היגיון הגורל / עלי מרצבך

בחרתי לחנוך את המדור במאמר שעוסק בנושא שממבט ראשון לא נהוג לראות בו נושא הקשור לתרבות עם ישראל והוא הגרלות וגורל. מסתבר שהגורל נתפס כדבר מה בעל משמעות דתית וערכית במקורות היהודיים. לפני כשנה הוציא לאור פרופ' עלי מרצבך מאוניברסיטת בר -אילן ספר העוסק בערכן הדתי של ההגרלות, כפי שהוא מופיע במבחר של מקורות יהודיים. מאמר זה הוא מעין תמצית לספרו זה.

פרופ' עלי מרצבך מהמחלקה למתמטיקה ומדעי המחשב באוניברסיטת בר אילן. שימש בעבר בתפקידים חשובים באוניברסיטת בר -אילן, בין השאר היה דיקן הפקולטה למדעים מדויקים. כתב מאמרים וספרים רבים בנושאים מתמטיים, בחקר תורת ההסתברות וסטטיסטיקה ואודות הקשר בין תורה ומדע. (מתוך הכריכה של הספר).

הגיון הגורל, משמעות הפיס והאקראיות ביהדות,

מאת עלי מרצבך, הוצאת ראובן מס, ירושלים, תשס"ט"

מהי משמעותו של הגורל? במהלך ההיסטוריה, החל מן הפילוסופיה היוונית דרך התרבות הנוצרית ועד לרציונליזם המודרני, חל תהליך מתמשך של חילון מושגי הגורל והאקראיות, והצגתם כמציאות עיוורת וחסרת פשר. מדע המתמטיקה אף פיתח ענף שלם העוסק בהסתברות, שתכליתו לנתח את ההתרחשויות האקראיות תוך התעלמות מהמשמעות האפשרית שלהן. אולם בעולם אחר, עולמם של חז"ל, ממלאים הגורל והאקראיות תפקיד ערכי רב-משמעות. ספר זה, "הגיון הגורל משמעות הפיס והאקראיות ביהדות", חושף מצבור מפתיע של מקורות יהודיים הרואים את ההגרלה כדרך הטובה להכריע בעניינים ערכיים, ומצביע על ערכן הדתי של הגורלות. תוך עיון מתמטי מעמיק, הניתן בשפה השווה לכל נפש, מציע הספר התבוננות מחודשת בהגרלה ובאקראיות, התבוננות הרואה בהם התרחשויות מלאות במשמעות, ובכך הופכת אותם לאופציה תרבותית ודתית מלהיבה.

לדעתו של חתן פרס הנובל פרופ' ישראל אומן, הספר שלפנינו מאפשר הצצה מרתקת לתפישה של מחשבת ישראל בנושא חשוב זה של אקראיות וגורל.

הרב יצחק שילת ("מקור ראשון", אלול תשס"ט) מוסיף: כותרת המשנה של הספר עלולה להחשיד אותו בעיני הקורא האינטליגנטי כשייך לז'אנר של ספרי הסברה דתית פופולארית – ולעיתים קרובות ירודה ברמתה – הרואים אור בשנים האחרונות. ולא היא. מדובר בספר מרתק, מעשה ידיו של איש מדעי הטבע, מבכירי המתמטיקאים בישראל בתחום ההסתברות והסטטיסטיקה, שהוא גם בר אוריין מובהק, המציג בפנינו בשפה ידידותית את הקשר שבין התמורות שחלו בחשיבה המדעית במאת השנים האחרונות, לבין השקפת המקרא וחז"ל, ראשונים ואחרונים, אודות מושג האקראיות, ואת עימותה של זו עם השקפות ותרבויות אחרות.

