הצגה באישור הבד"ץ : "מוטל בן פייסי החזן " מאת שלום עליכם

שלומית הרטמאייר שכתבה כבר בעבר ביקורת על מחזה של שלום עליכם הלכה לעיבוד נוסף של יצירתו ,והפעם על פי אחד מספריו הידועים ביותר שהוא אולי ספר הילדים הידוע ביותר שנכתב בשפת היידיש "מוטל בן פייסי החזן".

כותב ההצגה מנחם גולן עסק כבר בעבר ביצירה זאת כשהפיק הסרטה שלה   בשנות השישים עם תסריט של אוריאל אופק ובימוי של לאו פולר תחת השם "נס בעיירה " אחד הסרטים הבודדים מהווי העיירה היהודית של הגולה שהוסרטו בישראל..

וכעת הוא חזר למוטלה ולחבריו בהצגה עבור הקהל של חג החנוכה והנה ביקורתה של שלומית הרטמאייר שמנסה להבין עם הקהל הישראלי המודרני עוד יכול להימשך אחרי הדמויות של שלום עליכם.

אלי אשד

הצגה באישור הבד"ץ :

מוטל בן פייסי החזן – מחזמר של חנוכה לכל המשפחה כתיבה: מנחם גולן; במאית: אורית אוליאל

בהשתתפות: חנן לדרמן, אברי ארבל , חיים הדר ואיתן יפה (בתפקידים ראשיים), ועוד 12 שחקנים, זמרים ורקדנים.

מאת שלומית הרטמאייר

שלומית הרטמייר

בחנוכה ביקרתי בהצגה "מוטל בן פייסי החזן" שהתקיימה בתיאטרון חולון. ההצגה מבוססת על ספרו המפורסם של שלום עליכם (שלום רבינוביץ') , סופר ומחזאי יידי (1859-ׂ1916ׂ), אשר נולד בקייב (כיום אוקראינה), היגר לאמריקה ונפטר שם ממחלת השחפת. מספריו הידועים: "סיפורי מנחם-מנדל", "טוביה החולב" (שעליו מבוסס המחזמר הידוע "כנר על הגג"), "אדם ובהמה", "חיי אדם". מחזות מפורסמים: "קשה להיות יהודי", "סטפיניו", "האוצר". יש רבים הרואים בו כאחד מגדולי הסאטיריקונים העבריים, יחד עם מנדלי מ וכר ספרים וברקוביץ' מבחינות רבות הוא הפך לסופר המוכר ביותר של ספרות היידיש ואם נרצה "סמלה המסחרי ".

בעבר כבר כתבתי ביקורת על הצגה מודרנית על פי סיפור של שלום עליכם אבל הצגה זאת הייתה שונה ממנה עד כמה שאפשר

.ההצגה מתבססת כאמור על סיפוריו של שלום עליכם, אבל זכתה ללבוש ולעיבוד מודרניים וחדשים, שיתאימו למאה ה-21 , ומוצגת כ- "מחזמר לחנוכה לכל המשפחה"(מתוך עלון ההצגה), ובעיקר – למשפחה הדתית והחרדית. ואכן, רוב הקהל הורכב ממשפחות דתיות חרדיות, שהגיעו לצפות בה מירושלים וממקומות רבים בארץ. בהתאם לכך הישיבה הייתה בהפרדה – נשים וגברים לחוד, ונאמר לי שזוהי הייתה דרישת הרבנים על מנת שיאשרו אותה. כלומר, הצגה באישור הבד"ץ, אם אתם רוצים.

ניכרת ההשקעה הגדולה בתלבושות, במוזיקה ובתפאורה, ובאופן כללי בשיחזור נאמן של העיירה היהודית המוכרת לנו מכתביהם של ביאליק ואחרים, על מוסדותיה, רבניה ואנשיה. מכיוון שמדובר במחזמר חלק מרכזי של ההצגה היו שירים וריקודים רבים שנשזרו בין הסיפורים. השירים – מודרניים וחלקם לקוחים מן הרפרטואר של ה"קינדרלאך" האהודים בקרב הקהל הדתי וזכו לשיתוף פעולה מלא מצד הקהל. כן הכרתי גם את השיר "תפילה" ("שמור נא עלינו כמו ילדים") – שיר שהתפרסם בעבר בביצוע של עופרה חזה, שזכה אף הוא למחיאות כפיים סוערות ולתשואות הקהל.

לגבי השפה – שפת המחזה היא שפה ספרותית וגבוהה למדי, ואף היו מילים שדאגו לפרש אותן בהצגה, כמו "שטייטל " מפרשים לקהל – הכוונה לעיירה, "אפוטייקר," הוא הרוקח. גם ניכר שהשקיעו בתלבושות יפות: לבוש מסורתי לרבנים ולחסידים, ולבוש מודרני למורה למוזיקה, שהוצג כאיש משכיל, בעל מבטא ייקי , המחזיק בדעות מודרניות (הדמות איננה מופיעה בסיפור המקורי).

