חיים מזר, חוקר רב תחומי, עוסק הפעם באחד המשטרים הקומוניסטיים האפלים ביותר: משטרו של צ’אושסקו שליט רומניה. אך למרות שאנו יודעים היום שצ’אושסקו היה רודן קיצוני במיוחד, בזמן אמיתי הוא נחשב מחוץ לארצו לאיש מתון והגיוני שאפשר “לעשות עימו עסקים”.

האיש שחשף לראשונה את פרצופו האמיתי בפני המערב היה ראש שירותי הביון שלו פאצ’פה שערק למערב וחשף את האמת באחד הספרים המצמררים ביותר שנכתבו על החיים במשטר קומוניסטי “אופקים אדומים”. חיים מזר מנסה להבין במאמר זה את ההיגיון מאחורי הטירוף של צ’אושסקו. (אלי אשד)

ההיגיון המדינתי של צ’אושסקו

חיים מזר

יון מיחאי פאצ’פה היה מבכירי המרגלים של רומניה. עריקותו למערב והמידע שהביא לסי.אי. איי היו בבחינת אוצר בלתי נדלה של מידע לגבי השלטון ברומניה, הביון שלה והמדינה. כל מדינה הנמצאת בעימות מתמשך עם מדינה אחרת או עם מדינות אחרות, היתה יותר מאשר מוכנה לקבל מידע בהיקף כזה על המדינות העוינות אותה. האם פאצ’פה עבר מעין תהליך של חזרה בתשובה קשה לדעת. סביר להניח שהשיטה שהיה חלק אינטגרלי, ממנה המאיסה את עצמה עליו. רומניה תחת שלטונו של צ’אושסקו היתה מדינה חשוכה ואפלה. מלאה בתככים אין קץ בנוסח ביזנטיני. כל המערכות השלטוניות היו מושחתות ורקובות מן היסוד ורוויות בנפוטיזם מבית היוצר של צ’אושסקו.

מתוך קריאת ספרו של פאצ’פה “אופקים אדומים”, המתאר בפרוטרוט את המארג השלטוני ברומניה והתיאור הוא לעיתים מחליא, אפשר לא רק לחוש אלא גם לגעת בדרך בה צ’אושסקו ראה את המדינה בה שלט. להבין את הרציונל המדינתי שהנחה אותו מהרגע בו תפש את השלטון ועד לרגע בו הוא ואשתו הוצאו להורג על ידי מתנגדיו. היה זה בעצם משפט שדה. “לאחר 13 שנים בשלטון הוא התייחס לרומניה כאילו היתה רכושו ורכוש משפחתו. אשתו אלנה ביצרה את מעמדה ובכל המדינה לא מונה איש לתפקיד גבוה או בינוני בלא ברכתה. אחיו של צ’אושסקו שלטו בצבא, בשירותי הביון ובחקלאות. אחיה של אלנה ניהל את האיגוד המרכזי של האיגודים המקצועיים … בנו ניקו היה ראש איגוד הנוער הקומוניסטי”(פאצ’פה 1989: 180 ). צ’אושסקו ניכס את המדינה והפך אותה לעסק משפחתי לכל דבר. כל אחד מבני משפחתו, הן המצומצמת והן המורחבת, היה ממונה על סקטור מסוים. כל אחד והלטיפונדיה שלו(אחוזה גדולה השייכת לאיש אחד) והוא היה יו”ר הדירקטריון של העסק. בשנים האחרונות לשלטונו הוא החל להכשיר את בנו ניקו לרשת אותו בבוא היום. הוא יצר שילוב מוזר של משטר קומוניסטי, רודנות ומלוכה. צורת שלטון שהשם המתאים לה הוא קומוניזם דיקטטורי מונרכי. המדינה היתה אינסטרומנט להעשיר את רכושו של צ’אושסקו ושל בני ביתו במטבע זר, בכמויות גדולות של כסף ככל שניתן.

צ’אושסקו

מתוך תפישה זו, שהיא מעוותת מיסודה, אפשר להבין את גישתו לאזרחי המדינה והוא גם אמר זאת במפורש בהזדמנויות שונות. “התעשייה הצבאית היא הדבר שעלינו להשקיע בו כעת ולא במזון או בתעשיית הנעליים. האזרחים שלנו נוחים וצייתניים. הם יודעים כיצד להדק את החגורה”(פאצ’פה 1989: 247 ). ובהזדמנות אחרת הוא אמר: “עלינו לכוון את הפוטנציאל התעשייתי שלנו, לא לייצור נייר טואלט ועזרי מטבח…זה יהיה תפקידם של הדורות הבאים”(פאצ’פה 1989: 54 ). לאזרחי המדינה כבני אדם לא היה שום ערך בעיניו. כל התעשייה המיועדת לצריכה יומיומית לא היה לה שום ערך כלכלי מנקודת מבטו. אזרחי המדינה לא היו יותר מאשר כלי עבודה האמורים לבצע את המטלות שצ’אושסקו מצא כנכונים ואשר חייבות להיות ממומשות בכל מחיר. המחיר שאזרחי המדינה ישלמו לשם כך לא עניין אותו בכלל. במונחים של יעילות מנהלתית צ’אושסקו היה מנהל גרוע. האזרחים כפרטים בעלי אישיות ופרטים משלהם, לא היו קיימים עבורו. הם עברו תהליך של אינסטרומנטיזציה.

על מנת שהתפוקה של האזרחים על פי גישה זו תהיה טוטלית מוטל עליהם, על כולם, פיקוח. הפיקוח נעשה באמצעות מכשירי מעקב. נבנתה מערכת המאפשרת לשמוע מה עושה כל אחד והיא נכנסה לפעולה ב-1.1.1984. התקווה היתה ש”נוכל להאזין לעשרה מיליוני מיקרופונים בו בזמן, בהנחה שהאוכלוסייה שלנו תמשיך לגדול בחמש השנים הבאות באותו שיעור שגדלה בחמש שנים שעברו, אנו מעריכים כי אפשר יהיה להאזין מזמן לזמן לכל משפחה במהלך השנה הקלדנרית”( פאצ’פה 1989: 133). התפישה הזו הושתתה גם על האליטות – הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית, מועצת המיניסטרים והסקוריטטה עצמה(פאצ’פה 1989: 160). המערכת היתה בנויה כך שכל אחד מפקח על השני, בלי להשאיר איזו שהיא פירצה.

במדינה נוסח צ’אושסקו אין מקום לחשיבה עצמאית וליוזמה אישית. הדגש התעשייתי הוא על יצור נשק. אין מקום לפיתוח מערכות פרי פיתוח מקומי. המאמץ כולו הופנה לגניבת טכנולוגיות מערביות,העתקתן בשלמות וייצור המוני לשם יצוא. זה מקור ההכנסה הבלבדי של המדינה. שיטה זו לא הביאה שום מזור כלכלי ורומניה שקעה בחובות גדולים מאוד. הפיתרון שצ’אושסקו מצא לנכון הוא לייצא כל סחורה שהניח עליה את ידו.(ג’אדט 2009: 735 ). התוצאה היתה העמקת העוני. כלכלה זו הוגדרה על ידי ג’אדט בספרו “אחר המלחמה” ככלכלת עוני. עוני מתוך כוונה תחילה. הדרך היחידה להבין גישה זו היא בראייתו של צ’אושסקו את המדינה כנכס פרטי.

לגישתו של צ’אושסקו קמו ממשיכים בסוריה ובצפון קוריאה. כל אחת עם הגרסה שלה. בסוריה חאפז אל אסאד נשיאה של סוריה החל להכשיר את בנו באסל כממשיכו, אולם משזה נספה בתאונת דרכים, אסאד החל להכשיר את בנו השני באשאר כיורש העצר. צפון קוריאה אימצה גם כן מודל זה. כל משאבי המדינה מושקעים בפיתוח מערכות נשק ליצוא ובפיתוח נשק גרעיני. כל זאת על חשבון האוכלוסייה החיה בעוני קשה ובתנאי רעב בלתי נסבלים. צפון קוריאה הוקמה על ידי קים אל סונג שהעביר את השלטון לבנו קים ז’ונג איל וזה מעביר את השלטון לבנו קים ז’ונג צ’ול. מלוכה לכל דבר.

מן הראוי לציין שדיקטטורות בטווח הארוך מכלות את עצמן. במקום לפתח תעשייה ראויה, הכוללת תעשייה קלה וכבדה וגם מוצרי צריכה יומיומיים, רוב האנרגיה מושקעת בפיתוח מערכות פיקוח על האוכלוסייה בכדי שהאליטה שלטונית תוכל לשרוד וביסוס היצוא התעשייתי על מוצר אחד בלבד. אין בכך שום היגיון כלכלי.

מקורות:

פאצ’פה יון מיחאי- אופקים אדומים ספריית מעריב 1989 407 עמודים

ג’אדט טוני- אחרי המלחמה תולדות אירופה מאז 1945 הוצאת מגנס, דביר 2009 1055 עמ.