המדע – מ"ביטחון עצמי" לאקראיות

במאה ה-19 למניינם היו מדעי הטבע בשיא "ביטחונם העצמי". בחשיבה המדעית משל בכיפה הפוזיטיביזם, קרי: ההשקפה לפיה הטבע מתנהג באופן דטרמיניסטי, צפוי מראש, באופן מוחלט, ולפיכך אילו היו ידועים לנו כל הנתונים של ההווה היינו יכולים לחזות מראש את כל מאורעות העתיד באופן מדויק, שכן אלה מתרחשים בסיבתיות הדוקה. הפוזיטיביזם המדעי היה משוכנע כי החסר בידע הולך ומתמלא, וזו רק שאלה של זמן מתי יהיה ביד האדם ידע מדעי מושלם שיסביר ויצפה את כל תופעות הטבע.

כל ההנחות הללו עורערו והופרכו במאה ה-20. מדעי הטבע נעשים פחות ופחות דטרמיניסטיים. האקראיות הולכת ומוכרת כאחת מתופעות הטבע הבסיסיות ביותר. בין אם מדובר במיקומם של החלקיקים האלמנטאריים באטום, ובין אם מדובר בטיבה של השרשרת הגנטית הנוצרת בתהליך ההפריה, אין דרך לחזות מראש את העתיד ברמת הפרט, לא מפני שחסר לנו ידע, אלא מפני שידע כזה אינו קיים במציאות. התהליכים הפרטניים הם אקראיים, דומים להטלת גורל. חוקי הטבע הם במקרים רבים חוקים סטטיסטיים, הקובעים ש"בגדול" יקרה כך וכך, אך אין הם יודעים לחזות מה יקרה עם הפרט. כיום גם ברור לאנשי המדע שהפיסיקה או הכימיה או הביולוגיה אף פעם לא "ייגמרו". אף פעם לא נדע הכל אודות הטבע. חזית הידע מתקדמת, אך כנראה שהיא אינסופית בעצם, "כח הפועל – האינסופי – בנפעל".

משהכיר המדע בתופעת האקראיות, פתוחות בפני ההכרה האנושית שתי דרכים: האחת – לומר שהאקראיות היא חסרת משמעות, מקרה במלוא מובן המלה, דבר שקורה ותו לא. האחרת – לומר שהאקראיות היא אמצעי ל"השחלת" כוונת מכוון, השגחה פרטית, לתוך חוקיות הטבע. מכאן נגזרות התייחסויות שונות אל הטלת גורל. האם גורל, שתוצאתו אקראית, היא פיתרון ראוי למצבים של חוסר הכרעה? האם יש לייחס לתוצאת הגורל משמעות, או שמא אין היא אלא בריחה מאחריות, ומסירת ההכרעה בשאלות 'גורליות' לידי המקרה העיור?

התיחסויות לגורל

בספר שלפנינו, אנו מדגימים את ההתייחסויות השונות לשאלה זו באמצעות תיאור עובדה מצמררת שאירעה באמצע המאה ה-19. הספינה האמריקאית ויליאם בראון הפליגה מליברפול שבאנגליה לארה"ב. במרחק רב מהחוף היא נתקלה בקרחון גדול והחלה לטבוע. הורדו לים שתי סירות הצלה. האחת, ובה הקפטיין של הספינה ועוד אנשים, הצליחה להתרחק מהקרחון ולהגיע אחרי כמה ימים לחוף מבטחים. אל השניה קפצו ספן בשם הולמס ועמו עוד ששה מאנשי הצוות ועשרים ושנים נוסעים, מספר גדול בהרבה מהקיבולת של הסירה. לפני שהסירה התנתקה מהאוניה שמע הולמס את אחת הנשים בסירה ממררת בבכי. בתה הקטנה נשארה באוניה. הוא חזר אל האוניה בחירוף נפש, בין גושי קרח אימתניים ומטר סוחף, חילץ את הילדה והביאה אל הסירה. אנשי הצוות החלו לחתור, אך עד מהרה התברר שהסירה מתחילה להתמלא מים. היה הכרח להקל ממשא הסירה כדי שלא תטבע. הולמס החליט להטיל אל הים את הגברים הרווקים שאינם אנשי צוות, כדי שאנשי הצוות יוכלו להמשיך לחתור ולהציל את המשפחות ואת הנשים שבסירה. הוא השליך את הרווקים אל הים במו ידיו. במאמצים על-אנושיים הצליחה הסירה עם שארית נוסעיה להיחלץ מן האזור. כשהגיעו לאמריקה הואשם הולמס בהריגה. חבר המושבעים רצה לחון אותו, אך השופט גזר עליו תקופת מאסר עם עבודת פרך, בנימוק שהיה עליו להפיל גורל בין הנוסעים, ולא להחליט בעצמו מי יוטל אל הים.