שחקני ההצגה "מוטל בן פייסי החזן "

למרות כל זאת נראה כי יוצרי ההצגה שמו דגש רב על הצד הקומי והנוסטלגי, ובדרך החמיצו את הביקורת, הסאטירה והאירוניה שמאפיינים את כתיבתו של שלום עליכם,. לדוגמה, מותו של פייסי, אביו של מוטלה נגרם עקב מחלה, ובגלל שהיה עני מרוד ולא הייתה ידו משגת לקנות תרופות שיירפאו אותו הוא הלך וגסס עד ששבק חיים ביום הראשון של חג שבועות. עניין זה מוצג בהצגה בצורה נרמזת בלבד , ולא זוכה להתייחסות מעמיקה (מראים את האפוטייקר – הרוקח שמסרב למכור להם תרופה בהקפה, והם מתווכחים עמו ללא הועיל). בספר לעומת זאת מובא העניין בהרחבה : מתואר כיצד בני הבית מתחילים למכור את כל מה שהיה להם על מנת להשיג כסף , הם מוכרים את ארון-הזכוכית , הדרגש, המיטה , וכל חפציהם האישיים, אך למרות כל מאמציהם אינם מצליחים לגייס מספיק כסף – והאב נפטר בסוף ממחלתו ביום הראשון של חג השבועות. שלום עליכם מבקר בחריפות את מצבם הקשה של העניים בעיירה, ואת ניגוד המעמדות בין העניים המרודים שחיים חיי עוני קשים , בלי בגד ללבוש ואוכל לאכול, ובהזדקקות מתמדת לעזרת הקהילה. כשמנגד נמצא את הגְבירים העשירים שחייהם טובים ונוחים, והם אוכלים סעודות גדולות ולבושים בבגדים מהודרים.או אחיו של מוטל, אליהו, שהתחתן עם "בור שומן"- בסלנג מקומי הכוונה לנישואים עם מישהו עשיר ובעל אמצעים, שכולם שואפים להתחבר עמו על מנת לזכות בממונו , ולסעוד על שולחנו. תופעה ששלום עליכם מבקר אותה ומלגלג עליה רבות בספריו בכלל, וגם בספר זה, אך לא זכתה להתייחסות בהצגה, שמציגה את העניים והעשירים בדרגה אחת רוקדים, שרים ומאושרים ביחד.

למי מיועדת ההצגה?

בראש ובראשונה כמובן לילדים. הילדים שבקהל נהנו הנאה מרובה מכל ה"תעלולים" שהוצגו על הבמה, שרו עם השחקנים את השירים, וקיבלו במחיאות כפיים סוערות את כל השחקנים – ובעיקר את השחקנים-הילדים , שנתנו הופעה מצוינת. ההצגה סיפקה בעבור הילדים חוויה בידורית-תיאטרונית נטו. באשר למבוגרים – נראה לי שכל מי שמכיר את סיפוריו של שלום עליכם עלול להתאכזב מעט, מכיוון שמדובר בעיבוד חופשי של הסיפור המוּכּר תוך השמטת פרטים רבים שנמצאים בסיפור המקורי. ודבר שני, מכיוון שמראש שמו את הדגש על הצגה בידורית, שמיועדת לכל המשפחה, ויתרו מלכתחילה על עניינים שונים שיכולים להרגיז או לעורר מחלוקת על חשבון הדגשת הצד הקומי הקליל. אני רוצה לחזור ולהדגיש שהצד הקומי וההומוריסטי אכן קיים ביצירתו של שלום עליכם, אבל יש בו רבדים נוספים , שמשלבים את הצחוק יחד עם הבכי לתערובת מופלאה, והייתי מצפה לשימור משהו מן העוקצנות השלום-עלייכמית הידועה.

האם אנחנו כיום מסוגלים ליהנות מן ההצגה מעבר לנוסטלגיה ולשירים וכד'?

. אני חושבת שהצגה טובה, שתעלה גם נושאים שנויים במחלוקת, ותצליח להתמודד באמת עם כל הרבדים הקומיים והאירוניים שמאפיינים את שלום עליכם תצליח למשוך קהל, משום שאני מאמינה שאם הסיפור טוב – וסיפורי שלום עליכם הם כאלה — הוא מצליח להשתמר מעבר לזמן, לתקופה ולמקום. למרות זאת, אין להכחיש כי בעשורים האחרונים אנו מתרחקים מן הסופרים היהודיים ומההווי של העיירה היהודית על חשבון סופרים ישראלים והווי ארץ-ישראלי. השטייטל נתפס כמקום גלותי ומיושן, שכדאי לשים מאחור ולהמשיך ולהתקדם הלאה. אינני בקיאה בתוכנית הלימודים, אבל דומני שמלבד ביאליק לא לומדים כבר את סופרי ההשכלה – מנדלי מו"ס, ברקוביץ' או שלום עליכם, ואת מקומם תפסו סופרים ארץ-ישראליים מובהקים כמו עמוס עוז, א"ב יהושע או דויד גרוסמן ואחרים, ומחזאים כמו סובול, הספרי או הלל מיטלפונקט.

אנשים כמו סובול מנסים מידי פעם לתאר גם הוואי יהודי ישן אבל מידת הצלחתם היא שנויה מאוד במחלוקת

אמנם היה מעניין לראות מחזה מודרני של שלום עליכם בבימוי של במאי מודרני .

הייתי רוצה לראות הצגה עם התייחסות ביקורתית אמיתית למסופר, אבל לכך כנראה נצטרך לחכות עוד זמן רב .

ראו גם

מוטל בן פייסי החזן בויקיפדיה .

ראו עוד על ההצגה

תדע כל ציפור :עוד ביקורת של שלומית הרטמאייר

אודות שלומית הרטמייר

משוררת וסופרת לילדים ולנוער. חובבת נוסטלגיה.
הפוסט הזה פורסם בתאריך במה, תרבות פופולרית עם התגים , , , , . קישור קבוע.

2 תגובות על הצגה באישור הבד"ץ : "מוטל בן פייסי החזן " מאת שלום עליכם

  1. מאת דני:‏

    למי מוטללללל דניאל תאנו

  2. מאת דני:‏

    מי מוטללללל דניאל תאנו

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*