה הלבנה) בֿא' בתמוז 1881. בהיותו כבן שנתיים עברה משפחתו לפולין, לזגירז' הסמוכה ללודז', שם בילה את ילדותו ונעוריו. אביו היה סוחר אמיד שדאג להקנות לבנו חינוך מתוקן ונרחב. לצד לימודיו היהודיים המסורתיים בחדר למד גם ב"חדר" המתוקן של י.ב. קצנלסון (אביו של המשורר יצחק קצנלסון). בגיל ברֿהמצווה עזב את החדר המתוקן ולמד גם לימודים כלליים בביתֿהספר העירוני. מגיל צעיר גילה משיכה עמוקה לשפה העברית, הִרבה לקרוא ספרים בעברית וניסה את כוחו בכתיבה. את שירו הראשון, שיר נכאים על מות אימו, שיש בו משום רמזים להתעניינותו העתידית בניצחון על המוות, כתב בגיל עשר.

בהיותו בן 19 נדפס שירו הראשון "הגיון לזכר יהודה המכבי" בספר השנה שבעריכת נחום סוקולוב, ובֿ1902 פורסמה יצירתו הראשונה לילדים, הפואמה האגדית "מעֵבר לסמבטיון". בֿ1903 ראה אור קובץ השירים הראשון שלו "ספר השירים" בהוצאת תושיה. על אף שהיו אלה שירים אופייניים למשורר צעיר, עינו הבוחנת של חיים נחמן ביאליק הבחינה מיד בייחודיותו של המשורר שהיה אז בן 23. ביאליק תיאר אותו אז במילים אלה: "הנה יעקב כהן… הרך והמשוח, היפהפה והמעודן, הקל והמרפרף, כולו משי ורוחֿבוקר… טיסתו כטיסת סנונית, מלאה עקלקלות ומרי וחן חן, מתחטא הוא לפני בתֿשירתו, כבן יחיד, מתעלם מתוך פינוק ובועט מתוך יופי…".

בשנותיו באירופה רכש כהן השכלה אקדמית ועסק בפעילות פוליטית וספרותית.

 הוא החל גם לעסוק בהוראה. בשנות מלחמת העולם הראשונה היה מורה בגימנסיה העברית בלודז' ואחר כך נתמנה למפקח על כל הגימנסיות העבריות בפולין. בשנת 1918 נסע כהן למוסקבה לעבוד בהוצאת הספרים העברית 'שטיבל'. בגלל הגזירות שגזר המשטר הקומוניסטי על הספרות העברית והתרבות העברית בברית המועצות, הוא עבר לוארשה בפולין והיה שם מעורכי כתב העת הספרותי החשוב 'התקופה', תחילה עם י.פ. (ירוחם פישל) לחובר ואחר כך לבדו.  בשנים 1924-1927 היה מפקח על הלימודים העבריים במרבית בתי הספר התיכוניים הדו- לשוניים בפולין ועם הקמת המכון לחכמת ישראל בוורשה בשנת 1927, נתמנה שם למרצה לספרות עברית ולשירת ישראל בימי הביניים ועסק בכך עד 1933. בתקופה זאת הרבה בפעילות פוליטית ציונית ותמך בזאב ז'בוטינסקי שבו ראה את 'הלוחם האמיץ לציונות שלמה'. (מאנשי הצה"ר (ברית ציונים רוויזיוניסטים), אך אח"כ היו ביניהם חילוקי דעות והקים ביחד עם מאיר גרוסמן את מפלגת המדינה ב-1933)

 

בשנת 1934 עלה כהן לארץ ישראל והתיישב בתל אביב. כל שנות שבתו בארץ היו קודש לעבודה ספרותית. הוא ניסה לחדש את כתבֿהעת שנפסק, "התקופה", וערך את כרכים כ"ח וכ"ט שלו (תרצ"ו), הוא ערך מאספים ספרותיים כמו "הכנסת", אותו ערך מֿ1936 עם לחובר, "סנה" (תרפ"ט) "העוגן " ואחרים .