הספר מנתח את ההתייחסויות השונות לשאלה זו, וכמובן מזכיר את התקדים של ספר יונה. מה אומרת ההלכה על דילמה נוראה כזאת? האם הטלת גורל היא הדרך הראויה, או שצריך לשקול שיקולים הגיוניים וערכיים? חלקו העיקרי של הספר מוקדש לסקירת עניינים של אקראיות וגורל המופיעים בספרות ההלכה והמחשבה היהודית, החל מהתנ"ך ועד לספרי השו"ת ולהתייחסויות בנות זמננו. החומר רב מכפי שהיינו מתארים לעצמנו. נושאים עקרוניים הקשורים למושג האקראיות, כגון טבע ונס, "נס נסתר", בחירה חופשית, ועוד, שזורים לאורך הספר, ומעניקים לקורא הרחבת הדעת והפרית המחשבה.

מה הם אירועי הגרלה שהתרחשו בתנ"ך? האוצר הוא גדול, לדוגמא, לקראת יום כיפור הכהן הגדול בוחר שני שעירים, שביניהם הוא עורך הגרלה, כמו שכתוב בספר ויקרא: "גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל" (כל המקורות המדויקים נמצאים בספר). ההתנחלות בארץ נקבעה על פי ההגרלה, שנאמר:" על פי הגורל תחלק הארץ" (ספר במדבר). לשם כך נקבעו שתי קלפיות, אחת נשאה את שמות השבטים והשנייה נשאה את שמות האזורים. יונה הנביא אותר בספינה המטלטלת על ידי הגרלה והושלך לים. דוגמאות נוספות של שימוש בהגרלות בתנ"ך הם פרשיית פילגש בגבעה, חלוקת תפקידים לכוהנים (דברי הימים א) וכמובן כל מגילת אסתר, ועוד. לכל הדוגמאות האלו יש השלכות הלכתיות מעשיות. הפוסקים כמו רבי יהודה החסיד (ספר חסידים) קבעו שניתן להשתמש בהגרלה במצבי חירום. למשל החתם סופר קבע על ידי הגרלה מי יתגייס לצבא ומי לא, הרב פיינשטיין פסק שאם ישנם שני פצועים אנושים ולחובש יש רק מזרק אחד, יש להטיל מטבע! האופן שבו יוטל המטבע הוא אקראי, אך תוצאה האקראיות מלמדת על ההשגחה העליונה הסמויה. מתוך הגרלת חלוקת הארץ לומדים את כל דיני חלוקה בין שותפים ויורשים (שולחן ערוך חושן משפט סימן קע"ה).

