הנדסה גנטית וסטיה חברתית חלק ב – מלחמת המינים

על המאמר :

המאמר שלהלן הוא חלק שני מתוך שלושה שביחד מהווים פרק מתוך ספרו של הכותב "עיונים סוציולוגיים בספרות המדע הבדיונית". הספר דן ביצירות מדע בדיוניות המתארות סיטואציות חברתיות עתידיות, מתייחס אליהן כאל חברה אמיתית ומנתח אותן בדרך תצפית סמויה.

מלחמת המינים

החברה המתוארת ביצירה זו היא מושבה של ניצולים לאחר מלחמה גרעינית. מתוך היצירה ניתן להבין שקיימות מושבות נוספות במקומות אחרים וכולן ביחד קשורות למושבת אם מרכזית שממנה הן מקבלות הנחיות פעולה שונות. המטרה שהציבו לעצמם ניצולי המלחמה היא הישרדות ולכן הקימו ישובים הפועלים על פי כללים קשוחים ביותר. מספר התושבים במושבה אליה מתייחסת היצירה בכל רגע שהוא הוא תמיד 60 ובו שלושה מעמדות שהמפריד ביניהם הוא הגיל.

מעמד הילדים

אחת לעשר שנות מושבה, מייצרת מכונת הילודה סדרה של עשרה תינוקות, חמישה מכל מין(חוברת 20 עמ. 53), בדיוק בשנה בה פורשים עשרת הזקנים ביותר. הילודה היא ממוכנת למחצה(שלא כב"מחר הנועז" שם התהליך ממוכן במלואו). כל תושבי המושבה מקורם בזן אחד דומיננטי והתפתחות העובר נמשכת 12 חודש(חוברת 15 עמ. 48). במושבה מכונת לידה הקולטת "תאי זרע גבריים…ממיכלי מינון בעזרת צינורות מיוחדים המגיעים מחדר אוננות…את ביציות הנשים אוספים אחת לחודש בחדר המרפאה ומאחסנים אותן בתאי הקפאה נקביים לצד תאי הקפאה זכריים…מכונת הלידה אחראית לכל. היא מקבלת את תאי הזרע המשובחים ביותר לאחר סידרה של בדיקות מיקרוסקופיות ומכילה בתוכה את הביציות הפוריות ביותר…היא משדכת ביניהם ומאחדת אותם. במקרה של הצלחה המכונה מעבירה את האיחוד הזה אל תאי-הזכוכית המיוחדים לשימור העוברים, שם… משגיחים על התפתחותם ואת המוצלחים ביניהם…מעבירים הלאה. את הפחות מוצלחים…קוטלים. בשלב הבא, לפני שמתחיל העובר לגדול-נערכת ההקפאה: מקפיאים את העובר…תהליך גידול העובר בתא הזכוכית לאחר שמוצא מההקפאה נמשך שנה. זאת בנוסף לתהליכים אחרים ובמיוחד תהליכי השבחה עליהם עובדים כל הזמן. את התינוקות הנולדים מעבירים אל אגף הילדות: לגידול והשבחה. כאן יישארו, יגדלו וילמדו עד שיגיעו לגיל עשר. אז יועברו לאגף הנעורים, לשלב הגבוה שבחינוכם לקראת חיי מושבה תקינים. אז גם יקחו אותם לטיול ראשון, החוצה: אל האור אל השמש ואל האדמה"(חוברת 20 עמ. 52-53). "הם לומדים לחשוב, לחשוב בדרך הנכונה. המועילה, האחת בדרך בה יבינו אחר כך את כולם. ילמדו אותם רק את החשוב וההכרחי לחיים במושבה"(חוברת 20 עמ. 13). "הבנות מאבדות את בתוליהן באיזמלים מיוחדים שבתחנת במרפאה, כך מונעים מהן ומהגברים התקשרות יתר, העדפה"(חוברת 15 עמ. 53). "הילדים שייכים לכולם…למושבה כולה…ללא אב ואם ישירים…דומים מאוד אחד לשני. כמעט לא ניתן להבדיל בין הילדים לילדות, כה דומים בעורם הלבן והחלק, בשערם הזהוב"(חוברת 29 עמ. 53).