בתקופה זאת הושפע מאוד מרעיונותיו של  הפילוסוף הגרמני ניטשה  על "העל אדם "  כפי שמראה מאמר המערכת לכתב העת שערך, בשם "העברי החדש " : מוסף לספרות, לאמנות ולחיים' (ורשה, תרע"ב) שנוסד במיוחד כמקבילה וכמתחרה ל'השילוח', כתב-העת שערך אחד העם, שכתבו בסגנון ניטשיאני מובהק  " ובמאמר זה יש לראות כמעין מפתח  לצופן של כלל יצירתו

הוא הולך ובא, הוא מוכרח לבוא, העברי החדש.

על חמת כל השטנים המרקדים מבית ומחוץ, למרות כל רוחות הבלהות ומוקשי האבדון האורבים לו על דרכו. הוא בא ורוח הגאולה עימו ואמונה חדשה בחיים וכוחות יצירה חדשים…

…..העברי החדש יהיה האדם החדש…

אכן נהדר יהיה מראה העברי החדש בדרכו קוממיות על אדמת אבותיו ושמי אלוהי התחייה הרעננים הטהורים על ראשו.גא ואיתן יצעד העברי הקדמון ,קו דומם נאצל מיסורי דורות על לחיו ובעיניו העמוקות זהרי העתיד . חסן עם-אל ורוממות אל בגבה מצחו ועל רעמתראשו הוד נצחון האדם.

 מי לא ישאף לאור באור פניו? לב מי לא יחרד לשמוע קרבתו? מי מאתנו לא ייתן כל חייו למען החיש את בואו?

אנחנו המעטים.אנחנו הגאיונים ,זאת גאוותנו  כי קרובים אנו אליו. לא חזון לילה הוא ,בנדודי שינה  הרינו ,ולא מקסם דמיון להשתעשע בו …כי גם עצם מעצמנו ובשר מבשרנו הוא מי יודע אם רוח אבותינו הקדומים נעש אלינו את הזרע ,או עין השמש היא ,הגדולה והחופשיה ,אשר הוציאה את הזרע הטמון כבר לאור עולם .רוח האבות ושמש העולם הגדולה שותפים הם במעשה היצירה ואנחנו,כאילו כל מעייני חיינו כאילו זה עתה נבקעו ,והם הומים ושואפים ,הומים וסוערים לקראת היופי החדש הקורץ ועולה לעינינו התמהות .מה לנו כל השעות הקדרות ואויבינו הקודרים מה יוכלו לנו =-בנפשנו הזיו העולה היופי העולה.

אנחנו המעטים ,אנחנו הגאיונים .זה כוחנו כי הולכים אנו לקראת העתיד …ולא יהיה לנו העבר ,גם העבר הגדול המזהיר ,כי אם לקצה מופת ולהשערה רחוקה לאשר יבוא ,כנים ואמיצים בהירי עיו ורוח ,צוהלים אנו לקראת העתיד. ישמעו לנו ,ותחת פטיש רצוננו הברזל כי תתפוצץ המציאות רסיסים רסיסים המציאות הבלתי נאותה לנו!

מי כאן חולם ,מי כאןלוחם מי כאן גא ואמיץ רולך .יבוא וילך עמנו לקראת העתיד !

כל מי אשר חלק לו בנשמת העברי החדש ,יבוא וילך עמנו ,וכל שחלקו מרובה הרי זה משובח.

…כי הוא הולך ובא מקרבנו הוא בא, העברי החדש"

(""ע' 7-11) העברי החדש:מאסף לספרות לאמות ולחיים " "  גליון מספר  1   ע- 7-11 שיצא  לאור בורשה  בשנת 1922:

טקסזט של הבונים החופשים על יעקב כהן

 

הוא כיהן כיושב ראש המועצה הספרותית של הוצאת מוסד ביאליק והרבה לפרסם שירים, סיפורים, מחזות ותרגומים כמעט עד ימיו האחרונים.

 הוא היה נשיא PEN, האיגוד הבינלאומי למשוררים, סופרים ומחזאים והיה חבר פעיל מאוד בוועד הלשון העברית. כן היה חבר פעיל של אגודת הבונים החופשיים בלשכת ברקאי ואח כבוד בלשכה הגדולה של ארגון זה. יצירות שונות שלו הופיעו בכתבֿהעת "הבונה החופשי" ונראה שאפשר למצוא גם מוטיבים  שונים של האירגון החצי חשאי הזה  ביצירתו, בעיקר בטרילוגיה שלו על שלמה המלך (שהוא דמות מרכזית באגדות המאסוניות) וביצירות על חיי האלמוות.

יעקב כהן היה מוקף בהערצה רבה של חוגים שונים, במיוחד מהאגף הימני, הרויזיוניסטי של הישוב  שראה בו את גדול משורריו  וגם זכה בפרסים רבים, ביניהם פרס מטעם הקהילה היהודית בוורשה (תרצ"א), פרס ביאליק בֿ1938 על יצירתו "ליד הפירמידות", בפרס טשרניחובסקי בֿ1948 על תרגום "פאוסט" של גתה ושוב בֿ1957 על הישגיו הכלליים בשדה התרגום זכה כהן בפרס הכבוד של ירושלים על שם דוד ילין ז"ל בֿ1947 ואף זכה פעמיים בפרס ישראל ( בֿ1953 ושוב בֿ1958) על מפעל חייו הספרותי.

 פאוסט של גתה בתרגום יעקב כהן

הוא היה יושב ראש המועצה הספרותית של הוצאת 'מוסד ביאליק' והרבה לפרסם שירים, סיפורים, מחזות ותרגומים כמעט עד ימיו האחרונים. היה נשיא PEN [הסניף הישראלי], האיגוד הבינלאומי למשוררים, סופרים ומחזאים והיה חבר פעיל מאוד בוועד הלשון העברית.

 יעקב כהן נפטר בדצמבר 1960 (א' בכסלו), בהיותו בן שמונים. כתביו הופיעו במהדורת יובל של 12 כרכים בין השנים 1945 ו-1957 (1950/56). ב-1964 יצאה מהדורת 'כל כתביו' בשני כרכים  בהוצאת דביר. 

הוא נפטר בדצמבר 1960 בֿא' בכסלו בהיותו בן שמונים. כתביו הופיעו במהדורת יובל של שניםֿעשר כרכים בין 1945 לֿ1957  שאותה יזם ידידו הטוב דוד תדהר  ובֿ1964 יצאה מהדורת כל כתביו בשני כרכים.

 

יצירתו היא רבת היקף ומקפלת בתוכה תחומים רבים: שירת הגות ודמיון, פואמות דרמטיות ותיאוריות, מחזות משיחיים ואגדתיים ומחזות מרובים בנושאים היסטוריים.

שירת הגות ודמיון ( ספר אריאל ) אפיקה לירית ( עוף החול ) פואמות דרמטיות ( "הנפילים" "בלוז " ))  פואמות תיאוריות ("הלוציה " על שוויץ) ומחזות מרובים על נושאים היסטוריים ( יפתח ,טרילוגית שלמה המלך " הושע ,עזרה ונחמיה ,ינאי ושלומית ,אחר ,מאיר וברוריה ,"  "מר זוטרה , יוסף דילה רינה , גרציה מנדס ) מחזות משיחיים ואגדיים (דוד מלך ישראל וטרילוגית "בנתיב הייסורים" על תולדות עם ישראל . ).