גורל הגר"א

לדעתו של הרב פרופ' נריה גוטל ("הארץ", 10.2.2010), אחד הפרקים המרתק ביותר הוא הפרק המוקדש ל"גורל הגר"א" ולשימוש שנעשה בו בהזדמנויות שונות. מהו אותו גורל הגר"א? ובכן בתמצית פתיחה אקראית של ספר קודש, לרוב תנ"ך, חומש או ספר תהילים, התבוננות בפסוק הראשון שעולה, והסקה מתוכו מהי התשובה הנכונה. לאמיתו של דבר, יש להנהגה זו תימוכין עוד הרבה לפני הגר"א, ואולם במאות ה-19 וה-20 השתרש הכינוי "גורל הגר"א". לא כל אחד הרשה לעצמו לערוך "גורל" כזה. בדרך כלל היה ה"גורל" נעשה על ידי יחידי סגולה, הוא היה מלווה בתענית, בתפילה ובנתינת צדקה, וראו בו לא עצה, אלא הכרעה חלוטה. אחד האירועים הדרמטיים שבו נעשה שימוש ב-"גורל הגר"א" היה זיהוים של 12 מבין הרוגי הל"ה. כזכור, 35 הלוחמים נרצחו ערב הכרזת המדינה, למרגלות הכפר צוריף במהלך ניסיונם להגיע לגוש עציון. גופות הלוחמים הושחתו בידי הערבים ורק בשנת תשי"א נאספו גוויות הלוחמים. 23 גופות זוהו באופן מוחלט ובאשר ליתר, לא הייתה אפשרות לקבוע בוודאות מיהי גופת פלוני או מיהי גופת אלמוני. רבה של ירושלים, הרב צבי פסח פרנק קבע שההכרעה תיעשה על ידי "גורל הגר"א" והמשימה הוטלה על שכמו של הצדיק הירושלמי הרב אריה לוין. הזיהוי נעשה בבית מדרשו, בנוכחות חתנו ובנו ונציגים של המשפחות השכולות. הודלקו 12 נרות, פתחו את התנ"ך אקראית 7 פעמים וקבעו שבעומדם מול כל אחד מהחללים, הפסוק האחרון בעמוד צריך לכלול את שמו, או רמז לשמו של כל אחד ואחד שמחפשים את זיהויו. מה רבה הייתה ההשתוממות כאשר אחד מהפסוקים שהופיעו לראשונה היה "לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה"- פסוק שתחילתו ל"ה! זאת ועוד, להשתוממות הכל, כל פסוק זיהה באופן מובהק את שמו של אחד החללים.

בדוגמה אחרת של שימוש בגורל הגר"א, מסופר בספר על שידוך שנערך בבני ברק, ובערב חתימת התנאים ביקשו הורי הכלה לחזור בהם. התעורר ויכוח והנושא הובא לידי הפוסק, הרב שטיינמן. הוא הציע לנהוג לפי גורל הגר"א , והפסוק שעלה בגורל היה קשור להליכת אליעזר לחפש כלה ליצחק ובו נאמר:"…מה' יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב" (בראשית כ"ד, נ). הרב לחץ את ידי ההורים ואיחל לזוג מזל טוב. אישית, התחלתי להיות מוטרד מנושא האקראיות ביהדות מאז לימדתי את תלמידי באוניברסיטה את תורת ההסתברות ואת המשמעות של הטלת מטבע וכיצד הוא ייפול – על פניו או על גבו (עץ או פָּאלִי בלשון עממית). ענף ההסתברות במתמטיקה חוקר כמותית את האקראיות. למשל, בפעולות בודדות של הטלת מטבע, הסיכויים שהוא ייפול על פניו או על גבו הם שווים, 50% לכל צד. אבל לפי חוק המספרים הגדולים, אם נטיל את המטבע 1000 פעמים, הוא ייפול 450 עד 550 פעם על פניו וכמספר הזה לערך על גבו. הבחירה החופשית נעלמת. יום אחד לימדתי את תלמידיי את נושא הטלת מטבע, ושאלתי את עצמי מדוע במספר מרובה של הטלות, אין למטבע בחירה חופשית. קראתי בספר 'מורה נבוכים' לרמב"ם, שלאדם הפרטי יש בחירה חופשית לעשות כרצונו. ובהמשך קראתי שכל עם ישראל מכוון על ידי הקב"ה. לכאורה סתירה, אבל גם תשובה. כמו למטבע, האדם הפרטי ירצה ישמור שבת, ירצה יאכל חזיר. יש לו בחירה. אבל בהסתכלות הכללית, עם ישראל בהיותו עם, נעלמת לו הבחירה החופשית, בדומה לחוק המספרים הגדולים.

