האמן והסופר ריצ’רד שילה היה בין מחברי התסריטים של סדרת המסע בזמן של הטלוויזיה הלימודית “דני וגיל במסע בלתי רגיל “ בכיכובו של אמיר אוריין.סדרה זאת תיארה את המסעות בזמן של בחור צעיר ושל ידידיו הנער לתקופות שונות בעבר שם הם לומדים על יצירות האמנות של תקופות אלו.למרבית הצער הטלוויזיה הלימודית לא טרחה לשמר את מרבית הפרקים של סדרה זאת וכיום שרד רק פרק אחד של סדרה זאת “רצח בצל הקראיתדות ” שאותו ניתן למצוא ברשת.

הפרק “האזמרגד של הקיסר ” היה הפרק השני בסדרה והוא מתאר את דני וגיל יוצאים לרומא העתיקה בתקופת הקיסרות בחיפוש אחר אזמרגד אבוד. במסעם הם מבקרים בפורום הרומאי ובוילה ומאית ונפגשים בחיילים פרטוריאנים באצילים רומאיים ובפשוטי עם ..

הפרק לא שרד ,אך שרד התסריט שלו בתיקיו של ריצ’רד שילה.אז לנוסטלגיים ביננו חובבי מסעות בזמן מנטאליים ואמנותיים הנה התסריט של פרק סדרת טלוויזיה שנכחד .

הקוראים מתבקשים לדמיין לעצמם שהם חוזרים במסע בזמן לשנות השבעים יושבים בכורסה מול הטלוויזיה בשחור לבן וצופים בדמותו של אמיר אוריין העולה מהמסך באוב בפרק שנעלם ואיננו. .

האזמרגד של הקיסר

(תסריט על תרבות רומא מאת ריצ’ארד שילה)

תמונה א’

דני וגיל נמצאים ברומא בת זמנינו. הם עומדים בכניסה לקולוסאום. מצלמות תלויות על כתפיהם ודני מחזיק בידו מדריך תיירים. בקיצור, תיירים טיפוסיים.

דני: (מקריא מהמדריך) בבניית קולוסאום החל הקיסר וספזינוס, אך סיים את בנייתו בנו, הקיסר טיטוס…

גיל: הרשע?

דני: ובכן… בעניינו, היהודים, טיטוס היה רשע…

גיל: כי הרס את בית המקדש ושנא יהודים.

דני: הוא אכן הרס את בית המקדש ודיכא את המרד הגדול, אבל קשה להגיד ששנא יהודים – הרומאים התייחסו באכזריות לכל מי שמרד בשלטונם ולא משנה לאיזה עם השתייך. חוץ מזה, הוא היה מיודד מאוד עם המלכה ברניקה, נינתם של הורדוס ומרים החשמונאית ששלטה בגליל. דובר אפילו על חתונה. כמעט הייתה לנו קיסרית רומא יהודיה.

גיל: למה לא התחתן איתה?

דני: בעיות פוליטיות – האצולה הרומאית לא רצתה קיסרית שאינה באה משורותיה. (שותק רגע) נחזור למה שכתוב במדריך על הקולוסאום. (מקריא מהספר) בנייתו הסתיימה בשנת 80 לספירה. המבנה היה יכול להחיל 10.000 צופים. זהו מבנה אליפסואידי המתנשא לגובה של ארבע קומות, קוטרו…

גיל: (בקוצר רוח) עזוב את המספרים! פה נלחמו הגלדיאטורים, נכון? (דני מאשר בתנועת ראש) הייתי רוצה להיות גלדיאטור באותם הימים.

דני: (צוחק) אני מבטיח לך שלא היית רוצה.

גיל: למה?

דני: הגלדיאטורים היו עבדים והיה עליהם להילחם עד המוות. אם המפסיד רק נפצע בדו-קרב היו בדרך כלל ממיתים אותו במכת חרב – מכת חסד. (גיל נרתע ומעקם את שפתיו) אבל הקולוסאום לא נועד רק למלחמות גלדיאטורים. התקיימו בו גם משחקים אחרים, הופעות של רקדנים, לוליינים, הביאו לכאן חיות מכל העולם.

גיל: בקיצור, קרקס.

דני: אכן, קרקס. המילה קרקס באה מהמילה הלטינית Circenzes – שעשועים. זה מה שדרש ההמון ברומא מהשליטים – Panem et Circenzes – לחם ושעשועים. וזה מה שהוא קיבל כאן, בקולוסאום, חינם אין כסף. דרך אגב, כך נבחן השליט בעיני העם – אם סיפק הרבה שעשועים והרבה לחם, הוא נחשב לשליט טוב. אם לא, נחשב לשליט גרוע. ומבחינה זו טיטוס היה שליט טוב.

גיל: (מתכופף ומרים מהמדרכה זכוכית ירוקה, מלוטשת) תראה מה מצאתי! זאת אבן חן אמיתית? אולי היא שווה כסף?

דני: (לוקח את הזכוכית מידו ובוחן במשך רגע) נראה כמו אזמרגד, אבל אני חושש שזו רק זכוכית. לא תקבל עליה כלום. (חושב רגע ומוסיף) היא מזכירה את האזמרגדים דרכם הביטו הפטריקים – האצילים הרומאים – על המשחקים בקולוסאום. למעשה, היא שימשה כמשקפת.

גיל: היא מקריבה? (לוקח את הזכוכית מדני ומתבונן דרכה)

תמונה ב’

דני וגיל מוצאים את עצמם ברומא העתיקה, עומדים בכניסה אל הפרטנון. הם לבושים בבגדים מהודרים של אצולה יהודית. הם מסתכלים על עצמם ועל הסביבה, המומים. לפתע הם מבחינים באדם המביט בכיוונם הוא לבוש בטוניקה רומאית שראתה ימים טובים יותר ובסנדלים מרופטים.

גיל: מה קרה?

דני: נדמה לי שהפעם קפצנו אחורה בזמן באופן ממשי.

גיל: מה זאת אומרת?

דני: אנחנו לבושים בבגדי התקופה, והאנשים רואים אותנו. אנחנו נמצאים פיזית ברומא העתיקה.

גיל: אתה צודק. האיש הזה מסתכל אלינו כל הזמן. זו פעם הראשונה שזה קורה לנו. איך זה יכול להיות?

דני: כנראה יש משהו באזמרגד הזה…

גיל: (בבהלה) הוא בא לקראתנו. אולי כדאי להסתלק?

לפני שדני מספיק להשיב האיש ניגש אליהם ומחייך חיוך רחב. עיניו מתרוצצת בין בפניהם לבין ידו של גיל המחזיקה בזכוכית הירוקה. גיל מבחין במבט וממהר להסתיר את הזכוכית בשקית עור התלויה על חגורתו.

קווינטוס: (קד קידה עמוקה) Salve נוכרים אצילים. אם לשפוט על פי בגדיהם את מגיעים מארץ יהודה או מהגליל. אתם בוודאי משתייכים למשלחת של יהודי הגליל שהגיע לכאן השבוע. אתם אנשי פמלייתה של המלכה ברניקה המבקרת את הקיסר שלנו, טיטוס?

הקיסר טיטוס.פסל ממוזיאון הלובר.

גיל רוצה להגיד משהו, אך דני מניח את ידו על כתפו של הנער.

דני: אכן, אנחנו חברי המשלחת.

קווינטוס: (קד פעם נוספת) לכבוד הוא לי. שמי קווינטוס. אני פילוסוף, משורר והיסטוריון. אני האדם החכם ביותר משני צידי נהר הטיבר (גיל מצחקק וקווינטוס מוסיף בנימה של עלבון) תשאלו כל אחד, אם אינכם מאמינים לי! כולם מכירים את קווינטוס מגיד העתידות.

גיל: חשבתי שאתה פילוסוף, משורר והיסטוריון.

קווינטוס: ומגיד עתידות, וקורא באברים של יונים.

דני: (בתושבה למבט השואל של גיל) הכוהנים הרומאים היו… כלומר מקריבים יונים לאלים שלהם ועל פי הקרביים של היונים מנבאים את העתיד.

קווינטוס: נכון מאוד. לכם, היהודים יש אל אחד, מסתורי מאוד, לנו אלים רבים. אבל גם אלים נוכרים, כולל האל שלכם, מתקבלים ברומא בברכה. תמיד טוב לשמור על יחסים תקינים עם אלים גם אם הבאים מארצות הנכר.

דני: (צוחק) גישה נבונה מאוד.

קווינטוס: (צוחק) לא לחינם אני נחשב לאיש החכם ביותר משני אברי הטיבר. האם תרצו לבקר בפרטנון, משכן האלים שלנו. ברצון רב אשמש לכם מדריך.

דני: אנחנו מודים לך מאוד.

גיל: (בלחישה לדני) הוא נראה לי טיפוס מפוקפק.

דני: (בלחש) הוא בלתי מזיק. הוא רק רוצה להרוויח כמה גרושים, או בכסף רומאי – כמה ססטרציות.

גיל: יש לנו ססטרציות?

דני: (בודק את שקית האור שתלויה על חגורתו ושולף מטבע רומאי) מן הסתם, כשקפצנו אחורה בזמן צוידנו לא רק בבגדים מתאימים, אלא גם בדמי כיס במטבע מקומי. זו ססטרציה. (פונה לקווינטוס) אנא, תוביל, קווינטוס היקר.

קווינטוס: אחריכם, רבותי האצילים. (נכנסים לפרטנון) זה המבנה המפואר ביותר בכל הזמנים. הביטו על העמודים בעלי הכותרת הקורינתית. זהו גרנית אמיתי, האבן הכי קשה בעולם. תסכלו על הכיפה הענקית. אין גדולה ממנה בכל האימפריה הרומאית וגם מחוצה לה. אתם רואים איך האור נכנס דרך הפתח שבמרכזה?

גיל ודני מרימים את הראש. קווינטוס מנצל את ההזדמנות וגונב את הזכוכית הירוקה משקית העור שעל חגורתו של גיל.

קווינטוס: הביטו על הפסלים של האלים. אמנם לכל אל יש מקדש משלו, אך כאן, בפרטנון, הם יושבים יחדיו כמו על הר אולימפוס. הינה אפולו, אך השמש והאמנויות, וזהו בכחוס, אל היין. ושם אחותו של אפולו, דיאנה הציידת. וזהו האל וזוביוס, החרש האלוהי וכאן…

פרטוריאנים

הוא קוטע את דבריו כי באותו רגע נכנסים לפרטנון שני פרטוריאנים. קווינטוס מביט מסביב בבהלה כמנסה למצוא דרך להימלט מהמקום, אבל הפרטוריאנים חוסמים את דרכו.

חייל א’: הינה מיודעינו קווינטוס, החכם בין בני רומא (קווינטוס מנסה לחמוק אך הוא טופס בצווארו) את לא נראה מרוצה במיוחד לראות אותנו. מה גנבת היום?

קווינטוס: שום דבר, סנטוריון אציל! שום דבר! (הוא מסתיר את ידיו מאחורי גבו ומפיל את הזכוכית הירוקה לרצפה)

חייל א’: אל תתחנף. אני פרטוריאן פשוט.

גיל: (בלחש לדני) סנטוריון? פרטוריאן? מה זה?

דני: (בלחש) סנטוריון זה שר המאה בצבא הרומאי, פרטוריאן זה חייל במשמר הקיסרי.

חייל ב’: מה אתם מתלחשים, נוכרים?”

דני: הסברתי לידידי הצעיר את הדרגות בצבא רומא.

חייל ב’: (ממשיך רגע לבחון את דני בחשדנות ופונה לקווינטוס) אתה יודע שהאזמרגד של הקיסר נעלם בזמן משחקי הבוקר בקולוסאום? יש לי תחושה שיש לך הקשר להיעלמות האבן היקרה.

קווינטוס: שום קשר, פרטוריאן אציל! שום קשר! אפילו לא הייתי הבוקר בקרבת הקולוסאום תשאל כל אחד!

חייל א’: משום מה, קשה לי להאמין לנוכל כמוך. במיוחד שטרויאנוס, גדול הגלדיאטורים בזמנינו, נלחם היום. לא היית מפסיד אירוע שכזה. הקרקס היה מלא מפה לפה, ואפשר היה לגנוב את ארנקיהם של הצופים בלי שיחושו בכך. אתה רוצה להגיד לי שפסחת על הזדמנות שכזאת? אתה בא איתנו ונברר את העניין לעומקו.

קווינטוס: פרטוריאן אציל..!

