סיפור קצר ליום השבת / על חפצים ואנשים מאת דב בהט

 

”הדבר הכי נורא זה להיות מחוץ להררכיה, לא לדעת מי לימינך ומי לשמאלך, מי למעלה ומי למטה. לעומת זאת, אם נתמזל לך מזלך ואתה בפנים, אתה בטוח, לפחות יש לך תחושת בטחון. כולם יודעים מה מקומך, ויותר חשוב, אתה יודע היכן אתה נמצא ביחס לאחרים. היכולות שלך נקבעות לפי המיקום, ובהתאם לכך גם האמביציות. אם אתה למטה אתה רוצה מעט, ואם יש לך הכל אתה רוצה עוד“.אלה היו הדברים שדפנה פרידמן שמעה בחלומה מהדודה העשירה שבאה לבקר בארץ. אמרו לה שהדודה ואלרי היא שחקנית תאטרון ובעבר גם היתה רקדנית, אבל דבריה לא נשמעו לה מענינים במיוחד. היא העדיפה להקשיב להרצאות של ג‘רי גוטמן. בפעם האחרונה הוא דבר על דברים מעוררי התפעלות:

”יש דברים שאין לשנותם. עולמנו הנוכחי מנוהל על ידי בעלי חיים עם רמת אינטליגנציה בינונית. לרוב בני האדם יש דמיון ואמונה מוגבלים ביותר. היותר חכמים יודעים משהו על גלגול נשמות, כלומר מחזוריות לאורך הדורות בין אלה שיש להם חילוף חומרים. אמנם ישנם חכמים כמו איינשטיין, אבל אין כל סמן שמישהו מהם חצה את גבול התבונה לרמה שאיפשרה לו להעלות בדעתו שיש גם מחזוריות בין החומרים הדוממים, המכונים חפצים“.

דפנה רצתה להגיד לג‘רי שקשה לה להרדם בלילה אחרי הדיונים על גלגול נשמות של חפצים, ועד שפתחה את הפה, הופיעה עוד פעם הדודה ואלרי:”אמנם נכון, קשה לזהות יכולת תפעולית עצמאית אצל חפצים, ולמרביתם אין דבר כזה. לפחות כך זה היה במשך אלפי שנים. אבל בעת האחרונה מתרבות העדויות על חפצים עם אינטליגנציה. הוכחו תצפיות על חפצים עם יכולת חשיבה שלפעמים מסוגלת להתמודד עם זו של בני אדם“. בפעם הזו היא התרשמה מדבריה של הדודה. אבל, בטרם שהספיקה לעכל את דבריה, הופיע עוד פעם ג‘רי גוטמן, המרצה הצעיר לפסיכואנליזה-היסטורית. כמו תמיד היה לבוש ספורטיבית כמו אחד שיצא מהחנות, ואין להתכחש לעובדה שהוא מאד מוצא חן בעיניה. כמה שהוא חכם:”רוב החפצים הם חסרי מזל שעשו את שלהם וסייעו לבני אדם בעת שהגיעו לשיא ערכם, ואחרי שסיימו את שרותם נשכחו מכל לב. ישנה עדות לכך שמקורה בבקבוק ששכן עמוק במרתפו הפרטי של ז‘וזה דלקרואה מישל דה גאר שבעמק אקוויטניה, ממקום שבו נשקפות פסגות הרי הפירנאים. הוא שמר על יינו האדום במשך יובלות עד ליומה הגדול של כריסטינה. באותו ערב הוא התרוקן, ובהנף יד נזרק אל ערמת הבקבוקים הריקים. איך יודעים שהגיע לשם? רק על פי הצלצול שהשמיע בעת שנפל על בקבוק אחר. כמו שלרוב בני האדם מנת משכל בינונית הם גם מוגבלים בשמיעתם. קליטתם אינה חורגת מהתחום שבין 20 הרץ ל-20 אלף הרץ. מכיון שהם כל הזמן עסוקים רק בעצמם הם אינם מודעים למתרחש מחוץ לתחומי התענינותם השיגרתית. ז‘וזה דלקרואה מישל דה גאר כלל לא העלה על דעתו שבדיוק באותו ערב בו חכריזה כריסטינה בתו על אירוסיה לבחיר ליבה לואי, חגג ז‘אן ז‘ק דה מונטגיו ראש משפחת הפשע מעיר הנמל מרסיי עם ואלרי פרידמן הפוחזת שברחה מבן זוגה העשיר והצייקן ז‘וזה, על בקבוק יין תוסס – Champagne מסוג משובח. בקבוק זה היה אחד מאלה שנשלפו מהארגז שנקנה בחופזה בחנות המרתף המצוי בתחתית הפורמציה הקרטונית שבעיר ריימס שעל המארן שבחלק המזרחי שבאגן פריז הפורה. כשהתרוקן, נזרק הבקבוק בקשת גדולה מראש הפסגה המורמת מעל יתר שיאי ההרים שבאלפים האיטלקיים והתנפץ על סלע הגרניט הסמוך והעלה את קול הנפץ הידוע. חלקו האקוסטי של הצלצול שהדהד מחוץ לתחום שמיעתם של זאן ז‘ק וואלרי נסק במהירות לשמים וחצה את מסלול התקדמותו של הקול שהגיע מהדרום, מפיצוץ בקבוקה של כריסטינה“.