מעמד הפעילים

במושבה 40 פעילים, 20 גברים ו-20 נשים. כתוצאה מתהליכי הלידה של המושבה "גברים ונשים כאחד דומים זה לזה דמיון מפליא, עד כי זר לא יזהה מי אישה, מי גבר, מי צעיר, מי יפה ומי לא יפה"(חוברת 15 עמ. 44). בחיי המושבה אין מקום לרגשות ולמחוות אהדה(חוברת 15 עמ. 47). התלבטות היא נדירה(שם עמ. 46), אין להסתיר דבר והכול גלוי בפני כולם(שם עמ. 47). נשים שוכבות עם גברים ועם נשים כאחד ללא התייחסות רגשית, רק הפעילות הגופנית עצמה(שם עמ. 49). אין מקימים משפחות ומולידים ילדים(שם עמ. 49). לתושבים אין צורך בחלומות(שם עמ. 54), הטיולים מחוץ למושבה אינם ספונטניים, הם מתוכננים(שם עמ. 47) וזאת האפשרות היחידה להביא את התושבים לידי התרגשות וחששות, מהסיבה שתיתכן בחוץ עדיין שארית קרינה מהמלחמה הגרעינית(שם עמ. 50). זהו "גזע אלוהי…גזע השולט רק על עצמו, היחידי הקיים. גזע החי חיים מסודרים להפליא: ללא שינויים, ללא מחלות, ללא מלחמות, ללא אהבה"(שם עמ. 50).

מעמד הזקנים

אחת לעשר שנות מושבה כאמור, עשרת התושבים המבוגרים ביותר המגיעים לגיל 60, חמש נשים וחמישה גברים פורשים מכל פעילות שהיא ומעבירים את יתרת חייהם באגף הזקנה. משנמאס להם הם נכנסים לתא מוות ומסיימים את חייהם על ידי פתיחת ברז קרינה גרעינית(חוברת 20 עמ. 54).

חלוקת העבודה

סך כל הפעילים במושבה אם כן הוא 40. קיימת התייחסות מועטה לעבודה ולחלוקת העבודה המתבצעת במושבה. "חלק מהעבודות הן ממוכנות כמו המעבדה המספקת לתושבים את כל סוגי המזון, מחשבים המפתחים אין סוף וריאציות על הנוסחאות הבסיסיות של אנשים בעבר שניגנו וכתבו, עשו הכול בעצמם"(חוברת 15 עמ. 40) ומכרות אורניום עמוק באדמה(חוברת 20 עמ. 55,58). העבודות הפיזיות הן ממוכנות במלואן. בידי התושבים עבודות אחרות אשר עליהן נרמז, כמו חינוך הילדים עליהם מופקדים תמיד גבר ואישה(חוברת 15 עמ. 48), תורנות בחדר הבקרה(שם עמ.50 ) ורכז המושבה (שם עמ. 54).

הדמויות הסוטות ביצירה

1."שחורה"-תרכובת עוברית בין זרע לא רצוי לבין ביצית לא רצויה נדחתה על ידי מחשב מכונת הלידה ועברה הלאה את תהליכי הזיווג והשימור הראשון(חוברת 15 עמ. 48). אחד המפקחים-דיאל החליט מתוך סקרנות להשאיר את העובר בחיים. הוא היה מעוניין לדעת אם העובר יתפתח ויחזיק מעמד. עובר זה החזיק מעמד והבשיל לאחר 9 חודשים במקום 12(שם עמ. 48). הנולד היה ממין נקבה. התושבים התייחסו אליה כאל יצור חסר צורה וחסר שכל(שם עמ. 46). היא נקראה "שחורה בגלל גוון העור והשיער שלה…גוון מוזר"(שם עמ. 48). התושבים קראו לה "מפלצת- בגלל צורתה המכוערת והדוחה, מפני שהיתה שונה כל כך משאר הילדים הזהובים, ומשום שבמהרה נתגלה שתפקודה לקוי ומנהגיה משונים. היא לא הדביקה את קצב ההתפתחות של שאר הילדים ונשארה מאחור(שם עמ. 48). התושבים חששו שהיא נושאת בקרבה מחלה מימים אחרים וכי אי חיסולה יביא להוראות מחמירות מצד המושבה(שם עמ. 46).

2.דיאל- בעייתו של דיאל היא התעסקותו במפלצת עוברת על המותר, עומדת בניגוד לתקנון וכי הוא עסוק איתה כל הזמן, זמן שהוא חייב לענייני המושבה(שם עמ. 46). הוא גילה כלפי שחורה יחס של "קרבה, דאגה, חיבה, רחמנות ואולי גם עצב ושמחה, רגשות ותחושות שלא היו מקובלים על הגזע הזהוב ולמעשה לא היו קיימים בכלל"(שם עמ. 48).