חייל א’: (מכה על פדחתו ביד פתוחה) סתום ת’פה! ואל תנסה לברוח כי זה יגמר רע מאוד עבורך.

חייל ב’: (לדני) אתה, נוכרי, יודע משהו על היעלמות האזמרגד?

דני: אני? מה פתאום! אנחנו חברי משלחת מהגליל. חלק מפמלייתה של המלכה ברניקה. באנו לרומא רק היום, ואין לנו מושג…

חייל ב’: אתה משקר, יהודי! המשלחת נמצאת ברומא כבר שבוע. המלכה שלכם, ברניקה ,ישבה יחד עם הקיסר טיטוס ביציע הקיסרי. כל הפמליה הייתה שם. אני משוכנע שגם אתה צפית במשחקים. אולי גנבת את האזמרגד כנקמה על הרס בית המקדש שלכם?

דני: המשלחת שלנו היא משלחת פיוס ושלום. המלכה ברניקה היא ידידתו הקרובה של הקיסר טיטוס. גם אני איש שלום ולא איש נקם. חוץ מזה לא הייתי בקולוסאום הבוקר, אל כל פנים לא בקולוסאום של עכשיו.

חייל ב’: מה זאת אומרת “של עכשיו”?

דני: שום דבר. לא הייתי בקולוסאום, אני נשבע!

חייל א’: אנחנו נברר זאת. אתה בא איתנו.

גיל: הוא לא היה שם! והוא לא גנב את האזמרגד!

חייל ב’: שתוק ילד! עוד מילה אחת ואנחנו לוקחים גם אותך!

הפרטוריאנים תופסים את קווינטוס ואת דני וגוררים אותם מהפרטנון. גיל משפיל את העיניים ורואה את הזכוכית הירוקה. הוא מרים אותה ומחזיר לשקית שעל חגורתו.

תמונה ג’

גיל יוצא לרחוב שלפני הפרטנון. על פניו עובר נער, בן גילו, לבוש בטוגה מהודרת. מלווה אותו עבד זקן.

מרקוס: (עוצר) מי אתה, נוכרי? (בוחן את בגדיו המהודרים של גיל) אתה לא נראה לי נווד.

גיל: אני יהודי מהגליל, חבר בפמלייתה של המלכה ברניקה.

מרקוס: אתה נראה אבוד במקצת.

גיל: (נד בראשו) במקצת. אני ו… ואחי ביקרנו בפרטנון. הוא נעלם לי בקהל. ואני לא יודע בדיוק כיצד לחזור הביתה.

מרקוס: מה שימך, נוכרי?

גיל: גיל… גיל בן שמעון. ואתה?

מרקוס: מרקוס טוליוס. אבי הוא סנטור רומאי. הוא מכיר את המלכה שלכם ולבטח יודע היכן מתגוררת פמלייתה. אתה רוצה לבוא אלי הביתה, לפגוש את אבי?

גיל: (בהיסוס) עדיף שאמתין כאן. אם אחי יחזור הוא לא ימצא אותי.

מרקוס: ואם הוא לא יחזור בקרוב? בוא אלי, גיל. אבי יעזור לך לאתר את אחיך.

גיל: (נד בראשו בהסכמה) אני מודה לך, מרקוס.

תמונה ד’

עבד יווני במשפחה רומאית

ביתו של פטריקיוס (אציל) רומאי. אטריום (חצר פנימית) ובמרכזה מזרקה. בפינה יושב העבד הזקן ומשגיח על הנערים. מסביב לאטריום עומדים פסלים, ועל הקירות תלויות מסכות מוות. גיל בוחן את המסכות בסקרנות רבה.

מרקוס: אלו אבות המשפחה. הם מגנים על הבית בפני רוחות רעות. (מוסיף וגאווה) המשפחה שלי שייכת לפאטרס קונסקריפטי. אלו המשפחות שאבותיהן היו בין מייסדי רומא. אנחנו האצולה העתיקה ביותר בקיסרות.

גיל: מי פיסל אותם כל כך יפה?

מרכוס: אלא לא פסלים. אלא מסכות מוות. כלומר, עשו אותם אחרי מותם של האנשים – יצקו גבס על פניהם ועשו תבנית. אחרי שהתבנית יבשה, מרחו אותה בשמן ויצקו עוד שכבת גבס.