איש לא ידע אל נכון כיצד עשה ז‘וזה את כספו. הוא העמיד פנים שהונו בא לו ממסחר בתכשיטים. היו כאלה שטענו שעיסוק זה שימש עבורו כסיפור כיסוי, ולמעשה היתה לו יד בעסקי זהב ופלטינה בלתי כשרים. פעם ראה אחד ממתחריו שהוא אורז פמוטי זהב לערב שבת וגם ביצי פלטינה, לכאורה מיועדים אלה וגם אלה למכירה בתקופת חג הפסחא. אפילו ריננו שיש לו בסטה בשוק האיברים שבסיציליה.

ז‘וזה ששמח להפטר מואלרי, ידע שהאפקט הפיזיקלי של התמזגות קולות הבקבוקים באויר כלל לא העסיק את נפשותיהם של שני הזוגות האלה שכל מעיניהם היו נתונים באותה עת לחדוות תענוגות הבשרים המזומנת להם תוך זמן קצר. מכיון שכך, גם אין לשער שעניינה אותם העובדה שהשמיים החשוכים היו עמוסים בהמוני פקעות של פתילים דקיקים שסימנו את מסלוליהם של אין סוף קולות נודדים כמו אלה שנבעו מניפוץ בקבוקה של כריסטינה, מלבד תחושתה הבלתי מוסברת של ואלרי שמשהו בלתי נראה כורך אותה בין חוטים דמויי קורי-עכביש ומקשה עליה לנוע.

התנהגותה ההוללת של דודתה הגיעה לידיעתה והבהילה את דפנה, וגם גרמה לה להתכסות בזעה קרה. כל מה שחשבה על דודתה שאמורה היתה להגיע בקרוב השתנה מקצה לקצה. לעומת זאת, הסברו של ג‘רי על משמעות הצבע האדום בתרבות הסינית נשמע לה מענין, והמכנסיים האדוקים שלו שהבליטו את עכוזו החצי-כדורי, החזירו אותה כהרף עין לריחוף האגדי של רודולף נורייב ב‘יפיפיה הנרדמת‘, בו צפתה בפסטיבל אדינבורו וגרמו לה לרעוד מרוב התרגשות. היא נאלצה להתרכז מחדש בהקשבה כאשר ג‘רי התחיל לקשר בין הדברים:”אבל ישנן גם עדויות על חפצים יותר מתוחכמים מבקבוקי הזכוכית שצורתם וכושר קבולם נשמרים מאז צאתם מקו הייצור עד שהם מתנפצים. המפתחון האלקטרוני האדום משתייך למעמד הבינוני-גבוה מבין יתר החפצים. את זאת הוא שינן לעצמו בכוונה יתרה בעת שנדחק בעל כורחו אל החריץ הסמוך לידית הדלת של חדר 888 במלון ’האסרטטיב‘ שבצפון תל-אביב. אדום הוא צבע המזל בתרבות הסינית, שמעורר לפעולה ואחראי להצלחה. אבל בני אדם אינם יודעים שמפתחונים אלקטרוניים אדומים שעברו גילגול או גילגולים ממצביהם הקודמים, כמו סוללות מגנטיות משוחזרות, מסוגלים להפתיע“.

דפנה רצתה לקבל מג‘רי מעט תשומת לב והצביעה. היא רצתה לשאול אותו שאלה, אבל הוא התעלם ממנה והמשיך: ”ידוע שהמפתחון 888 שעל עדותו מדווח כאן, הספיק לחזות בנסיון לרצח, שנכשל“. יותר מאוחר נודע לדפנה במה מדובר. עד שהגיעו זאן ז‘ק דה מונטנגרו וואלרי פרידמן הטמפרמנטית לתל-אביב התיכה שלהבת אהבתם את כל המחיצות הדתיות, התרבותיות, המוסריות והמעמדיות ביניהם. אבל, בתל אביב גילתה ואלרי את מוגבלותו הפיסית של ז‘אן ז‘אק, שקרוב לודאי נבעה מגילו המתקדם. או, גם יתכן שבינתיים הוא הגיע לשיא סיפוקו והתחיל להתענין בחלופות יותר מלהיבות, תלוי למי מקשיבים. בכל אופן, ויכוח חם ביניהם הוליך לריב קולני, שהתדרדר לסכסוך, והאהבה פינתה את מקומה לשנאה, שהצדיקה את האימרה שבין שני שיאי הרגשות האלה מפריד רק צעד אחד קטן.