מסקנות

המושבה המתוארת ביצירה היא כאמור מושבה של ניצולי מלחמה גרעינית. הציר המרכזי סביבו נעה הפעילות היא הישרדות. מכיון שמספר התושבים הוא קטן מאוד וקבוע אין שום אפשרות מעשית להגיע לחלוקת תפקידים רחבה. העבודה ברובה ממוכנת, הדיפרנציאציה המקצועית הולכת ומצטמצמת, חלק מהעבודות שהתושבים כן מבצעים מתבצע בתורנות, עבודות אלה על כולם לדעת. זה כשלעצמו מצמצם עוד יותר את הדיפרנציאציה המקצועית. השונות המקצועית מוצרת בפועל פעמיים. פעם בשל מיכון ופעם בשל החובה שחלה על כולם להכיר מקצועות זהים.אף אחד אינו יכול לפתח את המיוחד שבו. הנסיונות והרעיונות מוצרים גם הם. אין מקום ליחסיות. "האמת כאן נצחית"(חוברת 20 עמ. 54).

התפישה בדבר נצחיותה של האמת, מוחדרת כבר מילדות. במושבה אין משפחות. משפחות מטבען מפתחות ייחודיות-ייחודיותה של המשפחה-יוצרת תחושות של התקשרות יתר, העדפה, רגשות וכו'. המשפחה כסוכנת סוציאליזציה לא קיימת. הילדים שייכים לכולם. הזהות החיצונית המושגת על ידי ההנדסה הגנטית מעצימה גם היא תחושה אחדותית זו. הסוציאליזציה של הילדים נמצאת בידי בוגרים ממונים והיא מונעת לקראת חשיבה בדרך הנכונה ולימוד החשוב וההכרחי לחיים במושבה. פונקציונליזם טהור-אין מקום לרגשות, לחמלה, לאמפתיה ולמחוות.

החלוקה המעמדית על בסיס גילי גם היא מוסיפה לכך. יש מי ששייך למעמד הפעילים ומי שאינו שייך. הילדים לא שייכים מכיון שהם צעירים מדי והזקנים לא שייכים מכיון שעברו את גיל ה-60. אין מקום למבוגרים בקהילה. מעבר לגיל זה דינם אחד-פרישה ,בידוד ומוות.

שחורה היא יוצאת דופן בגלל חיצוניותה השונה, תפקודה ומנהגיה שהיו זרים לתושבים. דיאל יוצר דופן בגלל שהזמן אותו הקדיש לה, בא על חשבון הזמן המוקדש למושבה. עיסוקיו הפרטיים בטלים לעומת עיסוקיו הציבוריים, מה עוד שהוא שהוא גילה כלפיה יחס של "קרבה, דאגה, חיבה, רחמנות ואולי גם עצב ושמחה"(חוברת 25 עמ. 48). רגשות שאין מקומם בחברה פונקציונלית.

ההישרדות כערך עליון של המושבה ומספרם הזעום של התושבים הובילו אותם לתפישה פונקציונליסטית. זאת מצידה הובילה לקראת סגירות רגשית-אין מקום לרגישות בחברה, סגירות חברתית- חוסר סובלנות כלפי שחורה וההתנהגות של דיאל ולסגירות רעיונית- חשיבה בדרך הנכונה. התוצאה- הצרת גבולות התוכן הקריטיים ושיבה לליכוד מכני.


אודות חיים מזר

בעל B.A במדע המדינה וסוציולוגיה. עורך לשוני של ספרות טכנית. חבר באגודה הישראלית לאסטרונומיה ובאגודה לחקר עב"מים. פרסם מאמרים באתר הידען, באתר של אלי אשד על ניתוח ספרותי, ובכתב העת של האגודה לאסטרונומיה בתחום גיאולוגיה ואטמוספירה של כוכבי לכת. כמו כן כתב על ייעוץ ארגוני, מדע המדינה, היסטוריה עם היבטים ניהוליים, בינה מלאכותית, חישוב מקבילי, מקרא ,סוציולוגיה, מודיעין (בכתב העת של המל"מ), וכלכלה.
הפוסט הזה פורסם בתאריך מדע פופולרי, תרבות פופולרית עם התגים , . קישור קבוע.

2 תגובות על הנדסה גנטית וסטיה חברתית חלק ב – מלחמת המינים

  1. מאת אהרון:‏

    ואם מישהו רוצה לדעת את שם הסופר (ופרטים נוספים כמו שנת ההוצאה לאור), מדוע לא לספק את סקרנותו?
    צילום העטיפה המטושטש לא עוזר.

  2. מאת אלי אשד:‏

    "מלחמת המינים " של הילל דמרון יצרא לאור במקור בהוצאת דומינו ב-1982.
    פרק אחד או שניים ממנו יצאו לאור קודם לכן במגזדין "פנטסיה 2000".

להגיב על אלי אשד לבטל

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*