ראו גם:

צ’אושסקו בויקיפדיה

יון פצ’פה בויקיפדיה

חיים מזר על משטר פוטין ברוסיה

3 תגובות

  1. מאמרו של חיים מזר על שלטונו של צ’אושסקו ברומניה הקומוניסטית הוא תזכורת – יאה וטובה ל’דעת הקהל’ הלוקה בקוצר זיכרון. ארשה לעצמי להוסיף נקודה שבלעדיה, כך אני סבור, התזכורת הזאת מאבדת משהו מן הרלוונטיות ומן האקטואליות שלה : השילוב בין רודנות, תיעוש ואורבניזציה תזזיתיים וברוטליים, ומעטה אידאולוגי ‘מתקדם’ ( ובעצם, אין זה משנה אם הציפוי החיצוני הוא מרקסיסטי, לאומי/ לאומני, דמוקרטי-ליברלי, ‘בטחוני’ וכן הלאה וכן הלאה) לא היה, ואיננו, נחלתם של משטרים בודדים בעולמנו, ואינו מאפיין דווקא את שלטונו של צ’אושסקו ( ובאמת, עצם הנוהג של מינוי יורשים לרודן, נוהג פסול כשלעצמו, לא הוא המאפיין החזק וההכרחי של משטרים כאלה; די לנו במאפיינים קריטיים אחרים). עלינו להודות, להוותנו, שמרבית הממשלים הם כאלה,באפריקה, באסיה,ביבשת אמריקה,בחלקים לא זעירים של אירופה. המידע עליהם ופענוחם תלויים, כמו בתחומים רבים אחרים, בשיקוליה הפנימיים של התקשורת ובאמצעיה, וכמובן – בגורם שאפשר לתאר כמפת דרכים אידאולוגית שעליה מעונינים מפיץ המידע והפרשן להציג את המשטר המדכא: האם , לדוגמה, המשטר האכזרי אמנם מתאכזר לכפופים לו , אך ‘לנו’ , מבחוץ – ל’עולם החופשי’ ( חופשי ממה ? חופשי למה ? מי חופשי בו, וכמה ? ו’לנו’ -למי , בדיוק? ), הוא מצוין ? ראה : ערב הסעודית או פקיסטן או עיראק ה’חדשה’ ( אכן, נאורה ושוויונית וממש אידילית! ) בימינו אלה ,כפי שמדינות אלה משורטטות על מפת האינטרסים של הבית הלבן ; ראה : משטר הקולונלים הנורא ששלט ביוון והמשטרים הדיקטטוריים שהיו בספרד ובפורטוגל, בתמיכה גלויה וסמויה של ארה”ב ושל מדינות מערב אירופה; ראה :המשטרים הצבאיים-פשיסטיים בארגנטינה ובאורוגוואי , בשנות השבעים -שמונים, בתמיכת ארה”ב וגם בגיבוי ( במינון זה או אחר) של ממשלות ישראל ( אף שהיה ידוע אז על כליאתם, על רציחתם ועל היעלמותם של יהודים רבים מאוד במדינות ההן, באותן שנים). וכך גם באשר למשטרו של צ’אושסקו : מי שגדל בישראל, כמוני, בשנות הששים-שבעים,זוכר היטב איך הדיקטטור הזה הוצג כאן בכל כלי תקשורת ציבורי כ’טוב’, טוב ל’עולם החופשי’,ובעיקר ‘טוב ליהודים’ ( אף שהיהודים שהצליחו להיחלץ מרומניה ובאו לישראל ידעו היטב את האמת על אכזריות השלטון, וגם על האנטישמיות שלו; נכון שהיססו או חששו להפיץ אותה ברבים), אך בכלל – כפתח תקווה ל’עולם החופשי’ – רק משום שצ’אושסקו כיסה את עצמו בציפוי מתוקשר היטב של עמדה עצמאית, כביכול, בתוככי הגוש הסובייטי. ובכן, יש לקח קשה , הכרחי, מקיף הרבה יותר מן ההתמקדות בימי שלטונו של מנהיג אחד מני רבים, ובתקופה אחת מרבות, אי אז בעבר; ואת הלקח הזה עלינו להפיק : לא ניד ראש עגמומי על מה שהיה פעם ברומניה , אלא : מה עכשיו ?מה קורה בתודעה הציבורית ,בשיח הציבורי ובהתנהלותן של ממשלות ישראל ושל ממשלות עמיתות, כאן ועכשיו, בהמשך ישיר למה שקרה בימים ההם ועל רקע המתרחש בשדה הגלובלי היום? מה אמורה להיות התגובה המוסרית, הבלתי מתפשרת, לכל משטר מדכא באשר הוא – תגובה שכל אדם, כפרט, אמור לדרוש מעצמו, בלא מורא , ואף לדרוש אותה מממשלתו?

    עודד אסף

  2. תיקון קטן. אחד המרכיבים שהשפיעו על צ’אוצסקו וגרמו לו ליצור את שלטון היחיד הטוטליטרי שלו היה הביקור שלו ב- 1971 בצפון קוריאה (סבו של השליט הנוכחי שלט אז) ובסין. כלומר, המודל הצפון קוריאני השפיע על צ’אוצסקו ולא להיפך.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שש + 15 =