ה"אח הגדול" או ה"אסתטיקה של השטחיות" ?

בשנת 1981, יצא אלבומם של "עכברושי בומטאון" בראשות הסולן בוב גלדוף חתן פרס נובל לשלום, בשם Fine Art of Surfacing. שיר הנושא המפורסם ממנו היה "איני אוהבת ימי שני" וזכה לפרסום רב. בשלב זה, יכול הקורא לשאול את עצמו כיצד זה קשור לתוכנית "האח הגדול"?

אם כן, פירוש המושג Fine Arts  לפי "ויקיפדיה" הנו "אמנות יפה", העוסקת באסתטיקה ונושא ספציפי מוגדר. ישנו אוקסימרון בשיוכה לשטחיות. לכן, נשאלת השאלה למה התכוון המשורר בשירו? האם ניתן לחשוב באופן שכלתני ולטעון שישנו סוג אמנות חדש אשר הגיע לעולם והוא פיתוח ושכלול ממד השטחיות וההידלדלות הרוחנית לכדי תחום התמחות?

התשובה יכולה להימצא בפרטים הקטנים. עם ייסוד הטלוויזיה המסחרית, צהל עם ישראל, על הנקמה המתוקה בערוץ הבודד מרוממה, אשר רדה ביד רמה בחברה הישראלית בכמה שעות שידור של תכניות מלל. הרוצה לצפות בסדרות קנויות מושקעות היה מסתפק במועט, או צופה בטלוויזיה הירדנית ומאוחר יותר בערוץ המזרח-התיכון. השינוי הגדול שחל בנובמבר 1993,  היה בפתיחת עידן התחרות באופן רשמי. לפני בחירת מפעילי הערוץ, בחנה הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו בקפידה, את התכנים שיוצגו בו. לכאורה נראה כי העתיד מאיר עיניים.

ברבות השנים,  החלה תחרות פרועה בין ערוץ 2  וערוץ 10 המסחריים, מול ערוצי הכבלים והלווין. מילה חדשה נכנסה ללקסיקון- רייטינג. אם בעבר קברניטי רוממה החליטו בעבור הצופה, כי עליהם לחנכו למעט תרבות מבית מדרשם, הרי כעת שם הדבר הוא לחם ושעשועים.

נשאלת השאלה, עד כמה והיכן הגבול? האם ריצוי הרייטינג מקנה לצופה את הזכות לעסוק במציצנות? מודה ומתוודה אני כי יש כוח רב בצפייה בערוץ 20. החטטנות הממוסדת בעלילות הדיירים והעיסוק בו, היא דבר גרוע. עם זאת, הוספת תכניות פרשנות ע"י בוגרי "האח הגדול" וכתבים מקצועיים לגבי מגמות עתידיות, משל הדבר דומה לפרשנים מדיניים המנסים לנתח את החלטותיו של נשיא סוריה, היא אם כל חטאת. זו אכן האומנות היפה של השטחיות.

אם כך הוא המצב, ניתן לשאוף רק למטה. אכן, עתיד מזהיר מצפה לצופה בטלוויזיה המסחרית. האם לכך התכוון הסופר ג'ורג' אורוול בניסוחו את המושג "האח הגדול צופה"? ריקון כוונת המחבר המקורית מתוכנה לטובת המגמה החדשה, מעידה אולי על הכול.

 

 

אודות ברק בוקס

ברק בוקס הוא חוקר מתחום מדע-המדינה ותקשורת פוליטית. שמש בתפקידים מגוונים בחוג למדע-המדינה, בתכנית לדיפלומטיה, באגף הכספים וברשות המחקר באוניברסיטת תל-אביב, כמו גם באוניברסיטה הפתוחה. בשנת 2003 מונה כפרוייקטור מטעם אוניברסיטת סטנפורד, קליפורניה לחקר מדיניות בטחון ובמסגרת זו נטל חלק בפרסומים בנושא.כיום ברק הוא דוקטורנט למדע-המדינה באוניברסיטת בר-אילן.
הפוסט הזה פורסם בתאריך תקשורת, תרבות עם התגים , , , , , . קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*