7לצערו של כהן,  כמעט אף אחד  ממחזותיו לא הועלה על הבמה  להוציא  כמה הצגות חובבים ,  כנראה משום שלא נמצאו דרמטיות מספיק לצרכי התיאטרון וגם תסריט שהכין על פי סיפור המחזה  "בלוז"] לא הוסרט.  עם זאת כמה מ"אגדות הקדומים"  המקראיות שלו בספר בשם זה  שימשו כבסיס למופעי מחול של להקת עינבל  ו"בלוז הוצג" מאוחר יותר בפסטיבל עכו  .  לצד אלגוריות ודברי חזון ( "אגדות אלוהים" ,"משלי קדומים ") ובלדות מבוססות על הפולקלור היהודי ("תנחום " באמצע הריקוד ").פירסם קובץ סיפורי אהבה מודרניים בשם "פגישות " .הוא חיבר גם הרבה  מבין ספריו לילדים "חמש מגילות " ( 1941) חמש סיפורי אגדה על מאבק ישראל לקיומו . " ה "משלי קדומים "( 1943) סיפורי משל על דמויות ונשואים מקראיים ( שכמה מהם שימשו כבסיס להופעות של להקת המחול עינבל .  ו"ברכת בוקר " ( 1946) 55 שירי ילדים ערוכים בשלוש שערים .  הוא תרגם גם תרגומים חשובים מיצירות גתה "פאוסט ,( שזכה בפרס טשרניחובסקי  לתרגום "איפינגיה בטאוריס ו"טורקואטו טאסו ")  וערך אנתולוגיה בשם "ירושלים בשיר ובחזון " ( 1938")

הוא עוסק במרד המלאכים באלוהים, המתואר בספר החיצוני 'חנוך'. 'ספר אליפל' ["( 1942) ספר לילדים  על מלח עברי קדמון שמגלה את יבשת אטלנטיס וחוזה בחורבנה  הוא גרסה מקורית שלו לחורבן יבשת אטלנטיס, שהועבר לתקופת התנ"ך ומתואר דרך עיניו של מלח עברי הצופה בו.

 הוא חיבר אגדות תנכיות ( "אגדות האלוהים ""משלי קדומים )  שאותם הגדיר כ"מיתוס עברי שהוא מיוחד במינו וסימנו המובהק ביותר שהוא מונותאיסטי ושאינו מוג בל בעבר הקדמון בלבד ,אלא עובר ומשתזר בדברי ימי העם ורוקם רקמתו הנפלאה לעתיד הרחוק  מבחינה זאת אפשר לאמר וזה ישמע כפרדוקס  "שאין כעם ישראל עם של מיתוס בעולם "

בנוסף, הוא חיבר גם את "טרילוגיית שלמה המלך "שכללה  שלושה מחזות : "שלמה ושולמית" "שלמה ובת שלמה" ( גירסה אחרת על סיפור "אגדת שלושה וארבעה שזכה לפירסומו הרב ביותר בידי ביאליק )  ו"מלכת שבא " על מאבק בין המלך שלמה והשד אשמדאי, מאבק שהוא בעצם יותר מאבק פנימי בנפשו של שלמה.

הוא חיבר גם שורה של מחזות על נושאים  תנכיים והיסטוריים , על השופט יפתח על הנביא הושע  על עזרא ונחמיה, על המלך אלכסנדר ינאי ואישתו שלומית  ,על הרב הכופר  אלישע בן אבויה "אחר ", על רבי מאיר ועל אישתו המרדנית ברוריה  , מר זוטרה " מחזה שלא כונס בכתביו המקובצים על מרד יהודים בשליט האיראני בראשית ימי הביניים  על המקובל יוסף דילא ריינה ,ועל האריסטוקרטית היהודיה גרציה מנדס

. בכמה ממחזות אלו ניכר העניין שלו שבהחלט היה יוצא דופן בתקופתו בנשים חזקות ודומיננטיות כמו המלכה שלומית –שלומציון , ברוריה, וגרציה מנדס ,שאינן מהססות להתמודד עם גברים כשוות עם שווים.

 אבל העיסוק בשאיפה של האדם האינדיבידואלי ושל המין האנושי כולו בחיי הנצח וביכולת להשיג זאת היה הרעיון המרכזי ביצירתו והוא עובר בה כחוט השני מראשיתה ועד סופה.

ועל כך ראו בחלק ב' של המאמר

 

 

.נספח :

יצירותיו המרכזיות של יעקב כהן:

שירה:

ספר השירים, 2 כרכים, ורשה, צנטרל, תרע"ד. ורשה, תושיה, תרס"ג-תרס"ה.

שירים, אודיסה, העולם בהשתתפות יבנה, תרע"ג.

ציון באזיקים, שירים, תלֿאביב, מסדה, תש"א.