התענינותה של דפנה לא פגה. היא לא ויתרה והתעקשותה השתלמה לה. היא גילתה שהמשטרה הגיעה למסקנה שהאורח השלימזל שבחדר 888 שם רעל במשקה של אהובתו לשעבר. אולם, וואלרי בהסח הדעת החליפה את הגביעים בעת שהוא היה עסוק בשיחה טלפונית. הוא הוחש במהירות לחדר המיון והיא הואשמה בנסיון לרצח על לא עוול בכפה. רק המפתחון האלקטרוני האדום שהיה מונח על מכשיר הטלוויזיה ידע הכל, ושתק.

דפנה לא היתה היחידה שהתענינה במה שקרה בחדר 888. קיים דיווח סודי שהמפתחון 888 נמסר למחקר ממוסד ושיטתי על ידי צוות מומחים מולטי-דיסציפלינארי המורכב מפסיכיאטרים ומהנדסי חומרים. 888 הוא מפתחון מסוג משובח. כזה, שלא רק פותח דלתות ומתנהג כמציצן לכל דבר. מדובר באחד שגם חושב, למרות שלא לגמרי ברור כיצד. התברר לפי הממצאים ש888 הוא נטול ערכים לחלוטין וכלל אינו יודע להבחין בין טוב לרע. לעומת זאת, אין להניח שהחוקרים היו מסיימים מחקר זה בבטחון מלא שבידם מצויה תשובה שלילית מוחלטת לשאלה האם ניתן לזהות אצלו סמנים כלשהם שמעידים על מצפון. אומנם היה קשה לזהות במפתחון 888 הסתיגויות מוסריות בעניני פשיעה, אבל היו רמזים שב888 היו מצויות מידת רחמים מסוימת ויתכן שגם הבחנות אסטטיות כלשהן. לקראת סיום העבודה הציע אחד החוקרים לפנות לחברה הסינית שייצרה את המפתחון, ולבקש לדעת לפי איזה מודל חיתי או אנושי הופק המוצר. הסינים הינם שומרי סוד, וסרבו לגלות. החלט להמתין למחזור חדש של מפתחונים שיגיעו מיפן, שיהיו, יש לקוות, עשויים לשפר את הסכוי לפענוח התעלומה.

ד“ר ג‘רי גוטמן זרק הערת אגב שהרשימה מאד את דפנה: ”כמו שבעלי כלבים שנקשרים נפשית למחמדיהם נעשים בהדרגה דומים להם, יתכן שאצל בני אדם עם זיקה עזה לחפצים ועם נטיות גבוהות להשאלת דמויות, תשתנה זהותם למשהו אחר. אולי למפתחון אדום בבית-מלון, או לכדורי טניס או אפילו למחבטי גולף, כל זאת כמובן בתלות ברגישות האישית לשנויים. נטיה גבוהה להשאלת-דמויות מזכירה נכונות נפשית ויכולת גבוהה להתהפנט, אשר קיימת אצל אנשים מסוימים, בניגוד לאחרים שלעולם אינם מתהפנטים אפילו אם ישקיעו בכך את מיטב מאמציהם. זהו אותו סוג של תלות הדומה לשיכורים ולא מיין המשתעבדים למה שקרוי ’אינטרנט‘ ומאבדים את זמנם, את רעבונם ואת חשקיהם ונהפכים לגלשנים ללא ארוכה. אפשר להוריד להם יד או רגל, מבלי שירגישו בכך.

הג‘רי הזה הוא באמת גבר חכם, היא חשבה. פתאום נשמע האוטו -זבל המבהיל בחוץ עם הרעש המעצבן שתמיד מעורר בה דחיה עזה, בניגוד לירח החג במרכז השמיים האפלים, שנוהג להתבונן בסבלנות במה שעושות כאן הדמויות השפופות שמתרוצצות בהחלטיתיות ובזריזות עם פחי האשפה בידייהן מסביב לחרגול הענקי הזה, שנוסע מטרים אחדים ועוצר חליפות, ומשמיע את הלחישה הפנאומטית המטומטמת שלו.