מתברר שלבני האדם נדמה שההגרלה, כמו קניית כרטיס פיס, היא עיוורת. אבל החכמים טוענים שאין היא כך. ההגרלה, או הגורל, מבטאים את הרצון האלוהי ואת ההשגחה הנסתרת. היא נסתרת כדי לא לחייב את הכופר להאמין, ומאפשרת לכל אדם להישאר במקומו ולהחזיק בדעותיו. למשל אם מישהו ניצל מתאונת דרכים ואומר אירע לי נס. כסטטיסטיקאי אני יודע שבתאונות כאלה נהרגים 90% מהאנשים ו-10% ניצלים. אני אצדק שאטען כי אין כאן נס, אלא חישוב סטטיסטי, והוא גם יצדק בראיית הנס, שהייתה כאן התערבות ההשגחה שרצתה לומר דבר מה בהצלתו והכלילה אותו בעשרת האחוזים הניצלים. הסטטיסטיקה, יש בה שני מישורים ושניהם נכונים. המישור של הניסוי הבודד, והמישור של הניסוי הכללי. ואין סתירה בין שניהם.

משמעות יהודית לאקראיות

לאקראיות יש משמעות יהודית עמוקה וחשובה והיא שימשה את עם ישראל בכל דורותיו לחיוב ולשלילה. העולם נברא לא מושלם, ולמה? כדי להשאיר מקום להתערבות הבורא מדי פעם. לכן הוא מתערב במהלך ההיסטוריה של האנושות (מלחמות), בהעברת מסרים לאדם או לציבור שלם (תאונות), בהשארת הבחירה החופשית בידי האדם (נסים), בגיוון החיים (השונות בין בני האדם) ובמניעת חיזוי של תופעות טבע לטווח ארוך. היהדות מבדילה בשני סוגים של אי סדר בטבע, במקריות ובאקראיות, ואת שניהם הכניס הבורא לעולמו. הספר מתמקד באקראיות, שהיא למעשה הגורל. אחת מצורות הגורל היא הנס. כאשר בעולם דטרמיניסטי, בעל חוקי טבע קבועים, מתרחש אירוע אנטי דטרמיניסטי, היינו נס, חווה האדם את הבחירה החופשית.

עד היום אין הגדרה מדעית חד-משמעית למושג האקראיות. מאורע אקראי נחשב כמאורע ללא משמעות וללא סיבה ברורה. בעולם המודרני, הקדושה שבאקראיות נעלמה לחלוטין. יש ענף במתמטיקה הנקרא "תורת ההסתברות" שבא לחקור את התכונות הכמותיות של האקראיות, לפתח אקסיומטיזציה ולחקור מושגים כמו מאורעות בלתי-תלויים, תהליכים סטוכסטיים ומשפטי גבול. למרות ההצלחות של תיאוריה זו, מאומה לא נאמר על המשמעות העמוקה של המקרה. במדעי המחשב מנסים לפתח אלגוריתמים שמייצרים מספרים פסידו-אקראיים, אבל כוח היצירה של האדם אינו מסוגל לברוא אקראיות אמיתית. יצירת אקראיות דורשת דרגה גבוהה יותר של סיבוכיות ממה שידוע היום.

הגישה המיוחדת של חז"ל למאורעות האקראיים אינה מצטמצמת לתחום החשיבה והפילוסופי גרידא, אלא יש בה השלכות יסודיות לגבי התנהגות האדם בחיי היום יום. הדבר מתבטא בהלכות הרבות המתייחסות להטלת גורל. ניתן לשער שבגלל התרבות המערבית שהיהדות ספגה במשך עשרות דורות, הלכות אלו אינן נפוצות היום בציבור הרחב.

למילה גורל יש לכאורה משמעויות שונות בתנ"ך. היא משמשת בעיקר בהוראת עצמים שעל פיהם ביקש האדם הכרעה או פתרון בשעת ספק. היא אף מורה על הדבר שניתן על פי הגורל ועל נחלה בפרט. כמו כן נגזר מהמשמעות השנייה גורל כמנת חלקו של אדם או דבר או מזל, כמו שכתוב בספר דניאל (יב' יג') "ותעמד לגרלך לקץ הימין".

כמובן שלשתי משמעויות אלו יש קשר מידי: כמו שלא ניתן לדעת את תוצאות הטלת גורל, כך עתידו או גורלו של האדם אינו ידוע ולא ניתן לחיזוי. אמנם יש לדון, האם אכן לא ניתן לחזות את עתידו של אדם? אבל כאשר משתמשים בביטוי גורל, מתכוונים –במודע או שלא במודע- שתוצאות הפעולות מכילות גורם שהוא נעלם מהידיעה.

פעלים רבים משמשים את הגורל בתנ"ך: "הפיל", "השליך", "ידה", "ירה", "הטיל", "נפל", "עלה", "יצא", "היה". רב-גוניות זו מלמדת על עושרו של הגורל ועל הופעתו הפעילה והעקרונית בכל תחומי החיים של תולדות האדם. הגורל כשם עצם זכר מרמז במקרא על שליטה והכוונה חד משמעית מבורא העולם. בחיבור זה מתמקדים במשמעות הראשונה והמקורית של הגורל הנקראת בעברית של ימינו "הגרלה" ובשפה הדתית זוכה לפעמים לתואר "גורל קודש" או "גורל צדק".

כאמור קיימות השלכות מעשיות לדיון על האקראיות. כמו גל ההימורים בדמות הלוטו, טוטו, ומפעל הפיס הפושה במדינת ישראל ובעולם, ושאלת הקמת בתי הימורים חוקיים בישראל. אולם עניין הגורל איננו רק משחק, ולמעשה יש פתח להכנסת הגורל לצורך הליך שיפוטי והכרעה משפטית מתוך ההלכה האוסרת על דיין להוציא מתחת ידיו "דין חלוק" כלומר פסק דין חלקי כתוצאה מחוסר יכולתו להכריע בדבר בהעדר ראיות מספקות . כך אף נפסק בשולחן ערוך (חושן משפט, סימן יב, סעיף ה): "יש כוח לדיין לעשות דין כעין הפשרה, במקום שאין הדבר יכול להתברר". מכאן נשאלת השאלה שנדון בה בפרקים האחרונים, האם הדיין יכול להטיל גורל כדי להכריע בדין? דרך אגב שאלה זו מתעוררת לא רק במשפט העברי אלא גם במשפט הכללי ובספר מובאים דוגמאות של שימוש בהגרלות בבתי משפט בישראל.

מקובל היום לחשוב שאנחנו – המין האנושי – נמצאים לא רק בידיים של המקרה או הגורל, אלא אנחנו הגורל עצמו ממש. אין זה אומר שאין לנו שליטה והשפעה על מהלך חיינו. אפשרות החירות תמיד קיימת. אלא משמעות תפיסה זו באה לתת למסלולה הקיומי (אקסיסטנציאלי) של החירות כיוון מסוים ומגמה נבחרת. למפרע, האדם לא יסתכל על החיים שלו כסתם מקרה.

סיכום ומבנה קצר של הספר

מטרת ספר זה להראות כי מנקודת מבט יהודית יש לאקראיות משמעות עמוקה יותר, ביסוס טענה זו נעשה באופן הדרגתי, על ידי ניתוח התייחסות חז"ל והבנתם של מאורעות המכילים אי-ידיעה.