עוף החול, שירים, ירושלים, מוסד ביאליק, תשי"ג.

מחזות:

הקדושים: סימפוניה דרמתית, ורשה, יצירה, תר"ף (עם 'חזון התשבי').

ליד הפירמידות: סימפוניה דרמתית, תלֿאביב, תרצ"ט. פורסם לראשונה ב'כנסת' (עורכים: כהן ולחובר), ספר ד'.

בלוז, חזיון בן שלוש עלילות, פורסם לראשונה ב'כנסת' (עורכים: כהן ולחובר), ספר ה', ת"ש.

הושע, דרמה בארבע מערכות, ת"א, מסדה, 1955.

דוד מלך ישראל, מחזה סמלי בשלוש מערכות, ירושלים, המחלקה לענייני הנוער והחלוץ של ההסתדרות הציונית, תשט"ז.

מחזה משיחי אגדי, פורסם לראשונה בשם "מלך ישראל: חזיון אגדה בן שמונה עלילות" בהתקופה, ספר ח', תמוז-אלול תר"ץ.

מלך ישראל: חזיון אגדה בן שלוש עלילות, ירושלים, המחלקה לענייני הנוער והחלוץ של ההסתדרות הציונית, תשט"ו; ורשה, שטיבל, תרפ"א.

רבי מאיר וברוריה: דרמה בת חמש עלילות, ניוֿיורק, הוצאת עגן ליד ההסתדרות העברית באמריקה, תשי"א. מחזה היסטורי על רבי מאיר ועל אשתו המרדנית ברוריה.

סיפורת:

חזון התשבי, ורשה, יצירה, תר"ף. ציורים: יהודה גומברג. הופיע במקור בהעולם כרך ח', 1914.

מגילת אבשלום ושרה, תלֿאביב, מסדה, תש"ה.

פגישות, מחרוזת סיפורי אהבה. תלֿאביב, מסדה בסיוע מוסד ביאליק, תש"ב.

קץ העולם, תלֿאביב, עופר, 1946.

ספרי ילדים:

חמש המגילות, תלֿאביב, מסדה, תש"א. חמישה סיפורי אגדה על מאבק ישראל לקיומו: א. מגילת אספנסר; ב. מגילת בן יוחאי; ג. מגילת ברֿדרומא; ד. מגילת טלצ'ין; ה. מגילת נתנאל הרופא.

אגדות האלוהים :מתן תורה "התקופה "  ספר חמישי ,תשרי-כסלו תר"ץ ,1920

ע' 347  צייר יוסף זינדנבינטל

משלי קדומים, ת"א, מצפה, תש"ג. סיפורים מדרשיים מימי התנ"ך. חלקם הופיעו במקור בכתב העת "התקופה" כרך י"ז, תרפ"ג.

התוכן: מדורות ראשונים; מדור המבול ואחריו; מימי האבות; מימי משה; מימי השופטים; מימי המלכים; מן הנביאים. חלקם שימשו בסיס למופע מחול של להקת 'ענבל'.

ספר אליפל, סיפור מימי קדם, ת"א, מצפה, תש"ג. (גרסה מקורית של כהן לחורבן יבשת אטלנטיס, שהועבר לתקופת התנ"ך ומתואר דרך עיניו של מלח עברי).

ברכת הבוקר, 55 שירים לילדים ערוכים בשלושה שערים, תלֿאביב, מסדה, תש"ו. ציורים: נחום גוטמן.

מעבר לסמבטיון, פואמה, תלֿאביב, אמנות, תר"ץ.

כתביֿעת בעריכתו:

העברי החדש: מאסף לספרות לאמנות ולחיים, ורשה, בהשתתפות תושיה, תרע"ב.

העגן: מאסף לספרות, ורשה, יצירה, תרע"ז-תרע"ח, 2 כרכים.

סנה: ירחון לספרות, למחקר לענייני החיים, ורשה, תרפ"ט (1929), 6 חוברות.

התקופה (עם פ"י לחובר ודוד פרישמן), ברלין: שטיבל, 1920/21-1917/18 (בעריכת פרישמן); 1925-1921/22 (בעריכת כהן ולחובר).

