בשבועות האחרונים היינו עדים להמונים שגדשו את ככר אל תחריר בקהיר ורחובות אלכסנדריה, סואץ וערים נוספות. קולה של הדמוקרטיה נשמע, דווחו הכתבים. רבים התראיינו ובטאו את חופש הביטוי לו הם כמהו זה מכבר, חלקם באנגלית עם מבטא אמריקני מהוקצע. לכאורה, נראה כי אזרחי מצרים גדשו במלואם את הרחובות. עם זאת, דבר מה היה חסר בתמונות.

מבט חד יבחין כי בניגוד לדיווחים מטוניס, לא נראו כמעט נשים בקהיר. אחר כמה שבועות נראו נשים בודדות מתראיינות, אך למרבה ההפתעה, הן היו מתומכי מובארק שהחלו להיראות ברחובות כמה ימים אחרי תחילת המהומות. אם כן, מדוע הדבר הוא כך? הנשים היו מיעוט מדוכא בארצות מסורתיות רבות ומצרים אינה שונה מהן. אמנם, ישנה ציפיה כי ברוח הדמוקרטיה החדשה, יהיה להן מקום. אך, יש לזכור כי אין במראה עינים זה, כדי למחוק ולשנות שנים רבות, בהן הופלו הנשים לרעה.

בבואנו לשפוט כיצד התקדמו הנשים בתקופה האחרונה והאם יש בשינוי משום עידן חדש במעמד האישה, צריך לבדוק את המצב לאשורו בפועל: כמה נשים קודמו ויקודמו בתקופה הקרובה לתפקידי מפתח בהנהגה, באקדמיה, בכלכלה, בתעשיה ובממסד המצרי בכלל? איזה אחוז מכלל הנשים יזכה לחינוך גבוה, למעמד הולם בחברה וליחס שאינו מפלה במשפחה הגרעינית? כל הנתונים הללו צריכים לבוא בחשבון.

לפני כחודש וחצי בערב השנה החדשה הקופטית, דווח בכלי התקשורת כי פצצה התפוצצה בכנסיה באלכסנדריה (עיר המרכז הקופטי בראשות האב שְנודָה) וכתוצאה מכך נהרגו 21 מתפללים. כמה שבועות לאחר מכן דווח הבי.בי.סי, כי קופטים ומוסלמים מפגינים יחדיו בככר אל-תחריר. לא זו בלבד, אלא שהקופטים מגינים על המוסלמים בעת תפילות יום השישי מפני כוחות הבטחון והמוסלמים מצדם, מגינים עליהם ביום ראשון. אתר הChristian Post מצטט את דווחי הבי.בי.סי ומוסיף פרשנות משלו, לפיה התפטרות מובארק טובה לקופטים בשל סיום מצב אי הוודאות.

לשיטתו, ללא התפטרות מובארק היה נמשך מצב הכאוס, שבעטיו היו פורצות מהומות נוספות מהן היו סובלים הקופטים. בתיאור ההפגנה בככר אל-תחריר, כונו המפגינים “פעילים דמוקרטים למען חופש פולחן דתי”, המצטיירים כפועלים באופן אחד יחדיו. אכן, לכאורה נראה הצדק עם הדיווח הנ”ל, אך זהו מראה עינים בלבד. לא ייתכן, כי אחר שנים של מהומות בין דתיות ופעולות כנגד כנסיות ומאמינים קופטים, יסתיים הדבר כאחת. השסע הדתי עמוק ביותר ומגובה על-ידי גורמים פנימים במצרים ומחוצה לה. גם הקופטים, בדומה לנשים, לא מכהנים בעמדות בכירות בממסד המצרי.

בוטרוס-בוטרוס ראלי, אשר כהן כשר החוץ בממשלת סאדאת בשנת 1977, עד לשנת 1991 ואף מונה למזכ”ל האו”ם עד למותו בשנת 1996, היה מן החריגים הקופטים שמונו לתפקידי מפתח במצרים. זאת, על אף היות המדינה בעלת משטר סוציאליסטי צבאי. אם כן, מצב זה לא יבוא לידי שינוי בשל אירועים המציגים מחזה שהוא קוסמטי בלבד.

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן