עדיין מחכים לברברים / אלי אשד

מחכים לברברים / קונסטנדינוס קוואפיס

− לְמַה אֲנַחְנוּ מְחַכִּים, לָמָּה נֶאֶסַפְנוּ בַּכִּכָּר?

הַבַּרְבָּרִים צְרִיכִים לָבוֹא הַיּוֹם.

− מַה פֵּשֶׁר חֹסֶר-הַמַּעַשׂ שֶׁל אֲסֵפַת-הַמְחוֹקְקִים?
לָמָּה יוֹשְׁבִים הַמְחוֹקְקִים בְּלִי לְחוֹקֵק דָּבָר?

כִּי הַבַּרְבָּרִים צְרִיכִים לָבוֹא הַיּוֹם.
מַה צֹּרֶךְ בְּחֻקֵּיהֶם שֶׁל הַמְחוֹקְקִים?
כְּשֶׁיָּבוֹאוּ הַבַּרבָּרִים יְחוֹקְקוּ אֶת חֻקֵּיהֶם.

לָמָּה הִשְׁכִּים שַׁלִּיטֵנוּ לָקוּם עִם שַׁחַר?
לָמָּה הוּא יוֹשֵׁב בַּשַּׁעַר הַגָּדוֹל
עַל כֵּס מַלְכוּת, לְפִי כְּלָלֵי הַטֶּקֶס, כֶּתֶר עַל רֹאשׁוֹ?

כִּי הַבַּרְבָּרִים צְרִיכִים לָבוֹא הַיּוֹם
וְהַשַּׁלִּיט מְחַכֶּה לְקַבֵּל פְּנֵי מַנְהִיגָם.
הִתְקִין אֲפִלּוּ מְגִלַּת קְלָף לָתֵּת לוֹ
מַעֲנִיק לוֹ תְּאָרִים וְשֵׁמוֹת רַבִּים.

− לָמָּה שְׁנֵי הַפְּקִידִים הָעֶלְיוֹנִים וְהַפְּרֶטוֹרִים יָצְאוּ
בְּכָתֳנוֹתֵיהֶם הַמְרֻקָּמוֹת, הָאֲדֻמּוֹת?
לָמָּה עָנְדוּ אֶצְעָדוֹת עִם אַבְנֵי-אֲכָטִיס רַבּוֹת
וְלָמָּה לָהֶם הַטַּבָּעוֹת עִם הָאִיזְמָרַגְדִים הַבּוֹהֲקִים?
לָמָּה בִּידֵיהֶם מַקְלוֹת כֹּה הֲדוּרִים
גֻּלּוֹתֵיהָם מְגֻלָּפוֹת בְּכֶסֶף וּבְזָהָב?

כִּי הַבַּרְבָּרִים צְרִיכִים לָבוֹא הַיּוֹם
וּדְבָרִים כָּאֵלֶּה עוֹשִׂים רשֶׁם עַל הַבַּרְבָּרִים.

− לָמָּה הַנּוֹאֲמִים הַמְצֻיָּנִים שֶׁלָּנוּ אֵינָם עוֹלִים
לָשֵׂאת דְּבָרִים מֵעַל בָּמוֹת כְּמִנְהָגָם מֵאָז?

כִּי הַבַּרְבָּרִים צְרִיכִים לָבוֹא הַיּוֹם
וּנְאוּמִים נָאִים מְשַׁעְמְמִים אֶת הַבַּרְבָּרִים.

אֲבָל לָמָּה מִתעוֹרֶרֶת לְפֶתַע בֶּהָלָה
וְקָמָה מְהוּמָה (כָּל הַפָּנִים הִרְצִינוּ)
לָמָּה מִתְרוֹקְנִים פִּתְאוֹם רְחוֹבוֹתֵינוּ, כִּכְּרוֹתֵינוּ
הַכֹּל שָׁבִים לְבָתֵּיהֶם נְבוֹכִים עַד מְאֹד?

כִּי יָרַד הַלַּיְלָה ולְאֹ בָּאוּ הַבַּרְבָּרִים
וְכַמָּה אֲנָשִׁים שֶׁבָּאוּ מֵאֵזוֹר הַגְּבוּל אוֹמְרִים
שֶׁאֵין בִּכְלָל בַּרְבָּרִים בַּסְּבִיבָה.

מַה יִּהְיֶה עַכְשָׁו עָלֵינוּ בְּלִי הַבַּרְבָּרִים?
הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הָיוּ אֵיזֶה פִּתְרוֹן.

מחכים לברברים הוא שירו המפורסם ביותר של המשורר היווני קונסטנדינוס קוואפיס (1933-1863) ופורסם ב-1904.

קוואפיס היה יליד אלכסדריה שחי בעיר במרבית שנות חייו, כאשר העיר הייתה בשיא עידנה "הקוסמופוליטי", עידן שחלף לבלי שוב עם עליית המשטר הנצריסטי לשלטון בשנות ה-50.

קוואפיס עסק ביצירתו בשני נושאים: בהומוסקסואליות שלו ובחיבתו לנערים ובתרבות  וההיסטוריה ההלניסטית-רומאית, שלה רחש, כבן למשפחה יוונית עתיקה, קשר עמוק. כמה משיריו של קוואפיס אף עוסקים בהיסטוריה היהודית,  כבשיר שעוסק במלך אלכסנדר ינאי.

שירו הידוע ביותר של קוואפיס הוא מחכים לברברים שכותבים ודוברים רבים משתמשים בציטוטיו בהקשרים שונים ומשונים .

מי הם הברברים ?

השיר מתרחש בעידן לא מוגדר, כנראה בימיה האחרונים של הקיסרות הרומית במאה ה-4 או ה-5 לספירה, ואולי בימיה האחרונים של הקיסרות הביזנטית במאה ה-14 או ה-15. התחושה שאותה מיטיב קוואפיס לבטא היא של מקום מנוון הממתין לברברים בחרדה שהנה תוטח בו "חבטת החסד" האחרונה. עם זאת, מורגשת בו תקווה שהברברים יביאו עמם ויטאליות חדשה ורעיונות החסרים במקום המתוונן על יושביו.

שירו של קוואפיס מבטא את תחושת "סוף המאה", תחושה שרווחה בתקופה שבה כתב את השיר,  1898. רבים דיברו על התנוונותה של התרבות האירופית וציינו ש"הכל נכתב ונעשה ואין מה לחדש" והעולם "שרוי בשקיעה שאין ממנה מוצא".

למרבה ההפתעה, הברברים אינם באים. תושבי העיר נאלצים להסכין עם תחושת שממונם הנורא כשהם יודעים לבסוף  שאין מוצא אחר, כי אפילו הברברים לא יבואו.

בתקופה האחרונה נחשב השיר בעיני רבים ל"המנונה של אירופה המודרנית", שכן יבשת אירופה סובלת מהזדקנות אוכלוסייה והיא ממתינה לכאורה לברברים מודרנים בדמותם של מהגרים מוסלמים, שיציפו אותה.

בשנים האחרונות החלו כותבים שונים להתיחס לשירו של קוואפיס כדימוי למדיניותו של ג'ורג' בוש במלחמת החורמה שהכריז על הטרור בטענה  שעם קץ המלחמה הקרה בין ארה"ב לגוש הקומוניסטי הכל זקוקים לברברים חדשים  כדי להילחם בהם.

אמיר אור ,צילם ראובן קסטרו

בשירה העברית שימש בזמן האחרון שירו של קוואפיס כנקודת מוצא ל"שיר המשך" של המשורר הישראלי אמיר אור. שירו של אור הופך את המסר הפסימי הקיצוני של קוואפיס למסר פסימי מסוג אחר לחלוטין, שיתכן שלא היה נראה בעיני קוואפיס כנורא כל-כך.