כנסת, דברי סופרים לזכר ח.נ. ביאליק, שנתון, תלֿאביב, מוסד ביאליק ודביר, תרצ"ו-תש"ך. 11 כרכים: כרכים א'-ט' בעריכת יעקב כהן ופ' לחובר. כרך י' בעריכת יעקב כהן, פ' לחובר וצבי וויסלבסקי.

תרגומים:

פאוסט (חלק א' בלבד) /יוהן וולפגנג גטה, ירושלים, שוקן, תש"ג.

איפגניה בטוריס: חזיון /יוהן וולפגנג גטה, ורשה, שטיבל, תר"ף.

טורקואטו טסו: חזיון/יוהן וולפגנג גטה, ורשה, א"י שטיבל, תרפ"ג, עם מבוא מאת פ' לחובר.

מנגינות עבריות/היינריך היינה, ירושלים, מוסד ביאליק ומסדה, 1957.

אנתולוגיות בעריכתו:

ירושלים בשיר ובחזון, תלֿאביב, אמנות, תרצ"ח. מתוך 'לנער: ספריית ארץֿישראל של הקרן הקיימת לישראל', חוברת סד-סה (64-65), משנת חיב"ד תלֿאביב, 1935.

ריכוז כתביו

כתבי יעקב כהן, תלֿאביב, ועד היובל, תש"ה-תשט"ז. 12 כרכים: כרך ראשון של כתבי יעקב כהן הופיע עוד בֿ1938 במהדורה שונה מהמהדורה של 12 הכרכים שבאו לאחר מכן.

התוכן:

כרך א. שירים, חלק א. נעורים ונדודים. תש"י. שלה ע'. 1950.

כרך ב. שירים, חלק ב. מבין החרבות. תש"ח. שס"ע. 1948.

כרך ג. שירים, חלק ג. במעלה החיים. תש"י. שנ"ט ע'. 1950.

כרך ד. כתבים דרמתיים, חלק א. מחזות פנטסטיים. שפז, [4] ע'. תשי"ה, 1954.

כרך ה. כתבים דרמתיים, חלק ב. מחזות מימי המקרא. תנב, [3] ע'. תש"ה, 1945.

כרך ו. כתבים דרמתיים, חלק ג. מחזות בפרוזה. שעג, [1] ע'. תש"ה, 1945.

כרך ז. דברי משל וחזון. שצה ע', תש"ו 1945.

כרך ח. סיפורים. שעב, [2] ע'. תש"ה 1945.

כרך ט. אריאל. שטו ע'. תש"ז 1947.

כרך י. ספורים. חלק ב. בני אדם וצלליהם/מן התיק תשי"א. שס"ז ע'. 1951.

כרך יא. כתבים דרמתיים חדשים. חלק א. תשט"ו. תכד, [1] ע'. 1955.

כרך יב. שירים חדשים. רום ותהום. תשט"ז. שכח ע' 1956.

כתבי יעקב כהן, תלֿאביב, ועד היובל, תש"ה-תש"י. 7 כרכים: א. שירים: נעורים ונדודים; ב. שירים: בין החרבות; ג. שירים: במעלה החיים; ד. כתבים דרמתיים: מחזות פנטסטיים; ה. כתבים דרמתיים: מחזות מימי המקרא; ו. כתבים דרמתיים: מחזות בפרוזה; ח. ספורים.

ספר אריאל – שירת הגות ודמיון. פורסם בכתבי יעקב כהן כרך תשיעי. תש"ז. (חלקים ממנו נדודי אריאל" פורסמו ב"כנסת" ספר תשיעי תש"ה ו"מזמירות אריאל " פורסם ב"כנסת" תש"ז.

הנפילים – פואמה דרמטית. פורסם במקור בהמשכים ב"מאזניים" כרכים ט-י, תרצ"ט – תש.

הלוציה – פואמה תיאורית על שוויץ

מר זוטרה – תשט"ז. על מאבקו של מנהיג יהודי בשליט פרס במאה השישית לספירה.