בינתיים זאן ז‘ק דה מונטנגרו הבריא ושוחרר מבית חולים, והחליט שהוא לא נשאר בישראל. מלבד הבזיון העמוק שחש בקרבו כלפי הזנזונת ההיא שכמעט חיסלה אותו, הצטברו אצלו הסמנים שהוא נמצא במעקב, שכדאי מאד להתנער ממנו. הוא ניגש בחשאי למרינה הסמוכה ובסכום כסף הגון שכר יכטה שהביאה אותו ללרנקה שבקפריסין. לעומת זאת, וואלרי לא מיהרה לעזוב את תל אביב לאחר שהמשטרה השתכנעה בחפותה והסתיימה נגדה החקירה. היו לה תכניות למצוא מישהו שאינו משתייך לעולם הפשע, והיה לה הבטחון שהיא תצליח בכך, בתנאי כמובן שתקפיד על לקיחת התרופות ותמנע מהתמכרות למשקאות חריפים ומשידולים לא רצויים אחרים כמו בימים הקצרים עם זאן ז‘ק דה מונטגיו. היא כבר ידעה טיפולים ממושכים בסנטוריום בציריך, ולא היתה לה כל שאיפה לחדשם. חוץ מזה, יש לה משפחה בתל אביב שהיא מעונינת לפגוש.

אבל בתל אביב לא חסרים טיפוסים דומים לזאן ז‘ק דה מונטגיו, והיא נפלה בזרועותיו של אחד מהם. המרצדס השחורה חנתה בתחתית המלון והם עלו לחדר 777. דלת החדר לא נפתחה במשך ימים אחדים, ואוכל ושתיה העברו אליהם בשרות חדרים. באחד הימים הוכתה ואלרי לפתע בהתקפת אפילפסיה, לפחות כך סברו הרופאים בחדר המיון. ככל שניסתה להשתחרר כן התרבו הקורים סביבה והסתבכו. פרכוסיה גברו ועצמו וגופה התקשת והתמתח חליפות, רגליה בעטו באויר וידה השמאלית השתלכה מסביב לראשה ללא עצירה. למטפלים בה לא נותרה ברירה אלא לקושרה למיטה עד שאפסו כוחותיה ושקעה בתרדמה.

היא התחרטה על שזנחה את ז‘וזה ושמחה לראות אותו על יד מטתה. הוא היה לבוש בחליפה חדשה, ספורטיבית, מגולח עם שער ארוך וקלוע מאחור, מה שגרם לו להראות צעיר בעשר שנים מגילו. הוא החזיק בידיו בוקה של ורדים אדומים ריחניים והתבונן בה עד שהגיע הרופא. היא שמעה אותו אומר לרופא:

“אני רוצה מאד לעזור לה, ומוכן לתרום כל איבר שתזדקק לו מתוך האוסף שלי“.

דמעות כיסו את עיניה, והיא שמעה את עצמה אומרת:

”אני מבטיחה שיותר זה לא יקרה“.

ואלרי המתינה לתשובה שהתמהמהה לבוא. היא רצתה לדעת איך היא נראית ובקשה מראה. כשמבוקשה ניתן לה כמעט שנטרפה עליה דעתה. במראה הופיעה דמות חבושה בתכריכים מכף רגל ועד ראש שהזכירה לה את המומיה שראתה בלובר. היא נסתה לנתק את עצמה מהמטה ולא הצליחה.

”עזרו לי“, היא צעקה, ולא נענתה.

לפתע ראתה את דפנה עומדת ליד מטתה. בידיה היה זר ורדים. ואלרי הכירה אותה לפי התמונות.

”אל תדאגי דודה ואלרי, אנחנו נשתדל לעזור לך כמה שרק שנוכל“, היא שמעה את דפנה אומרת.

דב בהט נולד בחיפה ב-4 למרץ, 1935, להורים חלוצים שעלו  לישראל מרוסיה הלבנה בשלהי העליה השלישית. הוא סיים את בית הספר "חוגים", התגייס לנח‘ל במסגרת גרעין הצופים יא‘, והצטרף לקבוץ ראש הנקרה, שם התמחה בגידול בננות, עד שהחל את לימודי הגיאולוגיה והמינרלוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. היום, פרופסור אמריטוס דב בהט ממשיך במחקריו וגם מלמד בהתנדבות. לזכותו, יותר ממאה מאמרים, ספרים ופטנטים מדעיים בתחומים המקשרים בין טכנולוגית החומרים – מינרלוגיה, זכוכית וקרמיקה לבין הגיאולוגיה הסטרוקטורלית והטקטוניקה, ומוניטין בינלאומי כמפתח השיטה הקושרת בין אפיון פרקטוגרפי של מחשוף סלע קטן (מטרים) לבין הסבר של תהליכים טקטוניים בסקלות גדולות.

אודות ד״ר ניסים כץ

מבקר ספרות וכותב טורי דעה בוואלה ובגרוזלם פוסט בין השנים 2007 ל-2009. מרצה לתקשורת, בתחומי ההתמחות : מדיה ושינוי חברתי, מדיה ומיעוטים.
הפוסט הזה פורסם בתאריך פרוזה. קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*