הברברים -סיבוב שני / אמיר אור

לֹא לַשָּׁוְא חִכִּינוּ לַבַּרְבָּרִים,
לֹא לַשָּׁוְא נִקְהַלְנוּ בְּכִכַּר הָעִיר.
לֹא לַשָּׁוְא עָטוּ גְּדוֹלֵינוּ אֶת בִּגְדֵי כְּבוֹדָם
וְשִׁנְּנוּ אֶת נְאוּמָם לִכְבוֹד הַמְּאֹרָע.
לֹא לַשָּׁוְא נִתַּצְנוּ מִקְדָּשֵׁינוּ
וּבָנִינוּ אֲחֵרִים לְאֵלֵיהֶם;
כַּדָּת שָׂרַפְנוּ אֶת סְפָרֵינוּ
אֲשֶׁר אֵין חֵפֶץ בָּם לָאֲנָשִׁים כָּאֵלֶּה.
כִּדְבַר הַנְּבוּאָה בָּאוּ הַבַּרְבָּרִים,
וְנָטְלוּ מִיַּד הַמֶּלֶךְ אֶת מַפְתְּחוֹת הָעִיר.
אַךְ בְּבוֹאָם עָטוּ לְבוּשׁ כִּלְבוּשׁ הָאָרֶץ,
וּמִנְהָגָם הָיָה מִנְהַג הַמְּדִינָה;
וְעֵת צִוּוּ עָלֵינוּ בִּלְשׁוֹנֵנוּ,
לֹא יָדַעְנוּ עוֹד מָתַי
בָּאוּ הַבַּרְבָּרִים.

בשירו טוען אמיר אור שתושבי העיר אינם זקוקים לברברים שכן מנהיגיהם כבר נהפכו לברברים, כלומר  הם אלימים ומושחתים, והם בדמותם של הברברים בעיני אנשי התרבות היוונית והרומאית שבתודעתו של קוואפיס.

המסר והמשמעות השונים של אמיר אור נובעים מכך  שמשמעות המלה "ברברי" בדעתו היא "בריון אלים ועברייני" ולאו דווקא דמות של בן עם זר ופראי.

המסר החדש והשונה של אמיר אור הוא לגיטימי לחלוטין אפילו מבחינה לשונית …

אבל לי נראה שקוואפיס  עצמו אם היה  קם לתחייה והיה נשאל לדעתו על ההמשך שנכתב לשירו בידי אמיר אור  לא היה מסכים עם המסר הזה והפרשנות שניתנה לשירו  שהרי הוא ראה בברברים המפחידים אבל גם הנערצים כמביאי עוצמה חדשה שחסרה כבר באנשי התרבות המנוונים וההשוואה שלהם עם מנהיגי העיר הייתה נראית בעיניו כפשטנית שכן הוא מכל האנשים לא ראה שום סיבה מדוע יש לזהות "ברברי " עם "פראי ".

קונסטנדינוס קוואפיס, כל השירים, תרגום: יורם ברונובסקי , כרמל, ירושלים, 1993.

ראו גם :

מחכים לברברים מאת קוואפיס באתר בבל

לא לשווא חיכינו לברברים / אמיר אור

קונסטנטינוס קוואפיס בויקיפדיה

פרשנויות למחכים לברברים

מחכים לברברים והמלחמה בטרור

על אמיר אור בלקסיקון הספרות העברית החדשה

אלי אשד "המיתוס של אמיר אור "

אודות אלי אשד

סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ( "בבל" 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ( "מודן" 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.
הפוסט הזה פורסם בתאריך שירה עם התגים , , , . קישור קבוע.

13 תגובות על עדיין מחכים לברברים / אלי אשד

  1. פינגבאק: עדיין מחכים לברברים « המולטי יקום של אלי אשד

  2. פינגבאק: ספינת האוויר של הרצל « המולטי יקום של אלי אשד

  3. מאת סיגל:‏

    הי אלי, נהניתי לקרוא את השירים ואת הרקע ההיסטורי אולם הסתייגתי מאוד מהפרשנות שנתת לשיר של אמיר אור. מקווה שמותר. אתה כותב שהברברים קבלו שתי משמעויות שונות בשני השירים אולם זה לא הגיוני מכיוון שנראה שהשיר של אמיר אור הוא שיר המשך או לפי מה שנראה לי כקוראת…שיר מענה, נראה לי שאלו אותם ברברים ובעוד שקוואפיס שואל האם חיכינו להם לשווא ומה יהיה עלינו בלעדיהם, אמיר עונה לו:"לא לשווא" והם כבר כאן , אבל לא סתם שיר תשובה נכתב כאן אלא כזה שמעורר להמון מחשבה ותובנות. ואנסה להסביר: קוואפיס מתאר בשירו ציפיה לברברים שלא מגיעים, השלטון בורח מאחריות וכל הזמן מסביר את אי התנהלותו בהפחדה ובציפיה לברברים בעוד שאמיר אור כותב בזמן עכשווי שיר נוקב ומזהיר: לא לשווא חיכינו להם, הם באמת כבר פה, בתוכנו, נראים כמונו, מדברים כמונו, מצווים עלינו בשפתנו, ואנחנו נהיינו הם. ולאחר שנבין את זה יגיע הזמן להתנער מהם ולפרום אותנו מהם, לדרוש ממנהגינו להפסיק במסכת ההפחדה, אם זה בתחום הדתי או בתחום המדיני, עלינו להתנער מהפחדים ולהבין שהברברים כבר בתוכנו ובמקום הפחד עדיף יהיה לקום ולעשות מעשה. בנוסף לכך ניתן להבין מהשיר גם כפניה אל הפנים שבאדם, להפסיק לפחוד ממשהו חיצוני, להפסיק לברוח מאחריות כי י"ש שם משהו בחוץ" ולהפנים שהברברי כבר בתוכנו, בצלמנו ובדמותנו ועלינו האחריות לפרום אותו מעצמנו ולהיות טובים יותר.
    יודעת שכל קורא שירה יכול לפרש את השיר כרצונו ולא הוגן לכתוב לך שאינני מסכימה עם פרשנותך אולם חושבת שאתה בתור מי שמתעסק במשוררים ומכיר את אופי ונושאי כתיבתם פיספסת קצת ואודה לך על תגובה לתגובתי.

  4. מאת אלי אשד:‏

    קודם כל כדאי להבהיר שאין לי שום בעיה עם זה שאמיר אור מביא את המחשבות והרעיונות שלו לגבי הברברים שאינן זהות לאלו של קוואפיס,וזוהי זכותו המלאה שהרי הוא לא כותב חיקוי אלא גירסה משלו .
    מצד שני דעתי נשארת ש"הברברים " לפי הבנתו של קוואפיס אינם ה"ברברים " לפי גרסת אמיר אור.
    הברברים על פי קוואפיס הם לפי הבנתי לפחות משהו שמקביל לברברים בסדרת "קונאן הברברי " של סופר הפנטזיה האמריקני משנות השלושים רוברט ה.הווארד. על לוחם ברברי שמשתלט על ממלכה עתיקה.
    אלו הם גורם חיצוני לוחמני ואכזרי אבל בו זמן גם צעיר ו"טהור "_ מכל שחיתויות התרבות" שיכולים להפיח חיים חדשים בתרבות מנוונת שנמצאת קרוב לסופה.
    אצל אמיר אור לעומת זאת הברברים הם גורם פנימי לחלוטין אלו הם האלמנטים הקרימינליים של החברה שמשתלטים עליה מבפנים ורק מקרבים עליה את קיצה. . .
    אין שום קשר בין הברבארים האלו ובין קונן הבארברי או עם הברברים של קוואפיס.

  5. מאת אלי אשד:‏

    אמיר אור כותב לי :
    "פשר המלה "ברברים" (BARBAROI) הוא אלה המדברים דיבור לועז, לא יווני, כלומר "המברברים" בלשון זרה. היו איפה ברברים פראיים והיו ברברים בני תרבות.

    בהמשך יוחדה המלה לשבטים שהרסו את האימפריה הרומית, ומשם המובן של פראות נטולת תרבות.

    לעניות דעתי קוואפיס היה ער לשני המובנים, ולשניהם יש מקום בשירו כמו גם בשירי.