יוסף דילה רינה פורסם בכתבי יעקב כהן כרך 11. (הופיע במקור בספר היובל של הדואר במלאת לו 30 שנה, ניו יורק תשייב) לא הופיע במהדורה המקובצת האחרונה של כתבי כהן.

גרציה מנדס בונציה, תלֿאביב (פורסם בכתבי יעקב כהן, כרך 11: כתבים דרמטיים חדשים – מחזות לאחר ימי המקרא. לא הופיע במהדורה המקובצת האחרונה של כתבי כהן).

בנתיב הייסורים (טרילוגיה) – טרילוגיית מחזות משיחיים אגדיים על תולדות עם ישראל. כוללת את: א – הקדושים; ב. לקראת המשיח; ג. הצעקה השלישית.

מחזות בני זמננו של יעקב כהן, שהופיעו בכרך השישי של "כתבי יעקב כהן" תש"ה, כללו את: "הברית האחרונה" – מחזה בן זמננו; "השליח" (הופיע במקור בכנסת כרך 2, תרצ"ז, תחת שםֿהעט המשמעותי "יעקב אריאל"); "אמנים" – שלושה מחזות בני עלילה אחת: קן הנשר, כוסו של אליהו (הופיע במאזניים א' תרצ"ד), וידויו של טרנו (פורסם קודם בשם "החרפה הגדולה: חזיון בן מערכה אחת" בהתקופה ספר 29 תרצ"ו).

משפט חברים

טרופו של בן אדר (הופיע בהעולם תרצ"ט, המחזה היחיד של כהן מחיי הזמן וארץ ישראל ועוסק במטורף שמופיע לפני ועדת פיל).

כהן חיבר עוד כמה מחזות מעניינים שככל הנראה לא פורסמו והם על פי ספרו של ברזל:

"הנתעים", פיוט דרמתי, מאסף דבר, אלול תשט"ו.

"שמיים וארץ", שנתון דבר, תשט"ז.

"יום של מבחן", תשט"ז.

מחזות דמיוניים:

"שירת הכינרת: מחזה דמיוני", מאזניים כ"ח מרס 1957.

"עם בני האלמוות", מאזניים ל', יולי 1958. מחזה שבו איינשטיין הגוסס חולם שהוא עולה לעולם העליון ופוגש דמויות כמו ניוטון, שפינוזה, בטהובן וגאנדי.

"על האולימפוס: מחזה דמיוני" (מחזה על האלים היווניים בזמננו) מאזניים, יוני 1959.

ברזך, חלק ראשון פורסם במאסף לדברי ספרות בקורת והגות ב' תשכ"א (החלק השני נשרף לפני מותו של כהן לדרישתו), כמה דמויות מתמודדות עם סופו המתקרב של העולם.

מחזות אלה הם בעלי צביון הגותי ונדרשים לעתידה של האנושות ולהתרחשויות בתחומי ההיסטוריה והמדע במחצית הראשונה של המאה העשרים. הם לא מופיעים בכל כתבי כהן.

אגדות אלוהים – אלגוריה ודברי חזון (חלקם הופיעו ב"התקופה", סיפורי מתן תורה הופיעו בכרך ה' וסיפורי חורבן הבית בכרך יב)

תנחום – בלדה

באמצע הריקוד – בלדה

עזרא ונחמיה – מחזה היסטורי. פורסם לראשונה בכנסת, ספר שלישי, תרצ"ח, בעריכת כהן ולחובר.

ינאי ושלומית – מחזה היסטורי על המלך אלכסנדר ינאי ואשתו שלומציון המלכה. פורסם בכתבי יעקב כהן, כרך 11.

אחר – מחזה היסטורי על הרב הכופר אלישע בן אבויה. פורסם בכתבי יעקב כהן 11. פורסם במקור ב"התקופה" ל"ד-ל"ה, תש"י.

האגדות לילדים מבוגרים הם סיפורי פנטזיה בסגנון אנדרסן שמיועדים בבירור למבוגרים ולא לילדים. כמה מהם, כמו "המכשפה החיוורת", פורסמו ב"התקופה".