גיל: (נד בהבנה) השכבה שיוצאת מהתבנית היא המסכה. ראיתי פעם בטלווי… בתל-אביב, עיר הולדתי, איך יוצקים כל מיני פסלונים בתבניות מגבס. אפשר לראות אחת מקרוב?.

מרכוס: (מוריד מסכה מהקיר ומגיש לגיל) אבל בזהירות. אם היא תישבר אבי יצווה להקות אותנו עד מוות.

גיל: (לוקח את המסכה) מי זה?

מרקוס: זהו מרקוס אורליוס טוליוס אחד האבות המשפחה. הוא היה צאצאו של רומולוס.

גיל: רומולוס?

מרקוס: מיסד העיר רומא (מצביע לעבר פסל של זאבה המניקה שתי תינוקות) אלה הם האחים רומולוס וראמוס. הם הופקרו על ידי אמם ביער והזאבה גידלה אותם. הפסל הזה הוא סימלה של רומא.

גיל מחזיר את המסכה למרקוס. זה מנסה לתלות אותה במקומה על הקיר אך היא נשמטת מידיו. העבד, היושב בקרבה מזנק ממקומו ומנסה לתפוס אותה באוויר, אך לא מצליח והמסכה מתרסקת.

העבד: מה עשית, אדוני הצעיר. אביך האציל יכעס מאוד!

מרקוס: תאסוף את השברים, חילון, ותסתיר אותם. אולי אבי לא ישים לב.

העבד: אבל…

מרקוס: אל תתווכח איתי! עשה מיד מה שאמרתי!

העבד: כן אדוני. (הוא אוסף את השברים ועוזב את המקום).

גיל: למה צעקת עליו? הוא איש זקן וצריך להתייחס אליו בכבוד.

מרקוס: בכבוד? הוא בסך הכול עבד. אני יכול לצעוק עליו כמה שאני רוצה. אני יכול להלקות אותו ואפילו להרוג אותו.

גיל: אף אחד לא יעניש אותך על כך?

מרקוס: (בתדהמה) להעניש אותי? אל מה? חילון, הוא הרכוש שלי. מותר לי לעשות בו מה שאני רוצה. הרי אתה אציל יהודי. אין לך עבדים משלך?

גיל: לא, אין לי עבדים, וגם לא יהיו לי. אני לא רוצה לשלוט באף אחד ואני לא רוצה שישלטו בי.

מרקוס: מוזר. אם כי שמעתי על כת דתית חדשה – נדמה לי שחברי הכת קוראים לעצמם נוצרים – שמתנגדת לעבדות. הם מאמינים שכל בני אדם שווים בעיני האל שלהם. דתם מתפשטת ברומא ואפילו משפחות פטריקיות משתייכות לכת ומוציאות את עבדיהן לחופשי. אתה נוצרי במקרה?

גיל: חס וחלילה! אני יהודי גאה. אבל גם אני מתנגד לעבדות, ומאמין שכל בני אדם שווים.

מרקוס: (נד בראשו) כל אדם רשאי להאמין במה שהוא רוצה. כך אנחנו מאמינים. בגלל שאתה חבר שלי אשדל להתייחס לחילון ביתר כבוד. על כול פנים בנוכחותך.

גיל: אם אתה חבר שלי, תתייחס אל חילון בכבוד גם לא בנוכחותי. לא תצעק עליו, אל תלקה אותו ובודאי אל תהרוג אותו.

מרקוס: (מחייך) האמת, אני צועק עליו לפעמים, אבל מעולם לא הלקיתי אותו. אני גם לא מרשה לאחרים להלקות אותו. גם לא לאבי. חילון טיפל בי במסירות מיום שנולדתי. הוא היה מורה הראשון שלי ולימד אותי קרוא וכתוב, גם בלטינית וגם ביוונית. הוא אוהב אותי אהבת נפש. כשאגדל ואלבש טוגה של בוגר, אשחרר אותו מעבדות ואם הוא ירצה להמשיך לשרת אותי, יעשה זאת כאדם חופשי. ואל תחשוב שאעשה זאת בגללך. אעשה זאת בגלל שמגיע לו.

גיל: טוב מאוד.

הנערים מתיישבים על מעקה המזרקה. גיל משפיל את ראשו ונאנח בעצב.