    הברברים של הנפש נמצאים קודם כל בתוד היחיד, ואחר כך בקבוצות ברבריות בתוך החברה: הסיבה שאיננו יודעים מתי באו הברברים היא שאנחנו נהפכנו לכאלה."

    עד כאן אמיר אור.
    כל ההערות האלו נכונות כשלעצמן אבל הברברים האלו הם עדיין לא אלו של קוואפיס שמן הסתם זכר היטב כשכתב את הפואמה שכמה מהמלכים הגדולים ביותר של האימפריה היוונית ביזנטית שהוא כה העריץ אותה ועליה ועל תולדותיה ועל מלכיה כתב שירים רבים היו ברברים במוצאם.

  6. מאת אמיר אור:‏

    מאמר מעניין, אלי, ורלבנטי לכל אדם בכלל ולישראל של היום יותר משהיינו רוצים להודות. לגבי הברברים, בתפיסה היוונית הלניסטית אין "מוצא ברברי". זו הגדרה תרבותית.
    ה"ברברים", אלה המברברים בלשון זרה, הם גם אלה שזרים במנהגיהם ובתרבותם. מבחינת היוונים היו אפוא ברברים פראיים כמו התראקים או הסקיתים אך היו גם ברברים בני תרבות, כמו המצרים או הבבלים. בפשטות, ברברים היו כל מי שאינם חולקים בתרבות המשותפת של המרחב היווני ואח"כ ההלניסטי. מכיוון שההגדרה היא תרבותית, אפשר היה להיעשות מ"ברברי" ל"לא-ברברי".
    מכיוון שקוואפיס מדבר על פרטורים, כלומר על רומא, אפשר להניח בסבירות גבוהה מאוד שהוא מתייחס ספציפית לשבטים הגרמאניים שהרסו את האימפריה הרומית. למעשה מתקופה זו התייחדה המלה 'ברברים' לציון פראות אלימה ונטולת תרבות. עם זאת קוואפיס היה ער כמובן לשני המובנים, ולשניהם יש מקום בשירו כמו גם בשירי. אתה צודק שאצל קוואפיס אפשר לפרש את הברברים כמשהו רענן (גם אם הרסני ואלים) שעשוי לאפשר התחלה חדשה לתרבות המנוונת. עם זאת זהו פירוש אופטימי. ייתכן שהוא אומר שגם אם יבואו הברברים ויהרסו את התרבות עד היסוד, התרבות הזו כה רקובה, שלא אכפת לה… את קונאן הזכור לטוב לא ממש מצאתי כאן :)
    בשיר התגובה שלי "הברברים: סיבוב שני" ( זו הכותרת הנכונה ) הסיבה שאיננו יודעים מתי באו הברברים היא שאנחנו נהפכנו לכאלה, וההתייחסות לשני המובנים: למרבית הפלא הברברים (האמורים לדבר לעז) מצווים עלינו דווקא בלשוננו. אלה אנחנו ששורפים שם את הספרים ומנתצים את המקדשים, ואילו "הם" דווקא לא עושים שום דבר יותר "ברברי" מאיתנו.

  7. מאת אמיר אור:‏

    - כלומר, יש בשיר היפוך בין ה'אנחנו' לבין 'הברברים', אך בהתייחסות לשני המובנים של "ברברים".

  8. מאת אלי אשד:‏

    ובעניין קצת אחר :
    כפי שצויין ברשימה "מחכים לברברים " הפך בשנים האחרונות למה שיש מכנים "ההימנון של אירופה המודרנית " זאת שמוצפת ומפחדת מגלי המהגרים מהעולם השלישי ובעיקר האיסלאמי שמציפים אותה.אלו "הברברים " החדשים.
    והנה במאמר שפורסם ביום שישי ב"גלובס" מדברים על ההזדקנות הצפויה בדור הקרוב לאוכלוסיית אירופה והעולם כולו כשצעירים שיהיה עליהם לתמוך ולקיים את הזקנים המתרבים יהפכו למשאב נדיר יותר ויותר. והמהגרים הצעירים אלו שכעת מנסים לחסום את דרכם לארה"ב ולאירופה וגם לישראל יהפכו למשאב כלכלי חיוני כמו נפט כדי שהכלכלה תמשיך לשגשג.
    כשקראתי את הכתבה הזאת חשבתי על השיר של קוואפיס ( אבל לא על השיר של אמיר אור ).