"מן המרחקים הרומזים: אגדות לילדים גדולים". סיפורי אגדה ופנטזיה כמו "הכוכב המת" (פורסם לראשונה ב"העברי החדש" ספר ראשון, תרע"ב); "מלך הגמדים" (פורסם לראשונה ב"התקופה" כרך ג' תרע"ח); "המכשפה החיוורת" (פורסם לראשונה ב"התקופה" כרך ד' תרע"ט); "הרואה ואינה נראית" (פורסם במקור ב"התקופה" כרך טז תרפ"ב); "בעולם התחתון, קץ העולם" (הופיע בביתר כרך א', ינואר יולי 1933, ואחרים).

יפתח, מחזה היסטורי, פורסם לראשונה ב"התקופה", ספרים ל'-לא' 1946.

שלמה המלך טרילוגית מחזות היסטוריים:

א. שלמה ושולמית

ב. שלמה ובת שלמה, פורסם לראשונה בהתקופה, ספרים כב-כה, תרפ"ד-תרפ"ט (סיפור "אגדת שלושה וארבעה" המפורסם של ביאליק שהוא גרסה אחרת של הסיפור פורסם מיד אחרֿכך בהתקופה ספרים 26-27. אולי גם בהשראתו ובהמרצתו של המחזה של כהן?).

ג. מלכת שבא (מאבק בין המלך שלמה והשד אשמדאי, מאבק שהוא למעשה מאבק פנימי בנפשו של שלמה).

מעין סיום וסיכום לפואמה של אריאל וליצירתו של יעקב כהן בכלל יש ב"ברכת אריאל" שהופיע ב"האומה" חוברת 1, מאי 1962, ויש בה מעין צוואה של המשורר אריאל על חייו ועל בשורת האלמוות לדורות הבאים. היצירה הופיעה לאחר מות כהן.

ביבליוגרפיה:

בוסאק, מאיר. "שלמה ואשמדאי בטרילוגיה המחזאית של יעקב כהן". בתוך: מאזניים, אפריל-מאי 1981.

ברזל, הלל. שירת התחיה: אמני הז'אנר. ת"א, ספריית הפועלים, 1997.

הדומי, לאה. "בלוז ליעקב כהן והמסורת הפסטורלית", בתוך: מחקרי ירושלים בספרות עברית, 1984.

מירון, דן. "יעקב כהן כשולל וכמחייב", בתוך: גזית כרך יד חוברות א-ב, ה-ו.

קריב, אברהם. "בעיית החלוף ביצירתו של יעקב כהן", בתוך: מיתרים ומערכות כרך ראשון, ת"א, מ' ניומן, תשל"ב.

ראו עוד על יעקב כהן

יעקב כהן בלקסיקון הספרות העברית החדשה

יעקב כהן בויקיפדיה

יעקב כהן בסימניה

שירת יעקב כהן

ייעקב כהן ליובל החמישים לעבודתו הספרותית

אודות אלי אשד

סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ( "בבל" 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ( "מודן" 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.
הפוסט הזה פורסם בתאריך פנטזיה עם התגים , , . קישור קבוע.

3 תגובות על נביא עידן האלמוות -החלק הראשון

  1. מאת אילן ברקוביץ':‏

    רשימה מצויינת, אלי! אמנם לקראת סופה לא הייתה מזיקה לה מעט עריכה (יש כמה משפטים שחוזרים על עצמם) אך הרשימה חובקת כל וניכר כי נכתבה באהדה רבה למשורר יעקב כהן. זו רשימה שראויה להיכלל בערך בשמו בלקסיקון הספרות העברית החדשה ואני מקווה שהיא תעורר את הקוראים להיחשף אל יצירתו החשובה של כהן. אני עצמי מצאתי בה עניין רב. בברכה ובתודה, אילן ברקוביץ', משורר ובעל מדור ה"משורר בשטח" במוסף לתרבות וספרות של עיתון "הארץ".

  2. פינגבאק: יעקב כהן -נביא עידן האלמוות « המולטי יקום של אלי אשד

  3. תודה למשורר יעקוב כהן על היצירות החשובות המחזקות את הנפש

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*