הנדסה גנטית וסטיה חברתית חלק ג – ניתוח של הסדן של יופיטר"

על המאמר :

המאמר שלהלן הוא חלק שלישי מתוך שלושה שביחד מהווים פרק מתוך ספרו של הכותב "עיונים סוציולוגיים בספרות המדע הבדיונית". הספר דן ביצירות מדע בדיוניות המתארות סיטואציות חברתיות עתידיות, מתייחס אליהן כאל חברה אמיתית ומנתח אותן בדרך תצפית סמויה.

הסדן של יופיטר מאת גרגורי בנפורד וגורדון אקלנד .פורסם בגליונות 24-25 של המגזין "פנטסיה 2000"ץ.

את חלק א'  של הסיפור אפשר לקרוא ב"יקום תרבות " כאן.

את חלק ב' של הסיפור אפשר לקרוא ב"יקום תרבות " כאן.

יצירה זו איננה מתארת חברה בכללותה, אלא מערכת יחסים קשה למדי בין אישה שהיא פרי הנדסה גנטית לצוות של 400 איש איתו היא שוהה במעבדת חלל הנעה סביב כוכב הלכת צדק. מערכת היחסים בינה לבין הצוות היא בבחינת מיקרוקוסמוס למערכת יחסים זהה בין קבוצת אוכלוסיה שגם היא תוצר של הנדסה גנטית הנקראים מאניפים (חוברת 24 עמ. 12) לשאר האוכלוסייה על כדור הארץ.

הן במעבדה והן על פני כדור הארץ "כל אחד מומחה למה שהוא ויש רק מעטים כל כך בכל מקצוע, קשה למצוא בן שיחה" (חוברת 25 עמ. 9). ההתמקצעות הגיעה לממדים כה קיצוניים עד כי כל אדם מכיר רק את התחום הצר שלו בלבד. זהו מצב של שונות יתר. היה צורך באנשים שידעו לגשר בין הידע של המומחים למיניהם. הדרך לטפל בכך היתה ההנדסה הגנטית. בדרך זו הובאה לעולם קבוצת אנשים שמארה-האישה במעבדת החלל-היא אחת מהם. המאניפים הוכוונו למהירות רוחית, מיומנות ודמיון (חוברת 24 עמ.12). הם בעלי אינטליגנציה גבוהה (שם עמ. 16), פיקחים יותר (חוברת 25 עמ. 8), וחושבים בדרכים לא שגרתיות (שם עמ. 12). מארה היא יציבה למדי מבחינה רגשית, מוזרה, אקסצנטרית (חוברת 24 עמ. 12), דינמית מאוד (חוברת 25 עמ. 6) וחמת מזג (שם עמ. 6). יש להניח שתכונות אלה קיימות גם אצל שאר המאניפים. יחד עם זאת קיימות בה תכונות אנושיות. היא יודעת מהו פחד (שם עמ. 6), יודעת בשעת הצורך לגלות חוש של טקט (שם עמ. 6), שחצנית ואנושית(חוברת 24 עמ. 19).

על כדור הארץ המצב הוא אותו ואפילו חריף יותר. האוכלוסייה לא מסוגלת להבין מה זאת אומרת להיות בלי הורים של ממש (חוברת 25 עמ. 15), שונאת אותם ופוחדת מהם (חוברת 24 עמ. 14) מכיון שהם נראים כאנשים עליונים. מאגר הכוח הגרעיני של כדור הארץ נמצא בידי המניפים ושום דבר לא פועל בלעדיהם (שם עמ.15).

השנאה והפחד מהם כה גדולים עד כי הוחלט לשלול מהם את זכויותיהם האנושיות ולגזול מהם את אזרחותם. הנימוק לכך היה שמכיון שהמדינה היא שעשתה אותם (שם עמ. 15) הרי הם שייכים לרשות המדינה, ובתור שכזאת זכותה לשלול מהם את זכויותיהם האנושיות ולגזול מהם את אזרחותם. היתה גם מגמה לחסל אותם (חוברת 25 עמ. 13). המאניפים מנגד לא שאפו לעמדת כוח. כל רצונם היה שיניחו להם לנפשם (חוברת 24 עמ. 18) וכצעד של ייאוש היו מוכנים להפעיל את הכוח שהופקד בידיהם.

מסקנות

שלא כביצירות הקודמות, ביצירה זו פועלת ההנדסה הגנטית לא על האוכלוסייה כולה, אלא על מקטע קטן ממנה. הסיבה לכך היתה מחסור באנשים בעלי ייחוד. שונות היתר הביאה למצב בו כל אדם התמחה בתחום צר מאוד וחסר היה את היכולת והידע לקשר בין תחומו לתחומים אחרים. המאניפים אמורים להיות בעלי חשיבה מתכללת ולא שגרתית. בגלל השונות הגבוהה בחברה, אמורה היתה החברה לגלות פתיחות רבה כלפי סוג זה של אנשים. אלה אמורים היו להיות עוד קבוצת אנשי מקצוע ותו לא. בפועל מה שקרא הוא ההיפך. היותם של המאניפים בעלי ייחוד גרמה לתגובות פחד ושנאה כלפיהם. השנאה והפחד היו כה גדולים עד כי האוכלוסייה היתה מוכנה לחסל אותם. חברה בה נעצרת הפתיחות בכל רמותיה כלפי קבוצה הממלאת תפקיד כה חיוני בתפקודה השוטף של החברה, זאת חברת לכידות אורגנית חסרה.

סיכום

שלושת היצירות שתוארו כאן ושנותחו מתארות כל אחת דגם אחר של חברה. אחת מתארת חברה המוקמת על בסיס ערכי-"המחר הנועז", השניה על בסיס קיומי-"מלחמת המינים", ובשלישית מוקמת לא חברה שלמה, אלא מקטע ממנה בשל מצב מחסור-"הסדן של יופיטר".

המשותף לשלושת היצירות הוא ההנדסה הגנטית. בשלושתן ההנדסה הגנטית היא אמצעי להשגת יעדים – כל חברה ויעדיה היא. ההנדסה הגנטית מטבעה היא שלב מתקדם בענפי המחקר הביולוגי והרפואי. ביצירות ספרותיות אלה נעשה ניסיון לבדוק מה תהיה ההשפעה של התקדמות מדעית זו על החברה. האם החברה תתקדם גם היא? כל יצירה מטפלת בכך מזווית ראיה שונה. "המחר הנועז" מתאר מצב בו מנוצלת ההנדסה הגנטית להקמת חברה המושתתת על יציבות, נוחיות וצריכה. קיים הכרח להפעיל את ההנדסה הגנטית על החברה כולה להשגת יעדים אלה. "מלחמת המינים", מתארת מצב בו מנוצלת ההנדסה הגנטית לא כדי להגשים רעיון מסוים, אלא מחוסר ברירה כדי לשמור על הקיום. "הסדן של יופיטר" מתאר חברה בה מופעלת הנדסה הגנטית למילוי מחסור באנשי מקצוע בלבד. ראינו כי התוצאות עלולות להיות הפוכות. התוצאות הסופיות הביאו לנסיגה מלאה או חלקית של החברה. אם נסכם זאת בטבלה נראה:

מסקנה מתבקשת היא שהחברה אינה חייבת לנוע חד-סטרית מצורת ליכוד מכני לצורת ליכוד אורגנית. התנועה על ציר הזמן יכולה להיות גם הפוכה. דהיינו מחברת סולידריות אורגנית החברה יכולה לנוע אחורה לעבר חברת סולידריות מכנית.

מקורות:

גרגורי בנפורד, גורדון אוקלנד – "הסדן של יופיטר" פנטסיה חוברת 24 עמ. 6-19; חוברת 25 עמ. 16-22

הלל דמרון – "מלחמת המינים" פנטסיה כרך 3 חוברת 15 עמ. 44-54 כרך 4 חוברת 20 עמ. 52-69

אלדוס הקסלי – המחר הנועז (עולם אמיץ חדש) הוצאת מצפן תל-אביב 192 עמ.

צ'רלס קיימן – התיאוריה הסוציולוגית הקלסית הוצאת דקל תל-אביב 1979 208 עמ.

אודות חיים מזר

בעל B.A במדע המדינה וסוציולוגיה. עורך לשוני של ספרות טכנית. חבר באגודה הישראלית לאסטרונומיה ובאגודה לחקר עב"מים. פרסם מאמרים באתר הידען, באתר של אלי אשד על ניתוח ספרותי, ובכתב העת של האגודה לאסטרונומיה בתחום גיאולוגיה ואטמוספירה של כוכבי לכת. כמו כן כתב על ייעוץ ארגוני, מדע המדינה, היסטוריה עם היבטים ניהוליים, בינה מלאכותית, חישוב מקבילי, מקרא ,סוציולוגיה, מודיעין (בכתב העת של המל"מ), וכלכלה.
הפוסט הזה פורסם בתאריך מדע בדיוני, משלים, עתידנות עם התגים , , , , . קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*