מרקוס: מה קרה, גיל? אתה מודאג בגלל אחיך?

גיל: מודאג מאוד.

מרקוס: הרי אמרתי שאבי יעזור לך למצוא אותו. אמנם רומא היא עיר גדולה, אבל אציל יהודי, חבר בפמליה של המלכה ברניקה לא יכול ללכת לאיבוד לנצח.

גיל: (מהסס) לא סיפרתי לך את כל האמת, מרקוס.

מרקוס: לא?

גיל: דני.. זה שמו של החבר שלי…

מרקוס: הוא לא אחיך?

גיל: הוא חבר ומאין מדריך שלי. אנחנו מבקרים יחד בכל מיני מקומות בעולם והוא מסביר לי על אמנות ותרבות של כל מקום ומקום.

מרקוס: הוא מורה שלך?

גיל: בערך… על כול פנים, הוא לא נעלם, אלא נעצר על ידי שני פרטוריאנים.

מרקוס: מה הוא עשה?

גיל: שום דבר. (הוא מוציא מהשקית את הזכוכית הירוקה ומראה אותה למרקוס) זה מה שגרם לצרות שלנו.

מרקוס: אזמרגד של הקיסר! הוא נעלם הבוקר בקולוסאום. גנבתם אותו?

גיל: אפילו לא היינו הבוקר בקולוסאום. מצאתי אותו על מדרכה. חוץ מזה, חשבתי שזו סתם זכוכית מלוטשת. זכוכית שמגדילה.

באותו רגע נשמעים צעדים ולאטריום נכנס לאטריום גבר לבוש טוגה של סנטור רומאי. העבד חילון נכנס אחריו ובחיקו כמה מגילות כלף מגולגלות.

סנטור: Vale בני. מיהו חברך?

מרקוס: Vale אבי. זהו גיל בן שמעון, נער המלווה את המלכה ברניקה.

סנטור: (מחייך) אני מכיר היטב את מלכתך. היא ידידת רומא וידידת הקיסר טיטוס. (מוסיף בקול שקט יותר כממתיק סוד) לא כולם אוהבים אותה אצלנו, כי חושדים שקיסר רוצה להתחתן איתה. זה לא מתקבל על דעת פטריקים רבים שנוכריה תהיה קיסרית רומא. אבל אני, אישית, מאוד מחבב אותה. לכבוד הוא לארח בביתי חבר במשלחת יהודי הגליל, למרות גילו הצעיר.

גיל: לכבוד הוא לי להתארח בביתך.

סנטור: (פונה לבנו) הבאתי כתבים חדשים של הורציוס ושל אובידיוס. (לוקח מהעבד את אחת המגילות ופותח אותה. היא מאוירת בציורי חיות ותמונות מחיי רומא. הוא מקריא בקול רם)

Vides ut alte stet nive candudum surctre

Nec iam sustineant onus.

Silve laborntes geluque Flomina consiteranit acuto!

Dessolve frigus logna super foco large reponens

Atque banignius deprome quadrium Sabina

O Taliarche merum diota!

(אפשר שהוא יחזור על השיר בתרגום לעברית) מוצא חן בעיניך?

מרקוס: כן, אבי. מאוד. (פונה לגיל) אתה מכיר את שיריו של הורציוס?

גיל: לא. לא שמעתי עליו.

פסל של המשורר הורציוס

מרקוס: לא? הרי הוא גדול המשוררים של רומא!

סנטור: אני מרוצה לשמוע שאתה חושב כך, בני. (מצביע לעבר חילון) יש לנו כאן ארבע מגילות עם שיריו של הורציוס ושני מגילות עם שריו של אובידיוס. תלמד אותם בעלפה. (מרקוס מעקם את פניו בחוסר שביעות ואביו מוסיף בחומרה) אל תעקם את פניך! פטריקיוס צעיר חייב להיות אדם תרבותי.

מרקוס: כן, אבי.

סנטור: (שם לב למסכה החסרה) איפה המסכה של מרקוס אורליוס טוליוס?

גיל: (רואה שמרקוס מחוויר ונרעד וממהר להגיד) אני האשם, אדוני. מעולם לא ראיתי מסכות מוות. הורדתי אחת מהקיר והיא נשמתה מידי.

סנטור: (מביט בגיל בזעם) זו הייתה מסכה יקרת ערך, נוכרי! מרקוס אורליוס היה ראשון מאבות המשפחה שעשו לו מסכה. אין עתיקה ממנה בכל רומא. איפה השברים?

העבד: אני סילקתי אותם, אדוני. לקחתי אותם לחדרי כדי להדביק אותם. למעשה, אדוני אני הוא ששברתי את המסכה.

סנטור: למה אם כן הנער הגלילי לקח את האשמה על עצמו?

גיל: כי ידעתי שחילון יקבל מלקות. אני מתנגד לעבדות ומאמין שכל בני אדם הם שווים. חוץ מזה, אני אורח בבית הזה וחשבתי שלא תצווה להלקות אותי. לכל היותר תגרש אותי מביתך.

סנטור: אכן צדקת. מצוות האושפיזין מונעת מרומאי המכבד את עצמו לפגוע באורחיו (מצקצק בלשונו) אבל בכל זאת משהו לא נראה לי כאן. משהו מסריח. (פונה לעבד) מי שבר את המסכה, ואני מציע לך לומר את האמת לאמיתה.

העבד: אני, אדוני.

סנטור: אתה משקר, חילון. אני שואל בפעם האחרונה; מי שבר את המסכה?

העבד: אני, אדוני.

הסנטור מרים את ידו כדי להכות את העבד. מרקוס מזנק קדימה ומתייצב בין אביו לבין חילון.

מרקוס: אני שברתי את המסכה, אבי!

סנטור: זה מה שחשבתי. מדוע לא הודית מיד? מדוע אפשרת לאחרים לקחת את האשמה עליהם? כך לא מתנהג פטריקיוס רומאי. זה מעשה של פחדנות.

מרקוס: אינני פחדן, אבי. אכן היססתי, אבל התכוונתי להגיד את האמת. פשוט לא הספקתי, כי הם מיהרו לקחת את האשמה על עצמם. בפעם הבאה אודה מיד ולא אתן לאף אחד להודות במקומי.

סנטור: (מחייך) אל תשבור מסכות נוספות ולא תצטרך להודות (פונה לעבד) תוכל לתקן את המסכה?

העבד: בהחלט, אדוני. אספת את כול השברים. אחרי שאדביק אותם איש לא ירגיש שהיא נשברה.

סנטור: טוב מאוד. הפעם איש לא ייענש על מעשיו. אבל בפעם הבאה לא אוותר בקלות כזאת. (פונה לגיל) אתה נער אמיץ וכבוד הוא לבני שאתה חברו. בוא תצטרף לארוחת צהריים.

גיל: אני חייב ללכת, אדוני. למצוא את החבר שלי, דני.

סנטור: גם הוא בפמלייתה של המלכה ברניקה? (גיל נד בראשו) איפה אתה הולך לחפש אותו?

גיל: בבית הסוהר, אדוני.

סנטור: (בתדהמה) בית הסוהר? למה? (במקום להשיב גיל מושיט לו את האזמרגד) זה דומה מאוד לאזמרגד של הקיסר. (בוחן את האבן רגע ארוך) אבל אני לא חושב שזה הוא.

גיל ומרקוס: לא?!

סנטור: עד כה שזכור לי האזמרגד של הקיסר גדול יותר. בכול זאת אל תראה אותו בפומבי, כי פרטוריאן יראה אותו אצלך תלך לבית הסוהר כמו החבר שלך. עד תתברר האמת יעברו הרבה שנים, ואתה תרקב בניתים בתא קטן ומלוכלך. אני מניח, שהחבר שלך נעצר בחשד של גניבת האזמרגד.

גיל: כן.

סנטור: הכי קל להאשים נוכרים. עצרו היום כמה מאות זרים שהיו בקולוסאום, וגם כמה עשרות חשודים קבועים מבני רומא; גנבים ונוכלים שתמיד נמצאים על הכוונת של חיילי המשמר הקיסרי. לדעתי האזמרגד כלל לא נגנב, אלא נפל לסדק ליד מושבו של הקיסר ביציע הקיסרי. אבל עד שהוא לא יימצא יעצרו עוד הרבה אנשים חפים מפשע. (פנה לגיל) אלך איתך לבית המעצר של הפרטוריאנים ואנסה לשחרר את ידידך.