הספר מחולק בצורה שרירותית למדיי בין הפילוסופיה למעשה. זו חלוקה שרירותית כי ביהדות יש קשר עמוק בין המחשבה למעשה ואין לנתק ביניהם. אולם חלוקה זו מסייעת להבין ולהעמיק במושגי יסוד אלו ובתכליתם.

החלק הראשון דן בצדדים המחשבתיים של האקראיות והגורל: אחרי תיאור מושג האקראיות והדטרמיניזם מנקודת ראות מדעית, סוקרים בפרק 2 את הבנת מושג האקראיות באומות השונות בעולם. בפרק 3 מתעמקים בגישות היהודיות של הגורל ומציעים הבחנה בין מושג האקראיות לבין מושג המקריות. פרקים 4 ו-5 מתארים את השימוש בגורל בתולדות ההיסטוריה היהודית, מתחילת האנושות ועד לימינו. בגלל החומר הרב, פרק מיוחד, פרק 6 מוקדש למה שנקרא היום (כנראה בטעות ) "גורל הגר"א". בפרק 7 מנסים להבין טוב יותר את טבע העולם, את מהלכו וכן את משמעות הנסים והאקראיות. מושגים אלו מובילים למושג הברכה והשימוש בסטטיסטיקה הנחקרים בפרק 8. פרק 9 המסכם את החלק הראשון, דן במושג הבחירה החופשית ובכלים הנלווים אליו כמו פורים, עמלק, המזל, והאורים והתומים.

החלק השני מתעסק בצדדים ההלכתיים-מעשיים של האקראיות והטלת גורל. הרי ההלכות הרבות הכרוכות בגורל מהוות את התרגום המעשי של הרעיונות המחשבתיים. גם כאן סדר הפרקים אינו מקרי. פרק 10 מטפל בשאלת האם מותר להתפלל לתוצאות מסוימות לפני הגרלה? הדבר תלוי בהבנה עמוקה של משמעות ההגרלה. גם בפרקים האחרים, הטכניים יותר, פסיקת ההלכה תלויה באופן בולט ביותר בהבנת מושג הגורל על ידי פוסק ההלכה: האם מעשה הגרלה יכול להיות תחליף לקניין (פרק 11)? איך בפועל מטילים גורל (פרק 12)? נעסוק בנושא הנפוץ מאד של משחקי מזל, הימורים והגרלות (פרק 13). הבנת ההבדל הדק בין ה"ניחוש" לבין ה"סימן הוא הנושא של פרק 14. פרק מיוחד (פרק 15) מוקדש להכרעות אישיות בעזרת הגורל. פרק 16 מתייחס לגורל בשבת ובחגים. בפרק 16 מביאים את הדעות הרבות הנובעות מגישות שונות בעניין שימוש בכלי הגורל בבית הדין ובקהילה. סיכום קצר לגישת חז"ל לגורל ניתן ב-'סוף דבר'. בנוסף, יש נספח מתמטי המביא באופן מתומצת וללא הוכחות את מושגי היסוד של תורת ההסתברות. מושגים אלו הכרחיים היום למי שרוצה להבין את הפילוסופיות של המאה ה-21.

ללא ספק ספר זה תורם להבנת החשיבות של האקראיות בעולם בכלל וביהדות בפרט, ויביא לקורא את הפנים הרבות והשונות שהגורל מתקשט בהן יחד עם האחדות והיופי הנובעים מכולן.

נהוג לומר שהאומנות באה להפוך את הבלתי צפוי להכרחי. על אותו משקל, ניתן להוסיף:

הגורל בא להפוך את ההכרחי לבלתי צפוי.

פרופ' עלי מרצבך

המחלקה למתמטיקה

אוניברסיטת בר-אילן,

הפוסט הזה פורסם בתאריך היסטוריה וחקר התנ"ך, יהדות, פילוסופיה יהודית עם התגים , . קישור קבוע.

תגובה אחת על היגיון הגורל / עלי מרצבך

  1. תודה רבה על כל המידע !

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*