    • מאת סתיו:‏

      כתבה מעניינת ושירים יפים שביניהם לא ניתק החוט למרות מאות השנים שחלפו.
      לו אני קוואפיס הייתי קם ומוחא כפיים לשיר החדש, כי בניגוד לאלו שאומרים שאין חדש תחת השמש, לו זה היה נכון לא הייתה תנועה ולא היו חיים. אך תנועת הברברים מן החוץ במאה הרביעית, אל הפנים במאה העשרים ואחת, היא תנועה בכיוון מסוכן.
      ובנימה אופטימית יותר, מקווה שבעוד כמה מאות שנים יכתב השיר השלישי – מעשה בברברים שהיו פעם מזמן..

  9. מאת תמי קאלי:‏

    כותב קוואפיס: "כִּי הַבַּרְבָּרִים צְרִיכִים לָבוֹא הַיּוֹם"
    "מַה יִּהְיֶה עַכְשָׁו עָלֵינוּ בְּלִי הַבַּרְבָּרִים?"
    כותב אמיר: "לֹא לַשָּׁוְא חִכִּינוּ לַבַּרְבָּרִים," הם כאן בתוכנו….
    ההיסטוריה נכתבת מעצמה. הברברים כנראה היו וישנם בתוכנו. השיר של אמיר כביכול מתקן את מה שקוואפיס מתעד.
    כמסר המשך שמאפשר נחמה, במובן אירוני, אל תדאגו מה יהיה, מתי הם יבואו- הם כבר כאן…:)
    מאמר מענין אלי, תודה…

  10. מאת חנה טואג:‏

    מענין גילגולו של המושג ברברי בשני השירים שנכתבו בנקודות זמן שונות ומרקע שונה
    אוהבת את שירו של אמיר אור הוא יותר רלוונטי לתקופתנו
    נהניתי מהרשומה ומהדיון הנלווה אליה

  11. פינגבאק: הברברים חוזרים - אמיר אור

  12. מאת דליה:‏

    יחצני הברברים / יוסף עוזר
    מִסֵּפֶר הִיסְטוֹרְיָה שֶׁל תַּלְמוּד תּוֹרָה
    אֲנִי מַקְרִיא:
    "הַשְּׁבָטִים שֶׁנִּקְרְאוּ בַּרְבָּרִים פָּלְשׁוּ לְיָוָן.
    הֵם הֶחְרִיבוּ כְּפָר עַד הַיְּסוֹד…
    וְעַל תִּלּוֹ הִשְׁאִירוּ רַק אֶת
    בֵּיתוֹ שֶׁל
    הַמְּשׁוֹרֵר"
    שָׁנִים. אַף תַּלְמִיד אֵינוֹ מֻפְתָּע. אֵינוֹ שׁוֹאֵל.
    עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה לִמַּדְתִּי כָּאן.

    וּבְכֵן יְלָדִים,
    מַדּוּעַ נִרְתְּעוּ הַבַּרְבָּרִים?
    לֹא, לֹא אֶבֶן. קוֹרוֹת עֵץ מִן הַסְּתָם, כְּמוֹ לְכֻלָּם.
    לֹא, לֹא שָׁמְרוּ אוֹתוֹ הַמַּלְאָכִים.
    מַלְאָכִים יֵשׁ רַק לַיְּהוּדִים, וַדַּאי.
    עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה.
    תַלְמוּד תּוֹרָה.
    וְהִתְגַּעְגַּעְתִּי לַבַּרְבָּרִים.

    וְהַיּוֹם אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מִי בַּרְבָּרִים
    גַּם עֵינֵי הַנְּאוֹרִים בּוֹלְשׁוֹת,
    אֵלֶּה שֶׁאֵינָם מוֹתִירִים עוֹר עַל הָעֶצֶם.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*