גיל: (בשמחה) אתה מוכן לעזור לי, אדוני?

סנטור: אני מוכן לנסות. אני לא יכול להבטיח שאכן אוכל לעזור. קשה מאוד לשחרר חשודים מידי הפרטוריאנים. אבל, כמו שאמרתי, אני מכיר היטב את המלכה ברניקה ומאוד מחבב אותה. אפעיל את כל השפעתי כדי לשחרר את ידידך.

תמונה ה’

אביו של מרקוס, מרקוס, חילון וגיל נמצאים ברחוב. לפתע מאחורי פינת רחוב מופיע דני. בגדיו קרועים, פניו מלוכלכות.

גיל: דני! (פונה לאביו לסנטור) זה החבר שלי, דני. (לדני) בדיוק היינו בדרך לבית המעצר, והסנטור הנכבד עמד לשחרר אותך.

סנטור: אני מניח שהפרטוריאנים לא שחרורו אותך מרצונם החופשי.

דני: לא, לא בדיוק, סנטור. אני…

סנטור: (קוטע אותו) אני לא מעוניין לשמוע כיצד יצאת לחופשי. כסנטור רומאי עלי לשמור על החוק, ואם תגיד שברחת ממעצר חוקי, אצטרך להסגיר אותך.

דני: (מחייך) ובכן הפרטוריאנים היו עסוקים בחשוד אחר שבחזקתם, ולא התייחסו אלי. הם פנו לרחוב אחד ואני בחרתי לפנות לרחוב אחר. האם מבחינה חוקית זה נקרא בריחה, סנטור?

סנטור: (משיב בחיוך) היות ואינני מאמין שאתה גנב, אני מוכן לפרש את החוק לקולה ולהגיד שהייתה זו הפרדות מרצון. אבל עדיף שתמהרו להסתלק, כי לא כולם מקלים בחוק כמוני.

דני: ברצון רב, סנטור. רומא, למרות יופייה, יכולה להיות מסוכנת לטיירים תמימים. (לגיל) אתה מוכן לחזור הבית.

גיל: בהחלט היה לנו מספיק הרפתקאות ליום אחד.

גיל מוציא משקית העור את האזמרגד, אוחז בידו של דני ומביט דרכו. הסנטור, מרקוס וחילון מביטים בתדהמה במקום הריק, בו לפני רגע עמדו השניים.

תמונה ו’

דני וגיל נמצאים ברומא של ימינו. גיל מחפש בכיסים בקדחתנות. אחר כך בודק את הסביבה.

דני: מה אתה מחפש?

גיל: את האזמרגד. אני חושב שאיבדתי אותו.

דני: ברוך שפטרנו. אני לא מוכן לעבור פעם נוספת חוויה שכזאת.

גיל: מה אתה חושב? אולי זה בכול זאת האזמרגד של הקיסר.

דני: את זאת כנראה לא נדע לעולם. (מוציא מכיסו גלויה ועליה תצלום של קולוסאום) קח. היא תזכיר לך את מה שעבר עלינו.

גיל: אתה חושב שאהיה מסוגל לשכוח?

סוף

ראו גם

צפו במשדר הדרכה מיוחד המציג לראשונה את פרקי הסדרה “דני וגיל במסע בלתי רגיל “

עוד פרקים של “דני וגיל במסע בלתי רגיל “:

צפו בפרק “חידת השאח” כאן

צפו בפרק “פרשת פיטר ” כאן.

צפו בפרק “רצח בצל הקראתידות ” כאן.

מסע בזמן בתקציב אפס :על “דני וגיל במסע בלתי רגיל “

ריצ’רד שילה התסריטאי

4 תגובות

  1. היי
    רציתי לשבח את האתר על העומק שלו ועל ההסתכלות לפרטים. ביקורות מעולות!
    אגב רומא העתיקה, אם תרצו לחקור עלייה קצת יותר במציאות , תוכלו להשתמש בשירויות של אתר רומא בסט.
    http://www.romabest.co.il/tour/%D7%A1%D7%99%D7%95%D7%A8-%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%90-%D7%94%D7%A2%D7%AA%D7%99%D7%A7%D7%94-%D7%94%D7%92%D7%98%D7%95-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99-%D7%94%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%95

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

17 − שבע =