“הָאַבְּסוּרְד”

גַּם לוּ רָאשֵׁינוּ מִתְלַקְּחִים בְּכוֹכָבִים וְאֶת הָרַגְלַיִם מְדַגְדְּגוֹת

מִפְלָצוֹת בְּקַרְקַע יָם לֹא הָיָה הָאַבְּסוּרְד פּוֹחֵת גַּם לוּ

חָיִינוּ אֶת הַהִיסְטוֹרְיָה לֹא הָיָה הָאַבְּסוּרְד פּוֹחֵת בַּפְּלָנֶטַרְיוּם

עַל כִּסֵּא מִסְתּוֹבֵב מְעַיֶּנֶת בְּקוֹנְסְטֶלַצְיוֹת מִתְעַנְיֶנֶת מַה הַשָּׁעָה.

אוֹתָהּ אֲדָמָה

הַזַּחַל מְקַבֵּל הִזְדַּמְּנוּת שְׁנִיָּה הוּא נִדְחַס וְנִמְתַּח

הוּא נִשְׂרַךְ הוּא נִדְרַךְ הוּא נִכְרַךְ בְּפּוֹרְגַטוֹרִיוֹ פְּרָטִי

הוּא פִּירָמִידָה וּמוּמְיָה וְעוֹלָם הַבָּא כְּדֵי שֶׁיֵּדַע לְהַעֲרִיךְ

אֶת הַכְּנָפַיִם. כְּמָה עָלַי שֶׁלֹּא מַמְתִּין לִי נֵס שֶׁל יֹפִי

וַאֲצִילוּת לִזְחֹל אֶת אוֹתָהּ אֲדָמָה.

מיכל זכריה, ילידת 1987. סטודנטית למשפטים ולספרות אנגלית.

2 תגובות

  1. “גם לו חיינו את ההיסטוריה ,לא היה האבסורד פוחת “.
    יש לי בעיה עם המשפט הזה. המשוררת יוצאת מנקודת הנחה שאיך שהוא אנחנו נמצאים מחוץ להיסטוריה.
    אנחנו כן חיים את ההיסטוריה בכל רגע ורגע. אני מסכים שהאבסורד לא פוחת בגלל זה.
    אבל השיר יוצא פגום.

    • לא מסכים איתך בכלל.
      להבנתי “לחיות את ההיסטוריה” שונה מ”לחיות חלק מההיסטוריה”.
      כשהמשוררת מדברת כאן על קנה מידה קוסמי, אסטרונומי, הכוונה היא, לדעתי, ללחיות את כל ההיסטוריה כולה.

      (ושעדיין קנה המידה והפרספקטיבה שזכרון חי של כל הכרונולוגיה האנושית נותן לא היה מפחית את האבסורד)

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן